אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן עג

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן עג

סימן עב

להרב הה"ג כש"ת מ' חנוך נ"י מוצדפ"ק קאשוי יצ"ו.

בדבר שאלתו באחד שהי' לו עז ונתנו לנכרי לפטמו והתנה עם הנכרי שבשכר פיטום יטול החלב והגיזה ואם תתעבר ותלד זכר אז יחליף את הזכר על נקבה שתהי' נולדה מבהמת הנכרי והאיש הנ"ל נסע מאז מביתו על זמן ולא זכר מכל זה וכעת שב לביתו וסיפר לו הנכרי שעז של ישראל ילדה זכר והחליפו על נקבה הנולדה מבהמת הנכרי כפי המדובר ובאמת האיש הנ"ל אינו מאמין להנכרי שבאמת נולד זכר מעז שלו ורק שחושדו שמשקר כדי להראות א"ט לפני אנשים שהוא עומד בדיבורו ובא הנ"ל לכת"ה ושאל מכת"ה אי מחויב ליקח הזכר לביתו ולנהוג בו קדושת בכור וליטפל בו וגם הגיד לכת"ה שמתירא שלא יבא לידי מכשול בגיזה ועבודה באם יקחנו לביתו זה תורף השאלה:

א) והנה לכאורה הדבר פשוט דאם הי' ברור שעז הישראל ילדה זכר בוודאי דהי' עליו קדושת בכור כיון דלא הקנה לו פרה לעובדה שוב לא קנה הנכרי ונהי שהו' מדובר בינם לעשות חילוף מ"מ כיון דבעת לידה הי' של הישראל וחלה עליו קדושת בכור שוב אסור להחליפו וכמו דאסור למוכרו ובפרט דע"פ ד"ת לא חל כלל על הישראל לעשות החילוף ויוכל לחזור בו ושפיר חלה עליו קדושת בכור ואם הי מקנה לו את הוולד ג"כ לא הי' מועיל מכח דחשוב דשלב"ל ובאמת באומר לו פרה לעוברה מפורש בסי' ש"כ דמהני וכן לשי' מהרי"א גם בסתם בהתנה הנכרי ליטול חלק בוולדות בשכר הטיפול ג"כ מהני ולשי' כמ"פ הטעם דאמרי' דוודאי הקנה לו פרה לעוברה ועיי"ש בדג"מ ובנובי"ת מה שהעירו בזה וכה יש להעיר לפמ"ש ברשב"א קידושין דס"ג דאף לר"מ לא יועיל באומר אם תלד אשתך נקיבה בתך מקודשת לי משום דמחצה נקבות נגד זכרים בהדי מיעוט מפילות שוב ל"ח עבידי דאתי עי"ש, וא"כ לפי"מ דאיבעיא בגיטין דמ"ג בעבד לקנס אי מהני וכ' בתו' די"ל דגם לר"מ ל"מ משום דל"ח עבידי דאתי וא"כ הכא מחצה זכרים נגד נקבות בצירוף מיעוט מפילות שוב עכ"פ הזכר ל"ח עבידי דאתי ושוב י"ל דגם פרה לעוברה לא יועיל ומדחזינן דפרה לעוברה מועיל עכצ"ל ואיבעית הש"ס בגיטין הנ"ל הוא דלא כמ"ש התוס' שם רק כפירוש הרמב"ן שם דהכוונה משום דקנס מעלמא קאתי וכמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשי"ך סי' ז' די"ל דמעות לפירות ל"מ ובאמת הרשב"א גופא פירש איבעית הש"ס כהרמב"ן ולא כפירוש התוס' וז"ב:

ב) עכ"פ בנ"ד דלא הי' לא פרה לעוברה ולא הקנה לו הוולד ורק שהי' מדובר לעשות חילוף א"כ וודאי דבשעת לידה חל עליו קדושת בכור ולכאורה י"ל דהישראל אינו מאמין כלל להנכרי שהעז שלו ילדה זכר ודיבורו של הנכרי י"ל דל"מ אף היכי דל"ש להשביח מקחו כמפורש ביו"ד סי' ט"ז ובש"ך סי' שט"ז סק"ב ובסי' קכ"ב סעיף י"א ושוב י"ל דל"ח רק ס' בכור ונהי דלשי' רוה"פ גם בס' בכור אסור להטיל בו מום דלא מבעיא א"נ דאיסור הטלת מום בזה"ז ג"כ אסור מה"ת ולמ"ש הח"ס סי' ש"ו וסי' ש"י משום דחזי לפנים דמקריבין אעפ"י שאין בית בוודאי דאסור ובאמת דבריו צע"ק מתוס' יומא דס"ג שכ' בחד תירוצא דרק קטורת חזי אף בלי מזבח אבל זבחים לא חזי בזה"ז דליכא מזבח וע' תוס' סוכה דמ"א וע' שו"ת שעא"פ סי' ע"ט ובשו"ת אגודת אזוב מ"ש בזה אולם אף להסוברים דבזה"ז ליכא טפי מאיסור דרבנן מ"מ כבר כ' בשו"ת הרי"מ דליש לומר בזה סד"ר לקולא דחשיב כעין הא דס' בנתגלגל ובאמת גם בזה יש לתמוה מהא דקיי"ל דלמ"ד דאיסור סחורה בדברים האסורים הוי רק מדרבנן מותר לסחור בס' איסור אף דלענין אכילה הוי ס' ד"ת וכמו שהרגיש במלמ"ל פה מהמ"א ועכצ"ל דבתרי גופים מקילין במידי דהס' נוגע לענין הדרבנן וה"ה הכא נהי דלענין גיזה ועבודה דהוו ס' ד"ת מחמירין אפ"ה לענין הטלת מום דהוי דרבנן יש להקל בספק אולם י"ל כסברת הח"ס דכיון דעכ"פ אסור בגיזה ועבודה דהוי ס' ד"ת א"כ אם ניקול להטיל בו מום יהי' מיחזי כמטיל מום בקדשים אך כ"ז אם הי' הוולד ברשות ישראל והי' ס' בכור שפיר הי' אסור להטיל בו מום משום דמיחזי כמטיל מום בקדשים אבל בנ"ד דהוולד הוא בבית הנכרי והנכרי נותן לישראל הנקבה ורק דאנו חוששין שאסור להישראל להניחו אצל הנכרי הואיל דהנכרי יעבוד בו וגם שמא ועשה בו הנכרי מום מכח זה נלע"ד דא"צ הישראל להפסיד ממון מספק דהרי יוכל להיות באמת שהזכר נולד מבהמת הנכרי א"כ א"צ הישראל להפסיד ממון מספק בשביל חשש גרמא שיעבוד בו הנכרי או יטיל בו מום ולא גרע דבר זה מהא דס' בכור נהי דאסור בגיזה ועבודה ואפ"ה א"צ ליתנו לכהן מספק ואף בתפס הכהן ל"מ תפיסתו לדידן דלא פסקינן כשיטת הרמב"ם וא"כ הרי חזינן התם דנהי שיש ס' שמא באמת מגיע לו להכהן אפ"ה אינו מחויבים ליתן לו מספק, מכ"ש היכי דאין הדבר ברשות הישראל בוודאי דא"צ להפסיד ממונו וליקח הזכר לביתו בשביל חשש שיעבוד בו הנכרי וכה"ג כ' במג"א סי' ת"מ וסי' תמ"א דאף אם לא אמר מעכשיו אפ"ה א"צ לפדותו מן הנכרי אף דאסור בהנאה מ"מ כיון שאינו עושה מעשה בידים ליהנות בו ל"ח נהנה עיי"ש וע' תוס' בכורות ד"ט שכ' דלפטרו ממצות עריפה לא הי' צריך להפריש מס' דכמו שא"צ ליתנו לכהן מס' ה"ה דא"צ. לערפו מספק ומקצת מפורשים הבינו בכוונתם לפי"מ דמפורש בש"ס שם דלוי סובר דכל עריפה הוי רק מכח קנס שלא נתנו לכהן ושוב היכי דפטור מליתנו לכהן כגון בס' א"כ ל"ש קנס שוב גם מצות עריפה ליכא ולפ"ז לא והי' מדברי התוס' הוכחה לנ"ד כיון דהכא איסור עבודה לא תלוי בחיוב נתינה לכהן אכן לפמ"ש הריט"א לפרש כוונתם דלכאורה גם בעריפה יש הפסד ממון דלא מבעיא א"נ דר"ש גם לאחר עריפה אסור בהנאה בוודאי דיש הפסד ואף א"נ דאחר עריפה שרו בהנאה מ"מ ע"ו טריפה איכא הפסד פחת שחיטה וא"כ כמו דלא רצתה התורה לחייבו ליתנו לכהן מס' ה"ה דא"צ לערפו מס' כדי שנא יהי' לו הפסד עיי"ש ומוכח לפ"ז מדברי התוס' דבס' בכור לא רצתה רחמנא להפסידו מספק וה"ה דאינו מחויב ליקח הזכר לביתו וליטפל בו כדי שלא יהי' לו הפסד הן אמת דבמנ"ח מצוה כ"ג כ' כוונה אחרת בדברי התוס' ולפי דבריו לא יהי' ראי' לנ"ד אולם מדברי הריט"א יש הוכחה ברורה לנ"ד וע' שו"ת מהר"מ לובלין סי' ל"א שכ' דבס' בכור והנכרי אינו רוצה ניתן הזכר עד שיפייס אותו בדמים דאין הישראל מחויב להפסיד ממון בשביל זה אף שיעבוד בי הנכרי וגדולה מזו כ' שם דגם בוודאי בכור אין הישראל מחויב להפסיד ממון בשביל זה ומכ"ש בס' בכור ונשמע דאין הישראל מחויב להפסיד ממון בשביל חשש זה ואף דמצינו ביו"ד סי' קנ"ז בפת"ש בשם המשנ"ח שכ' דגם בעבירת ל"ת בשוא"ת ג"כ מחויב להפסיד ממון מ"מ י"ל כ"ז התם עכ"פ כמו שהחמץ בביתו אבל בעלמא לא וראי' מתוס' ע"ז ד"ב דא"צ הישראל להפסיד חובו ומותר לתבוע מהעכו"ם אף דיש חשש אזיל ומודי ועובר הישראל בלא ישמע על פיך ואפ"ה מותר לתבוע חובו א"כ מכ"ש הכא דהזכר הוא אצל הנכרי בוודאי דא"צ הישראל לעשות לעצמו הפסד בשביל חשש שיעבוד בו הנכרי וז"ב:

ג) וגם יש לצדד לפמ"ש הח"ס דאף למ"ד דמטיל מום בבכור בזה"ז אסור מה"ת אפ"ה מלקות ליכא כיון דנלמד רק מדרשא דכל ודמי לח"ש דנלמד מכל חלב וע' במנ"ח מצוה רפ"ז מ"ש בזה וכבר כ' הפמ"ג או"ח סי' י"ז דבאיסור שאין בו מלקות לכ"ע ס' מה"ת לקולא וא"כ פשיטא דהטלת מום בזה"ז בס' בכור בוודאי ליכא רק איסור דרבנן דמה"ת ס' לקולא באיסור שאין בו מלקות וא"כ לפי"מ דאיבעיא בש"ס ב"מ ד"צ אי איסור אמירה לנכרי שבות שייך גם בשאר איסורין ונשאר בתיקו ושיטת הראב"ד דכיון דלא נפשט האיבעיא אזלינן לקולא וע' בח"ס ח"ו בהשמטות סי' כ"ד שכ' דאף להסוברים דהואיל דלא נפשט האיבעיא אזלינן לחומרא מ"מ באיסור דרבנן שפיר י"ל דכיון דלא נפשט האיבעיא חשיב כמו ס' דרבנן וגם יש לכנותו בגדר שבות דשבות ואף להאוסרים בשבת אפ"ה בשאר איסורים לכ"ע שבות דשבות שרי עיי"ש א"כ כיון דהוכחתי דבס' בכור בזה"ז כל איסור הטלת מום הוא רק מדרבנן א"כ ע"י נכרי חשיב בכלל סד"ר כיון דלא נפשט האיבעיא וגם חשיב שבות דשבות כסברת הח"ס וגם י"ל דבנ"ד חשיב כמו לדבר מצוה שלא יבוא לידי מכשול וכבר כ' בט"ז סי' של"ד דכדי שלא ובוא לידי מכשול באיסור חשיב דבר מצוה א"כ השתא בשבת מותר שבות דשבות במקום מצוה מכ"ש הכא בוודאי דשבות דשבות במקום מצוה מותר ובפרט דיש סניף מכח שיטת הראב"ד דהואיל דלא נפשט האיבעיא אזלינן לקולא א"כ בנ"ד חשיב כמו ס"ס חדא שמא אינו בכור ושמא ע"ו נכרי ליכא איסור ואף להסוברים דנ"מ ס"ס בבכור משום דהוו בכרת אפ"ה לענין איסור הטלת מום בוודאי דמועיל ס"ס ורק דבזה י"ל דאין לעשות ס"ס בידים אך באמת יש לצדד עוד לפמ"ש בספרי חג דגרמא בבהמת בע"מ מותר ממנ"פ דא"נ דמטיל מום בבע"מ אסור וע"כ דאסור לעשות בזיון בדבר קודש מ"מ שוב י"ל דגרמא שרי וא"נ דגרמא אסור ע"כ הטעם משום דגורם להפקיע מלהקריבו בכה"ג שוב עכ"פ נשמע דגבי בהמת בע"מ שפיר ממנ"פ גרמא שרי עיי"ש א"כ לפ"ז י"ל בס' בכור דלא חזי להקרבה דמי לענין זה לבע"מ וממילא גרמא שרי וא"כ לשי' הראב"ד דכיון דלא נפשט האיבעיא אזלינן לקולא והא דאסור להטיל מום בבכור גם ע' נכרי אף למ"ד בכור בזה"ז דרבנן הטעם משום חומרא בקדשים וכמ"ש ברא"ש ב"מ שם וכ' המפורשים הכוונה דחשיב עכ"פ בכלל גרמא וגרמא אסור בקדשים ע' שו"ת רעק"א סי' ס"ד ובשו"ת הרי"מ ובמנ"ח מצוה רפ"ז וא"כ אחרי שחדשתי דס' בכור דלא חזי להקרבה דמי לענין זה לבע"מ א"כ כמו דגבי בע"מ גרמא שרי ה"ה בס' בכור ג"כ י"ל דגרמא שרי וגם יש סניף להיתר בנ"ד מחמת שהעז נתעברה מבהמת הנכרי וא"כ י"ל שיש להנכרי שייכות בהוולדות מכח זרע האב ונהי ואיכא למ"ד דאין חוששין נזרע האב מ"מ כבר כ' בתוס' חולין דנ"ח וסנהדרין ד"פ דא"א להכחיש את החוש דבוודאי יש בו עכ"פ גורם מכח זרע האב וכמ"ש המהרש"א חולין דס"ט ושוב י"ל דחשיב בכלל יד נכרי באמצע ע"כ לענ"ד ברור דא"צ הישראל ליקחנו מהנכרי קודם הטלת מום ולנהוג בו קדושת בכור ורק דמותר לומר לנכרי שיאמר לנכרי אחר להטיל בו מום ואחר הטלת המום נכון שיקחנו הישראל לביתו ויתנו לכהן לשוחטה דגם בפסוהמ"ק אסור לעביד כנלע"ד בס"ד דינא:

ל"ט למב"י תרע"ז פה קאשוי יצ"ו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה