מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן צה
להרב הה"ג בנש"ק כש"ת מוה"ר מאיר הורוויטץ ז"ל אבד"ק לינסק ולהרב הה"ג מוה"ר יעקב מו"צ דשם.
בדבר שאלתכם באחד שהי' לו כתב אנווייזונג מהצענטראלע דלבוב שנתנו לו מראה מקום לאיזה פאבריק שיתנו לו מדה ידוע יי"ש בסכום הקצוב (מאקסעמאלפרייז) והוא מכר הכתב הנ"ל לאיש אחר בכסף והמנהג למי שמביא כתב הנ"ל (האנווייזונג) מהצענטראלע נותנים לו היי"ש, וקודם שלקח הלוקח הנ"ל את היי"ש מסר המוכר כתב לאיש אחר שיקח הוא את היי"ש בשליחתו של המוכר הנ"ל ואצל השני לקח המוכר הנ"ל יותר עם איזה מאות כתרים מכפי אשר מכר להלוקח הראשון ואם כי הנימוס שצריכים להראות הכתב מהאצענטראלע (האנוויוזונג) בעת אשר רוצים ליקח היי"ש מהפאבריק אך כעת נתנו היי"ש אף בלי חזרת הכתב מהצענטראלע (האנווייזנג) רק האמינו וסמכו על כתב שליחות שהי' להשני מהמוכר וכעת תובע הלוקח הראשון מהמוכר שיתן לו את היי"ש או לשלם דמי שיווי שעולה סכום רב זה תורף השאלה בקצרה.
ח) והנה כת"ה התחילו לדון בזה דבמה קנה הלוקח את היי"ש כיון דכסף אינו קונה רק למש"פ והביא מס' משפט שלום דבשילם כל הכסף קנה מטעם סטימתא, והוא לכאורה הופך משי' הסמ"ע דס"ל להיפך דבשילם כל הכסף ל"מ הקנין משום דשייך החשש שיאמר לו נשרפו חיטיך ובלא נתן רק מקצת כסף ל"ש החשש שיאמר לו נשרפו חיטך דהמוכר יטריח ויציל לפי שעדיין לא קיבל כל הכסף, והוא כמ"ש התוס' ב"מ מ"ו דמש"ה קנין חליפין מהני ול"ח שמא ואמר לו נשרפו חיטיך לפי שלא קיבל הדמים יטריח ויציל, ובאמת מש"ס דחולין פ"ג משמע דאף אם לא קנה רק בדינר בשר אפ"ה כסף אינה קונה דאף דבוודאי יטריח המוכר להציל שיש לו ג"כ חלק בו ואף דיש לחלק דשם עכ"פ בהחלק שקנה שילם כל הכסף וא"כ בשביל החלק שמכר לא יטריח להציל אף שע"כ יציל בשביל השותפות, מ"מ י"ל כיון דעכ"פ בגוף הדבר הנמכר שייך החשש שלא יציל שוב עקרו חכמים ופשיטא דאם מכר לו מטלטלין אף שהמוכר דר שם וע"כ יציל הבית מחשש הפסד שאר הסחורות אפ"ה כיון דבזה דבר הנמכר אין לו פסידא שוב עקרו חז"ל הקנין אך באמת הרבה פוסקים כתבו דכל ששם קנין כסף עליו עקרו חז"ל הקנין אף במקום דל"ש החשש נשרפו חיטיך וכל ששם קנין אחר עליו אף במקום דשייך החשש אפ"ה לא עקרו חז"ל ועיין נה"מ סי' קצ"ט, נמצא שוב י"ד דאם שילם כל הכסף אז מנהג הסוחרים לקנות בו ויש עליו שם קנין סטימתא ושוב בכה"ג לא עקרו הקנין:
ב) ומה שהעיר הגאון מבוטשאטש ז"ל דבכסף כיון דהוי קנון ד"ת ואפ"ה הפקיעו הקנין א"כ מאי מועיל קנין סטימתא, באמת לפי הנ"ל ניחא דחז"ל לא הפקיעו רק קנין כסף ד"ת, אבל באמת מצינו בק"ס דמהני אף בשולם הכסף ג"כ אף דשייך החשש נשרפו חיטיך וחזינן דבקנין אחר לא הפקיעו חז"ל מחשש נשרפו חיטיך א"כ ה"נ כיון דמצד מנהג הסוחרים יש עליו שם קנין סטימתא שוב בזה לא הפקיעו חז"ל הקנין וכמו דמהני סטימתא ע"י רושם או תקע כפו ה"ה דמהני סטימתא ע"י תשלומי כל המעות, אף דיש לחלק דבעשה ת"כ כיון דלא שילם הכסף יטריח המוכר להציל, ובשילם כל הכסף יש חשש שלא יציל אפ"ה חזינן דבקנין כסף אף בלא נתן כל הכסף אף דל"ש החשש נשרפו חיטיך אפ"ה עקרו הקנין וחזינן דתמיד עקרו חז"ל קנין כסף אף במקום דל"ש החשש ה"ה דכל ששם קנין סטימתא עליו מהני אף במקום דשייך החשש נשרפו חיטיך וביותר ביאר י"ל דאחר שנהגו הסוחרים לקנות בכסף יועיל ולא קשה מה שמעיר הגאון הנ"ל דכי עדיף קנין סטימתא מקנין ד"ת שמועיל בכסף אפ"ה ביטלו חז"ל הקנין די"ל דבאמת שיטת הנמ"י דבהתנה שיקנה בכסף מהני ונהי דשיטת הש"ך דל"מ דהוי כמו שהתנה לעשות קנין בדבר שאין בו קנין, מ"מ במח"א כ' דהוי כאומר א"א בתק"ח שומעין נו, ובשו"ת עט"ח כ' כיון דגם במקום דל"ש החשש נשרפו חיטיך אפ"ה ל"מ משום לא פלוג שוב ל"מ תנאו דנהי דע"ו תנאי חשוב כליכא חשש נשרפו חיטיך דלזה מהני הסכמת הלוקח כמ"ש המח"א מ"מ שייך לא פלוג, עכ"פ ל"מ לשיטת הנמ"י דהתנה שיקנה בכסף מועיל א"כ גם בנתן כסף סתם לאחר שנהגו לקנות בו א"כ מסתמא אדעתא דמנהגא נתן, כמפורש בש"ס ב"מ דק"ח, ועיי"ש בנמ"י דאה מיגו נגד המנהג ל"מ א"כ עכ"פ מכח המנהג הוי כהתנה שיקנה בכסף, ואף לשיטת הש"ך דגם תנאי ל"מ משום דהוי כמתנה ע"ד שאינו קנין לעשותו קנין, כ"ז קודם שנהגו לקנות בכסף א"כ פשיטא דלר"ל דכסף אינה קונה אף מה"ת גם תנאי ל"מ, א"כ ה"ה לר"י אחר שהפקיעו חז"ל הקנין הוי כמתנה על דבר שאיני קנין לעשותו קנין, אבל אחר שנהגו לקנות בכסף א"כ מצד סטימתא מהני באמת בדבר שאנו קנין לעשותו קנין כמו דמהני קנין סטימתא ע"י רושם או תק"ה וא"כ פשיטא דלר"ל אחר דנהגו לקנות בכסף שפיר מהני מטעם סטימתא דלר"ל לא מצינו שהפקיעו רז"ל קנין מחשש נשרפו חיטיך, ה"ה לר"י נהי דהפקיעו קנין כסף ד"ת מחשש נשרפו חיטיך מ"מ אחר שנהגו לקנות בו מצד מנהג מהני בדבר שאינו קנין לעשותו קנין ושוב בהתנה בפירוש בוודאי מהני ושוב מצד המנהג אף בסתמא הוי כהתנה וזה דבר ברור בס"ד:
ג) יצא דאחר שנהגו לקנות בכסף מהני אף לשי' הש"ך דס"ל דתנאי ל"מ מ"מ אחר שנהגו לקנות בכסף מהני, אך זה י"ל דבאמת לשי' הנה"מ סטימתא ל"ח רק קנין דרבנן אך בשו"ת רדב"ז כ' דהיא קנין ד"ת ועיין שו"ת ח"ס יו"ד ססי' שנ"ד שכ' כן מדעתא דנפשי', וא"כ לשי' הנה"מ י"ל דא"נ כשי' הנמ"י דתנאי מהני שיקנה בכסף משום דאומר א"א בתק"ה שומעין לו א"כ אחר שנהגו לקנות בכסף א"כ שוב מכח המנהג הוו כהותנה ושוב חשיב קנין ד"ת הגם דסטימתא ל"ח רק קנין דרבנן מ"מ הכא א"צ המנהג לעשות קנין רק דע"י המנהג חשוב כהתנה ושוב מהני מה"ח מטעם כסף אך לשי' הש"ך דגם תנאי ל"מ רק שכתבתי דעכ"פ מצד מנהג דמהני גם על דבר שאינו קנין א"כ נהי דמצד חשש נשרפו חיטיך עקרו קנין כסף לגמרי והוי כמתנה על דבר שאינו קנין מ"מ מצד המנהג מהני גם על דבר שאינו קנין אך בדבר שכל קנינו הוא רק מכח מנהג שוב לשי' הנה"מ חשוב רק קנין דרבנן יצא דעכ"פ אחר שנהגו לקנות בכסף שפיר מהני מטעם סטימתא וי"ל דהוו ג"כ קנין ד"ת מטעם ס"ס ספק אחד שמא כשיטת הנמ"י דתנאי מהני שנקנה בכסף וע"י המנהג הוו כהתנה וספק הב' שמא כשי' הרדב"ז דסטימתא אף בדבר שאינו קנין כלל חשוב קנין ד"ת, ונהי דשיטת הרבה פוסקים דס"ס ל"מ להוציא ממון, מ"מ הכא דעכ"פ אף לשי' הש"ך דתנאי ל"מ ונימא כשי' הנה"מ דסטימתא ל"ח רק קנין דרבנן מ"מ עכ"פ מדרבנן יועיל הקנין וכיון דעכ"פ מדרבנן יצא מרשות המוכר וכבר נודע מ"ש במהרי"ט סי' מ"א דהיכי דאיתרע החזקה עכ"פ מדרבנן שוב אף מה"ת איתרע החזקה וכיון דליכא חזקת ממון שוב מועיל הס"ס לומר דיש בו קנין ד"ת ויש בזה נ"מ לדינא אף א"נ דקנה חפץ בקנין דרבנן וקידש אשה זו ל"ח רק קידושין דרבנן לשי' הרבינו ירוחם לענין מעמ"ש, ועיין נוב"י מה"ת חאה"ע סי' נ"ב, ונימא נמי דבקנה חפץ בכסף וקידש בו האשה דל"מ אחר שהפקיעו חז"ל (הקנין וכמ"ש במח"א ליישב שיטת רש"י ז"נ ב"מ דמ"ח אפ"ה אחר שנהגו לקנות בכסף שוב מהני בקידש בחפץ אף מה"ת אף אם רצה המוכר לחזור בו מ"מ אם תפס החפץ וקידש בי אשה מקודשת מה"ת, דעכ"פ קנה החפץ מדרבנן ומקודשת עכ"פ מדרבנן ואיתרע ח"פ ושוב מכח הס"ס חל קידושי ד"ת וז"ב אך או לא נבוא מטעם קנין סטימתא רק מכח קנין כסף לחוד הי' מקום לדון הרבה, אף דהכא יש לומר דלא שייך החשש נשרפו חיטיך כיון דלא מכר לו סחורה מיוחדת ולחד שיטה ברמ"א סי' קצ"ח היכי דנ"ש החשש נשרפו חיטיך כסף קנה, ובפרט כאן דאין הסחורה מונחת ברשות המוכר ישוב י"ל דמהני קנין כסף:
ד) אך באמת י"ל דכ"ז במכר לו סחורה שיתן לו המוכר הסחורה אז שייך בו קנין כסף דל"מ במכר לו סחורה מיוחדת בוודאי מועיל קנין כסף, ואף במכר לו סחורה סתם היינו מאה כור חיטין איזה חיטין שירצה המוכר יתן להקונה דלפמ"ש בשו"ת בית שלמה זה ל"ח רק חיוב שמתחייב א"ע המוכר ליתן לו סכום חיטין אך גם לענין חיוב הגוף מהני מה"ת כסף, אך בנ"ד שהמוכר לא התחייב א"ע ליתן לו הסחורה רק מכר לו הכתב שיש לו מהצענטראלע זכות לקבל יי"ש מאיזה מקום א"כ י"ל דזה הכתב לא עדיף משטר שיש לו על חבירו דקיי"ל דאם נזכר שם המלוה דאינו נקנה רק בכומ"ס, וגם להפוסקים דמכירת שט"ח מועיל מה"ת מ"מ כסף אינו קונה בשטרות אף מה"ת ועיין תוס' ב"ק ד"י בשלמא בשטר שלא נזכר בו שם המלוה דבזה מהני מסירה לחוד, א"כ י"ל דמה"ת כסף בלי מסירה ג"כ קונה מה"ת עכ"פ כמ"ש הקצה"ח סי' ס"ו דכסף וכתובה בשט"ח קינה מה"ת, דמה"ת כסף עומד במקום מסירה אבל בשטר שנזכר שם המלוה דגם מסירה ל"מ א"כ שוב כסף אינו קונה אף מה"ת ולשיטת הרמ"א בקנה שט"ח בכסף לחוד אף מש"פ ליכא ואף דהש"ך חולק מ"מ באמת בקצה"ח ונה"מ כ' דכיון דכסף אינו קונה אף מה"ת בשטרות שוב ליכא מש"פ רק בכסף וכתיבה הואיל דקונה עכ"פ מה"ת יש מש"פ עכ"פ י"ל הכא דמכר לו רק כתב חיוב שיש לו מהצענטראלע נהי דנכתב בהכתב מאיזה מקום יקח היי"ש מ"מ אכתי לית להמוכר קנין גמור בהיי"ש רק כתב חיוב יש לו מהצענטראלע וכיון שנזכר בו שם המוכר שוב י"ל דאינו נקנה בכסף אף מה"ת ובפרט שי"ל דאף בכומ"ס אינו נקנה דמפורש בחו"מ סי' ס"ו דשטר ראי' אינו נקנה בכומ"ס וכ' בש"ך דמש"ה שט"ח נקנה בכו"מ דלמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא עיקר שיעבוד נכסי חל ע"י השטר וחשוב כמו שטר קנין ועיי"ש בנה"מ דמה"ת לא חל קנין בשט"ח רק בשטר שנתחייב אחד בשט"ח ליתן לחבירו מנה דזה חשוב שטר קנין אבל באמת שט"ח למ"ד שיעבודא דאורייתא ומה"ת גם מע"פ גובה מלקוחות שוב ל"ח רק שטר ראי' ואינו נקנה בכומ"ס, ורק אחר שהפקיעו חז"ל שיעבוד לקוחות ממע"פ שוב חשוב שטר חיוב ונקנה בכומ"ס, אבל עכ"פ י"ל הכא דהצענטראלע יש עליהם חיוב מחוק המלכות ליתן לאנשי הקאנסענס יי"ש והכתב אינו רק מראה מקום מאיזה מקום יקח היי"ש אבל לא עדיף עכ"פ משטר ראי' וי"ל דאף בכומ"ס אינו מקנה:
ה) נמצא מ"ש הג' מבוטשאש ז"ל דהכא חשיב סטימתא ע"י שנתן לו הכתב והוי כמכר בכסף ושלוסצעטיל דחשיב סטימתא באמת יפה דחה הרה"ג ר' יעקב נ"י מוצד"ק דשם מחייב המוכר א"ע ליתן לו הסחורה וע"י קבלת הכסף עם נתינת השלוסצעטיל חל החיוב על המוכר ליתן לו הסחורה אבל הכא לא קיבל המוכר על עצמו שום חיוב ליתן נו הסחורה דמכר לו רק את הזכות שבכתב וכבר נסתלק המוכר מכל חיוב כמ"ש הש"ך ז"ל סי' פיו דבחבלה באחרים ומכרה לו כתובתה בדמי חבלה דמועיל מחילה אף דבשבדר"נ ל"מ מחילה מ"מ אחר שמכרה נו כתובתה בדמי חבלה פקע ממנה החיוב ושוב נ"ש שדר"נ ואין לו זכות בהכתובה רק מכח הקנין ושוב במוכר שטר מהני מחילה ה"ה הכא תיכף שמסר לו את הכתב מהצענטראלע נגמר המקח מצד המוכר ואין עליו עוד שום חיוב ונמצא שוב י"ל דלא קנה את החיוב שיש להמוכר על הצענטראלע די"ל דשטר ראי' אינו נקנה אף בכומ"ס ובפרט דלא הי' רק קנין כסף ומסירה דלשיטת הקצה"ח אינו קונה אף למש"פ, וא"כ שוב יש רשות ביד המוכר לחזור מהמקח ובאמת י"ל לפמ"ש בשו"ת בית שלמה דבמוכר סחורה שאינו מיוחדת לא חל קנין רק חיוב מוטל על המוכר לקיים חיובו ושוב י"ל דמי שקנה סחורה שאינו מיוחדת ונתן לו המוכר שלאססצעטיל והוא מכר השלאססצעטיל לאחר ונזכר בו שם הלוקח הראשון דל"מ בלי כומ"ס דבשלמא א"נ דגם במכר לו סחורה שאינו מיוחדת חל קנין א"כ הוו כמוכר סחורה שקנה כבר ושפיר יוכל למוכרו אבל כאן דלא חשיב רק חיוב מן המכר ושט"ח היכי שנכתב בו שם המלוה וה"ה הכא שנכתב שם של מי שנתחייב נו שוב בעי כומ"ס בשלמא שם הלוקח ראשון כותב או אומר להשני שהוא יקח הסחורה מן המוכר ויתנו לו שפיר חל עליו חיוב אבל הכא דמכר לו רק השלוס צעטיל והלוקח השני בעצמו יקבל מן המוכר שוב י"ל דהוי כמוכר שט"ח דל"מ רק בכומ"ס הגם שיש להסתפק אי גם בכומ"ס מועיל דאם כבר קנה מהמוכר בכסף א"כ הוי רק שטר ראי' וי"ל דאינו נקנה אף בכתו"מ, אך באמת הפקיע חז"ל קנין כסף גם מדרך חיוב רק דע"י כתיבת השלוס צעטיל מועיל מטעם סטימתא א"כ עיקר החיוב נגמר ע"י כתיבת השלוס צעטיל ושוב חשיב כשטר ונקנה בכומ"ס אך בלי כומ"ס י"ל דלא קנה השני בקבלת השלאס צעטיל מיד הלוקח הראשון אף בנתן כסף א"נ דכסף ומסירה אינו קונה אף למש"פ אך באמת יפה כ' הג' מבוטשאטש דעכ"פ עכשיו המנהג שמי שקנה ע"י שלוס צעטיל אף שנזכר בו שם לוקח ראשון מ"מ מוכרו לאחר והמנהג דע"י מסורת השלוס צעטיל לחוד נגמר הקנין א"כ הוי בכלל קנין סטימתא ה"ה בנ"ד המנהג למכור כתבים כאלו שיש להם מהצענטראלע א"כ י"ל דמהני מטעם סטומתא דאף דשטרות אינו נקנה רק בכומ"ס מ"מ באמת כי בתוס' ב"ב דע"ו דל"מ קנין בשט"ח ע"י כסף אף דקרקע נקנה בכסף משום דבע"ח מכאן ולהבא גובה חשיב דשא"ב והטעם דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה הוא משום דמצי לסלוקי בזוזי וא"כ י"ל הכא דהאצענטראלי אין יכולין לסלקו בזוזי שוב ל"ח בכלל דשא"ב ומהני קנין כסף ובפרט דלשי' הרא"ש בתשו' גם בדשלב"ל מהני קנין סטימתא ועיין ח"ס חו"מ סי' ס"ו ובשו"ת בית שלמה ובספרי ח"א סי' ל"ז ע"כ נלע"ד דמצד הדין י"ל דבזה חשוב סטימתא אך בזה יש לעיין די"ל כמ"ש כת"ה זה שהוא מחק המלכות ואם עפ"י חק המלכות אסור למכרו לאחר שוב ל"מ המכירה:
ו) והנה מ"ש הג' מבוטשאטש דגם במקח הנעשה באיסור אפ"ה המקח קיים ונהי דשם יש חילוק מ"מ הכא דאינו אסור מצד חוקי התורה לכן המקח קיים הנה באמת י"ל כדבריו באיסור מצד התורה י"ל דהפקיעו החפץ מרשות הבעלים וכהא דאמר בש"ס כתובות דע"ע כל היכא דאמר רבנן לא ניזבין דל"מ המכירה ועיון שו"ת ח"ס חיו"ד סי' ו' וחו"מ סי' ק"ה אבל איסור מצד דינא דמלכותא לא יוכל לגרע קנין שמועיל מצד חוקי התורה אך כ"ז במוכר דבר שהיא שלי אז שפיר נהי דמצד דד"מ אסור לו למכור הדבר מ"מ מהני קנינו עפ"י התורה אבל בדבר שכל זכותו הוא רק ע"י חוקי המלכות ואם בדד"מ אסור לו למכור הדבר מ"מ א"כ לא נתנו לו זכות רק לזה שפיר אין מועיל בזה קנין כמפורש ברמ"א חו"מ סי' ס"ח דשער הנעשה בערכאות ופסול לפי דיניהם אעפ"י שכשר בדינינו אפ"ה פסול דלא נכשר יותר מהם ועיין נו"ב מה"ת חאו"ח סי' ס"ג שכ' דזכות הפראפנציע למדד"מ א"י למכור זכותו לאחר ל"מ מכירתו אף מד"ת ושוב עובר בב"י דכיון דזכות זה הוא רק מדד"מ ובדד"מ א"י למוכרו לאחר שוב ל"מ מכירתו ועיין כעין זה ברמ"א סו' ס"ו חו"מ לענין שנתנו לו רשות לגבות הכנסת כפר אחד ועיין נה"מ שם ועיין שו"ת בית שלמה שדחה דברי הנו"ב עכ"פ בנ"ד שכל זכותו הוא רק עפ"י דד"מ י"ל דאם בדד"מ אין נו רשות למכור דשפיר ל"מ קנינו והנה אם נימא כמ"ש הג' הנ"ל דחל הקנין וא"כ כבר זכה הלוקח ראשון בהזכות מהצענטראלע א"כ בוודאי דהי' אסור להראשון למכור עוד הפעם זכותו לאחר והנה אם הי' המוכר לוקח בעצמו היי"ש הי' צריך להחזיר היי"ש ללוקח ראשון אך יען שלא לקחו בעצמו רק מסר כתב לאיש אחר ליקח הוא היי"ש ונסתפק הרב ר' יעקב נ"י שי"ל הואיל שנא לקח בעצמו היי"ש וי"ל אשלד"ע ולא מתחייב המוכר ע"י מעשה השליח באמת מה שנסתפק נחייבו מטעם אחריות והג' מבוטשאטש הביא דברי הריטב"א דבמוחל ל"ש האחריות כיון דהשטר הי' עומד לגבות א"כ ליכא ריעותא במקח וא"כ אין על המוחל חיוב רק מטעם גרמי אבל דאינו רוצה המוכר לישבע שלא נפרע א"כ שטר כ"ז שלא נשבע עליו אינו עומד לגבות בו והוי ריעותא בגוף המקח וחיוב מטעם אחריות ולכך היורש אינו משלם רק מנכסי אביו ר"כ הכא ג"כ לא הי' ריעותא בגוף המקח ורק אח"כ נעשה סיבה בגרמת המוכר ושוב א"א לחייבו מטעם אחריות:
ז) ורק אכתי אפשר לדון שיהי' חייב מטעם גרמי שמפסיד בסיבתו זכותו של הלוקח ראשון והנה בזה יש לדון לכאורה דל"ח ברי הזיקא כיון שכ' כת"ה דכתב מהצענטראלע נכתב בלי חיוב ברור א"כ יש ס' שמא בלא"ה לא יתנו היי"ש וא"כ נ"ח ברי הזיקא וליכא חיוב מטעם גרמי ולכאורה א"נ דכבר יש לו קנין בגוף היי"ש הי' מקום לומר דחיוב מדין מזיק דבאמת העירו הראשונים דמוחל יתחייב מדין כיון דהיזק נגמר בדיבורו וכמו בטימא את הטהור ורק שכ' בקצה"ח סי ר"ה כיון דהלוקח אין לו רק שיעבוד נכרי א"כ בחופר בורות בקרקע המשעובד לחבירו ל"ח רק גורם וא"כ הכא א"נ דגוף היי"ש נקנה להלוקח ראשון הוי ממש כלוקח חפץ של חבירו ואם בכתיבת כתב להשני לא יוכל הראשון עוד לגבות היי"ש הוי כמזיקו ממש אך באמת בסחורה דאינו ידוע ל"ש קנין כמ"ש הבית שלמה ול"ח רק חיוב על הצענעראלע ליתן לו וא"כ חשוב רק כגורם לקלקל זכות חבירו וא"כ שוב י"ל הואיל שיש ס' שמא לא יתנו הצענטראלע שוב ל"ח ברי הזיקא אף באמת בזה י"ל כמ"ש הג' הנ"ל כיון דאין דרך הצענטראלע לחזור מדיבורם בכתב הגם שכותבים בלי חיוב א"כ הוו כברי הזיקא ובאמת מצינו בש"ס נדרים דמ"ח מזכה חלקו לנשיא וא"צ לזכות ע"ו אחר ומוכח דבשביל שלא הדרי בהו משום אימת הנשיא נגמר הקנין אף בדיבור דעיקר דבעי קנין שיהי' סמיכת דעת הנשיא דבלא"ה יש ס"ד אף בדיבור וכמ"ש התוס' בכורות י"ח דבמידי דמצוה מיקני אף בדיבור ועין א"מ סי' כ"ט ובמנ"ח מ' של"ו:
ח) ומה שכ' כת"ה די"ל אשלד"ע באמת לשי' רוב הפוסקים במוחזק לעבור אמרינן יש שלד"ע ובפרט אף לרב סמא מ"מ כ' בפתיחה לא"ח לפרמ"ג דס"ל לרב סמא דתמיד חשיב בר חיובא משום לפ"ע וא"כ במוחזק לעבור לכ"ע ישלד"ע ובפרט לשי' רש"י ז"ל הטעם משום הסברא דדברי הרב אמרינן דאינו עושה בתורת שליחות הבע"ב רק דמעצמו רוצה לעבור אבל הכא שלא יוכל לגבות היי"ש רק ע"י כתב מהמוכר א"א ע"כ נגמר ההיזק בסיבת המוכר א"כ בוודאי אם נימא דחשיב ככלל ברי הזיקא הי' אפשר לומר דמחויב לשלם לו כל הפסידו מדין גרמי אך באמת י"ל דל"ח בכלל ברי הזיקא כיון שאפשר שלא ותנו הצענטראלע היי"ש לשום אחד וגם שמא לא יתנו הצענטראלע היי"ש רק אם יחזירו להם הכתב הראשון לשלחו להמוכר טל זכותו שברוב פעמים אין נותנים היי"ש רק ע"י חזרת כתב שלהם א"כ שוב בשעת שנתן המוכר כתב להלוקח שני ל"ח בכלל ברי הזיקא אך עכ"פ יפה כ' הג' הנ"ל דעכ"פ מה שקיבל המוכר יותר מהלוקח השני עכ"פ מחויב להחזיר דאין עושה סחורה בשל חבירו ונהי דבמידי דלא ברי הזיקא ליכא חיוב משום גרמי אבל עכ"פ אין להרויח בשל חבירו וגם במבטל כיסו של חבירו דפטור מ"מ אם המבטל מרויח בזה חייב לשלם ועיין נה"מ סי' רצ"ד ועיין טו"ז יו"ד סי' כ"ח כללו של דבר אם הי' ברור שהלוקח ראשון קנה הזכות עפ"י דתה"ק אז בוודאי הי' מחויב המוכר להחזיר ללוקח ראשון מה שקיבל מותר מהלוקח השני אך באמת כבר הבאתי דיש לפקפק בעיקר הדין א"כ קשה להוציא ממון והגם דבטח עשה המוכר שלא כדין למכור זכות אחד שני פעמים עכ"ז יש להסתפק אי מועיל בזה קנין הואיל שעפ"י דד"מ אסור למכור ובדבר שכל זכותו הוא עפ"י דד"מ א"כ היכא דמדד"מ אסור למכור שוב אינו מועיל הקנין א"כ שוב קשה להוציא ממון וטוב לפשר:
בעה"ח יום ב' פנחס תרעח"ל קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל