אור ברסלב
מועדי ניסים הלכות חנוכה › סימן: ל''ב - שאלה : האם צריך לנקות את בזיכי המנורה של נ''ח חנוכיה בכל ערב?

מועדי ניסים

הלכות חנוכה · סימן: ל''ב - שאלה : האם צריך לנקות את בזיכי המנורה של נ''ח חנוכיה בכל ערב?

סימן: ל''א שאלה : באיזה גובה צריכים להיות נ''ח בבהכ''נ?

מדברי הגמ' בשבת (דף כג.) שעששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה. פירש"י שם שהדליקה לנר חנוכ' מע"ש למוצאי שבת מכבה ומדליקה לנר חנוכה ומזה מוכח דלא בעינן רחיצת הכלי דהא מכבה ומדליקה קאמר, דמשמע מיד לאחר הכיבוי מדליק. וכן משמע מהר"ן שם שציין לרש"י והביא בסמוך את הנר המערבי ושם כתב מכבה "ומטיבה" ומדליקה. מה שלא כתוב בנר חנוכה. וכן מצאתי כתוב מדרש תנחומא (ורשא פרשת נשא סימן כט) ובפסיקתא רבתי (איש שלום פרשה ג) ילמדנו רבינו נר של חנוכה שהותר שמן מהו צריך לעשות לו, למדונו רבותינו נר של חנוכה שהותר שמן ביום הראשון מוסיף עליו שמן ומדליקו ביום השני ואם הותר ביום שני מוסיף עליו ומדליקו ביום השלישי וכן בשאר כל הימים וכ"כ הגאונים ועוד רבים. עיין בדברינו (בסימן לט). משמע שאין צריך לרחוץ את הבזיכין אלא מוסיף עליו שמן ודיו.

אלא שמדברי הטור (באו"ח סימן תרעג) שכתב בשם ה"ר מאיר מרוטנבורק לא משמע כן מדלא היה מדליק בנר של חרס אלא בשל מתכת וכשלא היה לו אלא של חרס היה לוקח חדשים בכל לילה וכשלא היה לו חדשים היה מסיקן באור דהוו כמו חדשים דהכי איתא במסכת סופרים אין מדליקין בנר ישן אין לו רק ישן מלבנו באור יפה וסתם נר שהוא של חרס הלכך בשל מתכת א"צ חדש ושל זכוכית או חרס מצופה דינו כמתכת עכ"ל וכן הובא דבריו במנורת המאור (פרק ב תפילה הלכות חנוכה עמוד 208). ואין הכוונה שזהו רק מצוה אלא נראה שאסור אף בדיעבד, וז"ל מסכת סופרים (פרק כ הלכה א): אסור להדליק בנר ישן, ואם אין לו אלא ישן, מלבנו באור יפה יפה ומותר. ואין מגביהין אותו ממקומו עד שיכבה.

והב"י שם מצא שכן כתבו בהגהות מיימוניות (פ"ג אות א) והמרדכי פרק במה מדליקין (סי' רסח) ובשבלי הלקט (שם:) ופסקו בשו"ע שם (סעיף ג) וז"ל נר של חרס שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת, אלא לוקח חדשים בכל לילה; ואם אין לו אלא ישן, מסיקו בכל לילה באור; ונר של מתכת א"צ חדש. ושל זכוכית או של חרס מכוסה, דינו כמתכת. וטעם לדבר כתב בשו"ת מהרש"ל (סימן פה) אין מדליקין בנר ישן של חרס והטעם משום מאוס וה"ה נר של שבת העשוי לכבוד על שלחנו וכ"כ כנה"ג שם ובעל משנ"ב (ס"ק כט) שהוא מאוס וביזוי מצוה.

צ"ל על הא דלעיל שמכבה ומדליקה וכן מוסיף עליו שמן ומדליקו דהיינו שאין צורך לנקות את הבזיכים ורק בנר של חרס דוקא אית ביה מיאוס בהדלקתה מה שאין כן בשל מתכת ליכא מיאוס בהדלקתה ושרי להוסיף שמן למחרת כמובא בתוספות שבת ובחידושי הרשב"א (דף מד.) בנר של חרס דאית ביה תרתי מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור ובשל מתכת דלא מאיס ולית ביה אלא מחמת איסור ע"ש. וכ"כ רבינו ירוחם (בתולדות אדם וחוה נתיב יב חלק ב דף סז טור ב) דאין לנו מוקצה מחמת מיאוס במנורת מתכת וכ"כ בעל המשנ"ב (סימן תרעט ס"ק ה) בשם הב"ח וכ"כ ערוך השולחן (אות יז) זכוכית וחרס מכוסה אינו מאיס כמתכת.

ונראה שמטעם זה כתב ספר הפרנס (סימן שכב) לר' משה פרנס מרוטנבורג שהיה תלמיד מהר"ם מרוטנבורג. שמנהג כשר שאין מביאין נר של חרס עם שמן או שומן בסוכה ואפילו גדולה כשלנו אך מכניסין מנורות של ברזל ונחושת ושאר כלי מתכת ונר שעוה והדומה לו רוק"ח. וכן ראיתי לספר מהרי"ל (מנהגים הלכות סוכות) מאחר דחייבין לנאות הסוכה דמעלין לתוכה דווקא כלים נאים, כגון מנורת נחושת וכה"ג שאינה נמאסת בהדלקתה משמן , אך לא של כלי חרס כגון שרגא משום דמוקצים ומאוסים הם. אכן כלי חרס דקוניא המחופין - שקורין גלאזויר - יכול להכניסם דאינו נמאס בהדלקת שמן, דהא מהר"ם התירו משום כך לנר חנוכה.

ומדיוק לשונו משמע דהא בדיעבד שרי, שכתב "מנהג כשר" שאין מביאין נר של חרס עם שמן בסוכה, משמע שזהו לכתחלה אין להכניסו לסוכה הא בדיעבד אם הכניסו לסוכה יצא י"ח אע"פ שביזה בכך את המצוה. וכמ"ש בשו"ת אבני ישפה (חלק ג סימן ע) בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א. מה שאין כן בנ"ח שאינו יוצא י"ח בכך וכדיוק הלשון מסכת סופרים הנ"ל "אסור להדליק בנר ישן" ונראה החילוק בנ"ח משום שהמצוה בהדלקה עצמה וכשביזה את המצוה ע"י הכלי המאוס אינו יוצא י"ח בכך.

אמנם ראיתי בשו"ת משנה הלכות (חלק טו סימן רו) שכתב בשם מהר"ם מרוטענבורג המדליק נר חנוכה במנורה של ברזל או נחושת צריך לנקותם בכל לילה ברותחין, ונשאל איה מקום כבוד מהר"ם הנ"ל. והשיב דברי מהר"ם הובאו בספר מהרי"ל שינויי נוסחאות (דף ת"ו מדפי הספר) וז"ל כתב מהר"ם המדליק בנר של חרס צריך בכל לילה חדשים, ה"ה המדליק בקליפי אגוזים, ואותן שהן של ברזל או נחושת צריך לנקותם בכל לילה ברותחין עכ"ל. עיין שם מה שתירץ.

ואינו נראה לפי מה שכתבנו לעיל דמוכח מדברי הגמ' ומדברי הטור והב"י (שהעתיקו את דברי מהר"ם מרוטנבורג) דלא בעינן כלל לנקות בזיכי מתכת דבשל מתכת א"צ חדש ושל זכוכית או חרס מצופה דינו כמתכת. וכמובא בשו"ע (סימן תרעג סעיף ג) ע"ש. אמנם ודאי שטוב וחשוב לנקות את הבזיכים בכל ערב כדוגמת מנורת בית המקדש אלא שאין זה חיוב אלא טוב דהא לא בעינן ממש כמנורה עיין בדברינו בענין החלפת פתילות בכל ערב. אולם לפום קושטא כשהמנורה מאוסה כגון ע"י שימוש לא נכון או ע"י שעוה וכד' ודאי שחייב לנקותה אלא כשהחנוכיה מלוכלכת מעט אין בזה מיאוס וטוב לנקותה. כדאיתא בשבת (דף קלג:) זה אלי, ואנוהו התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. ע"ש דבעינן לעשות לפניו מצות נאות. עיין לשו"ת מהרש"ם (חלק ז סימן קטו) ולשו"ת אפרקסתא דעניא (חלק ב או"ח סימן מו) ולשו"ת יביע אומר (חלק ג - יו"ד סימן יד) ולשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן י) דיש סוברים שפיסול זה אלי ואנוהו הוי מדאורייתא. עכ"פ נמצינו למדים דאין להקל כ"כ בדבר שהוא משום זה אלי ואנוהו.

לסיכום: מנורה העשויה ממתכת או מזכוכית וכד' להדלקת נ"ח אין צריך לנקותה בכל ערב אלא יכול להוסיף שמן בכל יום ולהדליקה מחדש.

פירות הנושרים:

1. נ"ח שדלקו עד למחרת בערב מכבם ומדליקם שוב למצותה.

2. שמן הנותר בבזיך מוסיף עליו ומדליק.

3. אין מדליקין בנר ישן של חרס והטעם משום מאוס וה"ה נר של שבת העשוי לכבוד על שלחנו שהוא מאוס וביזוי מצוה.

4. מנהג כשר שאין מביאין נר של חרס ישן לסוכה. ואם הביא יצא י"ח סוכה.

5. הדליק נ"ח בנר מאוס אף בדיעבד אינו יוצא י"ח.

6. כלי חרס מצופה דינו כמתכת.

7. מדליקין בכלי חרס חדש או שליבנו.

8. מנורת מתכת אינה נמאסת בהדלקתה.

סימן: ל''ג שאלה : האם צריך כלי חנוכיה בכדי להדליק נ''ח או שמותר להדליק נ''ח ללא חנוכיה?

איתא בגמ' בשבת (דף כג:) מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה, ואפילו לאחד נמי אינה עולה. משמע כל כלי מועיל להדלקת נ"ח דהא שרי להדליק בקערה וזהו לשימוש שמן והפתילות ולו היה מצוייר שאפשר להדליק את נ"ח ללא כלי ודאי שהיה מותר ומה יתרון בכלי. ומה שמובא בטור ובב"י (או"ח סימן תרעג) בשם ה"ר מאיר מרוטנבורק שלא היה מדליק בנר של חרס אלא בשל מתכת וכשלא היה לו אלא של חרס היה לוקח חדשים בכל לילה וכשלא היה לו חדשים היה מסיקן באור דהוו כמו חדשים וטעמו רק משום מאוס ולא משום שמחויב להדליק בכלי דהכי איתא במסכת סופרים אין מדליקין בנר ישן אין לו רק ישן מלבנו באור יפה וסתם נר שהוא של חרס הלכך בשל מתכת א"צ חדש ושל זכוכית או חרס מצופה דינו כמתכת. לכן אין לומר שהצריך כלי לנ"ח והיה לוקח חדש בכל ערב, אלא רק משום מיאוס החליף ולא בעינן כלי כלל לנ"ח. ולכאורה בנרות שעוה לא צריך כלי כלל דמה שנצרכנו כלי זהו בכדי להחזיק את הפתילה והשמן שאין מציאות ללא כלי. וכיון שכלי חרס ישן נמאס והוי ביזוי מצוה לכן אין להדליק בו נ"ח ואין חובה להדליק בכלי אחר אלא שרי אף ללא כלי.

וכן ראיתי לפוס' שהתירו להדביק נרות חנוכה בכותל ללא כלי עיין בשו"ת חכם צבי (בסימן מה) על מה שנשאל בשבות יעקב בדין מי שהתחיל להדביק נרות של שעוה בכותל ואח"כ בא לידו שמן זית ע"ש, והובא בשו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן שעז) לרבי שלמה קלוגר, ובשערי תשובה (או"ח סימן תרעג ס"ק א), וכ"כ בערוך השולחן (או"ח סימן תרעג סעיף ו), ובמשנ"ב (סי' תרע"א ס"ק יח) כתב על מ"ש הרמ"א מאחר שכל נר מובדל הרבה וכו' וז"ל: משמע מלשון זה דתרתי בעינן דהיינו שיהיו ג"כ מובדלים הקנים אחד מחבירו לבד מה שיש לכל קנה מחיצה בפני עצמה ועיין בא"ר שכתב דדי ברחב אצבע. וה"ה כשמדבקין נרות שעוה בכותל יראה שיהיו מרווח אחד מחבירו עכ"פ כשיעור אצבע. וכ"כ בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קכט) דלא בעינן כלי כלל. ושו"ר שהביאו מרן בספר חזון עובדיה (עמ' לה) שכן עיקר ע"ש.

אלא לפי מה שאנו אומרים בזמן ההדלקה הנרות הללו "קודש הם" צריך להבין וכי נר קדושה יש בו, וכשאלת הגמ' בשבת כ"ב ע"א, ואשר גירסא הזאת היא ממס' סופרים, ונלע"ד כוונת הדברים שעשאוהו כהקדש דומיא דמנורה שבמקדש, ולכן אין לנו רשות להשתמש בהם כלל דהיינו גם הכלי דנר כולל את הכלי ראה עוד לקמן. וכמ"ש בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן נח) משמע גם כלי הנ"ח אסורים דומיא דבזיכי המנורה דשוינהו רבנן כתשמישי קדושה מפני שהוא זכר לשמן של הקדש. וכמ"ש הרז"ה והר"ן בפ"ב דשבת: דדמי למנורה שבמקדש שאין משתמשין בה כלל אפי' תשמיש של מצוה, ואע"פ שבאמת אינה איסורי הנאה, ועשאוהו כהקדש, ולכן אסור להוסיף ולבטל את מותר השמן משום דהוי בזיון לבטל קודש ע"ש.

וכן עפ"ד בעל המאור (שבת כא:) שהובאו בשו"ת יביע אומר (חלק ב או"ח סימן א) דלמ"ד אסור להשתמש לאורה של נ"ח היינו אפילו תשמיש מצוה וקדושה. ומשום דס"ל שכיון שהן זכר לנרות ולשמן של היכל אסורות הן בהנאה כל עיקר וכו'. ושמואל דקא מתמה וכי נר קדושה יש בו, לא ס"ל דאית בהו סרך קדושה ולא משום איסור הנאה. ע"ש. ומשמע דאה"נ למי שאוסר להשתמש לאורה ואפילו תשמיש מצוה וקדושה, ס"ל דאית בהו סרך קדושה הואיל והוו זכר לנרות של בהמ"ק. וה"נ אמרינן בנוסח הנרות הללו אנו מדליקים, הנרות הללו קודש הם וכו'.

וכן ראיתי שנשאל בשו"ת בית יהודה (חלק או"ח סימן כא) לרבי יהודה בן יצחק עייאש על מה שאנו אומרים הנרות הללו קדש הם ופירושא הוא ג"כ על הבזיכין שהשמן והפתילות נתונים בהם כפירש"י ז"ל בחומש. ע"כ. ולפי זה בעינן כלי כמנורת המקדש דמצות נרות חנוכה בכללם הכלי. וכן פי' במצודת ציון (במלכים א פרק ז פסוק מט) נרות - עשוים כעין בזיכין ובהם משימין השמן והפתילות. ואמנם העלה שם שמותר להשתמש בכלי (חנוכיה) לנרות שבת כדמוכח מפסק מרן שמותר להדליק נר בהכ"נ מנר חנוכה שקדושתם שווה ע"ש וכ"כ כנה"ג שם. וכן ראיתי בספר פסקי תשובות (סעיף י) דאין להשתמש בה שימושי חול אלא לצרכי מצוה בלבד.

וכן נראה מברכי יוסף (סימן תרעג ס"ק ו) בדינא קליפי ביצים לנרות חנוכה נסתפק הרב אדמת קדש ח"ב א"ח סי' ז', והביא ראיה להתיר, דא"צ להחליף בלילה אחרת בנר של חרס. וראיתו אחד הרואה בעיניו יראה דיש לדחותה. ופשוט. ובסוף הביא מהרב חסד לאברהם זלה"ה מר זקנו שכתב בדף כ"ד (מעין ב נהר נח) דקליפי ביצים ובצלים אינם ראוים לחנוכה, וכתב הרב אדמת קדש הנז' דלענין הלכה אליו שומעין ואין מדליקין בהם. ועוד כתב שם (בס"ק ז) כתב בשם אחרונים שישתדל לעשות נר יפה ואם ידו משגת יעשה של כסף וכ"כ הטור סימן רס"ג דישתדל לעשות נר יפה, דהרגיל בנר וכו'. ופירש שם הרב ב"ח דההדלקה חובה, וע"י שעושה נר יפה הנה שכרו בנין רבנן. עש"ב. ובהערות שם ציין לחסד לאברהם שכתב ט"ו מיני כלים הראויים להדלקה וכל הקודם קודם ומשובח, זהב, כסף, נחושת וכו'. ע"ש. ובכף החיים (ס"ק ס) שהאריך בזה. איברא שבשיירי כנה"ג (תרעג אות ה) כתב בשל נחושת מצוה מן המובחר ושמא יש לאמר שודאי כסף וזהב משובח יותר אלא שדיבר ביכולת האדם לקנותו.

ולכן הקונים מנורת כסף ומניחים בה בזיכי זכוכית נראה שטעות בידם, כי ההדור תלוי בבזך שבו נותן השמן דבעינן כלי שהוא חלק מהנר ולכן אין הזכוכית בטלה לעיקר המנורה שהיא כסף או זהב. עיין לב"י (יו"ד סימן קכ) דהכל הולך אחר המקום שמשתמש בו המשקה שאם המקום ההוא מתכת אף על פי שמעמידו עץ טעון טבילה ואם המקום ההוא עץ אף על פי שמעמידו מתכת אינו טעון טבילה דלא חיישינן למעמיד כלל וזה הפירוש נראה עיקר. אלא שסיים את דבריו יש מחמירין להטבילו בלא ברכה. וכתב בשו"ע כוס של כסף מחובר בכלי עץ, צריך טבילה. משמע ללא ברכה, אלא שהש"ך פי' (בס"ק יג) משמע שצריך ברכה ואע"ג דבב"י פסק בכוס של כסף ומעמידו של עץ דיש לטובלו בלא ברכה י"ל דהתם אי לאו העץ לא היה הכוס מתוקן כלל והעץ הוא מעמידו אבל הכא מיירי שהכוס הוא כהלכתו רק שהוא מחובר בכלי עץ. וראיתי לשו"ת בית יהודה (חלק יו"ד סימן נב) שהשיג על דברי הש"ך והעלה שמרן בש"ע חזר בו ופסק כסברת התוס' והרא"ש בדין כלי עץ שיש לו חשוקים דאינו טעון טבילה ובדין כוס של כסף פסק דצריך טבילה ומשמע דבברכה וכסברת הטור דלא שבקינן ודאי דהתוס' והרא"ש והטור מקמי ספק דהנך מחמירין וזה פשוט וכן כתב הפר"ח ע"ש. מ"מ איך שתהיה כוונת מרן דהכל הולך אחר המקום שמשתמש בו המשקה דבין עם ברכה בין ללא ברכה עכ"פ בעינן טבילה דיש חשיבות למקום המשתמש ואינו מתבטל כלל כלפי הבסיס המחזיק. וכן נראה כאן שלא נתבטל כוס הזכוכית כלפי החנוכיה. זאת ועוד שגם אינו עומד בפני עצמו (הבזיכי זכוכית). ועיין לתשובות והנהגות (חלק ב סימן שמ) ובפסקי תשובות ובספר מקדש ישראל (עמוד רז) ולימדו זכות כי הכוסיות בטלים לגוף המנורה ע"ש.

ודברי מר זקנו הרב חסד לאברהם (בנהר נח מעיין שני) שמנה שם ט"ו כלים הראויים לנר חנוכה וביניהם נמי קליפת רימון קליפת אגוז וקליפת אלון, סיים וכתב, דאלו הקליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא, אבל קליפת בצלים וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה, וכל הט"ו כלים הנזכרים שאין ראויים לעמוד מאליהם בלא סמיכה אינם ראויים לנר חנוכה ע"ש. והובא גם בשערי תשובה (ס"ק יג) ובכף החיים (ס"ק ס) ובילקוט יוסף (חלק ה עמוד 217 אות ז) ובתשובות והנהגות לרב שטרנבוך (חלק ג סימן ריח) ומקורו של חסד לאברהם מתשו' המקובל ר' יצחק סגי נהור בנו של הראב"ד וצוין שם שהם דברים שמסר לו אליהו הנביא וכן הובא בספר פסקי תשובות (סעיף יא).

נמצא לפי זה דבעינן כלי ראוי לנ"ח ואם לאו פסול ועיין בסמוך. והיה נראה לומר שהאיסור הוא משום כלי מאוס וטעמא דביזוי מצוה כדברינו (בסימן לב) אלא שבשו"ת אבני נזר (חלק או"ח סימן תק) נראה לו דהכלי מכלל נר מדינא. כפי שכתבנו לעיל דהכלי בכלל הנר ואותן המדבקים נרות של שעוה או חלב ואין משימין אותם בכלי לא יצאו ידי חובתם לפי דברי ספר חסד לאברהם הנ"ל. וכן אותם שעושין נרות מתפוחי ארץ דלא חשיב כלי כמו שכתב הרמב"ם פרק ז' מהלכות כלים הלכה א' והר"ש פרק י"ז דכלים משנה ט"ו בעושה כלי מלפת ואתרוג ודלעת יבשה טהורין דלא נקרא כלי. והוא הדין תפוחי ארץ שהוא גם כן פרי ואינו עומד זמן מרובה. לא יצאו ידי חובתן לפי דברי ספר חסד לאברהם הנ"ל. ובשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו"ד סימן ז) גם הביאם. וטעם לזה דנר חנוכה דהדלקת הנר הוא למצוה לפירסומי ניסא וזכר לנס שהתרחש במנורת ביהמ"ק, ובעינן שיהיה דומיא דהתם שהיה שמן ופתילה ומנורה דהיינו כלי הקיבול, ולהכי יש קפידא שתהיה הדלקה זו בכלי דוקא ע"ש.

ובשו"ת אבני נזר ועטרת פז הנ"ל לא הכריעו בדבר והביאו מערכה מול מערכה והעלו בסוף דבריהם שדין זה אם הכלי מכלל הנר במחלוקת שנוי' משמעות הש"ס יומא ומשמעות הקרבן אהרן ומשמעות הרמב"ם והראב"ד [ראי' גמורה אין מהרמב"ם וראב"ד. דיש לומר אף שאין הכלי מכלל הנר. מכל מקום לא נקרא ערך ותיקן בחוץ אלא אם כן סידרן על גבי המנורה בחוץ כשם שהמצוה בפנים] דהכלי מכלל הנר כדעת בעל חסד לאברהם. ואם הדליק נר חנוכה במה שאינו כלי לא יצא. לעומת זה מבואר לפי נוסחת הר"ש שבידינו כפי מה שהגיה הרב מהרי"ד דהכלי אינו מכלל מצות הנר, וכן מוכח מדברי הרשב"א והר"ן וכ"ד הרדב"ז בספר טעמי המצוות, אלא עיקר המצוה בשמן ופתילה שמדליקין עליהם. ממילא אין נפקא מינה במה מדליקין אם יש תורת כלי עליו או לא. ולדעת מהר"ל ז"ל בסוף נתיב התורה הוא תיקו בגמרא. וגם בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קנז) לא הכריע האם חייב כלי או לאו ולפי זה כתב וז"ל: אבל אם העיקר שאין דין כלי מעכב, והעיקר שיהיו נרות דולקים, ואין הכלי בכלל המצוה וצורת המנורה רק הכשר ונוי, מה שנראה שכ"ה סתימת הפוסקים, קרוב לומר שזכוכית הזה בטל לעיקר המנורה שהיא כסף או זהב ושפיר דמי בגדר מעלות של זה אלי ואנוהו. ושו"ר לספר מקדש ישראל שם שגם כתב שמי שיכול ראוי לקנות לו מנורה מכסף.

וראיתי לכתוב על מה שנשאל בשו"ת רביד הזהב (סימן ה) מהו הדין לעשותן כל נר בכלי בפני עצמו או כולן בכלי אחד שיש לו פיות הרבה. והשיב מההיא דנר שיש לו שני פיות וכו' נראה שכל נר בכלי בפני עצמו והמנהג בכל אלו המקומות להדליק כל שמונת הנרות בכל (נראה שהכוונה כלי נ.ב.) אחד, ובשנת חמשת אלפים וחמש מאות ושתים עשרה ליצירה [ה' תקי"ב] עלה בדעתי להדליק כל נר בכלי בפני עצמו כי ראיתי שהיו לי כוסות זכוכית זכים, ואמרתי מה טוב כי אעשה כבוד למצוה הזאת להדרה בהדלקת כל נר בכוס אחד, ואעשה כן בליל ראשון ובליל שני הדלקתי שנים, והייתי שמח שמחה גדולה על שעלה בדעתי זאת העצה הטובה, ויהי בלילה וארא בחלומי והנה לפני יריעה אחת גויל יפה עד מאד מגוהצת ומשורטטת שרטוט נאה שלא ראיתי כמוה בהקיץ, והיה כתוב בה בדף אחד אל"ף אשורי ובדף השני למ"ד, ואחר הלמ"ד הפרש כשיעור בין שתי תיבות, ואח"כ שם אלהים כתב אשורי בתכלית היופי, ואשתומם על המראה ובתוך החלום עלה בדעתי כי הראו לי מן השמים ענין זה דרך רמז על המעשה שעשיתי בהדלקת הנרות כך, שיש בו פירוד ששני שמות אלו יש בהם שבע אותיות, והשבעה נרות של חנוכה כנגדם ומאז חדלתי והדלקתי בליל שלישי כמנהגי במנורה המיוחדת לי לנרות חנוכה, וכתבתי זה שהשומע ישמע והחדל יחדל, גם המנורה שנצטוינו בה מקשה היא. והאמת שהיום רובם אם לא כולם מדליקים לכל נר כלי ע"י החנוכיה.

לסיכום: מאחר ודבר זה שנוי במחלוקת ולאומרים דבעינן כלי לא יצא י"ח הדלקת נ"ח ללא כלי. בכדי לצאת אליבא דכ"ע טוב שידליק את נ"ח בכלי.

פירות הנושרים:

1. אין להדליק נ"ח בכלי מאוס.

2. ישתדל לעשות חנוכיה יפה אם ידו משגת.

3. ט"ו מיני כלים הראויים להדלקה וכל הקודם קודם ומשובח, זהב, כסף, נחושת קלל זהב, נחושת אדום, ברזל, בדיל, עופרת, זכוכית, עץ, עצם או חרס מצופה אבר, כלי חרס, קליפת רימון, קליפת אגוז הנדי, קליפת האלון.

4. הקונים מנורת כסף ומניחים בה בזיכי זכוכית י"א טעות בידם, כי ההדור תלוי בבזך שבו נותן השמן. וי"א דבטלי הזכוכית כלפי המנורה.

5. ונראה לסוברים דבעינן כלי כל שאינם ראויים לעמוד מאליהם בלא סמיכה אינם ראויים לנר חנוכה. לכן בזיכי הזכוכית הנמכרים כיום ומונחים בתוך המנורה ואינם עומדים בפני עצמם לא יצא י"ח בהדלקתם ויש חולקים.

6. י"א דלנרות שעוה לא בעינן כלי, ולכן הסומך על כך יש לו על מי לסמוך.

7. קליפת בצלים וביצים וכיוצא בהם שהם מאוסים אינם ראויים להדלקה.

סימן: ל''ד - שאלה : האם מותר להדליק נ''ח במנורה שעשויה כעין חצי עיגול ובכך אין הנרות בשורה אחת או אינם אותו גובה ראה ציורים בסוף הסימן ?

הגמ' בשבת (דף כג:) אמר רב יצחק בר רדיפה אמר רב הונא נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם. אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי עשאה כמין מדורה, ואפילו לאחד נמי אינה עולה. ופרש"י עשאה כמדורה - שהאש מתחברת לאמצעיתה, ואינו דומה לנר. וכ"כ בספר אור זרוע (ח"ב הלכות חנוכה סימן שכו) כשלא כפה עליה עשאה כמדורה שהאש מתחברת באמצעיתה ואינו דומה לנר ואפי' לאחד אינה עולה. מכאן אני אומר כשמדליקין נרות של שעוה בערבי שבתות ובערבי י"ט ותוחבין הרבה נרות במנורה סמוכות זו לזו עד שהן מחממות זו מזו ונוטפת השעוה מחמת חמימות וגם נכפלות ונופלות שלא קיימו מצות נר שבת ויו"ט דזה דומה למדורה ואינן נשרפות כדרך הנר שיש לו ריוח לישרף כהלכתו עכ"ל. ומזה משמע שאין חשש להדליק בעיגול (אע"פ שאינם בשורה) ובתנאי שהאש אינה מתחברת באמצעיתה. דהיינו שהפתילות מרוחקות אחת מהשניה.

ומטעם זה העלה לאסור בחידושי דינין והלכות למהר"י ווייל (סימן סה) שנוהגין בערפורט לעשות נרות של חנוכה שמדליקין בבית הכנסת לוקחי' ד' או ה' נרות ומדביקים אות' ביחד ומדליקין אותן לנר אחד ואסרתי מידי דהוה אקערה שהקיפו אותה נרות דאפילו לאחד אינו עולה דהוי כמדורה ע"כ והובא בד"מ (או"ח סימן תרעא אות ב) ובהגה בשו"ע (סעיף ד) ועיין עוד לקמן.

ומזה נראה שאין חילוק בין נרות לפתילות שאסור להדליקם בעיגול מחשש שיראה כמדורה אף כשנפרדים מעט כמו"ש ביאור הלכה (סימן תרעא ד"ה מילא קערה) מילא קערה שמן והקיפה פתילות וה"ה כשהקיף נרות בעיגול עד שעי"ז יוכל להתחבר הלהב ג"כ דינא הכי והמג"א (ס"ק ג) וערוך השולחן (ס"ק יב) ובמשנ"ב (ס"ק טו) ציין לד"מ הנ"ל בשם המהרי"ל שגם לעשות אחד נכנס ואחד יוצא ג"כ אינו כדאי שלא יבוא לעשות בעיגול ע"כ. וסיבת הדבר שלא יראה כמדורה וז"ל של ספר מהרי"ל שם ראיתי נרות חנוכה דב"ה לא היו תחובים כסדר אך אחד היה נכנס ואחד יוצא. ואמר מהר"י סג"ל לשמש העיר לזוקפם ולתוחבם בשוה שלא יהו נראים כמדורה. הא אין חשש למדורה שרי אחד נכנס ואחד יוצא דהיינו אף בעיגול. ושו"ר בספר מקדש ישראל (עמוד קפה) שלא כדאי להדליק במנורה עגולה.

וביאור רחב יותר לשיעור הרחקה מנר לנר מובא בספר העיטור (עשרת הדיברות חנוכה דף קטז:) על הא דאמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עלי' כלי עולה לכמה ב"א לא כפה עלי' כלי עשאה כמדורה ואפי' לאחד אינו עולה ומסתב' הנ"מ שלא הרחיקו זמ"ז עד כאצבע אבל אם הרחיקם עד כאצבע אינו כמדורה ויצא. והובא גם בספר שבולי הלקט (ענין חנוכה סימן קפה) ובטור שם בשם הרא"ש ז"ל מסתברא שלא הרחיקם זה מזה עד כאצבע אבל אם הרחיקם זה מזה עד כאצבע שאינו נעשה כמדורה יצא ונראה לי דאפילו הרחיקם אין להתיר בלא כפיית כלי דמה גבול יש בהרחקה אם הפתילות גסות והלהב גדול אפילו יותר מכאצבע מתחברות ואם הם דקות אפילו פחות מכאצבע סגי להכי קאמרינן כפיית כלי דהוא מלתא דפסיקא עכ"ל. וכתב עליו הב"י שדברי טעם הם ומיהו י"ל דשיעור הרחקת אצבע שאמרו בפתילות בינוניות ולפי אותו הערך צריך להוסיף ריחוק בגסות ולמעט בדקות. ובשו"ע לא ביאר בזה. אמנם המשנ"ב (ס"ק טז יח) ביאר זאת, שכתב: דמשמע דתרתי בעינן דהיינו שיהיו ג"כ מובדלים הקנים אחד מחבירו לבד מה שיש לכל קנה מחיצה בפני עצמה ועיין בא"ר שכתב דדי ברחב אצבע. וה"ה כשמדבקין נרות שעוה בכותל יראה שיהיו מרווח אחד מחבירו עכ"פ כשיעור אצבע ובשם ח"א אם יש הפסק מחיצה בין נר לנר וכרחב אצבע ביניהן מותר ואפילו לא כפה עליה כלי וכן נוהגין דדוקא בקערה שאין שום הפסק בין נר לנר.

ולפי זה שרי לעשות חנוכיה בצורת עיגול וכ"ש בחצי עיגול אע"פ שאינם בשורה אחת וכן נראה דגם בנר עולה ונר יורד מותר דדי לנו בזה שהם מרוחקים אחד מהשני ולא יתקלקלו במשך שיעור הדלקתם. ומצוה נמי איכא וכמ"ש בשיירי כנה"ג (סימן תרעד אות א) שכתב כשמדליק בנרות שעוה נכון לקבוע כל אחד גבוה מחבירו על דרך מעלין בקדש, ונראה דמאי דנקט "נרות שעוה" לאו דוקא דה"ה אי היה יכול גם בשל שמן זית להדליק כל אחד גבוה מחבירו היה מדליק, וכן הוא מנהג בני תימן המובא בשו"ע המקוצר לרב רצאבי (או"ח חלק ג סימן ק"כ הערה כג).

אלא שראיתי בקיצור שולחן ערוך (סימן קלט סעיף ט) וכף החיים (ס"ק כח) והרב רצאבי הנ"ל (סעיף י) שהעלו שצריך שהנרות יהיו בשורה אחת בשוה לא אחד גבוה ואחד נמוך, ויהיה הפסק בין נר לנר (כשני ס"מ) שלא יתקרב הלהב של זה לזה ויהיה כמו מדורה. ולכאורה אין זה מבואר בדברי הפוסקים שחייב שכל הנרות יהיו באותו גובה דדי שהשמש גבוה או נמוך מכולם או שונה מהם ובנר הראשון שהדליקו יצא י"ח ושאר הנרות הם להידור מצוה ואין גורעים בזה מאומה. ואף שצורה זו שונה אין בכך כלום.

והנה מקום יש להעיר לכאורה בדברי הרמ"א שם בהגה על השו"ע שכתב בתחילת דבריו בשם הגהות מיימוניות שאין להעמיד את הנרות בעגול אלא בשורה שווה ע"ש, וסיים בדברי התרומת הדשן שמותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ"א מאחר שכל נר מובדל הרבה מחבירו, והנה המעיין במה שנשאל בתרומת הדשן (חלק א סימן קה) מוכח להדיא שמותר להדליק בעיגול וז"ל פמוטות של נחשת העשויין קנים קנים יוצאין סביבות בעיגול, שרי להדליק בהן בחנוכה או לא והשיב יראה דשרי. ולא דמי כלל לקערה שהקיפוה פתילות היכא דלא כפה קערה על פיה, דאמרינן עשאה כמדורה ואפי' לאחד אינו עולה. דהכא שהקנים מובדלים במחיצה אלא שפתוחין למעלה, לא חשיב כמדורה כה"ג עכ"ל. וכ"כ המאירי בשבת וכ"ש לדעת בעל העיטור באורח חיים דמתיר אפילו בקערה, אם הרחיקו זה מזה שתי אצבעות, משום דמנכרא מילתא, והקנים בפמוטות מרוחקים טפי משתי אצבעות. ותו דאמרינן התם פ' במה מדליקין דאדם חשוב לאו דרך להשתמש באור המדורה, כדפרש"י שם. ואי פמוטות חשיב כמדורה, הא אין לך אדם חשוב האידנא שאינו משתמש לשבת לאור הפמוטות. והובא גם בלקט יושר (חלק א או"ח עמוד קנ ענין ג) צ"ל כפי שכתב הרמ"א עצמו שם בהגה שמאחר שכל נר מובדל הרבה מחברו שרי לכתחילה ע"ש. וכ"כ להדיא הפר"ח (בס"ק ד) שדבר פשוט הוא ע"ש והובא גם בכף החיים (ס"ק כט) וכן ראיתי שכתב ערוך השולחן (ס"ק יג) וציין לט"ז ומג"א בשם רש"ל דאינו מהודר כשהוא בעיגול. וזה אינו מוכרח עיין לכנסת הגדולה (או"ח תקעא) דרש"ל לא פליג על תה"ד אלא מיירי במנורה שאין לה קנים יוצאים בעיגול כעין תה"ד ע"ש. ועפ"ז נתיישבו גם דברי הרמ"א בהגהה דבתחילת דבריו שאסר להדליק בעיגול לא מיירי במנורה עם קנים (ושיש ריוח והבדל הרבה בין נר לחבירו) כאופן דמיירי התרומת הדשן. ושו"ר לחזון עובדיה (עמ' קכד) שהעלה כנ"ל.

משמע דלא חששו כלל בצורת הנחת נ"ח והדלקתם (בחנוכיה) ואין חובה לעשותה כעין צורת מנורת המקדש דהיינו בשורה אחת וגובה אחד. ועיין עוד בדברינו (בסימן לה) בעניין החלפת פתילות חדשות בכל ערב כדוגמת מנורת בית המקדש, ולכאורה לדעת האומרים דבעינן כדוגמת מנורת המקדש גם כאן נראה לומר לשיטתם שעדיף להדליק בצורת המנורה דהיינו בשורה ישרה וגובה שווה. וכן ראיתי לשו"ת רב פעלים (חלק ד - או"ח סימן ל) שהעלה לענין הלכה כי המצוה מן המובחר הוא שיהיו כל הנרות בשורה אחת ממש דוגמת המנורה שהיתה בבהמ"ק שכל הנרות הם בשורה אחת. וצ"ל דלא סבירא ליה לת"ה וסיעתו לדמות הדלקת נ"ח למנורת המקדש. וכן כתב הבן איש חי (ש"א פ' וישב אות יג) שטוב שגוף הנרות יהיו שוין בגדלן ומראיהם ומינם משום הידור מצוה. וצ"ל שאין זה לדינא אלא למצוה מן המובחר בלבד.

והעולה לדינא שאין חשש להדליק נ"ח בצורת עיגול כשכל נר מובדל בפני עצמו. ובדומה לזה בנרות שבת ראיתי בילקוט יוסף (חלק ד סימן רסה אות סח) שכתב מנהג הספרדים להדליק נרות שבת בעיגול רחוקות מעט זו מזו ולמד זאת מדברי הטור בשם הרא"ש בענין נרות חנוכה (בסימן תרעא) דשרי להדליק נ"ח העיגול ע"ש. וכן ראיתי לאימי שתחיה לאורך ימים טובים וזקני ג'רבא שנהגו להדליק נרות שבת ע"י פתליות בתוך קערה אחת וכל נר ניכר בפני עצמו בצורת עיגול. ושו"ר לתורת מועדים (סימן ה סעיף כה) בשם אביו הגאון מרן עובדיה יוסף שליט"א שיש להכשיר חנוכיות בעיגול לכתחלה ע"ש.

ובנ"ח שהיו קרובים אחד לשני (ובתוך כדי שיעור הדלקה שהוא חצי שעה) יחממו אחד את השני ויטוף השעוה נראה לפסול את הדלקתו אע"פ שכאשר הדליק את הנר הראשון יצא י"ח אין לומר כן משום דמיקרי שתחילתו היתה בפיסול כמו"ש בשו"ת מנחת שלמה (סימן נח) כשמילא קערה שמן כיון שהדליקה על מנת לעשותה תיכף למדורה ע"י פעולה שעתיד לעשות מיד בגוף הנר נפסלת ההדלקה כבר מתחילתה מחמת כוונתו וגרע טפי מנתן שמן פחות מכשיעור דהתם סו"ס נכבה מאליו, וכמו"כ בהדליק ע"מ לכבותה וכבהו בידיו במזיד גרע טפי והוי הדלקה פסולה.

ולכן אין היתר להרחיקם לאחר הדלקתם דהא תחילתו באיסור אלא צריך לכבותם ולהרחיקם ואח"כ ידליקם שוב (כי הדלקה עושה מצוה) כמובא בפר"ח (ס"ק ד) וערוך השולחן (סעיף יב) שצריך לכפות הכלי קודם ההדלקה ואם הדליק צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה בברכה. וגם בספר גן המלך (סימן קנא) כתב על דברי הטור שם מילא קערה שמן והקיפה פתילות אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר אחד לא כפה עליה כלי אפי' לנר אחד אינה עולה לפי שהוא כמדורה ע"כ. ונר' כיון דקי"ל הדלקה עושה מצוה דלהכי הצריכו שעששית שהיתה דולקת לכבות' ולחזור ולהדליקה לשם מצוה וכן הצריכו שיתן שיעור שמן בנר קודם שידליק ולא שיתן אחר שידליק דכותה נמי י"ל הכא שצריך שיכוף עלי' הכלי קודם שידליק שאם יכוף הכלי אחר שידליק הרי הנרות היו דלוקים מקמי הכי כמדורה בעלמא ולית בהו שום מצוה וע"י כפיות הכלי נתקנו להיות כנרות וצריך שתהיה בשעת הדלקתם לשם מצוה.

וכף החיים (ס"ק כו) ובשו"ת יביע אומר (חלק ד - או"ח סימן נב) הביאו וציין גם לפר"ח שסיים, שאם הדליקה ואח"כ כפה עליה כלי, צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה "בברכה". ע"ש. ונראה דהיינו לשטתיה בסימן תרע"ה ס"ב, אבל לדידן מיד כשהדליק הנר הא' יצא, שא"צ שיעור כלל. לדעת כמה ראשונים. ולכן חוזר ומדליק בלי ברכה. וכ"כ בכה"ח (שם ס"ק כו) ע"ש.

ועיין למה שחילק בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקלג) בדברי הב"י (סי' תרע"ה) דמבואר בסוף דבריו שם דהא דכבתה אין זקוק לה אפילו בכבה במזיד ואפילו היה בשעת ההדלקה בדעתו לכבות אח"כ יצא דהרי שם השמש נתכוין שאחר הדלקה יגביה המנורה, וגם המהרש"ל הובא בפמ"ג (סי' תרע"ג סקי"ב) מסופק בזה ותמה על זה דא"כ מאי אמרו בש"ס מילא קערה שמן והקיפה פתילות אם לא כפה עליה כלי אף לנר אחד לא עלתה הרי תיכף כשהדליק פתילה ראשונה כבר יצא ואף שהוקף אח"כ והדליק השאר לא גרע מכבה במזיד וע"כ דבכבה במזיד לא יצא עכ"ל. ונראה דמה שרצה להוכיח שו"ת משנה הלכות מהב"י שהשמש נתכוין אחר הדלקה להגביה המנורה משמע לו דיצא אף אם כיבה במזיד נראה לדחות דהא מובא שם בב"י שהדלקה נר בבהכ"נ אינו אלא מנהג ואין חוששין להרבה חששות ע"ש ובדברינו (בסימן לא).

ותירוץ אחר ראיתי בשו"ת מנחת שלמה שם שתירץ הגרא"מ מפינסק ז"ל בהג"ה למס' שבת משמע דסובר כך, דאהא דאמרו אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות וכו' עשאה כעין מדורה אפילו לאחד לא עלתה לו, כתב דמיירי שהדליקם בבת אחת דאל"כ מיד שהדליק את הנר הראשון כבר יצא ידי חובתו למ"ד דכבתה אין זקוק לה, ע"כ. והרי הכא שעושהו מיד כמדורה הרי הוא כמכבה במזיד ומ"ט אין זקוק לה ע"ש.

ואגב ראיתי לכתוב עוד על מה שכתב הברכי יוסף (סימן תרעג ס"ק ז) בשם אחרונים שישתדל לעשות נר יפה ואם ידו משגת יעשה של כסף וכ"כ הטור סימן רס"ג דישתדל לעשות נר יפה, דהרגיל בנר וכו'. ופירש שם הרב ב"ח דההדלקה חובה, וע"י שעושה נר יפה הנה שכרו בנין רבנן. עש"ב. ובהערות שם ציין לחסד לאברהם שכתב ט"ו מיני כלים הראויים להדלקה וכל הקודם קודם ומשובח, זהב, כסף, נחושת וכו'. ע"ש ובדברינו (בסימן לג).

לסיכום: מותר להדליק נ"ח בחנוכיה שעשויה בצורת חצי עיגול בתנאי שהם מרוחקים אחד מהשני ואע"פ שאין הנרות אותו גובה אלא עולים בגובהם בהדרגה וכן מותר להדליק בצורת חצי עיגול ולא בשורה ישרה. אמנם נהגו להדליקם בשורה אחת ובגובה אחד כי מצוה מן המובחר שיהיו כל הנרות בגובה ובשורה אחת ממש דוגמת המנורה שהיתה בבהמ"ק שכל הנרות הם בשורה אחת.

פירות הנושרים:

מותר להדליק בקערה פתילות כשמרוחקות אחד מהשניה ללא מחסום.

המרחק בין הפתילות שונה לפי גודלם לפתילות הבנונית די במרחק אצבע.

בנרות של שעוה יהיה הפסק כשני ס"מ כדי שלא יתחמם זה מזה ויטוף השעוה ויתקלקלו.

אין חילוק בין נרות לפתילות.

גם כשמדליקין נרות של שעוה בערבי שבתות ובערבי י"ט ותוחבין הרבה נרות במנורה סמוכות זו לזו עד שהן מחממות זו מזו ונוטפת השעוה מחמת חמימות וגם נכפלות ונופלות שלא קיימו מצות נר שבת ויו"ט דזה דומה למדורה ואינן נשרפות כדרך הנר שיש לו ריוח לישרף כהלכתו.

י"א לעשות נר אחד נכנס ואחד יוצא ג"כ אינו כדאי שלא יבוא לעשות בעיגול.

כשהקיף נרות בעיגול עד שעי"ז יוכל להתחבר הלהב פסול.

כשהדליק את נ"ח קרובים אחד לשני כך שבהמשך הזמן (תוך כדי שיעור חצי שעה) יחממו אחד את השני ויטוף השעוה נראה לפסול את הדלקתו אע"פ כשהדליק את הנר הראשון יצא י"ח אין לומר כן משום שתחילתו בפיסול.

אין להרחיקם לאחר הדלקתם דהא תחילתו באיסור אלא צריך לכבותם ולהרחיקם ואח"כ ידליקם שוב ללא ברכה.

מותר להדליק נ"ח בפמוטות של נחושת העשויין קנים קנים יוצאין סביבות בעיגול.

אע"פ שמותר להדליק נ"ח בחנוכיה בצורות שונות י"א מצוה מן המובחר דוגמת המנורה שהיתה בבהמ"ק שכל הנרות הם בשורה אחת.

ישתדל לקנות לו אם יכול מנורה מכסף.

סימן: ל''ה - שאלה : האם כדאי להשתמש בפתילות ישנות לנ''ח או כדאי יותר להחליף חדשות בכל ערב?

מובא בתוס' ובחידושי הריטב"א שנביא דבריהם לקמן ובשו"ת הרשב"א (חלק א סימן שט) ופני יהושע שבת (דף כב:) ועוד דאמרינן במנחות (דף פ"ח ב') נר שכבה נתדשן שמן נתדשן פתילה וכן כשהיה צריך להטיב הנרות בכל יום ולהסיר השמן והפתילה ישנה וליתן שמן ופתילה חדשה לצורך מחר כדאיתא במנחות דאפילו בנר שכבה קי"ל נדשן השמן ונדשן הפתילה. וכן ביאר ר' עובדיה מברטנורא במנחות (פרק ט משנה ג) מחצי לוג לכל נר - שצריך שיתן בה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר ושיערו חכמים חצי לוג שמן ללילי תקופת טבת הארוכים. וכן היה נותן בכל נר בכל לילה. ואם כבתה נפסלה אותה פתילה והשמן מלהדליק בהן עוד, אלא מסירן ונותן חצי לוג שמן אחר ופתילה חדשה ומדליק.

וכיון דילפינן נ"ח ממנורה כמ"ש הפוסקים שנביא דבריהם לקמן בס"ד דהדלקת הנר הוא למצוה לפירסומי ניסא וזכר לנס שהתרחש במנורת ביהמ"ק, לפי זה נצטרך להחליף פתילות חדשות בכל לילה כבמנורת ביהמ"ק כנ"ל. ומטעם זה למד בחידושי הרשב"א שם מדחזינן אם הדלקה עושה מצוה מדליק מנר לנר (כדאיתא בשבת דף כב:). דהא ילפינן ממנורה דכל דליכא בזויי מצוה שרי ולא חיישינן לאכחושי מצוה, וכיון שכן הכא ליכא משום בזויי מצוה דבשעה שמדליק מדליק ממצוה למצוה. משמע שגם בנ"ח יש להטיבם בכל יום דהיינו להחליף את השמן והפתילה.

אמנם ראינו לגאונים שכתבו מוסיף עליו שמן אחר שכבה וכוונתם שאין צריך להחליפו עיין בדברינו בענין מותר השמן (בסימן לט) ולכאורה היה צריך להחליפו כפי שצריך להחליף את הפתילות. וראיתי שהרגיש בזה בשו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן סז) וחילק דדוקא בפתילה שניכר בה שכבר דלקה פעם אחת נהגו להחליפה זכר לנס שהי' מתחדש כל לילה וזכר למקדש שהיו מחדשין הפתילות כל לילה, משא"כ בשמן שאין ניכר בו כלל שכבר דלק פעם אחת, לא נהגו לעשות בו זכר להחליפו. ומדימוי זה למד ספר פתחי שערים (שבת כ"א ע"א) שהובא בשו"ת יחווה דעת (חלק ד סימן לח) ע"פ דברי הרשב"א והר"ן הנ"ל שמדמים נרות חנוכה לנרות של בית המקדש, שאין יוצאים ידי חובת מצות הדלקת נרות חנוכה בנרות הדולקים על ידי גאז, שהואיל ואין בהם פתילה אינם דומים למנורת בית המקדש.

וכן ראיתי מפורש במדרש אגדה שכל טוב (בובר שמות פרק טז) וז" ל אין מדליק נר חנוכה בפתילה ישנה כגון שהדליקו בה בלילה אחר וכבתה . וכ"כ ספר כלבו (סימן מד) שנהגו לחדש הפתילות בכל לילה ולברך על התוספת והטעם לפי שבכל לילה היה הנס מתחדש, ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותו בלילה אל מנורת המאור, וכן משמע מספר אבודרהם (חנוכה) שצריך בכל יום פתילות חדשות שכתב מנין הפתילות של שמונת ימי חנוכה שש ושלשים סימן להם ל"ו חכמו ודייק מדבריו שצריך פתילות חדשות בכל יום ובסה"כ עולה לו' וכן מוכח לקמן מדבריו שכתב להדיא שנהגו להחליף פתילות כל לילה עיין בסמוך. וכ"כ בלקט יושר (חלק א או"ח עמוד קנב ענין ב) שלקח בכל לילה פתילות חדשות. וכן כתב המאירי בשבת שמנהגם כן וכ"כ בספר תניא רבתי (ענין חדלקת נר חנוכה) ע"ש.

וכן הובא בשו"ת בצל החכמה שם שציין לס' הכלבו הנ"ל בד"מ (אות ח') שכ' (בסי' מ"ד) וז"ל, ונהגו לחדש הפתילות בכל לילה וכו' והטעם לפי שבכל לילה הי' הנס מתחדש ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בכל לילה וכו' עכ"ל. וכ"כ גם בס' ארחות חיים (הל' חנוכה אות ה') ע"ש. גם בחי' המאירי (שבת כ"א. ד"ה זה) כ' ואף חידוש הפתילות בכל לילה אינו מן הדין אלא דרך הידור ומדמיון נרות של מקדש עכ"ל. לפי"ז דוקא למצות נר חנוכה ראוי לפי המנהג להחליף הפתילות כל לילה ואע"פ שהברייתא ממס' סופרים מובא, שאין חוששין להחליף הפתילות עד שתכלה, דנהי דיש עדיפות לפתילה הישנה מטעמא דהואיל ואיתעביד בה חדא מצוה וכו' יש עדיפות גם לפתילה חדשה כמש"כ הכלבו האר"ח ומאירי הנ"ל. וכן משמע דעת כף החיים (סימן תרעג ס"ק עב) משני טעמים שבכל לילה היה נס חדש ועוד טעם זכר למקדש ע"ש שציין גם לספ' התניא ולעוד אחרונים.

וגם בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקמא) ראה שאצל אבותיו ורבותיו הי"ד שנהגו לחדש בכל לילה הפתילות ושירי הפתילות נהגו ג"כ שלא להבעירן לצורך אחר, וכ"כ בס' אהל מועד נתיב ב' ובס' תניא רבתי וכ"כ הכלבו סי' מ"ד דנהגו לחדש הפתילות בכל יום וכ"כ בא"ר סי' רע"ג אות ט"ז ובשלחן גבוה אות י' וכן נהגו רבותינו נ"ע, הגם דבש"ע סי' תרע"ג כתב דא"צ מ"מ מצוה מן המובחר להחליף ובפרט לטעם הכלבו שצריך בכל יום פתילה חדשה דבכל יום הי' נס חדש. עוד יש קצת טעם דומיא דמנורה שבכל יום היתה הטבת הנרות והדליקו חדש. והביאם כף החיים שם (ס"ק עב). ועיין לרבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק ב דף סז טור א) שנהגו הנשים להבהב ראשי הפתילות באור כדי שיהו נוחות להדליק ומנהג יפה הוא.

וחזיתי לשו"ת דברי יציב (חלק יו"ד סימן קפב) שהעלה להחליף פתילות מטעם אחר שמתחילת דבריו ציין להרמ"א בד"מ אות ו' מאבודרהם שנהגו להחליפם וכ"כ הכלבו וכן עמא דבר, וצ"ב. ויישב דכיון דעבדינן כב"ה דמוסיף והולך נמצא שבכל יום תהיה הפתילה הנוספת חדשה ומהודרת, ואם שאר הפתילות יהיו חרוכות יוגרע מהיופי של הנוספת, וכיון שהנוסף הוא עיקר המצוה לכן מעכב מלהשאיר את הפתילות הישנות אף שנוחין יותר להדליקן, כדי שלא יגרעו מהידור הפתילה החדשה כיון שהכל מצוה אחת ודו"ק. ועיין לשו"ת בצל החכמה שם בשם שו"ת חתן סופר (סי' ס"ח) שדן בפתילה שהדליקה למצות נר חנוכה אם יש להדר להדליק בה גם בלילות שאח"כ מטעמא דהואיל ואיתעביד בה מצוה חדא נעביד בה מצוה אחריתי ומביא ברייתא דמס' סופרים הנ"ל, דאין חוששין להחליף הפתילות עד שתכלה ומפרש לה דה"ט דפתילה ישנה שכבר הדליק בה פעם אחת מאוס דומיא דנר חרס ישן שמבואר במס' סופרים (שם) שצריך בליל שני נר חדש אבל לעומת זה יש מעלה לפתילה הישנה דכבר איתעביד בה חדא מצוה וכו' ע"ש. ומטעם זה העלה בספר פסקי תשובות (סעיף יב) שהפתילה הישנה של אתמול יש להדליק בנר החיוב דאם לא כן מורידה מקדושה, בכל אופן לדעתו יש להחליף פתילות בכל לילה וכ"ש בימינו דלא שייך לומר טעם שהפתילות שכבר דלקו מאתמול נוחים יותר לידלק ע"ש. וכ"כ בספר מקדש ישראל (עמוד קפח) דיש ענין להחליף לחדשים ממש ולא שיהפכם וידליק בצד שני ע"ש בזה.

וגם בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ב - יו"ד סימן ז) משמע כן מדחילק דבנר שבת אין כלי מעכב, משום דהתם העיקר הוא שיהיה אור דולק, משא"כ בנר דחנוכה דההדלקה היא זכר לנס שנעשה בהדלקת המנורה שבמקדש, ושם ההדלקה היתה במנורה להכי זכר לנס ולפרסומי ניסא בעינן דומיא ליה שההדלקה תהיה בכלי. ובאמת הוא אשר מבואר נמי בשו"ת יביע אומר ח"ב (חאו"ח מי' יז) דהעלה שם כי מעיקר דינא אפשר לצאת יד"ח בהדלקת נר שבת בנר חשמלי, ואפשר גם לברך עליו, וכן מבואר נמי בדבריו בשו"ת יחו"ד (ח"ה סי' כד), ואילו בדבריו הנ"ל בשו"ת יבי"א ויחו"ד ובחזון עובדיה העלה, דא"א לצאת יד"ח הדלקת נר חנוכה בנר חשמלי. והחילוק מבואר ע"פ הנ"ל וכאשר עולה נמי מדבריו של מו"ר שליט"א שבענין נר שבת כתב דמכיון שהרמב"ם (ברפ"ה דשבת) כתב, אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת ומשמע שהעיקר הוא שיהיה אור בבית, וגם נר חשמל בכלל זה, משא"כ בנר דחנוכה דהוא זכר לנס ופירסומי ניסא בעינן שיהיה דומיא דהדלקת המנורה דביהמ"ק. וק"ל (ולכן ה"ה לענייננו שצריך להחליף הפתילות דומיא דביהמ"ק). וכ"כ בשו"ת מנחת שלמה (תנינא (ב - ג) סימן נח) דיש לדון לפסול מטעם אחר להדליק בנר חשמלי כיון דעיקר הטעם דהדלקה עושה מצוה הוא משום דבעינן דומיא דמנורה שבמקדש ושם היתה עיקר המצוה לעשות שלהבת ע"ש. וכבר העלו בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ג - או"ח סימן לד) ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק א סימן כ פרק יב) דאסרו להדליק נר חנוכה בחשמל אמנם מטעם אחר שדמי לאבוקה ע"ש. ונראה מדבריו דבעינן פתילות חדשות כעין מנורת המקדש וזהו דעת מרן גאון הדור הרב עובדיה יוסף שליט"א ע"ש אלא שבילקוט יוסף (חנוכה) כתב דאין צריך להחליף בכל ערב מ"מ יש נוהגים להחליף בכל ערב. איברא ראיתי בחזון עובדיה (עמ' קה) שהעלה דאין חוששים להחליף הפתילות בכל ערב בפתילות חדשות ע"ש.

אלא שבספר אבודרהם (חנוכה) הנ"ל כתב אע"פ שנהגו לעשות פתילות חדשות בכל לילה אינו צריך ויש להוכיח זה ממה שפירש רש"י ז"ל במילתא דרבי יהושע בן לוי בעששית שהיתה דולקת מערב שבת והולכת כל היום. למוצאי שבת מכבה ומדליקה. ופירש רש"י ז"ל שהדליקה מבערב לצורך חנוכה. נראה לפירושו שמותר להדליק בפתילות שהדליק בלילות הראשונות וכבו עד כאן דברי ה"ר גרשום וכן העלה הב"י (באו"ח סימן תרעג) ציין לשבלי הלקט שאין חוששין לפתילות להחליפן עד שתכלה וכתבו בשו"ע (סעיף ד) דאין חוששין לפתילות להחליפם, עד שתכלה. וכ"כ ערוך השולחן (ס"ק יז) ובעל המשנ"ב (ס"ק ל"א) ונתנו טעם לדבר דאדרבה הם נוחין להדליק יותר כשהן מודלקין כבר. וכ"כ קיצור שולחן ערוך (סימן קלט סעיף ד) והרב רצאבי (חלק ג סימן קכ סעיף ה) ובתורת מועדים (סימן ה סעיף יט) ועוד. ואולי טעמם דלא בענין דומיא דמנורה דביהמ"ק, דהא דאנן מדליקים בנ"ח בשמנים ופתילות האסורות למנורת המקדש דקיי"ל כבתה אין זקוק לה ובמנורה דביהמ"ק כבתה זקוק לה, וכן קיי"ל נמי דא"צ מדינא להחליף הפתילות בכל לילה ובמקדש צריך שמן ופתילה חדשה בכל לילה.

וקצת פלא על מרן שציין בב"י רק לשיבולי הלקט ולא ציין לכל הני הראשונים ומדרש אגדה שכל טוב הנ"ל דסברי דיש לדמות למנורת המקדש ולהחליף פתילות חדשות בכל ערב מצוה מן המובחר. ואפשר לומר שכוונת מרן דהיינו שאין חובה להחליף פתילות בכל ערב כמו שאין חובה להדליק בשמן זית זכר למקדש אבל מצוה איכא וזה שכתב בלשון אין חוששין. וכן מובא בציץ אליעזר שם בשם שדי חמד (סימן י"ז) שמביא בשם שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב (סי' ל"א) שהשיב בכלי שהשמן דולק בו בלא פתילה רק מונח טס קטנה וזכוכית קנה חלל דק בתוכו, שאפשר לצאת בנרות כאלו למצות נר חנוכה, דלא בעי דומיא דמנורה ממש, דהרי כל השמנים כשרים לכן גם בלא פתילה יוצאין אם דולק יפה, אך כיון דאמרינן דשמן זית מצוה מן המובחר הוא הדין דמצוה מן המובחר בשמן ופתילה וכן לענין נר שבת עיי"ש. ועיין לברכי יוסף שם (ס"ק ג) שמן זית מצוה מן המובחר וכו'. מי שהכין נרות שעוה להדליק נר חנוכה וקודם שהדליק הביאו לו שמן זית, נחלקו הרב שבות יעקב ח"א סי' ל"ז וח"ב סי' ל' והרב מהר"ץ אשכנזי סי' מ"ה. ואנא בריה קלה בימי חורפי כמעט שעברתי לדבריהם דרבנן בספרי הקטן שער יוסף סי' ח', ושם העליתי בעניותי דכל שלא התחיל במצוה אף שכבר הכין הדבר לעשות המצוה, אם נזדמן לו לעשות מצוה מן המובחר כה יעשה מצוה מן המובחר.

וכן מובא בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן נח) שציין לעט"ז ס' תרע"ג שכתב בשם המהר"ל מפראג "דמאחר שהנס היה ע"י שמן צריך לקיים ג"כ המצוה ע"י נרות של שמן אבל בנרות של שעוה או חלב לא מיקרי נר רק אבוקה ופסול לנ"ח. זאת ועוד דגם על מיקום החנוכיה בעינן זכר למקדש כפי שכתב מרן בשו"ע (או"ח סימן תרעא סעיף ז) שבבה"כ מניחו בכותל דרום ביאר בעל המשנ"ב (ס"ק מ) שהטעם בכ"ז זכר למנורה שמקומה במקדש בדרום. וגם מטעם זה כתב החיד"א בברכי יוסף (סימן תרעט אות ב) דיש להתפלל מנחה בע"ש של חנוכה ואח"כ להדליק נ"ח כי תפלת מנחה נגד תמיד של בין הערבים ונ"ח זכר לנס הנעשה בנרות המנורה הנדלקות אחר תמיד של בין הערבים. וכפרש"י (שמות פרק כז פסוק כ) להעלות נר תמיד - מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה וכדבריו כתבו אחרונים גם בחנוכה. וכמ"ש בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב ג) סימן נח) מפני שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה ועיין פי' רש"י בחומש, וא"כ דילמא ה"נ בנר חנוכה בעינן דוקא שלהבת ולא ליבון החוט לבד, ואף כי פשוט הוא דלא לכל הדברים הצריכו דומיא דמנורה מ"מ נראה דאפשר דנכלל במאי דאמרו הדלקה עושה מצוה דבעינן הדלקה כדי שתהא שלהבת עולה ונותר בצ"ע. ודברים כנ"ל וכדברי המאירי שם שאף חידוש הפתיליות בכל לילה אינו מן הדין אלא דרך הדור ומדמיון נרות של מקדש ע"ש.

לסיכום: מצוה מן המובחר להחליף פתילות חדשות בכל ערב כדמוי למנורת בית המקדש. אך יש להחזיק את הכפרור או השמש עד להדלקה מושלמת של הנר כמובא בבן איש (פ' נח שנה ב').

פירות הנושרים:

1. מה שנהגו לחדש הפתילות בכל לילה הטעם לפי שבכל לילה הי' הנס מתחדש ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בכל לילה.

2. שמן זית מצוה מן המובחר להדלקת נ"ח.

3. י"א דאין להחליף פתילות דאדרבה הם נוחין להדליק יותר כשהן מודלקין כבר.

4. דכל שלא התחיל במצוה אף שכבר הכין הדבר לעשות המצוה, אם נזדמן לו לעשות מצוה מן המובחר כה יעשה מצוה מן המובחר.

5. אין יוצאים ידי חובת מצות הדלקת נרות חנוכה בנרות הדולקים על ידי גאז, שהואיל ואין בהם פתילה אינם דומים למנורת בית המקדש.

6. אין יוצאים י"ח בנ"ח הדולקים ע"י חשמל דדמי לאבוקה ואינם דומים למנורת בית המקדש.

7. נהגו הנשים להבהב ראשי הפתילות באור כדי שיהו נוחות להדליק ומנהג יפה הוא.

8. עדיף להחליף פתילה חדשה ממש ולא להפך הפתילה לצד שני ולהדליק שם למחרת.

9. אין צריך להחליף שמן חדש בכל ערב ולא דמי לפתילות.

10. יש להתפלל מנחה בע"ש של חנוכה ואח"כ להדליק נ"ח כי תפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים ונ"ח זכר לנס הנעשה בנרות המנורה הנדלקות אחר תמיד של בין הערבים.

תוכן העניינים

מועדי ניסים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה