מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן פד
להרב המאה"ג כש"ת מ' יהודה ליבוש נ"י מוצד"ק סטיטשין יצ"ו.
בדבר שאלתו באחד שברח מאשתו זה ד' שנים ללאנדאן ושמו הי' בעריל ומקום מולדתו הי' בכפר וואלע וואדוסקיע ודר שמה כמה שנים ואיזה שנים קודם שברח הי' דר בעירכם וה' לו ב' בנות ולקח גם אותם ללאנדאן וכעת באתה חמותו לפני כת"ה והביאה עד א' ממעליץ והגיד שהי' בלאנדאן אצל אחד מאנשי עיר מעליץ שהי' לו בית אכסניא וראה שם איש אחד ודיבר עמו הרבה פעמים ואח"כ נחלה ושאל אותו על שמו ואמר לו ששמו בעריל ושם אשתו לאה ושהוא מכפר וואלע וואדאוסקיע ואחר ב' ימים מת האיש הנ"ל וראיתי אותו על פניו בשעה שהטילו אותו לארץ והכיר בו כי הוא ממש אותו האיש שדיבר עמו בימי חליו וגם העיד שראה אותו בחייו שהי' עובד שם מלאכת סנדל ועוד הביאה חמותו מכתב מאחי הנפטר הדר במעליץ שכותב שהי' לו מכתב מלאנדאן מבעל אכסניא הנ"ל וכותב לו שהר' בעריל מת שם ונשארו ב' הבנות גלמוד ומבקש ממנו ליקחם לביתו בחזרה זה תורף הגב"ע וצריכין לדון אי סגי מעדות הנ"ל להתיר ורק שיש ריעותא דחמותו נתנה איזה ר"כ להעד ממעליץ בעד זה שיסע לסטיעשין (הגיד עדותו ורק שחמותו אומרת כי העד הנ"ל רצה להעיד בחנם ורק שביקש איזה ר"כ בעד שכר בעילה שצריך ליסע לסטיעשין וגם יש ריעותא במה שהעיד בלילה זה תורף השאלה:
א) הנה מקיר הדבר ביבמות דקט"ו בהא דיצחק ריש גלותא דסובר אביי חוששין לתרי יצחק ורבא אמר ל"ח ופירש"י ז"ל דמיירי ששכיח שיירתא ולא הוחזקו והכוונה דשכיח שיירתא מקורטבא לאספמיא אך לא הוחזק ואמרו העדים שיצחק ריש גלותא מת באספמיא ויש ס' שמא יצחק אחר שהי' ריש גלותא מת שמה כיון דשכיח שיירתא ופליגי בפלוגתת רבה ור"ז גיטין דכ"ז אולם הרמב"ן והרשב"א פירשו דמיירי שהעידו העדים שאותו שיצא מקורטבא לאספמיא מת ועיקר החשש שמא יב"ש אחר בא מעלמא לקורטבא והוא מת ויוב"ש שדר בקורטבא הלך למק"א ועל זה קאמר רבא דל"ח דסמכינן אסברת כנכ"ה כיון דידעינן בוודאי שאותו איש הי' בקורטבא ויוצמח דפלוגתת אביו ורבא הוי אי סמכינן אסברת כנכ"ה לענין איסור א"א והנה לשי' כרי"ף והרמב"ם קיי"ל במיתה כרבא ולשי' הרמב"ן והרשב"א כיון דידעינן דאיש זה שמת הי' בקורטבא אין לחוש שאיש אחר ששמו כשמו הי' ג"כ במקום הזה וסמכינן אסברת כנכ"ה אף נגד ח"א א"א אף דבאמת בסוגיא דמומין לא קיי"ל כרבא רק כר' אשי מ"מ הכא כיון דע"כ איש א' מת ואיתרע ח"ח של אדם א' א"כ מה לי ח"ח של זה או של איש אחר והא דכ' המפורשים בהא דבספק ג"י לשי' כמ"פ אסורה משום דמוקמינן בח"ח אף דע"כ איש א' מת שאני התם ביותר יש לתלות דמת זה הוא א' מרובא דעלמא מלומר דבעלה של זו מת אבל כיון דע"כ ידענו דאיש ששמו כשם בעלה מת והעידו דהי' במקום הזה א"כ אם נרצה לחוש שגם איש אחר ששמו כשם זה בא לכאן והי' רק החשש בגדר מיעוט על אדם פרטי וכמ"ש הח"צ לענין סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק בכלי דחשיב שאלה דיחיד עיי"ש וכיון דא"צ לדון על אדם פרעי וכבר כ' הנוב"י דחששא דב' יוב"ש עכ"פ לא גרע מסימן ושוב מה לי חזקת חי של זה או של אחר ושוב מועיל הסברא דכנכ"ה וז"ב:
ב) נחזור לענין דינא אי צריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו הנה ברמב"ם פי"ג מגירושין הלכה כ"ג לחד גירסא מוכח דסגי או בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו וגירסת מהרי"ק דלשם אביו בעי ג"כ שם עירו ושם בהלכה כ"ד נחלקו הרא"ש ומהרי"ק דהרא"ש ס"ל דסגי תמיד בשמו ושם אביו כיון דידעינן דאותו איש נאבד א"צ לחוש שגם איש אחר בשם כזה ושם אביו כזה נאבד ג"כ ומהרי"ק ס"ל דדוקא בעובדא כזו שאמרו כשתלך למקום פלוני תאמר דפב"פ מת מוכח דנתכוין ג"כ אאיש מאותו עיר והוי כמזכיר שם עירו ג"כ אבל בעלמא ל"מ שמו ושם אביו דבתחילת עדות החמירו כמפורש בש"ס בכורות דמ"ו ובאמת בכ"מ מוכח דמהרי"ק בעצמו מסתפק בכונת הרמב"ם ז"ל די"ל דסגי או בשם אביו או בשם עירו ורק בהאי דנשכו נחש לפי שיש ריעותא דנשתנה אז בעי הכרה ברורה י"ל הסברא עפי"מ דמצינו בפוסקים דבהרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום טמאה והכוונה דהרגשה מורה בוודאי על דם אבל אם יש מראה טהורה לפנינו תולין הרגשה במראות טהורות אבל אם יש מראה טמאה לפנינו אף פחות מכגריס מטמאין ע' חוו"ד סוסי' ק"צ ובח"ס והסברא דבאמת רוב דמים טמאים באשה כשיטת הראב"ד ז"ל רק דביש מראה טהורה לפנינו כיון דהך צימוק ונאבד לא שכיח שוב תולין להיתר ג"כ אף במידי דל"ש והיינו במראה טהורה הכא באמת ע"י שמו ושם אביו הוי עכ"פ כרוב נוטה שבעלה של זו מת ואם נרצה לחוש שמא אחר הוא יהי' החשש במילתא דלא שכיח ולא צריכין לחוש לזה אבל בנשתנה צורתו נהי דאפשר לתלות השינוי מחמת הנשיכה מ"מ כיון דלא שכיח שוב תולין להחמיר במידי דל"ש היינו דאחר ששמו כשמו מת אכן היכי דיש ג"כ שם עירו אז הרי הוי כבירור שבוודאי הוא בעלה של זו שפיר תולין השינוי אף במידי דל"ש וכנודע מדברי שו"ת הר"ן דכל היכי דידעינן בעדות ברורה שהוא בעלה של זו אף שיש שינוי מתרצין השינוי בכל מה דאפשר ומקורו מש"ס ב"ב דקנ"ה סימנים עשוין להשתנות וע' שו"ת רח"כ מ"ש בזה עכ"פ מבואר מדברי הרמב"ם דסגי בשמו ושם אביו או בשמו ושם עירו ועיי"ש בלח"מ אות כ"ז ובש"ע סעיף י"ח ברמ"א מביא ג' דיעות, וחמ"ח שם כ' להלכה דאם ידעינן דבעלה של זו הי' במקום זה ולא ידענו כלל אם גם אחר הלך למקום זה אז בוודאי דסגי בשמו ושם אביו דאין לנו לחוש בכה"ג שמא איש אחר ששמו ושם אביו כזה הי' ג"כ באותו מקום, אבל אם לא ידענו כלל בבירור אם גם אדם אחר לא הי' במקום זה שנמצא המת פב"פ בוודאי דחוששין שמא גם אחר ששמו ושם אביו כזה הי' באותו מקום ומת שם ובעלה של זו אזיל לעלמא הואיל דשיירות מצויות לאותו מקום עיי"ש ובט"ז סקכ"ג כ' שם דליכא רק ב' דיעות היינו הרא"ש ומהרי"ק ופליגי בכה"ג שידענו שאיש הזה שאנו דנין עליו הי' במקום הזה שנודע לנו עכשיו שנמצא שם אדם מת דלשי' מהרי"ק בעי או שיזכור בפירוש שם עירו או דבעי שיאמרו לכשתלך למקום פליגי דזה הוו כהזכיר שם עירו ולשי' הרא"ש סגי בשמו ושם אביו לחוד ובב"ש שם כ' דמדברי הרמ"א מוכח באמת דיש ג' שיטות דלשיטה א' גם באמרו לכשתלך למקום פלוני אפ"ה אכתי בעי להזכיר שם עירו ולשיטה ב' ג"כ בעי שם עירו ורק באמרו לכשתלך למקום פלוני סגי דהוי כהזכירו שם עירו ולשיטה ג' תמיד סגי שמו ושם אביו או שמו ושם עירו ורק דסיים הב"ש דלא מצא מפורש ג' שיטות בזה ובאמת בב"ש ס"ק נ"ט כ' בשם הש"ג דסגי שמו ושם עורו ובקו"ע נסתפק בשמו ושם עירו בלי שם אביו אי מהני והעלה דשמו ושם כינוי ושם עירו בוודאי סגי עיי"ש:
ג) והנה בנ"ד הא ידעינן בבירור דבעלה של זו הי' בלאנדאן א"כ לשי' הרא"ש גם כפי הבנת החמ"ח בדבריו הואיל דידעינן דזה הי' בוודאי שם ואחרי שנתברר לנו ע"י שמו ושם אביו שמת איש כזה אין לנו לחוש שגם איש אחר ששמו ושם אביו כזה הי' שם ומת א"כ נהי דבנ"ד לא הגידו שם אביו מ"מ לאותן השיטות הסוברים דסגי שמו ושם אביו ה"ה דסגי שמו ושם עירו דזה מוסכם לכל השיטות דשם עירו הוי עכ"פ כשם אביו וממילא דא"צ לחוש שמא אחר הי' שם ומת ובפרט דבנ"ד י"ל דלכ"ע סגי בשמו ושם עירו דבשלמא בשם אביו בלי שם עירו יש חשש על כמה בני אדם שבעולם ששמותיהם ושם אביהם שוים אבל בשם עירו דעכ"פ לא שכיח הרבה עיירות שיהי' שמותיהם שוים ורק דיש לחוש שמא נזדמן עכ"פ עיר בעולם ששמה ג"כ כשם העיר של זה א"כ בזה י"ל כיון דבעלה של זו בוודאי הי' בלאנדאן א"כ אם נרצה לחוש שבעריל מעיר אחרת ששמה ג"כ בשם עיר של זה ג"כ הי' בלאנדאן והי' דמי להא דקיי"ל דלנפילה דיחיד ל"ח וכה"ג כ' הח"צ סי' קל"ד דלשאלה דיחיד ג"כ ל"ח וה"ה הכא לחוש שמא נזדמן שהי' עוד איש א' שיהי' שמו בעריל ויהי' מעיר כזו שיהי' שמה סטיטשין כשם העיר של זה ושיהי' בלאנדאן על זה בוודאי אין לחוש כיון דבעלה של זו הרי הי' בבירור בלאנדאן א"כ שייך סברת הפוסקים די"ל אין ס' מוציא מידי וודאי ר ואף די"ל כיון דעפ"י אמירת העד לחוד הרי קשה להתיר כיון דלא הזכיר שם אביו ורק שכתבתי דיש צד היתר מכח זה שידוע לנו דבעריל מסטיטשין הי' שם בלאנדאן א"כ י"ל דהוי בכלל חצי דבר אך כבר כ' בשו"ת בת עיני דבעדות אשה דא"צ תורת עדות רק בירור הדברים לא איכפת לן בחצי דבר:
ד) ובפרט די"ל לפמ"ש בתוס' גיטין ד"י דהיכי דמה"ת כל עד מועיל בשוה אז אף אי מדרבנן מועיל א' יותר מחבירו אפ"ה ל"ח בכלל נפיק ריבעא דממונא אפומא דחד עיי"ש א"כ ה"ה די"ל סברא זו לענין ח"ד דהיכי דמה"ת מועיל ע"א לחוד אף אי מדרבנן בעי צירוף אפ"ה תו אין לפוסלו מכח ח"ד וא"כ בנ"ד מה"ת מועיל עדותו של העד לחוד הואיל דהזכיר שמו ושם עירו ושוב י"ל דבכה"ג אין לפסול עדותו מכח ח"ד וע' שו"ת בי"ש אה"ע סי' קי"ג אולם בזה אכתי יש לפקפק דכ"ז הי' ניחא א"נ דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת אבל לשי' הסוברים דע"א בעדות אשה ל"מ מה"ת רק מדרבנן מועיל מפני קולת עגונה א"כ בלא הזכיר רק שמו ושם עירו שוב י"ל דל"מ עדותו כלל מכח ממנ"פ דמה"ת ע"א בלא"ה ל"מ ומדרבנן הא שוב שמו ושם עירו ל"מ בלו שם אביו וכה"ג כ' בשו"ת פמ"א ובשו"ת ברית אברהם דע"א במשאל"ס ל"מ אף בצירוף סימן אמצעי דמה"ת ע"א ל"מ ומדרבנן הא שוב חוששין שמא עלה מן המים וכה"ג מפורש ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דקדושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן ממנ"פ א"צ גט והעיקר כמ"ש הב"ע דבעדות אשה לא איכפת לן בח"ד ובפרט דלשי' כמ"פ ע"א בעדות אשה מהני מה"ת א"כ בוודאי דאין לדחות עדותו מכח חשש ח"ד ושפיר ע"י עדותו בצירוף זה דידענו דבעלה של זו בוודאי הי' בלאנדאן יש צד גדול להתיר אשתו וז"ב ונהי דאכתי יש לעורר בנ"ד כיון דכעת הי' מקום דירתו בסטיטשין והעד הזכיר שם כפר וואלע וואדאווסקיע אפ"ה י"ל דזה ל"ח שינוי דאדם עלול לקרוא א"ע בשם מקום מולדתו וכדחזינן דבדורות הראשונים הי' כותבין בגט שם מקום הלידה ומה גם דכבר כתבתי בשם שו"ת הר"ן דכל שידענו בכמה הוכחות שבעלה של זו מת אין אני משגיחין על קצת שינוי ומתרצין באופן שלא יהי' שינוי וה"ה הכא ומה גם דיפה כ' כת"ה די"ל דשם אשתו חשוב כהזכיר שם כינוי ומועיל להצטרף נשמו ולשם עירו וז"ב:
ה) ומה שהעיר כת"ה מחמת שהעד נטל שכר באמת י"ל דכבר העיר בנוב"י דא"נ דע"א בעדות אשה מהני מה"ת בוודאי דיש בכה"ג פסול מכח נוטל שכר להעיד אבל א"נ דל"מ רק מדרבנן א"כ כיון דמה"ת לא יועיל בעדותו שוב ליכא בזה מכח נוטל שכר להעיד עיי"ש וכיון שכן ממנ"פ לא יועיל עדותו בנ"ד דא"נ דע"א בעדות אשה מועיל מה"ת שוב והי' בזה פסול מכח נוטל שכר להעיד ואי ל"מ רק מדרבנן שוב יש לפסול עדותו מכח ח"ד ועפ"י הסברא שכתבתי לעיל אך באמת ז"א חדא דכבר הבאתי דבעדות אשה דלא בעי תורת עדות לא איכפת לן בח"ד ובפרט דכבר הבאתי די"ל דשם אשתו חשיב כשם כינוי ושם כינוי חשוב כשם אביו וא"כ חשיב כדבר שלם ושוב יש לסמוך על הפוסקים דע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן וממילא אזדא הפסול מכח נוטל שכר להעיד ובפרט דשכר טרחה דבר מיעוט מותר כמ"ש הט"ז ועפ"י שאר הסברות שכ' בנוב"י שם בחאה"ע סי' כ"ט וע' בשו"ת שי"צ סי' פ"א שהטור דהיכי דכבר הגיד הדבר להאשה במקומו א"כ אז הרי לא צריכין כלל את עדותו לפני ב"ד הואיל דגם עמפ"ע נאמן בעדות אשה והיכי דהאשה אומרת סתם ששמעה שמת בעלה לכ"ע א"צ שיגיד העד את עדותו לפני הב"ד וכיון דלא נצרך כלל לעדותו שפיר יוכל ליטול שכר עיי"ש וה"ה הכא דהגיד לאמה של העגונה את העדות בביתו רק שהוא ביקשה ליסע עמה לסטיטשין להעיד בפני ב"ד א"כ הא מפורש בש"ס שבועות דל"ב דבאמר לה לדידה שוב אינו חייב ק"ש משום דלא נצרך עוד לעדותו ועיי"ש בר"ן שכ' דאף דהיכי דהראשון מכחישה הראשון נאמן ושוב מפסידה בכפירתו מ"מ כיון דלא הוצרכה להביא אותו לב"ד אינו חייב ק"ש ועיי"ש בריטב"א ובספר ש"ש מ"ש בזה וה"ה הכא דכבר הגיד עדותו להאשה בביתו ושוב לא הי' נצרך כלל לעדותו לפני ב"ד ושפיר אזדא בזה האיסור דנוטל שכר להעיד ובפרט דכבר הבאתי דשכר טרחה דבר מיעוט מותר ליטול וא"כ לכאורה יש לנו עדות מספיק להתיר:
ו) עוד יש סניף להיתר בנ"ד מצד עדותו של אח הר' בעריל הנ"ל שהשיג מכתב מלאנדאן שר' בעריל מת ושיקח השתי ילדות לביתו ונהי דבמכתב של האיש מלאנדאן לא נזכר שמו ושם אביו אפ"ה הואיל דהאיש מלאנדאן כתב המכתב לאחיו של ר' בעריל נראה שכוונתו על אחיו וכמפורש בח"מ סי' י"ז דאם העד המעיד והנאבד הם מעיר אחת מהני שמו לחוד דוודאי נתכוין אבן עירו וגם מזה שכתב לו שיקח השתי ילדות לביתו נראה מבואר שנתכוין על אחיו וא"כ יש לנו סניף מעדותו של אחיו של ר' בעריל להיתר ומפורש בש"ע סי' י"ז סעיף ד' ובב"ש ס"ק י"ד דבזכרים הדומים לאלו לכ"ע ביש להם בנים נאמנים ועיי"ש בח"מ ובבי"מ מ"ש בזה ובפרט דכבר כ' המלמ"ל דהיכי דכבר יצאה מח"א ד"ת אף בלי עדותו אז גם ה' נשים מהימני א"כ לפ"ז בנ"ד דעכ"פ ע"י עד הראשון אפי' אם נימא דל"ח כהגיד גם שם אביו מ"מ חשש שני יוב"ש בלא הוחזק הוי רק מדרבנן ושוב גם עדות של ה' נשים מהני ומכ"ש בזכרים הדומים לאלו דמהני ומכ"ש בנ"ד דאינו רק אחיו מאמו דלאו בכלל יבום הוא בוודאי דמהימן ואף דהכתב אינו מקוים מ"מ כמה פוסקים הסכימו דבעדות עגונה ל"ח לזיוף דאוקמה אד"ת ונודע מ"ש הנוב"י דאף א"נ דע"א אינו נאמן מה"ת אפ"ה מועיל עדות ע"א בכתב אפי' באינו מקוים דנהי דל"מ עדותו מה"ת מ"מ לענין חשש זיוף דהוי רק חשש דרבנן מהני ע"א וראייתו מש"ס גיטין ד"ג דמשני קיום שטרות דרבנן וקשה הא עדות בשטר ל"מ מה"ת ועכצ"ל הואיל דחשש זיוף הוי רק מדרבנן לא חיישינן עיי"ש וכבר קדמו בשו"ת מהרי"ט אך לכאורה יש לחלק בשלמא התם שני החששות אינם משם אחד דהריעותא מחמת שאינו מקוים הוי מכח חשש שקר אבל הריעותא דעדות בשטר דל"מ מה"ת הרי אינו מחשש שקר צדקו דברי המהרי"ט בכוונת הש"ס גיטין הנ"ל אבל בדינו של הנוב"י בעדות ע"א בכתב שאינו מקוים שוב י"ל דנ"מ הואיל דבזה ב' החששות הם מכח חשש שקר דע"א ל"מ מה"ת מכח חשש משקר או עכ"פ מחשש בדדמי כמ"ש בנה"מ חו"מ סי' ל"א וכתב שאינו מקוים ג"כ החשש מכח משקר וח"כ י"ל כיון דעיקר הטעם דל"ח לזיוף משום דרובא לא חשידי לזיוף וכ"ז בב' עדים אבל בע"א דבלא"ה יש בו חשש משקר וא"כ וי"ל דהוי עכ"פ בכלל תרי מיעוטי והיכי דב' המיעוטים הם משם אחד כבר כ' הר"ן דחשוב כפלגא ומש"ס ברכות דנ"ג מבואר דחשוב כרובא וע' פמ"ג יו"ד סי' קי"ב מ"ש בזה אך לשי' הסוברים דע"א בעדות אשה מהני מה"ת שוב ל"ח לזיוף דאוקמה אד"ת בחשש טיגון ובפרט די"ל דאף להחוששין בכתב שאינו מקוים על חשש זיוף מ"מ הכא דעכ"פ ע"י עד הראשון נסתלק החשש איסור תורה הואיל דמה"ת בוודאי מהני שמו ושם עירו וא"כ היכי דא"צ העדות שבשטר רק לענין דרבנן בוודאי דיש לסמוך אכתב שאינו מקוים דלענין דרבנן בוודאי דל"ח לזיוף וכמ"ש בתוס' גיטין ד"ב דבגט ל"ח לזיוף ורק בממון חוששין לזיוף לפי שגם רוב ל"מ בממון לכך הוצרכו חז"ל קיום וה"ה די"ל היכי דעיקר ההיתר נצמח ע"י שטר י"ל דמכח חא"א וחזקת חי חוששין לזיוף וכ"ז היכי דלא נסתלק עדיין החשש איסור תורה אבל הכא דעכ"פ כבר נסתלק הח"א תורה ע"י עדות הראשון בכה"ג בוודאי דנגד החשש לעז יש לסמוך על השטר הואיל דרובא לא חשידי לזיוף:
ז) והנה לכאורה יש עוד לחוש בנ"ד דבעלה ברח ממנה א"כ י"ל כיון דליכא בנ"ד רק ע"א א"כ יש בזה חשש מחמת ע"א בקטטה ומפורש בש"ע סי' י"ז ברמ"א בשם חד דיעה דאם המיר והניחה עגונה דחשוב בכלל קטטה ועיי"ש בב"ש ונודע שיטת הרמב"ם דבע"א בקטטה יש חשש שמא שכרתו אך באמת ז"א דדוקא בהמיר והניחה עגונה אז יש שיטות המחמירין דאז שייך הסברא דסניא לי' אבל בלא המיר אף בברח אפ"ה אכתי שייך סברת דייקא ולשי' הט"ז אף בהמיר דוקא באם האשה גופא אומרת מת בעלי אז יש שיטות המחמירין דחשוב כמו קטטה אבל בעד המעיד גם בהמיר נ"ח כמו קטטה עיי"ש וע' שו"ת רח"כ אה"ע סי' ל' מ"ש בזה ע"כ פשיטא דגם מצד זה ליכא חשש:
ח) עתה נבוא לדברי כת"ה שהביא דברי הפנ"י שהקשה דאמאי מועיל ע"א בעדות אשה מה"ת הא אין דשב"ע פחות משנים ותירץ הפנ"י דע"א במיתה ל"ח נגד דשב"ע כיון דהוא אינו מעיד רק שמת ואשתו ממילא שריא והנה לכאורה דבריו מטין לסברת הרי"ף לענין הכרת החלוץ דמהני אפי' עפ"י קרוב משום דאינו רק בגדר גילוי מילתא אולם גם התם יש מחלוקת בפוסקים דלשי' כמ"פ דוקא אם מעוד בשעה שאינו דנין לענין חליצה הוא דמהימן ע' בשו"ת הריב"ש ובנוב"י ובנה"מ חו"מ סי' כ"ח ולשי' כמ"פ גם בשעת מעשה מהני כיון דלע"ע עדיין אינה מותרת דאכתי מחוסר מעשה החליצה ורק אם מעוד אחר שכבר נחלצה אז ל"מ וע' שו"ת בי"ש חאה"ע סי' קנ"ב א"כ לפ"ז לא מבעיא לשי' הריב"ש בוודאי דליתא לסברת הפנ"י כיון דמיד בשעת עדותו דנין להתיר האשה ואף לשי' הב"י דהתם גם בשעת מעשה מהני מ"מ הכא שאני הואיל דע"י עדותו שמת בעלה כבר נגמר היתרה שפיר י"ל דחשיב כמעיד בדשב"ע ודלא כסברת הפנ"י וכה מצינו באמת בש"ס יבמות דפ"ח דפריך בש"ס אע"א בעדות אשה דהוי דשב"ע ומבואר דגם היכי דעדותו נוגע גם לשאר דברים אפ"ה אם עפ"י עדותו דנין להתירה חשוב כמעיד בדשב"ע ודברי הפנ"י צ"ע ובפרט די"ל דעיקר סברת הפנ"י הוא רק משום דעדותו אינו נוגע דוקא לדשב"ע רק גם לשאר דברים ובאמת ז"א דלענין שאר דברים בוודאי דלא יועיל עדותו דע"א ל"מ לענין לירד לנחלה וגם ל"מ לענין גביית ת"כ ונהי דכ' הנוב"י והשי"צ דאי ע"א נאמן מה"ת מהני אף לענין לירד לנחלה וגם לענין ת"כ מ"מ א"נ דלא מהימן מה"ת לענין איסור דהוי דשב"ע בוודאי דלא יועיל לענין ממון ושוב בוודאי דל"מ בדשב"ע אך בגוף הדבר י"ל דעיקר קפידת התורה בדשב"ע דבעי שנים משום דבעי בירור כמו בממון וא"כ בע"א בעדות אשה ע"ו סברת מדעל"ג ודייקא הוי כבירור שבוודאי מת א"כ שוה ע"א לשנים וכמ"ש המהרח"ש דע"י סברת דייקא הוי כבירור ואי דנימא דלא יועיל בירור זולת עפ"י שנים וכעין שכ' הרשב"א, ז"ל דמה"ט ל"מ פדיון תוך ל' אף בכלו לו חדשיו משום דגזה"כ דלא נסמוך אידיעה אחרת רק אידיעת חודש מ"מ לזה שוב מועיל הסברא דמשום עגונה אקילו בו רבנן וגם י"ל נשי' הסיפרי דהא דבעי שנים בדשב"ע הוי רק משום דבע"א יש חשש משקר ול"ח בירור וא"כ מכח סברת מדעל"ג ודייקא דחשוב בירור שפיר אין חילוק בין ע"א לשנים וז"ב נחזור לנ"ד דלדינא הנני מסכים עם הג' מברעזאן ז"ל להתיר אשה זו להנישא לעלמא ויושיב ב"ד של ג' ביחד להגיד לה ההיתר כדין הניסת בע"א כנלע"ד בס"ד לדינא והש"י יצילנו משגיאות:
ג' שמות תר"ס ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל