מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן פב
להרב הה"ג חו"ב כש"ת מ' פנחס הורויטץ נ"י מליזענסק יצ"ו.
בדבר שאלתו בסופר א' שהניח עורות לתוך הסיד ואמר שמניחם לשם עיבוד ס"ת ואח"כ ראה כי המה מנוקבים ולא יצליחו למלאכתן ורוצה לשנותם לדבר חול ונסתפק אי רשאי לשנותם זה תורף השאלה:
א) והנה מקור הדבר הוא עפ"י שיטת הנמ"י פ"ו מסנהדרין דאף אי הזמנה לאו מילתא הוא אפ"ה הזמנה לגוף הקדושה מילתא הוא והובא שיטה זו ברמ"א או"ח סי' מ"ב דקלף המעובד לשם תפילין אסור לשנותם לדבר חול משום דהזמנה לגוף הקדושה מילתא עיי"ש אך לכאורה יש בזה איזה צדדי היתר א) משום דהוו הקדש בטעות, ב) משום די"ל דכ"ז שלא הוחלק השערות הוי כמו טוי לארוג דמפורש בש"ס סנהדרין דמ"ח דטוי לארוג מי איכא למ"ד דהזמנה מילתא והנה מצד היתר הראשון משום דהוי הקדש בטעות באמת מצינו בש"ס חולין דפ"ב דפריך ומי אמרי' דע"ע מחיים נאסרה והתנן נודע ההרוג עד שלא נטרף דתצא ותרעה בעדר והקשו בתוס' שמא מחיים נאסרה ואפ"ה בנמצאו ההרוג מותר משום דאדעתא שימצא ההרוג לא אקדשהו ותירצו דל"ש לומר דהוו הקדש בטעות רק היכי דצד הספק עלה בדעתו בשעת ההקדש והקדישו רק באופן זה אז הוי הקדש טעות אבל הכא דלא עלה צד ספק בלבו שימצא ההרוג וא"כ הא הקדישו בסתם וא"כ אעפ"י דיש אומדנא דאדעתא דהכי לא הי' מקדישו מ"מ האומדנא אינו מבטל את ההקדש עיי"ש וצא דהיכי דהקדישו בסתם אין האומדנא מבטל את ההקדש אולם לכאורה אכתי י"ל לפמ"ש במג"א סי' מ"ב דסברת הנמ"י הוי רק א"נ דע"ע מחיים נאסרה אז י"ל דילפינן משם דעכ"פ הזמנה לגוף הקדושה מילתא אבל א"נ דע"ע לא נאסרה מחיים גם הזמנה בגוף הקדושה לאו מילתא ושוב קלף המעובד לס"ת מותר לשנותו עיי"ש, אך באמת י"ל לפמ"ש הרז"ה בישוב קושית התוס' סנהדרין דמ"ח ע"ב שהקשו דהא קיי"ל הזמנה לאו מילתא וקיי"ל דבעי עיבוד לשמה וכ' הרז"ה די"ל דלאביי דס"ל הזמנה מילתא א"כ אף אם לא יעבדנו לשמו מ"מ יתקדש ע"י חתיכת העור וקציצתו מש"ה א"צ עיבוד לשמה אבל לרבא דס"ל הזמנה לאו מילתא וא"כ אם לא יעבדנו לשמו לא יתקדש מש"ה בעי עיבוד לשמה וע"י מעשה גדול כזה נתקדש מצד הסברא וזה הוא כעין תירוץ התוס' שם ורק החילוק דלשי' התוס' מותר לשנותו ולשי' הרז"ה אסור לשנותו ולפ"ז נשמע דאף א"נ דהזמנה בגוף הקדושה נמי לאו מילתא לרבא וכמ"ש בהג"ה מלה"ר בכוונת התוס' דמ"ח הנ"ל ואפ"ה חזינן דלרבא בעי עיבוד לשמה ולשי' הבעה"מ אסור לשנותו ממילא נשמע דאף אי ע"ע לא נאסרה מחיים אפ"ה אכתי י"ל דקלף המעובד לס"ת אסור לשנותו:
ב) והנה הרמב"ם פ"י מרוצח פסק דע"ע מחיים נאסרה ואפ"ה פסק דבנודע ההרוג עד שלא נטרף דתצא ותרעה בעדר וקשה עליו מש"ס חונין דפ"ב וכריתות דכ"ה וכ' הכ"מ די"ל דס"ל להרמב"ם דהוו הקדש בטעות וכקושית התוס' בחולין שם ותירוצו של התוס' לא ס"ל והרמב"ם עיי"ש וע' בשעה"מ מה שפלפל בדבריו ולפ"ז י"ל דמהא דנודע ההרוג עד שלא נטרף דמותר נשמע אחת משתי אלה או דע"ע לא נאסרה מחיים ולשי' המג"א הרי כל עיקר החשש בקלף המעובד לס"ת הוא רק אי ע"ע נאסרה מחיים וא"כ ממנ"פ לשי' התוס' דל"ח הקדש טעות ממילא נשמע דע"ע לא נאסרה מחיים וא"כ בוודאי רשאי לשנותו וכמ"ש המג"א וא"נ דע"ע נאסרה מחיים ושוב וי"ל דקלף המעובד לס"ת אסור לשנותו מ"מ א"נ דע"ע נאסרה מחיים שוב נשמע כסבר הכ"מ דבכה"ג חשוב הקדש טעות אולם לסברת הרז"ה שהבאתי די"ל דגם הזמנה בגוף הקדושה לאו מילתא ואפ"ה י"ל דקלף המעובד לס"ת אסור לשנותו משום דע"י מעשה גדול נתקדש מצד הסברא א"כ שוב י"ל שמא כשיטת התוס' דל"ח הקדש טעות ובאמת ע"ע לא נאסרה מחיים ואפ"ה לסברת הרז"ה אסור לשנותו ודו"ק:
ג) וחוץ לזה י"ל עפי"מ דמצינו בש"ס שם האורג בגד למת אביי אמר הז"מ ורבא אמר לאו מילתא וקאמר אביי דיליף מע"ע מה ט"ע בהזמנה מיתסרא אף כאן בהזמנה מיתסרא ורבא יליף ממשמשי עכו"ם ופריך ורבא מ"ט לא יליף מע"ע ומשני דיליף ממשמשין ממשמשין לאפוקי ע"ע דהוא גופה קדושה ואביי לא יליף מעכו"ם משום דע"ז לאו אורחא ובתוס' שם הקשו דהרי רבא ס"ל כר"י דע"ט נא נאסרה מחיים וא"כ אף אי הו' יליף מע"ט ג"כ נא הי' נאסר בהזמנה ותירצו דכוונת הש"ס ורבא מ"ט נא יליף מע"ע להיתרא ולאביי מ"ט נא יליף מעכו"ם עצמה דאסורה מיד עיי"ש ולכאורה יש להעיר לפ"ז מאי משני משמשין ממשמשין יליף לאפוקי ע"ע דהיא גופה קדושה אדרבה בוודאי דיש ללמוד מע"ע להיתרא דהשתא בע"ע דהוי הזמנה בגוף הקדושה ואפ"ה לא נאסרה מחיים א"כ כ"ש בממשמשין ועוד תיקשי דלמ"ל לרבא לומר בהא דהזמנה לאו מילתא הטעם משום דיליף ממשמשי עכו"ם הרי לפי"מ דס"ל דע"ע לא נאסרה מחיים א"כ מהיכי ס"ד דבאורג בגד למת יהי' אסור מכח הזמנה וצ"ע לכאורה אך באמת י"ל לפמ"ש התוס' שם דיש ללמוד מע"ז עצמה דבגוף האיסור הזמנה מילתא וכיון דחזינן דבע"ז יש הפרש בין גוף הע"ז לממשמשין וידוע דכל היכי דאיכא למילף לקולא ולחומרא ילפינן לחומרא א"כ לפ"ז אם נרצה למילף מע"ע להיתר שוב י"ל אדרבה נילוף מע"ז גופא לחומרא אבל אחרי דמצינו גם בע"ז דיש חילוק בין גוף הע"ז לממשמשין שפיר פסק רבא דבממשמשין הזמנה לאו מילתא א"כ שפיר מוכרח רבא לומר הטעם משום דיליף ממשמשי עכו"ם דבלא"ה הוי ילפינן מע"ז גופא לחומרא א"כ זה כוונת הש"ס דיליף משמשי ממשמשי אבל אם הי' יליף להיתרא מע"ע והי' נשמע דאף בגוף הקדושה לאו מילתא שוב הי' מקום לומר להיפוך דנילוף מע"ז גופה לחומרא ולכך יליף ממשמשי עכו"ם והשתא אין להקשות דנילוף מע"ז לחומרא ז"א כיון דגם בע"ז ממשמשי עכו"ם לא נאסרו בהזמנה ומיושב הכל בס"ד ודו"ק עכ"פ נשמע מדברי התוס' די"ל דאף למ"ד ע"ע אינו נאסר מחיים אפ"ה י"ל דהזמנה בגוף הקדושה מילתא משום דיש ללמוד מע"ז גופה ושוב יש לחוש שמא בבה"ג ל"ח הקדש בטעות וכשיטת התוס' חולין הנ"ל ואי דלפ"ז שוב נשמע דע"ע לא נאסר מחיים מ"מ שוב י"ל דאף אי ע"ע לא נאסר מחיים אפ"ה י"ל דהזמנה בגוף הקדושה מילתא משים דנילוף מע"ז גופה וכסברת התוס' הנ"ל ונהי די"ל דמע"ז אין ללמוד משום דלאו אורחא וכדקאמר הש"ס אליבא דאביי אפ"ה ז"א דכ"ז לאביי אבל לרבא דיליף ממשמשי עכו"ם ע"כ דל"ל הסברא משום דבע"ז לאו אורחא ושוב לרבא עכ"פ היכי דהוי בגוף הקדושה שוב יש ללמוד לאיסור מע"ז גופה ושוב שפיר יש לחוש לשי' התוס' חולין דבכה"ג ל"ח הקדש טעות ואף דלפ"ז נשמט דע"ע לא נאסר מחיים מ"מ אכתי יש ללמוד מע"ז גופה דעכ"פ הזמנה בגוף הקדושה מילתא הוא:
ד) עתה נבוא לדבר מצד ההיתר שהבאתי די"ל דכ"ז שלא הוחלק השטרות הוי כמו טוי לארוג הנה לכאורה יש להסתפק באורג בגד דפירש"י ז"ל דהוי ככרכו בו א"כ יש להסתפק אי מיד בתחילת אריגה חל על חתיכה זו שם איסור או דוקא בשעת גמר הבגד הואיל דחזי למיכרך בו אז חל עליו לגמרי שם איסור וכן יש להסתפק ספק זה בבונה קבר ובאמת יש להטור בזה מהא דתנן קבר שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס לשם מת אסור בהנאה ואם מכירו חולצו ומותר והטעם דל"ח הזמנה רק במעשה או במטלטלין ע"י טלטול ואי נימא דבתחילת הבנין לא נאסר משום דאכתי לא חזי לקבור בו ורק בהגמרו חל האיסור על כולו א"כ הכא ע"כ מיירי דבלי הדימוס לא הו' חזי לקבור בו דהא על המותר לא חל תורת הזמנה וא"כ תיקשי אמאי מכירו חולצו הא בלא"ה בתחילת הבנין לא נאסר ורק בהגמרו חל שם איסור עליו א"כ מאי נ"מ אי תחילת הבנין הי' לשם חי הא האיסור חל רק בגמר האחרון ואז הי' לשם מת א"כ אמאי מהני חולצו ועכצ"ל דבכל מקצת בנין חל על אותו מקצת שם איסור משה בעי' שיהי' מתחילתו בונה לשם מת ולפ"ז ע"כ צ"ל דנהי דאכתי לא חזי למיכרך בו אפ"ה לא דמי לטוי לארוג דהתם קודם הטוי יש עליו שם שערות פשתן וע"י הטויה נשתנה שמו לחוטי פשתן ואח"כ ישתנה שמו לשם בגד א"כ עדיין אינו עסוק במלאכה האחרונה דעדיין מחוסר מלאכה שע"י המלאכה ישתנה שמו אבל הכא מיד מתחילת הבנין הרי עוסק במלאכה כזו שבגמר אותו מלאכה יהי' חזי לקבור בו א"כ שפיר תיכף חל עליו שם איסור א"כ לפ"ז גם בנ"ד דעכ"פ עוסק במלאכת העיבוד נהי דכ"ז שלא הוחלק השערות לא חזי לכתוב עליו אפ"ה לא דמי לטוי לארוג וכנ"ל:
ה) אולם י"ל דידוע מחלוקת הראשונים ז"ל אי סגי הזמנה בדיבור או דבעי הזמנה במעשה ונשי' כמ"פ בעי הזמנה במעשה ורק דסגי במעשה זוטא כיון דילפינן מע"ע ושם בירידה לנחל איתן ליכא שינוי בגוף וא"כ ל"ח רק מעשה זוטא וממילא דסגי בהזמנה מועטת ובאמת י"ל דדוקא אי ילפינן מע"ע שפיר נשמע דגם במעשה זוטא נאסרה אבל א"נ דמע"ע א"א ללמוד רק דנלמוד מע"ז או כסברת הרז"ה דבמעשה רבה נתקדש מצד הסברא שוב בעי עכ"פ מעשה רבה ולפ"ז י"ל ממנ"פ אי ילפינן מע"ע אז נהי דנשמע דאף במעשה זוטא נאסרה מ"מ שוב חשוב הקדש בטעות לשי' הרמב"ם כפי פירוש הכ"מ ואי נימא כשיטת התוס' בחולין דבכה"ג ל"ח הקדש בטעות א"כ שוב נשמע דע"ע לא נאסרה מחיים ונהי דאכתי י"ל דקלף המעובד לס"ת אסור לשנותו דנילוף מע"ז או כסברת הרז"ה דבמעשה רבה נתקדש מצד הסברא מ"מ שוב בעי עכ"פ מעשה רבה ובנ"ד דלא הי' טפי מהכנסה לסוד בוודאי דל"ח רק מעשה זוטא אולם אכתי י"ל לפמ"ש עוד הכ"מ בביאור דברי הרמב"ם ז"ל דבע"ע נפל ס' בלבו, שמא ימצא ההרוג כיון דלזה מודדין הערים א"כ שוב י"ל דגם הרמב"ם מודה דבכה"ג ל"ח הקדש טעות וסובר דע"ע מחיים נאסרה ושוב נשמע דגם במעשה זוטא נאסרה ושוב אזדא הצד הותר הנ"ל:
ו) אך לדינא י"ל כיון דלשי' רש"י ותוס' גם בגוף הקדושה הזמנה לאו מילתא ולשי' המג"א אי ע"ע לא נאסרה מחיים בוודאי דהזמנה לאו מילתא אפי' בגוף הקדושה ובפרט דכבר הבאתי די"ל ממנ"פ להתיר ואף שהבאתי דיש ללמוד מע"ז הרי כבר הבאתי די"ל דשוב בעי מעשה רבה, ונהי דהבאתי דיש לחוש לתירוץ השני של הכ"מ ולפ"ז גם במעשה זוטא יש לאסור מ"מ לענין זה יש סניף משיטת הרמב"ן ז"ל דקלף כ"ז שלא נכתב עליו ל"ח רק תשמיש קדושה וליתר שאת י"ל דישאל עצמו על מה שהזמינו לקדושה הגם דיש להסתפק אי מועיל שאלה להזמנה דהנה באמת קיי"ל בהקדש בדיבור מועיל שאלה ובבא ליד הגזבר ל"מ שאלה ובתוס' כריתות די"ג כ' דאף בבא ליד הגזבר כ"ז שלא נזרק דמו כהלכתו מהני שאלה ובשו"ת ח"ס כ' דהעיקר תלוי אם עדיין לא נגמר כל ההקדש אז אכתי חשיב בעלים ובקדשי בדה"ב מיד כשבא ליד הגזבר נסתלק מן הדבר אבל בקדשי מזבח דכוונתו בהקדישו הי' שיתכפר בי א"כ שפיר כ"ז שלא נזרק הדם ישנו בשאלה והנוב"י כ' הטעם דל"מ שאלה בבא ליד הגזבר עפמ"ש בר"ן נדרים דפ"ה בהפקיר נכסיו ע"י נדר וזכה בו אחר דל"מ שאלה אף דע"י שאלה נפקע דיבור האיסור אפ"ה הוא זכה עכ"פ מן ההפקר וה"ה הכא נהי דדיבור ההקדש פקע ע"י שאלה מ"מ לענין זכיית ממון אין נ"מ אי נתן בתורת הקדש או בתורת מתנה ולכך א"א להפקיע עיי"ש ולפ"ז י"ל קושית התוס' ב"ק דס"ו גבי גנב שהקדיש דקאמר בש"ס משום דהוי יאוש ושה"ש והקשו בתוס' דהו"ל שינוי החוזר ע"י שאלה ועוד הקשו אמאי לא קאמר מטעם דהוי שינוי רשות ותירצו דמיירי בקדשים שחיוב באחריותן וראי' דלעיל גבי קרבנו קאמר דס"ל דחל ההקדש אעפ"י דלא ידע משה"ש ועכצ"ל דהתם דמיירי בקדשים שא"ח באחריותן שפיר מועיל משום שינוי רשות והעירו המפורשים דאמאי לא קאמר לעיל דהוי שינוי החוזר ע"י שאלה וממנ"פ אי מועיל שינוי רשות משום דבהיתרא אתו לידו א"כ ל"מ בהקדש דבעי כח מקדיש ואי משום צירוף קנין שוב י"ל דשינוי החוזר ל"מ אך באמת י"נ דבגוף קושית התוס' דהו"ל שינוי החוזר ע"י שאלה הקשו המפורשים דילמא מיירי בבא ליד גזבר דל"מ שאלה אולם לסברת הנוב"י א"ש דדוקא בדבר שלו דאף אם איני הקדש עכ"פ מהני הפקירו אבל בגזל דיאוש ל"ק רק דע"י ההקדש נעשה שה"ש אבל בשאלה דנפקע שה"ש שוב אינו שלו ולא יוכל להפקירו וממילא מיושב קושית התוס' דלכאורה י"ל דל"מ שאלה משום דהוי כמעיד נגד ח"א ורק שכ' האחרונים די"ל דחשיב בעלים אבל אם ישאל דנפקע השה"ש שוב אינו שלו ושוב ל"ח בעלים ושוב ל"מ שאלה דהוו כמעיד נגד ח"א ומיושב כל הקושיות בס"ד ודו"ק:
ז) נחזור להנ"ל דלכאורה י"ל לפמ"ש הרי"ט אלגזי דהא דמועיל שאלה בהקדש הוא מכמה טעמים א) משום דקאי באחריות, ב) משום דיתכפר בעדו, ג) דיש בו הקרבת דורן לקונו, ד) משום דיש בו ט"ה ולפ"ז במקדיש דבר הגנוב ואין בו אחריות אי יועיל שאלה יהי' תלוי בטעמים הללו דטעם דאחריות ליתא בזה וטעם של הכפרה וגם טעם דהקרבת דורן לקונו נמי ליתא כיון דיאוש ל"ק ופסול להקרבה משום מהב"ע וליכא רק טעם מכח ט"ה וכ"ז אם חשוב שה"ש א"כ זוכה גם בט"ה ושפיר יוכל לישאל אבל א"נ דרק ש"ר הוא א"כ מה דשייך לההקדש שפיר מועיל אבל בט"ה לא זכה ולפ"ז בס"ד דלא ידע עדיין משה"ש לא קשה דהוי שינוי החוזר ע"י שאלה משום די"ל דבאמת ל"מ שאלה ורק בתר דחידש הש"ס דהוי שה"ש א"כ זכה גם בט"ה שפיר הקשו התוס' כיון דיהי' חשיב שינוי החוזר ע"י שאלה וז"ב ודו"ק:
ח) עכ"פ נשמע דלשי' הח"ס כ"ז שלא נגמר כל כוונת המקדיש ישנו בשאלה וכמו בקדשי מזבח דע"י שמחוסר כפרה אף שכבר עשה בה מעשה השחיטה אפי"ה אכתי מועיל שאלה א"כ ה"ה הכא דעיקר כוונתו הי' כדי שיכתב עליו ס"ת א"כ כ"ז שלא כתב עליו י"ל דמהני שאלה אף נגד מעשה וכן לסברת הנוב"י ג"כ י"ל דיועיל שאלה בנ"ד דדוקא לענין זכיית ממון י"ל דאין נ"מ אם נתן בתורת הקדש או בתורת מתנה א"כ עכ"פ הזכות ממון א"א להפקיע ע"י שאלה אבל הכא דכל חלות ההקדש הי' רק ע"י דיבור שוב י"ל דע"י שאלה נפקע דיבור ההקדש ונהי די"ל לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה דהטעם בפשיטות משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ומוכח דאם כבר הי' מעשה ל"מ שאלה אפ"ה י"ל לפי"מ שנסתפק הנוב"י לענין מי שרצה מקודם לעבדו לשמו ואח"כ רצה לעבדו לספר פסול די"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור והעיבוד אינו מוכיח כלל ודוקא אם נכרי מעבד וישראל מסייעו אז גוף העיבוד מוכיח שהוא לס"ת דאל"כ למה ישראל מסייעו ואז העיבוד חשיב מעשה אבל כשמעבדו בעצמו העיבוד אינו מוכיח כלל ול"ח טפי מדיבור עיי"ש ולפ"ז י"ל דוקא בנידון של הש"ך הנ"ל דגוף הנתינה מוכיח דרוצה עכ"פ להוציא הדבר מרשותו ולענין זכיית ממון ליכא נ"מ אי נותנו בתורת הקדש או בתורת מתנה שפיר ההוצאה מרשותו חשיב מעשה וכהא דמפורש בתמורה ד"ג דמימר חשיב מעשה וכ' בתוס' משום דמוציא מרשות הדיוט לרשות הקדש אבל בנ"ד דהסופר בעצמו עיבדו שפיר י"ל דל"ח רק דיבור ומה גם דבגוף דין זה אי ל"מ שאלה בבא ליד גזבר יש חולקים וכנודע משיטת הר"א ממיץ והנוב"י כ' דגם לשי' הרמב"ם מהני שאלה א"כ בוודאי דיש לצדד בנ"ד דמועיל שאלה:
ט) ונהי דראיתי במנ"ח מצוה תק"ל די"ל דבע"ע דכפרה כתיב בה כקדשים אפ"ה ל"מ בו שאלה והעיר מדברי הש"ך הנ"ל עיי"ש אפ"ה נ"ד קיל עוד טפי מע"ע וי"ל דמהני שאלה וגם המנ"ח גופא לא החליט הדבר בבירור א"כ בנ"ד דכבר הבאתי דלשי' רש"י ותוס' ורמב"ן ליכא שום חשש בנ"ד ועיקר החשש מכח שיטת הנמ"י וכבר הבאתי דברי המג"א דאי ע"ע לא נאסר מחיים גם הזמנה בגוף הקדושה לאו מילתא וגם הבאתי די"ל ממנ"פ או דחשיב הקדש טעות או דע"ע לא נאסר מחיים ואי דיש ללמוד מע"ז או כסברת הרז"ה דבמעשה רבה נתקדש מצד הסברא שוב בעי מעשה רבה ובנ"ד כבר הבאתי דחשיב רק מעשה זוטא ורק שהבאתי די"ל כתירוץ השני שבכ"מ דע"ע נאסר מחיים ואפ"ה ל"ח הקדש טעות ושוב י"ל דסגי מעשה זוטא אפ"ה אחרי דבש"ע הרש"ז ז"ל מביא דכל הא דחוששין לשי' הנמ"י הוי רק חומרא וע' בישי"ע סי' ל"ב אות י' שתמה הרבה על הנמ"י הנ"ל ע"כ מכל הני טעמי בצירוף ההיתר ע"י שאלה בוודאי דיש להתיר ויעשה כן שיתחרט וישאל לפני ב"ד של ג' ויעשו מהחרטה פתח ויתירו לו כמפורש בש"ע כנלע"ד בס"ד לדינא:
ועש"ק תשא י"ט אדר ראשון תרמ"א פה"ק רידניק יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל