אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן עב

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן עב

סימן עא

להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' משה ליב נ"י מוצד"ק ראזוודיב יצ"ו.

בדבר שאלתו באשה שנלקח בנה לצבא ונסעה בש"ק על הבאהן והצילה אותו אי חייבת בכפרה וגם שאל בעני א' המתפרנס מפרה החולבת וכעת א"א למצוא ערל שיחלוב הפרה בשבת וחוץ מזה שיש צער להפרה ממניעת החליבה שכבר היתה כמה פעמים מסוכנת עי"ז נוסף לזה והי' נעכר חלבה ויהי' לו מזה הפסד רב וכל פרנסתו תלוי בזה ונסתפק כת"ה אי יש מקום להתיר להישראל לחלוב בעצמו זה תורף השאלה:

א) ונבוא להשיב על שאלה הראשונה יפה הביא כת"ה משו"ת ח"ס ח"ו בליקוטים סי' צ"ז דיש בנסיעה על הבאהן איסור תחומין ואם הולך לצורך מו"מ יש בזה ביטול עשה דשבתון לשי' הרמב"ן פ' אמור וע' בח"ס ח"ו סי' קצ"ה שכ' ליישב דלא יסתרו דברי הר"י שברשב"א ריש יבמות דבמחמר ליכא עשה דשבתון לדברי הרמב"ן שכ' דגם במו"מ יש עשה דשבתון והיינו דבמידי שיש בו טירחא אף דלית בי' מיתה אפ"ה איכא עשה דשבתון ונשמע מדבריו דבהולך חוץ לי"ב מיל אף דלית בי' מיתה מ"מ יש בו עשה דשבתון משום דעכ"פ טורח בגופו וזה דלא כמ"ש המנ"ח דלמ"ד י"ב מיל הוי ד"ת ולית בו עשה דשבתון אז גם אלפים אמה ליכא רק ל"ת דרבנן לחוד ולדבריו צ"ל דש"ס ר"ה דל"ב סובר דגם תחומין יב"מ הוא רק מדרבנן ולכך יש בו עשה ול"ת מדרבנן עיי"ש עכ"פ לשי' הח"ס נשמע דלמ"ד יב"מ ד"ת יש בו עשה דשבתון אף לשי' הר"י משום דבדבר שיש בו טורח יש עשה דשבתון וחוץ לזה יפה כ' כת"ה דגם מחלל שבת בדרבנן בעי כפרה וע' בפמ"ג בפ"כ לה"ש שכ' די"ל דמחלל שבת בתחומין יב"מ דנעשה מומר לכהת"כ וע' במחה"ש סי' ש"ו דמה"ט אין לילך חוץ ליב"מ להציל את חבירו מלעבוד ע"ז פ"א אף שחבירו יעבור אאיסור מיתה מ"מ איסור לאו דשבת חמיר ודמי להא דאביזרייהו דג"ע דאסור אף במקום פק"נ אולם יפה הביא כת"ה מש"ע סי' ש"ו דמותר לחלל שבת בשביל בתו שרוצה להוציאה רבית הכומרים וכ' הט"ז והמג"א הטעם דבשביל חשש שיעברו על מצות התורה בתמידות מוטב לחלל שבת אחת דהיכי דלא פשע אמרי' חטא באיסור קל כדי שלא יעבור חבירו באיסור חמור בשלמא אם גם חבירו לא יעביר רק פ"א אז נא הי' מתירין חילול שבת של זה אף פ"א כדי להציל את חבירו מאיסור פ"א הואיל דחילול שבת חמור כעובד ע"ז וע' ברש"י יבמות דמ"ז שכ' דגר תושב מוזהר על שבת ונהי דהוא לא יעבור רק בלאו גרידא אפ"ה כיון דעצם איסור שבת חמיר כע"ז א"כ אין לו לעבור איסור שבת באופן שיש בו חיוב מיתה בשביל להציל חבירו מלעבוד ע"ז בפ"א ולפ"ז גם אביזרייהו דחילול שבת אין לו לעבור אבל אם האחר יעבור בתמידות דאז איסור תמידי חמיר טפי כסברת הר"ן דהרבה זיתי נבילה חמירי מאיסור שחיטה בשבת ושפיר מותר לחלל שבת פ"א ובפרט באיסור לחוד בוודאי דמותר להציל את חבירו מאיסור תמידי. ונהי דלשי' הב"ח היכי דחבירו לא יעבור ברצון רק באונס אסור לזה לחלל שבת דאונס רחמנא פטריה ול"ח בגדר עושה עבירה כלל וכדומה לזה כ' מהרש"א בח"א למגילה דט"ז דאשה שמוחזקת שמאנסין אותה לזנות אפ"ה מותר לה להינשא אף דאח"כ תהי' חשובה כא"א שזינתה מ"מ כיון דאינה נאסרת ע"י זנות באונס נ"ח בגדר איסור כלל עיי"ש.

ואף דידוע שיטת הרז"ה דאסור לגרום דחיית שבת בשביל פק"נ התם שאני דעכ"פ עובר איסור שבת ברצון ונהי דמותר לו לעבור בשביל פק"נ מ"מ לשי' הרמב"ם ז"ל דשבת אצל פק"נ חשוב רק דחויה שפיר אסור לגרום דיחוי אבל אונס דל"ח בגדר איסור כלל שפיר י"ל דאין לזה לעבור בשביל חבירו הואיל דגבי חבירו ל"ח כלל בגדר עובר איסור דאונס רחמנא פטריה:

ב) ובאמת בסברת הרז"ה הנ"ל הי' מקום לדון בדברי הפנים יפות פ' לך אקרא בעצם היום הזה ופירש"י ביום ולא בלילה וכ' הפני"פ דכיון שאחז"ל דיום שבאו המלאכים לאאע"ה הי' ע"פ ואז הי' יום ג' למילה א"כ אם הי' ממתין עד הלילה הי' מגיע ג' למילה בליל פסח א"כ לשי' התשב"ץ דמילה שלב"ז אסור ביום ה' לפי שיגיע ג' למילה בשבת א"כ ה"ה ביו"ט עכת"ד ולכאורה דברי תשב"ץ הוא מטעם דאסור לגרום דיחוי וכשיטת הרז"ה אולם לשי' הרמב"ן דאין למצות אלא מקומו ושעתו לכאורה דברי התשב"ץ צ"ב אך באמת דוקא במילה בזמנו דחשיב שעתו שפיר ס"ל להרמב"ן דאין למילה אלא מקומו ושעתו אבל התשב"ץ דקאי אמילה שלב"ז שפיר סובר דאסור לגרום דיחוי ול"ש לומר אין למצות מילה אלא ומקומו ושעתו ז"א דבכה"ג הרי ל"ח כלל מקומו ושעתו ונהי דכ' בתוס' קידושין דכ"ט דמילה ל"ח מעשהז"ג לפי שמיום ח' ואילך אין לו הפסק אפ"ה שיהי' מותר לגרום דיחוי ל"ח בכלל מקומו ושעתו אולם כבר כ' המפורשים דמחלוקת הרז"ה ורמב"ן תלוי אי שבת לגבי פק"נ הוי רק דחויה או הותרה ולפ"ז חידש ביד שאול יו"ד סי' רס"ב דסברת התשב"ץ הוי דוקא בשבת ולא ביו"ט דביו"ט פק"נ הוי הותרה ממש דלא גרע מאו"נ ביו"ט דחשיב הותרה עיי"ש אך אף א"צ דגם ביו"ט פק"נ חשיב רק דחויה כמו בשבת לשי' הרמב"ם ז"ל ונימא דדיקא או"נ ביו"ט חשיב הותרה וכמ"ש בח"ס או"ח ס' קמ"ט ובר"ן ביצה לענין ריבוי בשיעור ולא בפק"נ מ"מ י"ל כ"ז במי שמצוה ומוזהר על שבת ויו"ט אבל באאע"ה שקיים כל התורה שלא בתורת ציווי א"כ עכ"פ ל"ח טפי מקובל עליו בנדר וא"כ בכה"ג באם והי' אירע לו אח"כ ענין פק"נ פשיטא דאז הי' חשיב הותרה דאיכא אומדנא דאדעתא דהכי נא קובל עניו הנדר וכמפורש בנדרים דמ"ד דמי שאסר על חבירי דריסת הרגל ואח"כ חלה המדיר וצריך שהנודר יכנוס אליו דמותר לכנוס משום דאמרי' דאדעתא דהכי לא אדריה עיי"ש וכיון דבכה"ג הי' חשיב הותרה שפיר גם לשי' התשב"ץ אינו מחיוב לראות שלא יגיע ג' למילתו ביו"ט ונמצא דברי הפני"פ צ"ע:

ג) נחזור לנ"ד די"ל דוקא בזנות באונס דהאשה קרקע עולם ולא עבדה מעשה ואינה מחויבת למסור נפשה אז שפיר זנות באונס דלא נאסרת בשבילה ל"ח בכלל איסור כלל אבל היכי דיעבור בפועל כמה איסורין, אף שיהי' אונס מ"מ שייך הסברא דנפשו של אדם קצה באכילת איסור א"כ בשביל כמה עבירות בתמידות גם באונס צריכין להפריש וי"ל חטא פ"א בשביל שיזכה חבירו בתמידות וע' שו"ת ח"ס או"ח סי' פ"ג וסי' קמ"ה ואף דבנ"ד ליכא חשש שיעבור עולמית דהא יש לו זמן קבוע כמה יש לו להיות אצל השרי צבא מ"מ עכ"פ יעבור אחילול שבתות הרבה וגם שאר עבירות שא"א ליזהר אצל הצבא ושפיר י"ל דמותר ליסע על הבאהן כדי להציל את בנה ובפרט דעכ"פ חשיבה כהא דקוברי מת ביו"ט ראשון דנא מיפסלי משום דקסברי מצוה קעבדי ע"כ הדבר ברור דא"צ כפרה ואין להחמיר בענינים כאלו כנלענ"ד בס"ד לדינא:

ד) עתה נבוא לשאלה השניה וכת"ה הביא הדין המפורש בסי' ש"ה סעיף כ' דמותר לחלוב בהמתו בשבת ע"י עכו"ם דבמקום צעב"ח שבות מותר ונשמע דנהי דבחליבה יש איסור ד"ת ולשי' כמ"פ אמירה לנכרי במלאכה ד"ת אסור אף במקום מצוה ע' תוס' גיטין ד"ח וב"ק ד"פ ואפ"ה צעב"ח עדיף ומותר אף אמירה לנכרי במלאכה ד"ת וע' תוס' פסחים דכ"ב שכ' דע"ו צעב"ח חשוב כלא אפשר ולא מכוין וע' תוס' ע"ז די"א שהקשו דהיאך מותר לעקור סוס בשביל כבוד המלך הא יש בזה צעב"ח ותירצו דעשה דכבוד המלך עדיף ודחי לצעב"ח אבל עכ"פ נשמע דמתירין אמירה לנכרי בשביל צעב"ח עתה נבוא למה שנסתפק אי רשאי להישראל בעצמו לחלוב לתוך האוכלין כיון דליכא בזה רק איסור דרבנן א"כ בשביל צעב"ח ידחה האיסור דרבנן ורק שחקר דיש בזה ב' איסורי דרבנן חדא מכח החליבה גופא וגם מכח איסור מוקצה בשלמא ע"י עכו"ם ליכא רק שבות במלאכה ד"ת מצד החליבה ומצד מוקצה חשוב שבות דשבות אבל לחלוב ע"י ישראל איכא ב' שבותין חדא מצד החליבה וגם טלטול החלב הוו שבות מכח מוקצה וא"כ י"ל דשני שבותין אסור אף במקום צעב"ח הנה באמת כדומה כ' הרע"ב פ"ג דעירובין דב' שבותין אסור גם בביה"ש וכדומה כ' בשו"ת רעק"א סו' קמ"ט דאף דאין שבות במקדש אפ"ה ב' שבותין אסור גם במקדש וע' תוס' ביצה ד"ח שכ' דבשביל שמחת יו"ט אם יש דקר נעוץ מותר לחפור דכיון דהוי משאצל"ג מתירין איסור דרבנן וכן מותר לסלק האפר בשביל שמחת יו"ט אבל באין לו דקר נעוץ דהוי תרי איסורי דרבנן אין מתירין בשביל שמחת י"ט עיי"ש וע' תוס' זבחים דפ"ד ונדה ד"מ שכ' די"ל דב' פסולי לכתחילה בקודש אף אם עלו ירדו וע' בלח"מ פ"ד מיבום שכ' דב' פסולי לכתחילה אף בדיעבד ל"מ ודוגמא לזה מצינו מחלוקת אי עשה דוחה בי לאוי והגם דבתוס' ובמות ד"ג מוכח דאין חילוק אפ"ה בנזיר דמ"ח פליגי בזה ר"י ור"ע וע' בדורש לציון מ"ש בזה:

ה) ונהי שיש עצה שלא לטלטל הכלי עם החלב רק שהכלי יעמוד כך בהדיר עד מוצש"ק מ"מ י"ל דהוו כמבטל כלי מהיכנו וחוץ לזה הא מבואר בעירובין דס"ח דשאני שבות דאית בי' מעשה לבין שבות דלית בי' מעשה ומפורש בגיטין ד"ח דמשים ישוב א"י מותר לכתוב ע"ו עכו"ם ואפ"ה ע"י ישראל גופא אסור לכתוב אף בכתב עכו"ם אף לשי' האו"ז כמ"ש בנובי"ת או"ח סי' ל"ג ובאמת לשי' האו"ז לא נשמע דמתירין שבות במלאכה ד"ת משום ישוב א"י די"ל הכוונה בכתב עכו"ם דהוי שבות דשבות דזה מותר אף בשביל מצות מילה אך פשטות דברי הש"ס דקאמר ואע"ג דאמירה לנכרי שבות משמע דגם חד שבות שרי אבל עכ"פ זה פשוט דשבות ע"י ישראל גופא אסור ואף לשי' הבה"ג שכ' דהא דניחום אגב אמו מיירי ע"ו ישראל ורק דריבוי בשיעור אינו רק מדרבנן ומתירין בשביל מצית מילה אפ"ה י"ל דרק בחד טרחא שרי אבל לעשות מלאכה דרבנן בשביל מצוה לחוד י"ל דאסור ובאמת מצינו בש"ע סי' שכ"ח דנהי דמתירין אמירה לנכרי בשביל חשאב"ס מ"מ ע"י ישראל לשי' כמ"פ אם אין בו סכנת אבר אסור אף במלאכה דרבנן ובסי' ש"ה סעיף י"ט מפורש דבהמה שנפלה לאמת המים דמותר להטיל כרים אף דחשוב מבטל כלי מהיכנו ובמג"א ס"ק י"א כ' דאפ"ה אסור להעלותה בידים אף דאיכא צעב"ח דאין לדמות גזירות חכמים זה לזה יצא דע"י ישראל יש לאסור דלא מבעיא אם יטלטל החלב דיש ב' שבותין כנ"ל בוודאי דאסור ואף אי לא יטלטל הכלי מ"מ יש איסור מכח מבטל כלי מהיכנו ונהי דביטל כלי מהיכנו שרי במקום צעב"ח וכהא דמתירין להטיל מים אף ע"י ישראל אפ"ה י"ל דשני איסורין כגון לחלוב לתוך האוכלין וביטול כלי מהיכנו חמיר ובפרט די"ל דגם חליבה גופא אסור אף במקום צער וכמ"ש המג"א דאין מתירין להעלות בידים אף במקום צער דאין לדמות גזירות חכמים זה לזה:

ו) ולכאורה הרי מצינו בסי' שכ"ח דגונח מותר לינק בשבת דבמקום צער לא גזרו רבנן וחזינן דמתירין שבות גם ע"י ישראל אך באמת ז"א דוקא התם דאיכא צער נגוף של ישראל אבל משום צעב"ח אכתי לא נשמע להתיר שבות ע"י ישראל ולענין הפסד ממון לכאורה מפורש בסי' ש"ז דסחורה הנפסדת ע"י גשמים מותר לקרות לעכו"ם ווש מי שאוסר והרמ"א והמג"א כ' דהמיקל נא הפסיד אך בסי' של"ד יש ב' דיעות אי שרי לטלטל מוקצה במקום פסידא ובמג"א כ' דאם ליכא חשש שיעבור על איסור ד"ת בוודאי דאין להתיר איסור דרבנן בשביל הפסד ממון ונהי דבתוס' סנהדרין דכ"ו כ' לענין שביעית בזה"ז דיש להתיר מפני חיי נפש אפ"ה התוס' כתבו סברא זו רק בחד תירוצא א"כ אכתי אינו היתר ברור ונהי דהכא יש תרתי לטיבותא צעב"ח וגם הפסד ממון ובשביל צעב"ח לחוד הרי מתירין איסור דרבנן כגון ביטל כלי מהיכנו ובשביל הפסד ממון הא יש ג"כ שיטה להתיר איסור מוקצה אפ"ה אכתי יש חילוק בין הפסד מן הקרן למניעת הריוח ומה גם דבשביל צעב"ח ג"כ אין מתירין בידים אף חד איסור דרבנן כמ"ש המג"א דאסור להעלות בידים:

ז) ועוד הי' מקום לומר לפי המבואר בסוסי' ש"כ דלחלוב לתוך האשפה הואיל דהמשקה הולך לאיבוד לכ"ע איסור תורה בוודאי ליכא ורק דיש איסור דרבנן וא"כ י"ל דחשיב כמו ס"ס להיתר דשמא כשיטות הסוברים דמותר לטלטל מוקצה במקום פסידא ושמא בשביל צעב"ח ג"כ יש להתיר חליבה היכי דהמשקה הולך לאיבוד והרי מצינו דנותן כרים לתוך אמת המים וכה קיי"ל דבמקום צער דגוף מותר ליטול פרעוש אף דהוו מוקצה אך באמת מפורש בסי' של"ד דהוצאה לכרמלית אסור אף במקום פסידא וחזינן דאין כל המלאכות הותרו במקום פסידא וכה מצינו בפוסקים דבמקום פסידא מותר לאכול פירות מן המחובר דהוי קוצר כלאחר יד וחזינן דאף ב' איסורי דרבנן הותר במקום צער הגוף וה"ה די"ל דעכ"פ אם יחלוב לאשפה לא יהי' רק חד איסור דרבנן משום מפרק ושוב י"ל דמותר במקום צעב"ח והפסד פרנסה וכמ"ש בתוס'. סנהדרין הנ"ל דהתירו לזרוע משום ארנונא ולחד תירוץ שם חשוב כמו פק"נ וגם לתירוץ השני עכ"פ בשביעית בזה"ז דרבנן מתירין א"כ הכא דכל פרנסתו תלוי בזה אולי יש מקום להתיר אך באמת לדינא קשה להתיר חדא דנהי דמצינו דמותר להטיל כרים בשביל צעב"ח כ"ז התם דאין האיסור רק במקרה אבל הכא דידוע שיצטרך לעבור על איסור דרבנן בכל שבת ולעבור בתמידות על איסור דרבנן אין להתיר בשביל צעב"ח וכמ"ש בתוס' כתובות דכ"ח לענין ביה"פ דבתמידות אין להקל ודוקא ע"י נכרי מותר בכל שבת אבל ישראל גופא אסור לעבור בכל שבת על איסור דרבנן בשביל הפסד פרנסה וגם בשביל צעב"ח וכדומה לזה כ' בשאג"א סי' ל"ה דנה דמתירין איסור בשוא"ת בשביל כבוד הבריות זה רק במקרה אבל בתמידות אין להתיר עיי"ש ומה גם שיש לאסור מכח מ"ע דיהי' חילול שבת קיל בעיני ההמון ולחלוב ע"י קטן ג"כ אין דעתי נוחה כנודע מה שנחלקו הג' בעל בית אפרים ז"ל עם הגה"ק מצאנז זצ"ל לענין מחיקת השם ע"י קטן וגם אין למסור דבר כזה לבני הכפרים ע"כ לענ"ד קשה להתיר והש"י יזמין לו פרנסה בהיתר גמור נ"ב שוב ראיתי בשו"ת מהר"מ ב"ב שכ' להדיא דלחלוב בעצמו אסור עיי"ש:

ה' אמור עתר"ל ראדמישלא וצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה