אור ברסלב
מועדי ניסים הלכות חנוכה › סימן: ל''ו - שאלה : המדליקים בחנוכה בנרות שעוה ארוכים מהיכן מודדים את העשרה טפחים?

מועדי ניסים

הלכות חנוכה · סימן: ל''ו - שאלה : המדליקים בחנוכה בנרות שעוה ארוכים מהיכן מודדים את העשרה טפחים?

סימן: ל''ב - שאלה : האם צריך לנקות את בזיכי המנורה של נ''ח חנוכיה בכל ערב?

מהגמ' בשבת (דף כב.) משמע דאזלינן בתר תחתית הנר אע"פ שהשלהבת נמצאת מעל אין בכך כלום. מדכתיב שם נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה - פסולה, כסוכה וכמבוי וכו'. דייק "נר של חנוכה" שהניחה מעל עשרים הא אם הניחה מעט פחות אע"פ שהשלהבת מעל עשרים שרי. ועוד מדמי ליה לסוכה שכל שחללה פחות מעשרים שרי דהיינו אזלינן בתר תחילת גובה הסכך ולא סוף גובה הסכך. ונראה שאין חילוק בין כ' אמה או י"ט או ג"ט בכל השיעורים בעינן מתחתית הנר. עיין לחידושי הריטב"א סוכה (דף ב.) דאסיקנא בפ"ק דעירובין דחלל סוכה תנן חלל מבוי תנן, למימרא דאינה פסולה עד שיהא חללה של סוכה יותר מעשרים ולהכי נקט לישנא דלמעלה מעשרים אמה. ושאינה גבוה עשרה טפחים. פי' דלא חשיב סכך בשאין חלל תחתיו עשרה טפחים כדאיתא בגמרא. וכן ראיתי בספר לקט יושר (חלק א או"ח עמוד קנ ענין ד) תלמיד של ר' ישראל איסרלין שהעתיק מלקוטי מהרר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק מהר"ף יצ"ו ששמע כן מן הגאון זצ"ל. גם אמר אם תחתון של נר תוך י' טפחים, אע"פ שעליון גבוה הרבה אין בכך כלום. נמצא מדבריו שעצם זה שתחילת הנר נמצא בתוך י"ט שפיר דהיינו המדידה היא מהנר עצמו ולא השלהבת ולא מגוף הכלי שהנר נמצא עליו. וכן מוכח מערוך השולחן (סי' תרע"א אות כב) שכתב אם הפמוט גבוה חשבינן ממקום הנרות ולא מראש הפמוט. נמצא לפי זה שאין הכלי המחזיק את הנר (פמוט, מנורה, חנוכיה, וכד') נחשב במדידה אלא רק הנר עצמו בלבד ונמדד מתחילתו.

וכן ראיתי בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סימן סה) שציין ללקט יושר הנ"ל ודייק מדבריו שאמר תחתון של נר ולא אמר תחתון של מנורה, הכוונה רק בנר גופא דאין בכך כלום אם רק קצת מהנר תוך י"ט. אבל אם רק המנורה גופא תוך י"ט והנר כולו למעלה בודאי הוי קפידא, דבנר עצמו י"ל דשייך עוד הסברא דדבר העשוי לאור אין דרך להניחה כ"כ למטה, ולכן הוא קיום מצוה מן המובחר כשמניח הנר למטה מעשרה. אבל במנורה ל"ש זה דכמה מאורות יש שעומדים על כלונס גבוה על הקרקע כנ"ל. אלא שהפמ"ג שהובא בשער הציון (אות לג) מחשב מהלהב ומשמע דה"ה בכל המדידות. וכן העלה בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רפה) שהלהב צריך להיות למטה מי' טפחים כדמוכח מהש"ס (שבת כ"א:) דיליף למטה מי' "גמל ורוכבו" דלימא ליה היה לך להניחו למעלה מגמל ורוכבו אלא דמצוה להניחה למטה מי', ואם תאמר שאם הרגל למטה מי' מקרי למטה מי', אכתי לימא היה לך להדליק ברגל למטה מי' והלהב יהיה גבוה למעלה מגמל ורוכבו, אלא ע"כ שלמטה מי' היינו מקום הלהב, וכמ"ש המ"ז הנ"ל לענין למעלה מכ' ודו"ק. וכ"כ בהערות בילקוט יוסף (עמוד 198 הערה כח) ובספר מקראי קודש (עמוד 25) שהמדידה מהשלהבת. ושו"ר שכך כתב בספר חזון עובדיה (עמ' לו).

ואפשר לומר שדברי הלקט יושר הנ"ל שהיקל זהו רק בשיעור י"ט (ולא בשאר המדידות ג"ט או כ' אמות) משום שלדעת הרי"ף והרמב"ם לא בעינן תוך י"ט דאף למעלה מזה שרי לכתחילה ועוד דיש פוס' דסברי דבימינו שמדליקין בבית אפשר להדליק מעל י"ט עיין בזה בב"י במחצית השקל (אות ו). וגם מרן בשו"ע כתב שיצא י"ח אם הדליק מעל י"ט. לכן לא רצה הרב לקט יושר להחמיר בזה כל כך.

אבל בדין למעלה מעשרים אמה הלקט יושר לא דיבר מזה כלל דבהכי יש לפסול. דאם לא נאמר כן היה לו להשמיענו חידוש גדול מזה דמדידה בכ' אמה גם מתחתית הנר וממנו היינו לומדים על י"ט. לכן נראה דלא סבר כלל שנמדוד מתחתית הנר בכ' אמה מדפסלינן בהכי אלא צריך שכל הנר יהיה בתוך עשרים אמה. וכן כפי שצריך שחלל הסוכה יהיה עשרים אמה כנ"ל ומשום שגובה הסכך שהוא למעלה מזה אינו מענין הסוכה לכן לא קפדינן שיהיה למעלה מכ' אמה אבל חלל הסוכה בעינן שכולו יהיה בתוך כ' אמה כך נ"ח בעינן שיהיו לכול אורכם בתוך הכ' אמה. ולפי זה אין להקל כלל למדוד מתחתית הנר אלא ממקום השלהבת בלבד. דהא דאם הדליק כשחלק עליון של הנר מעל כ' טפחים וכבה אין זקוק לה נמצא שהדליק במקום פסול ואף נראה שהברכה לבטלה שהדליק במקום שחז"ל אסרהו. ולאור זה יש למדוד רק משלהבת הנר שתהא בתוך כ' טפחים כדעת הפמ"ג (ס"ק ה משבצות זהב) הנ"ל.

ובעל כף החיים (בסימן תרעא באות בן) העלה שדבר זה נמדד ממקום להב הנרות ולא מקום הנחתם גם במדידה של י"ט. וגם בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן רפד) ציין להם והעלה כן כדמוכח מלשון השו"ע שם סעיף ו', מניחו למעלה מג' טפחים ומצוה להניחו למטה מי' טפחים וכו' אבל אם מניחו למעלה מכ' אמה לא יצא, וכיון שהך למעלה מכ' קאי על הלהב, א"כ כל הסעיף מיירי בלהב. אמנם זה אינו מוכרח כדלעיל. ושו"ר ראיתי לרב שטרנבוך בתשובות והנהגות (חלק א סימן שצו) על דברי תה"ד שגם אם התחתון תוך י"ט ואע"פ שהעליון גבוה אין בכך כלום ומי יבוא אחרי תה"ד לחלוק עליו מסברא ע"ש.

נמצאנו למדים דיש למדוד ממקום השלהבת ולא מתחילת הנר וזהו במדידה למעלה מכ' אמה דפסלינן בהכי. ומאידך גיסא אין לחוש לשלהבת הנמצאת למעלה מי"ט כשתחילת הנר נמצא בתוך י"ט. ובמדידת ג"ט צ"ל הפוך דלכתחילה טוב שכל הנר יהיה למעלה מג"ט דכל זמן פרסומי ניסא תיראה השלהבת מעל ג"ט כיון שאין שם פרסומי ניסא בתוך ג"ט. ובדיעבד די שהשלהבת תהיה למעלה מג"ט (לאורך כל זמן החצי שעה ראשונה) דיש שמכשרים בדיעבד כשהדליק בתוך ג"ט.

ומה שכתוב במחזיק ברכה (או"ח סימן תרעא אות ג) על דברי טור ברקת דמצוה להניחה מעט למעלה משבעה טפחים ויש לו מקום בכתבי האר"י ז"ל. וכן הובא בשערי תשובה (בס"ק ח) וכ"כ בן איש חי (ש"א פ' וישב אות ה). יש לחקור בדברי המקובלים מהיכן כדאי למדוד מהשלהבת או מתחתית הנר ובמקראי קודש הנ"ל העלה למדוד מהשלהבת.

ושו"ר לכף החיים (אות מו) שדייק בזה והעלה שעיקר המצוה ע"פ האר"י ז"ל בדוקא מעל ג' טפחים ויש לסמוך על דברי טור ברקת ולהדליק מעט מעל ז' טפחים. אם כן נמצא לפי זה שעדיף יותר להניח מעל ג' טפחים ע"פ דברי האר"י ז"ל דבדוקא בעינן ג' טפחים שזהו עיקר המצוה, אמנם גם מעט מעל ז' טפחים יש לו מקום לפרשו בכתבי האר"י ז"ל.

לסיכום: מחמת מחלוקת הפוסקים יש לילך לחומרא בכל המקרים, ולכן: בכ' אמה יש למדוד מהשלהבת. בג' טפחים יש למדוד מתחתית הנר. בי' טפחים טוב למדוד מהשלהבת.

פירות הנושרים:

1. יש לדאוג שכל זמן פרסומי ניסא כחצי שעה השלהבת תהיה במדידה הנכונה.

2. אין הפמוט נחשב כלל במדידה.

3. ע"פ הקבלה מצוה להניחה למעלה משלשה טפחים. וי"א שע"פ הקבלה צריך להיות מעט מעל ז' טפחים.

סימן: ל''ז - שאלה : הדליק את נרות החנוכה כשמונחים על הארץ בתוך ג' טפחים האם יצא י''ח?

תנן התם (ב"ק סב:) גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק חייב גמל שטעון פשתן והוא עובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבית בעל הגמל חייב הניח החנוני את נרו מבחוץ החנוני חייב רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור אמר רבינא משמיה דרבא זאת אומרת נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה דאי סלקא דעתך למעלה מעשרה לימא ליה היה לך להניחה למעלה מגמל ורוכבו ודילמא אי מטרח ליה טובא אתי לאימנועי ממצוה והובא בב"י (או"ח סימן תרעא) בשם רב הפוסקים למעט הרי"ף והרמב"ם שהשמיטו הא דמצוה להניחה למטה מעשרה משמע דסבירא להו דכיון דדחו בגמרא להא דרבינא לא קיימא לן כוותיה.

וצריך לומר דאיכא פרסום הנס טפי כשהיא למטה דדבר העשוי לאור אין דרך להניח כל כך למטה. כמ"ש הרא"ש (שבת פרק ב סימן ה) שציין גם לפירוש רבינו חננאל ומצוה להניחה למטה מעשרה. אלא שהמרדכי (שבת סי' רסו) כתב מטעם דעכשיו שהרגילו להניחה בפנים נראה דאין קפידא להניחה למעלה מעשרה דלא פרסום. וציין להר"מ מרוטנבורג שהיה מדקדק להניחה למעלה משלשה טפחים ולמטה מעשרה. כן כתב המרדכי בפרק במה מדליקין (סי' רסח) וטעמו משום דכל למטה משלשה כארעא סמיכתא דמי והיה מניחה למטה מעשרה.

ומלשון השו"ע (או"ח סימן תרעא סעיף ו) שנביא בסמוך משמע שפחות מג' טפחים פסול שכתב מניחו וכו' ולא כתב כבהמשך דבריו בי' טפחים למעלה מזה יצא. וז"ל מניחו למעלה מג' טפחים, ומצוה להניחו למטה מי' טפחים, ואם הניחו למעלה מי"ט, יצא. וכן משמע מלשון ספר כלבו (סימן מד) שכתב הדליקה למטה מי' כשרה והוא שתהיה גבוהה ג' טפחים מן הקרקע. הא פחות פסול. וכן משמע מקיצור שולחן ערוך (סימן קלט סעיף יג) שלא יצא י"ח וז"ל ובשעת ההדלקה צריכין להיות הנרות במקומן הראוי וכשיעור הראוי, לאפוקי אם הדליקן למטה משלשה טפחים או למעלה מארבע אמות (ושמא יש טעות דפוס וצ"ל למעלה מכ' אמה), ואחר כך כשהן דולקות הניחן במקומן פסולין. עכ"ל. ובילקוט יוסף (חנוכה הערה כז) הובאו עוד פוסקים ע"ש. וכן משמע מערוך השולחן (אות כב) וכף החיים (אות מה) בשם הלבוש בפחות מג' סמוך לקרקע דבכה"ג ליכא פרסומי ניסא כלל. אלא שכתב אח"כ (באות נ) דבדיעבד יצא י"ח. וגם בעל המשנ"ב (ס"ק כו) ציין לפר"ח דסבירא ליה דכל למטה מג' כאלו הניח בקרקע ואין ניכר שבעה"ב הניחו שם ומ"מ בדיעבד יצא. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק (חלק ו סימן סה) ובתורת מועדים (סימן ג סעיף ה) אמנם ציין לאורחות חיים והכל בו וספר המאורות שמלשונם משמע לעיכובא.

לסיכום: יש להחמיר ולהדליק את נ"ח מעל ג"ט דנראה שלא יצא ידי חובה כלל ובדיעבד י"א דיצא י"ח.

פירות הנושרים:

1. לכתחילה צריך להדליק בתוך י"ט.

2. הדליקה מעל י"ט יצא י"ח.

תוכן העניינים

מועדי ניסים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה