מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן צד
להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' פנחס הורוויץ נ"י ראבד"ק קאסיב יצ"ו.
בדבר שאלתו באשה אחת ניסת לאיש וכעת נודע שהיתה מקודם אשת זקן א' ולהזקן הלז סי' לו כמה נשים ולא זכה לבנים וכשנשא אשה הלז כולד לה ילד אך על האשה הלז הי' עוד קול רינון מקודם שניסת עם הזקן כי היא היתה פ"א הרה לזנונים ולכן יש רינון שהילד אינו מהזקן שמת וזקוקה לחליצה כי הזקן יש לו אחים זה תורף השאלה:
א) הנה אם ידוע שיש איזה ממשות בהקול והיתה חשובה עכ"פ בכלל ס' זקוקה לחליצה, א"כ לכאורה מפורש בש"ע אה"ע סי' קנ"ט דאם נתקדשה בשוגג אם היבם רוצה ליבמה צריך לגרשה ואם ורוצה לחלוץ תוכל להשאר תחת בעלה וצריך לקדשה מחדש כי יש ס' אי קידושין תפסי ביבמה לשוק והנה ידוע מחלוקת הלבוש והשב יעקב דלשי' הלבוש וצריך לגרשה מקודם דקודם הגט חשיבה בגדר אינה ראויה ליבום מחמת איסור א"א והיכי דאינה ראויה ליבום אף בדיעבד אינה עולה לחליצה ולא דמי למ"ש רש"י ז"ל יבמות דמ"א ע"ב דלר"י לא תיקשי דאי חלצה הוי חליצה דבלא אפשר הוו כדיעבד שאני התם דאי עבר ובעל כמי מהני שפיר גם החליצה מהני בדיעבד אבל הכא דמחמת איסור א"א אף בדיעבד אינה ראויה ליבום שפיר גם החליצה ל"מ בדיעבד אבל השב יעקב סובר דכיון דכופין לגרש באם ירצה היבם ליבמה א"כ הוי כאילו באותו שעה ראויה ליבום וא"כ לכאורה נ"ד ג"כ תלוי בפלוגתא הנ"ל אך באמת בשו"ת ח"ס אה"ע ח"ב סי' ע"ה העיר דדוקא בוודאי זקוקה דאז הדין דכופין לגרש ול"ח גט מעושה היכי דמן הדין לגרשה אז צדקו דברי השב יעקב אבל היכי דיש ס' שמא הילד הוא מבעלה שוב לא נוכל נכוף על הגירושין דהוי ס' גט מעושה דשמא אינה זקוקה ליבום ושוב חשיבה בכלל אינה ראויה ליבום קודם הגירושין ושפיר נ"מ החליצה קודם הגט עיי"ש יצא לפ"ז דבס' זקוקה א"א לחלוץ קודם הגט אך לכאורה בגוף סברת השב יעקב יש לתמוה דהא מפורש בתוס' ב"ב דע"ט בהא דלאחר שיחלוץ לך יבמך דמקודשת לר"מ קאי למ"ד מצות חליצה קודמת וכופין לחלוץ מש"ה חשיב עבידי דאתי ונשמע דלרבנן חשוב דשלב"ל אף דכופין לחלוץ מ"מ לע"ע חשיבה לאו בת קידושין וכן בחצי' עבד אף דכופין לשחרר אפ"ה לע"ע חשיב אינו בר קידושין א"כ ה"ה הכא נהי דכופין לגרש מ"מ לע"ע חשיבה אינה ראויה ליבום באותו שעה והראי' דאם יקדשה היבם עכשיו אלאחר שיגרש אפ"ה יהי' חשיב דשלב"ל ונהי דמצינו כסברא זו בתוס' יבמות דט"ז שכ' דמה"ט בנתקדשה לא פקעה זיקה דל"ד לקידש אחותה דהתם א"א להרוג אחותה אבל הכא הרי אפשר בגירושין עיי"ש י"ל שאני התם דכיון שאפשר להיות חוזר וניתר לא פקע זיקה וגם ל"ש בזה כל שנאסרה שעה אחת הואיל דכופין על הגירושין א"כ ידענו תיכף דתחזור להיתרה אבל הכא עכ"פ קודם שנתגרשה שפיר חשובה אינה ראויה ליבום וא"כ דברי השב"י תמוהים וכן אין להביא ראי' לסברת השב"י מהא דמפורש בחגיגה ד"ד דחצי עבד למ"א חייב בראיה דמוכח לכאורה דכיון דכופין לשחרר כמשוחרר דמו ועיי"ש בתוס' שכתבו דלא תיקשי מהא דהמית ח"ע וחב"ח דשם כיון שמת אמ"ל דלא הי' עומד לשחרר אולם לפמ"ש בתוס' עירוכין דשם בחב"ח באמת צד חירות אין לו רק אדון א' ורק משום דרבו מעכבו מלעלות לרגל ושפיר למ"א דלא יוכל לעכבו שוב שפיר חויב בראיה מכח הצד חירות אבל באמת בעבד גמור אף היכי דמן הדין כופין לשחרר אפ"ה לא והין חיוב בראיה א"כ אדרבה גם מכאן יש ראי' דלא כסברת השב"י:
ב) אך באמת י"ל עפמ"ש הכ"מ פ"ז מאישות דלמ"ד מספקא נן אי קידושין תופסין ביבמה לשוק מהני במקדש לאחר שיחלוץ ול"ח דשלב"ל הואיל דבידו לקדשה מעכשיו מספק והמלמ"ל חולק והנה נודע דהא דל"מ קנין בדשלב"ל יש ב' טעמים א' משום דאין על מה לחול הקנין ב' משום דלא ס"ד והיכי דבידו לעשות מעכשיו מספק שוב יש על מה לחול אבל אכתי נשאר הטעם דלא ס"ד וכן היכי דלע"ע לא חל ורק דכופין שיבוא לידי כך שיהי' יוכל לעשות הדבר אז טעם דלא ס"ד ליכא כיון דוודאי ס"ד הואיל דידע כיון דכופין בוודאי יבא הדבר לידי כך ורק אכתי שייך הטעם דאין על מה לחול וא"כ לפ"ז ביבמה לשוק לרב דוודאי אין קידושין תופסין ביבמה לשוק א"כ אף א"נ דמ"ח קודמת וכופין לחלוץ אפ"ה ל"מ הקידושין דשייך הטעם דאין על מה לחול אבל לשמואל דמספקא לי' הא יש על מה לחול ירק דנשאר הטעם דלא ס"ד א"כ לענין זה י"ל דלמ"ד מצית יבום קודמת שפיר שייך הטעם דלא ס"ד אבל א"נ דמ"ח קודמת וכופין לחלוץ שפיר יועילו הקידושין כיון דבכה"ג אזדא ב' הטעמים ואפ"ה שפיר כ המלמ"ל להשיג טל הכ"מ הואיל דהרמב"ם לשיטתו דמצות יבום קודמת שפיר חשיב דשלב"ל וה"ה בח"ע כיון דלע"ע ליכא חלות הקידושין בצד עבדוה שפיר אמר' דנהי דכופין נשחרר אפ"ה חשיב דשלב"ל אבל למ"ד מ"ח קודמת אז דוקא למ"ד וודאי אין קידושין תופסין ביבמה לשוק אז בוודאי דאם הי' מקדשה קודם הגט דלא הי' מועיל דאף דכופין לגרש אפ"ה היכי דשייך הטעם דאין על מה לחול ל"מ הסברא דכופין לגרש אבל למ"ד מספקא לן אי קידושין תפסין ביבמה לשוק א"כ אם יקדשה היבם קידם הגירושין אלאחר הגירושין בוודאי דיועיל דל"ש ב' הטעמים דכיון דגם עכשיו קידושין תופסין מספק שוב יש על מה לחול וטעם דלא ס"ד ג"כ ל"ש כיון דכופין לגרש וממילא לפ"ז א"א לומר דחשיב כוודאי אינה ראויה ליבום כיון דעכ"פ מספק עולה ליבום ואף דגם במידי דאינו עולה ליבום מספק ג"כ ל"מ מ"מ לענין זה שוב מועיל הסברא דכופין לגרש וצדקו לכאורה דברי השב"י ובאמת לפ"ז י"ל קושית הח"ס שהעיר דגם בהא דהקשה הירושלמי מובא בתוס' ר"פ המגרש דליתני ט"ז נשים פוטרות צרותיהן אליבא דר"א בע"מ שלא תינשא לפלוני והקשה הח"ס דהא י"ל דחשיבה עולה ליבום הואיל דבידו לגרשה עכת"ק ועפ"ז א"ש דהתם כיון דהשתא לע"ע בוודאי אינה עילה ליבום מכח התנאי שפיר אף דאפשר להתירה ע"י גירושין לגמרי מ"מ כיון דלע"ע לא גירשה לגמרי אכתי חשובה אינו עולה ליבום ובפרט שי"ל דהתם שייך הסברא דכל שנאסרה שעה אחת דבשלמא היכי דלא נאסרה רק מכח ס' כמו בקידש יבמה לשוק אז שפיר כיון דאפשר שתחזור להיתרה שפיר ל"ח בכלל כל שנאסרה שעה אחת וכמ"ש בתוס' יבמות דט"ז לחד תירוצא אבל הכא דנאסרה מכח וודאי אז שפיר אף אם יורשה עכשיו לגמרי לא תהי' מותרת הואיל דנאסרה שעה אחת וז"ב ודו"ק ובזה יש לדחות ג"כ דברי הח"ס שם שכ' דגם תירוץ השני בתוס' יבמות סובר הסברא משום דאפשר בגירושין דאל"כ תיקשי נהי דס"ל דקידושין אינו מפקיע זיקה מ"מ תיקשי נימא כל שנאסרה שעה אחת וע"כ דס"ל דכיון שכופין לגרש כמגורשת מכבר דמי עיי"ש בסי' ע"ט ולפי הנ"ל בלא"ה לא קשה דנימא כל שנאסרה שעה אחת הואיל דביבמה לשוק מעולם לא נאסרה רק מחמת ס' א"כ אף אי לא נימא דמכח דכופין לגרש חשובה כמגורשת מכבר אפ"ה בלא"ה ל"ש הא דכל שנאסרה כיון דמעולם לא נאסרה מכח וודאי רק מחמת ס' א"כ כשבא שעת היתר שפיר מותרת וז"ב:
ג) עכ"פ נשמע דביבמה לשוק למ"ד דקידושין תפסי בה מספק בצירוף הסברא דכופין לגרש א"כ אזדא ב' הטעמים הן טעם דלא ס"ד והן הטעם דאין על מה לחול בכה"ג שפיר ל"ח בכלל אינה עולה ליבום ולפ"ז נשמע דבס' זקוקה דבכה"ג שוב אין כופין לגרש שוב לא יועיל חליצה קודם הגירושין וכסברת הח"ס לחלק בין וודאי זקוקה לבין ס' זקוקה ובאמת לפי דברי התוס' שהקשו דנימא דבנתקדשה לכהן יופקע הזיקה ותרצו משום דאפשר בגירושין וקשה לכאורה הא גם אחר הגט לא תהי' ראויה ליבום משום כל שנאסרה שעה אחת וכמו שהעיר הח"ס לתירוץ השני והח"ס כ' דמכח הסברא דכופין לגרש אזדא ג"כ החשש דכל שנאסרה ואנכי כתבתי דכיון דמעולם לא נאסרה מכח וודאי ל"ש הך דכל שנאסרה ולפ"ז יש להסתפק היכי דנפלה לפני כהן ליבום ונתקדשה דאז אחר הגט לא תהי' ראויה ליבום משום איסור גרושה ושוב י"ל דפקע הזיקה מצד איסור א"א ואין לומר דלא פקע הזיקה כיון דאפשר בגירושין ז"א דהכא גם אחר הגט לא תהי' ראויה ליבום מצד איסור גרושה לכהן ושוב י"ל דפקע הזיקה ואף דגרושה כהן הוי רק ח"ל וקיי"ל דח"ל חולצת ולא אמרי' בזה כל שאינה עולה ליבום וא"כ אחר הגט הא תהי' עולה לחליצה א"כ נהי דעכשיו מצד איסור א"א אינה עולה גם לחליצה כיון דאינה עולה ליבום מ"מ כיון דאפשר שתתגרש ואז הרי נא תהי' רק כח"ל ותהי' עולה לחליצה ושוב י"ל דגם עכשיו כשהוא א"א לא פקע הזיקה ותהי' עולה לחליצה מכח זה כיון דאחר הגט יהי' הדין דח"ל חולצת אך באמת י"ל דהא חזינן לשי' הלבוש דצריך לגרש קודם החליצה ואפ"ה גם הלבוש סובר דמוכרחין לצרף הסברא דכופין לגרש דאל"כ הי' שייך לומר כל שנאסרה שעה אחת ע' בח"ס סוסי' ע"ט שהרגיש בזה ולפ"ז י"ל דהא דכופין לגרש כ"ז במקום דיוכל ליבמה אבל בכהן דאחר הגט לא יוכל עוד ליבמה שוב אין כופין לגרש ושוב לא יועיל החליצה באמת אף אחר הגט דשוב והי' שייך לומר כל שנאסרה שעה אחת מחמת איסור א"א שוב אינה טולה וחוץ לזה י"ל לפי"מ דקיי"ל דבנפלה לפניו ליבום אסור לישא אשה עד שיחלוץ וכ' העצי ארזים דאין הטעם מחשש שתי נשים דבאמת זיקה לא עדיף מארוסה דליכא בזה חדר"ג רק הטעם משום דאם ישא אשה שוב לא יהי' החליצה כ"כ בהכשר משום דיהי' חשוב אינו ראוי ליבום מכח החדר"ג בשלמא אי שידך מקודם שנפלה לפניו הזקוקה א"כ תיכף לא היתה זקוקה רק לחלוצה אבל אם בשעה שנפלה הי' אפשר ביבום א"כ גוף הזיקה הי' לענין יבום ואח"כ יגרום שלא תהי' ראויה ליבום בכה"ג גם החליצה ל"ח בהכשר עכת"ד ולפ"ז י"ל דהיכי דבשעת נפילה היתה ח"ל א"כ תחילת הזיקה הוא רק לחליצה וגילתה התורה דלא אמרי' בזה כל שאינה עולה ליבום אבל הכא דבתחילת הזיקה לא היתה ח"ל א"כ הי' הזיקה ליבום ורק אחר הגט תהי' נעשית אינה ראויה ליבום בכה"ג שוב לא יועיל החליצה וז"ב:
ד) וחוץ לזה י"ל דכבר העיר הרשב"א ז"ל לענין נודרת הנאה מיבמה דנימא כל שא"ע ליבום והעיר השעה"מ דהא בפירוש גילתה התורה דח"ל חולצת וכ' המפורשים דבשלמא בח"ל דבדיעבד אם בעלו קנו דאמרי' להיפך מאי אולמא האי עשה מהאי עשה ושפיר כיון דבדיעבד יועיל אפי' יבום שוב חשיבה עולה ליבום וכסברת התוס' חולין ד"מ דקרבן יחיד בשבת חשיב ראוי לפתח אה"מ כיון דאם זרק הורצה אבל בנדר כבר כ' הנמ"י פ"ב מנדרים דל"ש עדל"ת לפי שהל"ת הוא בחפצא א"כ אף בדיעבד לא יועיל היבום שפיר העיר הרשב"א די"ל דחשיבה אינה עולה ליבום ולכך נדחק הרשב"א מטעם דכל שדבר אחר גרם לה ליאסר ל"ח אינה עולה ליבום א"כ י"ל דכבר העירו המפורשים דא"נ דעשה דיבום ליכא לגבי האשה לא הי' שייך כלל ביבום לומר עדל"ת משום דאין לה לעבור בשביל עשה דידי' וכמ"ש בתוי"ש כתובות ד"מ וע"כ דעשה דיבום חל גם עליה ויוצמח לפ"ז במידי דגבי דידה הוי בכלל עשה דפשיעה כגון בנתקדשה במזיד או אפי' בשוגג ורק שסמכה על הקול דבכה"ג לשי' התה"ד חשיבה כמזיד ועיי"ש בב"ח ובב"ש א"כ אף דלגבי דידי' ל"ח בכלל עשה דפשיעה אפ"ה כיון דלגבי דידה הוי עשה דפשיעה ול"ש עדל"ת לשי' התוס' עירובין ד"ק ושוב אין לה לעבור בלאו בשביל עשה דידי' דבכה"ג הרי מבואר מכתובות ד"מ דלא אמרי' עדל"ת בכה"ג ושוב גם בדיעבד והי' באיסור ושוב י"ל דחשיבה אינה עולה ליבום. אולם באמת הא מפורש בש"ע דגם בנפלה לפני כהן ונתקדשה ג"כ צריך לחלוץ לה ולא אמרי' דחשיבה בכלל א"ע ליבום וע"כ הסברא כמ"ש הרשב"א דכל שדבר אחר גרם ליאסר ל"ח בכלל א"ע ליבום וכה"ג פירשו התוס' בגיטין דפ"ב בפירוש הא' בכוונת דברי הירושלמי עיי"ש וחוץ לזה י"ל הסברא דהרי אם באמת תפסי הקידושין בוודאי דהי' פקע הזיקה ורק משום דמספקא נן אי תפסי קידושין נ"ש לומר דפקע הזיקה דשמא לא הועילו הקידושין אבל א"א לומר בזה דחשיב בכלל א"ע ליבום דהא איכא ממנ"פ דאי תפסי קידושין א"כ פקע הזיקה וא"צ כלל החליצה ואי לא תפסי א"כ שוב חשיבה עולה ליבום וא"כ לפ"ז י"ל דגם בס' זקוקה נהי דבכה"ג לא כפינן לגרש מ"מ מועיל החליצה אף קודם הגט וכשיטת השב"י אך לא מטעמיה רק מטעם ס"ס שמא באמת הולד הוא מבעלה ואינה זקוקה כלל ושמא אק"ת ביבמה לשוק וחשיבה ראויה ליבום ואף אי ק"ת שוב פקע הזיקה וממילא יוצמח דלשי' הסוברים דמועיל חליצה קודם הגירושין שב גם בנ"ד יוכל לחלוץ קודם הגט ותהי' מותרת לישב תחת בעלה דמספק אין להוציאה מבעלה דאף לשי' הב"ש בדעת המחבר דגם בשוגג אסורה למקדש כ"ז בוודאי זקוקה אבל בס' זקוקה גם המחבר יודה דמותרת לו דעיקר טעם האוסרין הוי רק מחמת קנס א"כ בס' זקוקה ל"ש לקנוס א"כ פשיטא דיוכל לחלוץ לה וא"צ לגרשה קודם החליצה ותוכל להשאר תחת בעלה
ה) אך שיש לעיין בנ"ד אם צריכה כלל חלוצה מחמת הקול רינון והנה בנידון המפורש בש"ע סי' קנ"ו דמי שזינה עם פנויה ונתעברה דפסק הרמב"ם דפטורה מיבום ואפ"ה חולצת משום דחייש שמא זינתה גם עם אחרים יש לחקור היאך הדין אם נשאה הבועל אח"כ ומת ועמדה וניסת בלי חליצה אי מותרת וכפי הנראה דיש להתיר דבאמת תמהו כל הפוסקים על הרמב"ם מהא דלענין תרומה ל"ח שמא זינתה עם אחר ומ"ש הנוב"י דהתם לגבי נפשה מהימנא כבר העיר עליו הח"ס דהא חזינן דגם הבנים ועבדים שלה אוכלים בתרומה אולם יפה כ' הח"ס בסו' ע"ה דהיכי דיש נ"מ גם להאשה גופא אז שפיר י"ל מתוך שנאמנת לגבי נפשה נאמנת גם לענין אחרים ולכך שפיר גם בניה ועבדים שלה מותרים בתרומה אבל הכא כוונת הרמב"ם ז"ל שזינה עם הפנויה והוא הי' לו אשה ואחרת ומת וברצון אשתו לפטור עצמה מן החליצה ע"י בן של הפנויה בזה שפיר י"ל כיון דהפנויה אינה נוגעת כלל בזה ממולא ל"מ עדותה של הפנויה לפטור את אשתו מחליצה והביא סמוכין מתוס' חגיגה די"ד שכ' ושמא הכא דגם היא בכלל האיסור נאמנת גם לגבי בעלה הכה"ג עיי"ש אולם לפי פירוש דברי הב"ש שכ' לחלק בין תרומה דרבנן לבין איסור תורה משמע לכאורה דבד"ת גם כשנוגע לעצמה ג"כ [אפ"ה לא מהימנא לאחרים וכמ"ש הנוב"י אפ"ה י"ל דבעמדה וניסת דלשי' התוס' ובמות די"ח ע"ב בנישואין בוודאי פקע זיקה ולפמ"ש הבית מאיר בסי' קנ"ט מה"ת בוודאי פקע הזיקה בנישואין אף בקידשה באיסור ורק מדרבנן יש להצריכה חליצה וא"כ לענין דרבנן פשיטא דהיכי דגם הוא בכלל האיסור וכגון אם הי' נושא אח"כ את הפנויה שזינה עמה ומת ועמדה וניסת פשיטא דהיתה מותרת לדור עם בעלה אף בלי חליצה הואיל דכיון דמה"ת נישואין מפקיע הזיקה ולענין דרבנן היכי דנוגע הדבר גם לנפשה שוב נאמנת גם לגבי בעלה שהילד הוא מאותו האיש שנשא אותה אחר הזנות ונהי דתחילת הספק הי' נולד בד"ת והיינו קודם שעמדה וניסת ואז הרי בד"ת לא היתה נאמנת ושוב יש לנו להחמיר גם כשנעשה דרבני וכעין הא דס' בנתגלגל אפ"ה י"ל כיון דלא דנו על הספק רק אחר שעמדה וניסת דהוי רק מדרבנן שוב נאמנת וכהא דאיתא ביו"ד סי' ק"ו דבלא נודע עד שנעשה דרבנן מותר בהפ"מ ובפרט דיש ס"ס להתיר שמא הלכה כהתוס' דנישואין מפקיע זיקה ושמא כשיטת הרא"ש דבלא דיימא מעלמא א"צ חליצה ולשי' הה"מ גם להרמב"ם א"צ חליצה בלא דיימא מעלמא ובפרט היכי דנוגע הדבר גם לנפשה בכה"ג כ' הח"ס דגם להרמב"ם א"צ חליצה משום דמיגו דנאמנת לנפשה נאמנת לגבי בעל וא"כ לפ"ז גם בנ"ד שדרה עם הבעל זה איזה זמן ולא דיימה מעלמא ואומרת שהילד הוא מאותו זקן נהי דגבי זקן אזדא הרוב בעילות אחר הבעל לשי' מהרש"ל פסחים דס"ז אבל כיון דנישואין מה"ת מפקיע זיקה א"כ לענין דרבנן ונוגע גם לנפשה שפיר נאמנת ובפרט שיש ג' ספיקות להתיר שמא כשיטות התוס' ושמא כשיטות הרא"ש ושמא כשיטת הח"ס דהיכי דנוגע לנפשה ג"כ אז אף הרמב"ם מודה א"כ בכה"ג בוודאי דאין להוציאה מבעלה:
ו) אולם לכאורה בגוף שאלתינו הא הדבר מפורש בגיטין דפ"ט דל"ח לקלא דבתר נישואין ומבואר בש"ע סי' מ"ו סעיף ח' דא"צ לברר הקול ומפורש בתוס' יבמות דצ"ב דאין חילוק בין אם יצא קול שתחילת הנישואין הי' באיסור או שנתהוה אח"כ האיסור ולשי' מקצת פוסקים אדרבה אם יצא קול שתחילת הנישואין הי' באיסור בוודאי דל"ח לקלא דמדנשאה וודאי דקדק אחריה ומחזיקין שהקול שקר והובא בתוס' שם בשם י"מ וה"ה בנ"ד י"ל דל"ח לקלא דבתר נישואין לחוש שמא צריכה חליצה ונהי דהכא ל"ש טעמו של הרי"ף בהא דקלא דבתר נישואין ל"ח משום דהתם הוי הקול שנתקדשה לאחר מקודם ואם אתה מצריכה גט מראשון תהי' אסורה לזה דכשם שנאסרה לבעל כך נאסרה לבועל אבל הכא אף אם נצריכה חליצה הרי תהי' מותרת אח"כ לחזור לבעלה אפ"ה י"ל כיון דלשיטת המחבר גם בשוגג אסורה להמקדש א"כ שוב יש לדון מכח חזקת היתר ה ואף דנולד ס' על תחילת הנישואין אפ"ה כיון דעד עתה הוחזקנו אותה בח"ה לבעלה חשיב חזקה ובמ"ש בתב"ש סי' י"ח ומקורו מכתובות דכ"ה גדולה חזקה וע' שו"ת ח"צ סי' ג' שהעיר בהא דש"ס כתובות דכ"ב גבי תרי ותרי דלרמב"ן תצא משום דסובר דחזקת דייקא ל"מ לגרע החא"א ובחטאת קאי ול"מ ברי שלה ואפ"ה בניסת ואח"כ באו עדים מודה דלא תצא משום דיש חזקת היתר לבעלה עיי"ש מבואר דאף דלפי דברי האומרים לא מת חשוב כנתגלה שהי' הריעותא עוד מקודם שניסת אפ"ה חשוב חזקת היתר וה"ה הכא אך לכאורה י"ל לפי"מ דמבואר ביבמות דל"ו דבמת הולד תוך ל' ונתקדשה לכהן אינה חולצת דסמכינן ארבנן ולא מוציאין אותה מבעלה אבל באשת ישראל דגם אחר החליצה אפשר שתשאר תחת בעלה שוב חוששין למיעוט המצוי א"כ ה"ה הכא אף אם נצריך אותה לחליצה תהי' יכולה להישאר תחת בעלה וא"כ אין אנו מגרעין אותה מחזקת היתר לבעלה ושוב יש מקום לומר דיש לחוש להקול ולהצריכה חליצה בשלמא לשו' הלבוש דצריכין דוקא לגרשה קודם החליצה הי' מקום לומר דזה גופא מה שמצריכין אותה לקבל גט אף שיהי' יוכל להחזירה אחר החליצה מ"מ זה גופא הוי גירעון להחזקת הותר לבעלה אבל אחרי שהוכחתי דבנ"ד א"צ לגרשה קודם החליצה א"כ ל"ש לדון בזה מכח ח"ה לבעלה ושוב י"ל דבכה"ג יש לחוש אף לקלא דבתר נישואין ולהצריכה חליצה:
ז) אך באמת ז"א דכבר כ' הב"ש והב"ח באה"ע סי' מ"ו בהא דגם לקלא דבתר אירוסין ל"ח הכוונה דאפי' בנתארסה לישראל דאז אף אם נצריכה גט מראשון עדיין יוכל הארוס נישא אותה דאכתי לא בעל אותה אפ"ה א"צ גט מראשון כדי שלא תתגנה על הארוס עיי"ש א"כ ה"ה הכא אף דיהי' יוכל עדיין לדור עמה וליכא בזה גרעון להחזקת היתר מ"מ כיון דאם נצריכה כעת חליצה אחר שכבר יושבת עם בעלה יהי' הדבר מגונה ותוכל להתגנות עליו ושוב הדרינן לכללא דל"ח לקלא דבתר נישואין וז"ב והעירני לזה בני הרה"ג מ' חיים יחי' ובפרט די"ל דגם הא דחוששין לקלא דקמא נישואין הוי רק חומרא דרבנן משום חומר איסור א"א וכמ"ש הד"מ מובא בח"מ ובב"ש סי' מ"ו שם וא"כ בנ"ד דכבר ניסת ולשי' התוס' בנישואין בוודאי פקע הזיקה וגם לשי' הבי"מ עכ"פ מה"ת נפקע הזיקה אחר שניסת וא"כ בכה"ג דאין לנו לדון רק לענין דרבנן י"ל דאין לחוש כלל לשום קול ובפרט דיבמה לשוק קיל מאיסור א"א דיבמה לשוק אינו רק בלאו ודעת הרבה פוסקים דיבמה לשוק ל"ח דשב"ע בוודאי דאין לחוש לקול והרבה קולות נאמרו לענין קול וכמ"ש הב"ש דנהי דחוששין שמא שו"פ במק"א מ"מ ביצא קול שנתקדשה בחפץ קל תלינן דלא הי' שו"פ ומה גם שלא הוחזק הקול בב"ד א"כ הא מפורש בש"ע דל"ח לקול כזה ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דכ"ז שלא יתברר בבירור גמור שהילד אינו מן הזקן אין להצריכה חליצה כנלע"ד בס"ד לדינא ולחומר הנושא יצטרף לזה עוד רב גדול א':
ב' דחנוכה תרנ"ט ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל