אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן פג

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן פג

סימן פב

להרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מ' פנחס הורויטץ נ"י ראבד"ק קאסיב יצ"ו.

בדבר שאלתו בפאבריקאנט שנעשה אבל ל"ע ויש לו פועלים יהודים שעובדים אצלו בקבלנות והיינו שמושכרים אליו לשנה ורק שנוטלים שכרם מהסחורה כמה שעובדים וא"א להם לילך כעת למקום אחר ולהשתכר והפאבריק הוא בביתו של האבל והרבה מהפועלים הם עניים אי רשאי לו ליתן אותם לעבוד בהפאבריק שלו בימי אבלו זה תורף שאלתו:

א) הנה בגוף הדבר מבואר ביו"ד סי' ש"פ דאבל אסור לעשות מלאכתו אפי' ע"י אחרים ואפי' אם הוא בקבלנות ואפי' במלאכת תלוש אפ"ה בביתו של ישראל אסור וגם מבואר באו"ח סי' רמ"ד דבמלאכה המפורסם שהוא של ישראל אף אם הוא בקבלנות ואפי' כשהוא בביתו של עכו"ם אסור אולם בדבר האבד מפורש בש"ע דמותר להאבל לעשות מלאכתו ע"י אחרים ולשי' הרא"ש אף האבל בעצמו מותר לעשות והרמ"א פסק דבהפ"מ מותר אף ע"י עצמו וכת"ה הביא מ"ש הפת"ש בשם החמ"ד דגם אם הוא דבר האבד לאחרים ג"כ מותר להאבל לעשות והביא כת"ה ראי' לזה דכמו דרשאי לבעה"ב לתת לעשות מלאכה בחוה"מ לפועל עני שאין לו מה לאכול וכמפורש באו"ח סי' תקמ"ב וה"ה הכא באמת לענ"ד י"ל דבדבר זה יש לעיין הרבה דאף א"נ דאבל שאין לו מה לאכול דרשאי לעשות מלאכה אחר ג"י אפ"ה יש להסתפק אם אבל רשאי ניתן מלאכה לפועל עני שאון לו מה לאכול ונהי. דבחוה"מ רשאי ליתן מלאכה לפועל שאין לו מה לאכול אפ"ה בנ"ד יש לומר דאסור והטעם י"ל בשלמא בחוה"מ דהפועל הוא ישראל והותרה לו לעשות מלאכה באין לו מה לאכול נמצא שאין זה כלל בגדר מלאכה האסורה וכעין שכ' הפוסקים דמלאכת או"נ ביו"ט הוי הותרה א"כ ה"ה בחוה"מ אף להסוברים דמלאכת חוה"מ ד"ת אפ"ה הואיל דנמסר לחכמים והתירו בפועל עני א"כ ע"כ דלא נכלל] כלל בגדר מלאכה ואף דחזינן דאסור לעשות מלאכה בחוה"מ גם ע"י עכו"ם אפ"ה י"ל דוקא בעכו"ם אסור משום שבות אבל בישראל ליכא איסור מכח שבות לשי' כמ"פ המובא באו"ח סי' רס"ג ואף דבישראל שוב יש לאסור משום שליחות דבפועל עני שאין לו מה לאכול חשיב כשליח לאו בר חיובא ע' פמ"ג בפ"כ להיו"ט מ"ש בזה מ"מ כבר כ' המפורשים דבמלאכת שבת ל"ש לחייב משום שליחות כיון דעכ"פ הגוף שובת וא"כ שפיר בפועל ישראל שאין לו מה לאכול דהותרה לו לעשות המלאכה הותרה ג"כ לבעה"ב לתת לו לעשות מלאכתו דל"ש לאסור לא מכח שבות ולא משום שליחות ואף לשי' היראים דמלאכה בשבת גם ע"ו עכו"ם אסור מה"ת ומכח זה העלה הפמ"ג בסי' רמ"ג וסי' רמ"ו דבעכו"ם העושה מלאכה בחפץ של ישראל אסור מה"ת אפ"ה בחוה"מ כיון דהותר להפועל לעשות המלאכה מכח שאון לו מה לאכול א"כ ע"כ צ"ל דהותר ג"כ לבעה"ב לתת לו לעשות המלאכה דאלת"ה ורק שנרצה לומר דאסור להבעה"ב ליתן לו לעשות המלאכה אכתי לא והי' לו מה לאכול דפועל ישראל לא שכיח שירויח אצל עכו"ם וא"כ כשהתירו להפועל לעשות מלאכה בחוה"מ משום דאין לו מה לאכול ע"כ דהתירו ג"כ לבעה"ב ישראל לתת לו לעשות המלאכה אבל באבל נהי דבאין לו מה לאכול מותר לעשות מלאכה מ"מ כ"ז היכי דהאבל אין לו מה לאכול אבל היכי דהאבל עשיר ורק דהפועל עני אז אכתי י"ל דאסור להאבל לתת לעשות מלאכה גם לפועל עני הואיל דבכה"ג אין הכרח שיעשה הפועל מלאכה אצל אבל הלז הרי יוכל להיות שיהי' יוכל להרויח אצל יהודים אחרים שאינם אבלים ואף די"ל שמא לא יזדמן לו למצוא להשתכר אצל יהודים אחרים אפ"ה י"ל דוקא בחוה"מ דאם נרצה לאסור לבעה"ב לתת לו לעשות מלאכה א"כ הוי בירור שלא ירויח אצל שום ישראל א"כ בכה"ג כשהתירו לו חשיב הדבר בגדר הותרה ממש אבל באבילות דיוכל הפועל להשתכר אצל ישראלים אחרים ורק דיש לחוש שמא לא ימצא מלאכה אצל ישראלים אחרים א"כ בכה"ג אף או נרצה להקל אפ"ה לא והי' בגדר הותרה הואיל דליכא דבר ברור שלא ירויח אצל אחרים ורק שיוכל להזדמן שלא ימצא מלאכה אצל אחרים ובכה"ג דהוו רק בגדר מקרה ל"ח טפי מדחויה וכמ"ש הרמב"ן בס' תוה"א ברכות ד"כ וכיון דבכה"ג לא יהי' מיקרי טפי מדחויה שפיר אין להתיר להאבל לתת לעשות מלאכה אף לפועל עני וז"ב:

ב) וביותר ביאור י"ל דדוקא בחוה"מ דגם אצל הפועל יש איסור לעשות מלאכה ורק שהתירו לו לעשות מלאכה א"כ י"ל מגו דאישתרי להפועל אישתרי נמי להבעה"ב וכדס"ל לאביי בזבחים דל"ב דאמרי' מיגו דאישתרי אישתרי ונודע דאמרי' מגו דאשתרי אף מגברא לגברא והיינו מאיש לאיש ע' בשאג"א סי' ל' אבל היכי דהפועל אינו אבל א"כ ל"ש מגו דאישתרי להפועל אישתרי נמי לבעה"ב דהרי להפועל לא נאסר מעולם וכמ"ש בתוס' זבחים דנ"ג לענין מחנה לויה וכה"ג מצינו סברא זו לענין הותר מכללו דדבר שלא הי' בכלל האיסור מעולם ל"ח בכלל הותר מכללו ע' רש"י זבחים דט"ז ע"ב וברש"י נזיר דמ"ד ושפיר אסור לאבל לתת מלאכה אף לפועל עני והנ"מ בין סברא הראשונה שכתבתי לעיל לבין סברא השניה י"ל היכי דהבעה"ב הוא אבל וגם הפועל עני הוא אבל דבכה"ג גם אצלו שיך האיסור והותר לו לעשות מלאכה א"כ לסברא השניה שוב הותר ג"כ להבעה"ב אבל לתת לו המלאכה משום מגו דאישתרי להפועל אישתרי ג"כ להבעה"ב אבל לסברא הראשונה שכתבתי משום דיוכל למצוא מלאכה אצל ישראל אחר שאינו אבל לפ"ז י"ל דאף אם הפועל הוא עני וגם אבל אפ"ה אכתי אסור להבעה"ב אבל לתת לו מלאכה משום דיוכל הפועל אבל להשתכר אצל ישראל אחר שאינו אבל וז"ב עכ"פ נשמע דסברת החמ"ד אינו מכח הטעם שכ' כת"ה משום דדמי למלאכת חוה"מ דשאני בחוה"מ דחשיב הותרה וכה הראוני בנו הג' מ' חיים יחי' בספר אשל אברהם סי' תקל"ט שכ' דבחוה"מ דמותר לעשות מלאכה בדבר האבד מותר ג"כ לעשות אף ע"י ישראל אחר אף היכי דהבעה"ב גופא יוכל לעשותו אפ"ה גם אחר רשאי לעשות אף דלגבי האחר אינו דבר האבד אפ"ה מותר כיון דזה ל"ח בגדר דחויה שנהי' מוכרחים לאהדורי אהיתר יותר מרווח רק דחשיב הותרה ובהותרה א"צ למיהדר כלל אהיתר יותר מרווח עיי"ש מבואר להדיא מדבריו כמ"ש לעול:

ג) נחזור לסברת החמ"ד דגם בדבר האבד לאחרים רשאי להאבל לעשות וביאור דבריו נלע"ד בפשיטות דאחר שכבר כתבתי דהא די"ל דאבל אסור לתת מלאכה גם לפועל עני משום דהפועל יוכל להיות מוצא להשתכר במק"א אצל אחרים שאינם אבלים ובכלות ימי אבילות של זה שוב יהי' יכול לחזור לעבוד אצל זה ויוכל להיות שלא והי' להפועל שום הפסד וי"ל דהדבר דומה לדשיל"מ דאמרי' עד שתאכלנו בס' איסור תאכלנו בהיתר גמור א"כ התינח בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד דלא דמי לדשיל"מ וכנודע דהיכי דהמאכל מתקלקל ל"ח בכלל דשיל"מ א"כ י"ל הואיל דאם הי' דבר האבד אצלו הי' מותר להאבל לעשותו ה"ה די"ל דבדבר האבד לאחרים ג"כ רשאי והרי חזינן בש"ע שם סעיף ב' דבאין לו לאכול עושה בצנעא בתוך ביתו אחר ג"י ורק בפרהסיא אסור משום דהרואה אינו יודע אם הוא עני א"כ לפ"ז בדבר האבד דמותר לאחר ג"י אפי' בפרהסיא א"כ שפיר גם בדבר האבד לאחרים נמי שרי דהרואה לא ידע שאצלו אינו דבר האבד וז"ב בכוונת דברי החמ"ד אבל לא משום דדמי לחוה"מ ודו"ק:

אולם מה הוא דבר האבד לכאורה מצינו בש"ע דבפרקמטיא דוקא בנפסד מקרן חשיב דבר האבד אבל מניעת הריוח לא מיקרי הפסד זולת ביריד גדול ועיי"ש בפת"ש שכ' בשם החמ"ד דרק במו"מ בדבר שאינו מצוי מותר אבל מה שיוכל להרויח במלאכה אף שיוכל להרויח הרבה אסור והסברא י"ל דמניעת הריוח ל"ח בגדר דבר האבד דכך הי' רצון חז"ל שלא ירויח באותו זמן וכה"ג כ' בתוס' ע"ז די"ג דל"ח נהנה מע"ז מה שמניחין לו את המכס דחשוב רק כמבריח ארי עיי"ש והסברא י"ל לא מבעיא למאי דקיי"ל פורע חובו של חבירו דשרי במודר הנאה דל"ח רק מבריח ארי וה"ה הכא דל"ח הנאה ואף א"ל דבבע"ח עכו"ם חשיב מהנה מ"מ י"ל כ"ז שם דהמדיר נתן ממונו אבל הכא דרק הניחו לו את המכס ולא נתעורר לו הנאה מחודשת דגם עד עכשיו הי' המעות שלו אף דמצילו מן ההפסד חשיב רק כגרם הנאה וה"ה להיפוך היכי דאין לו הפסד מכיסו רק מניעת הריוח בכה"ג לא התירו לו כיון דכך הי' רצון חז"ל שלא ירויח באותן הימים:

ד) וראיתי לכת"ה שהעיר דמדחזינן דכ' החמ"ד דפועל אסור לעשות מלאכה אף היכי דיכול להרויח הרבה וע"כ הטעם דשכר פעולה ל"ח דבר האבד והרגיש על זה מהא דמפורש בחו"מ סי' של"ו דאם הלכו הפועלים אף אי לא הי' להם אמש מלאכה אפ"ה מיקרו דבר האבד היכי שאין מוציאין עכשיו להשתכר ואי הי' הדין דזה ל"ח רק ריוח א"כ לא הי' חשוב בכלל גרמי דמניעת הריוח לא מיקרי גרמי עכת"ד כת"ה הנה באמת עיי"ש בקצה"ח שהעיר דיהי' רק כמו מבטל כיסו של חבירו דפטור וכ' שם בשם מהר"מ ב"ב דבאמת ל"ח בכלל דבר האבד דמניעת הריוח ל"ח בכלל דבר האבד ולפלא שלא ראה דברי הקצה"ח במקומו אך בגוף הדבר י"ל לפמ"ש בשט"מ ב"מ דע"ג דגם בגרמא בעלמא מ"מ בקיבל עליו להתחייב חייב אף בגרמא וע' בריטב"א שם דבמידי דחבירו סמך עליו והי' לו ריוח ברור אף במבטל כיסו חייב וע' בנה"מ סי' קפ"ג וסי' ש"ו ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ח א"כ שפיר בפועל אף בלא התחיל במלאכה מ"מ כיון דגמרו השכירות הוי כקיבל עליו לשלם לו השכר פעולה ושפיר באם הי' הפועל יוכל להשכיר ועכשיו אינו מוציא מקום להשתכר א"כ הא הוי הפסד ברור והבעה"ב הא קיבל עליו בכה"ג שפיר חייב אפי' בגרמא וכשיטת המרדכי פ' הגוזל וע' בנה"מ סי' קע"ו וע' בתוס' קידושין ד"ח שכ' דבכה"ג עכ"פ ל"ש לומר מנה אין כאן הואיל דיש עכ"פ חיוב בד"ש עיי"ש ויש לצרף ג"כ שיטת הבית יעקב מובא בקצה"ח סי' ע"ה דמי שהי' חיוב לצי"ש ונתן מעות בחזקת שחייב עפ"י דין דאפ"ה לא מיקרי מחילה בטעות וה"ה הכא באמת שכר פעולה ל"ח רק מניעת הריוח ואפ"ה ניחא הא דבעה"ב חיוב בחזר בו משום דגבי הפסד ברור לשי' הריטב"א גם במבטל כיסו חייב ומכ"ש בקיבל עליו הרי חיוב לכ"ע ורק היכי דלא התחיל במלאכה דאז עדיין לא זכה בשכר פעולה שהבטיח לו וחשיב רק כקיבל עליו שלא יגרום לו היזק אז שפיר אם לא הי' לו אמש מקום להשתכר פטור אבל בהתחיל במלאכה דכבר זכה בהשכר פעולה שהבטיח לו אז אף שלא הי' להם אמש מקום להשתכר מ"מ חשיב כגורם לו היזק בזה שזכה מכבר דמי ממש למוחל שט"ח דחיוב לשלם מדד"ג והיכי דמוציא כעת מקום להשתכר הרי שוב ליכא פסידא וכה"ג כ' הרמב"ן בסוגיא דשיקול הדעת דהיכי דאפשר שלא והי' פסידא כגון באם ניהדר את הדין אז אמרי' הדר דינא כדי שלא יהי' פסידא ושלא נצטרך לדון דד"ג עיי"ש וז"ב:

ה) אך בלא"ה הדמיון שכ' כת"ה לא דמי כלל דבשלמא בסי' של"ג דהפועל רשאי לעבוד א"כ שפיר אמרו חז"ל דהיכי דהפועל יפסיד פעולתו היום אין רשות להבעלים לחזור ולא דמי למבטל כיסו של חבירו כיון דאם כבר התחיל במלאכה כבר נתחייב הבעה"ב לשלם לו שכר פעולתו וחשוב ככבר זכה בו הפועל ואם באמת הפועל והי' לו פסידא שפיר אסור לבעה"ב לחזור בו ונהי דאם סוגר את העבד שלא יוכל לעשות מלאכה פטור דל"ח טפי ממבטל כוסו אפ"ה הואיל דאסור להיות מבטל כוסו של חבירו והכא דכבר התחיל במלאכה וזכה כבר בהשכר פעולה חשיב כמפסידו בידים שפיר לא יוכל הבעה"ב לחזור בו וכה"ג מצינו בחו"מ סי' ע"ג בנחלקו על הזמן פרעון דחייב לישבע והעיר בקצה"ח דהא ל"ח כפירת ממון דלא עדיף ממבטל כיסו דפטור ותירץ דכיון שאם יודה יצטרך לשלם עכשיו שוב חשוב כפירת ממון וה"ה הכא חשיב כמפסידו ושפיר חייב הבעה"ב לשלם לי ואף בלא התחיל במלאכה דבכה"ג הרי עדיין לא זכה בהשכר פעולה ושוב הי' מקום לומר דל"ח טפי ממבטל כיסו אפ"ה אכתי שייך סברת הריטב"א דבהפסד ברור גם מבטל כיסו חיוב או עכ"פ כסברת המרדכי והשט"מ דקיבל עליו חיוב אף בגרמא וכ"ז התם אבל באבילות באמת אבל אסור במלאכה ואסור לו להרויח ורק בדבר האבד והיינו שיהי' לו הפסד גם אחר שיכלו ימי האבל וכגון שיתקלקל החפץ או שלא יהי' יכול למכור הסחורה אז זולת ע"י הפסד מהקרן א"כ יגרום לו האבילות היזק גם על זמן שכבר יהי' נפסק האבילות אז שפיר מיקרי דבר האבד וכמ"ש בנובי"ק או"ח סי' כ"ז לענין אונן דמותר לספור בלי ברכה ספה"ע כדי שלא יפסיד הברכות משאר הימים עיי"ש אבל הפסד מלאכה דלא יפסיד רק הריוח מאותן הימים זה לא מיקרי הפסד דהא באמת כך הוא רצון חכמים שלא יהנה משום ריוח בזו הימים ואזדא הערת כת"ה וז"ב ופשוט:

ו) אך בגוף הדבר י"ל דהרי חזינן דדוקא בפועל שהוא אבל והוא עובד במקום כזה שאם לא יעבוד בימי אבל נא יחזיקו הבעה"ב גם אח"כ אז אמרי' דמיקרי דבר האבד אבל באם לא יפסיד מקומו אח"כ אסור לו לעבוד בימי אבלו א"כ מכ"ש בבעה"ב אבל בוודאי דאסור לו להניח לעבוד אצלו שום אדם ואף אם עובדים אצלו בקבלנות אפ"ה י"ל חדא דבביתו של אבל אסור ועוד דמלאכה שהוא מפורסם שהוא של ישראל אסור וע' בתוס' פסחים דכ"א ובב"ח סי' תמ"ג שכ' דבכותח דשם בעליו עליו אסור אף במכירה עיי"ש וא"כ לפ"ז לכאורה ליכא שום צד היתר בנ"ד אך באמת י"ל דכמו דמצינו בש"ע דגם בתנור ומרחץ אם כבר נתפרסם שנה אחר שנה שהוא בקבלנות מותר ה"ה הכא כיון דבעירו נתפרסם הדבר שכל הפועלים העובדים בהפאבריק שלו הוא בקבלנות תו ליכא מ"ע ושרי ונהי דאכתי יש לחוש לחשדא דאורחים וכמ"ש בנוב"י סי' י"ב דדוקא בשדה כ"ע יודעים שהוא באריסות אבל הכא איכא חשדא דאורחים אפ"ה י"ל הואיל דגם בכל העולם הדרך של העובדים בפאבריק לעבוד בקבלנות א"כ ליכא ג"כ חשדא דאורחים ועוד י"ל לפי"מ שהעלה הנוב"י שם דבמלאכת חוה"מ דהוי רק אסמכתא ל"ח לחשדא דאורחים וכמ"ש המג"א דבשביעית הקילו א"כ ה"ה די"ל באבילות דעכ"פ אחר יום א' לכל השיטות אינו רק מדרבנן בוודאי דאין לחוש לחשדא דאורחים ולמ"ע דבני עיר בוודאי דליכא חשש הואיל דשם נתפרסם שעובדים בקבלנות וא"כ מאחר שהפועלים הם עניים ונוגע להם להפסד נלע"ד להקל ולהתיר להם לעבוד אצלו ורק אחר ג"י אבל בתוך ג"י יש לאסור כנלע"ד בס"ד לדינא:

ב' ויצא תרנ"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה