מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן סג
להרב החו"ב וכו' כש"ת מ' אברהם עפשטיין נ"י מוצד"ק ליטוויסק יצ"ו.
בדבר שאלתו בקהלתכם עשו הקהל בצירוף הבד"צ איסור שקמח של פסח אשר יקנה מי משם בעיר אחרת ולא אצל הקהל יהי' אסור כחמץ גמור ואירע איזה אנשים שעברו על האיסור והביאו להם קמח מעיר אחרת ואפו מצות מקמח הלז בתנור ובתוך מעל"ע לאפיית מצות הללו אפו עוד בתנור הנ"ל איזה אנשים מצות מקמח של הקהל ונסתפק כת"ה כעת ראשית אם יש ממש בהאיסור שעשו הקהל בצירוף הבד"צ וגם אף אם יש ממש בהאיסור אם יש לאסור המצות מקמח של הקהל שנאפו בתוך מעל"ע לאפיית המצות מהקמח שהובא מעיר אחרת אם יש לדונו כדין תנור שבלע איסור זה תורף שאלתו:
א) והנה בגוף הקמח שהובא מעיר אחרת נגד תקנת הקהל והבד"צ פשיטא דאסור דתקנת הקהל חל אף מיעוט הציבור המוחים בהסכמתן כמפורש ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ל"ד ועיי"ש בסעיף ל"ג דמפורש דגם בנשבע שלא לכנוס בתקנת הקהל דלא חל השבועה ובט"ז שם כ' לחלק דאם הוי למיגדר מילתא אף התרה א"צ דלא חל כלל השבועה ודמי לנשבע לבטל את המצוה ואם התקנה הוי רק בדבר הרשות חל השבועה ובעי התרה ולקבל עליו תקנת הקהל ובאמת ביד שאול שם תמה גם בזה די"ל דגם בכה"ג א"צ התרה עיי"ש מבואר דתקנת הקהל חל בכל מילי וגם במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי דיש מחלוקת בפוסקים אי הרוב כופין להמיעוט כנודע מדברי המרדכי פ"ק דב"ב אפ"ה כבר כ' הרמ"א חו"מ סי' ב' דעכ"פ מצד המנהג הרוב כופין למיעוט ומכ"ש היכי דהוי בהסכמת הרב אב"ד והבד"צ דאלים תקנתו מתקנת הקהל כמפורש בחו"מ סי' רל"א א"כ פשיטא דתקנת הקהל בצירוף הבד"צ בפרע לענין קמחא דפסחא שהמנהג בכל תפוצות ישראל שהוא מסור תחת השגחת הבד"צ בוודאי דחל האיסור על הקמח שהובא מעיר אחרת וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' ה' מ"ש בזה:
ב) אך מה שנסתפק על מצות שנאפו בתוך מעל"ע לאפיית המצות מקמח שהובא מעיר אחרת אי יש לדון בזה כדין תנור שבלע איסור הנה לכאורה מפורש ביו"ד סי' רט"ז סעיף ט' דהאומר קונם בשר זה עלי או קונם בשר שאני טועם אסור אף בתבשיל שיש בו טעם בשר וחזינן דאם אסר עליו בשר בנדר אסור אף בדבר שיש בו רק טעם בשר לחוד ועיי"ש בפת"ש סק"ד שכ' בשם שו"ת תש"ח דאף אם בישל תבשיל בהקדירה שנתבשל בו בשר אז גם התבשיל אסור מכח הבליעת בשר שיש בהקדירה דכיון דטע"כ א"כ כמו דאמרי' דבאסר עליו בשר אסור גם בטעם של בשר א"כ ה"ה דאסור בטעם הנפלט מקדירה ורק אם בישלו בשר בקדירה קודם לנדרו אז אין לאסור התבשיל שנתבשל עכשיו משום דהוי נטבנ"ע דהיתרא עיי"ש עכ"פ מבואר דאם אסר עליו דבר בנדר ובישלו דבר זה בקדירה שיש לאסור מה שנתבשל בו אח"כ מכח בליעת הקדירה וא"כ לפ"ז גם בנ"ד כיון דחל האיסור על הקמח הנ"ל וממילא נאסר גם התנור ושוב יש לאסור המצות שנאפו תוך מעל"ע לאפיית המצות מקמח הנאסר ובאמת מבואר בפמ"ג יו"ד סי' צ"ג בקהל שאסרו שחיטת השוחטים עד זמן פלוני דאם בישלו בהכלים בתוך זמן האיסור מותר לבשל בהכלים אחר כלות הזמן אם כבר עבר זמן האיסור דל"ש הגזירה אטו ב"י משום דעכשיו כבר כלה זמן האיסור ולא משכחת שיהי' איסור תורה בתבשיל זה ולכך הוכיח הפמ"ג דבקדירה שבישלו בה חמץ בפסח אז אחה"פ כשהוא אב"י הכלי מותר לבשל בו לכתחילה עכ"פ נשמע מדבריו דבאוסר עליו שחיטת פלוני ובישלו בשר משחיטת פלוני בקדירה דנאסרה הקדירה והתבשיל שבישלו בהקדירה בעודו ב"י אסור ואף כשאינו ב"י אם עדיין לא כלה זמן האיסור אסור לבשל בקדירה הלז אולם בשו"ת ברית אברהם יו"ד סי' י"ז כ' דבגזירת ציבור על בשר שיהי' אסור אין החשש לאסור הכלים דדוקא בנדר דשייך שאחד"א יש מקום לאסור הכלים אבל באיסור שגזרו הציבור הרי ל"ש שאחד"א דא"א להיתר להיעשות טריפה ואין בזה רק דין חרמי ציבור ובחרמי ציבור לשי' מהראנ"ח אזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בני אדם מפורש בסי' רט"ז דאין הטעם בכלל בשר עיי"ש ומוכח לכאורה דהפמ"ג והבר"א פליגי אך באמת י"ל דלא פליגי וניחזי אנן בשלמא באוסר עליו בשר בנדר דחל האיסור על גוף הבשר דנדר חשוב איסור חפצא ושפיר גם מה שנתבשל בהקדירה אחר שנתבשל בה בשר נאסר מכח בליעת הקדירה הנכנס להתבשיל אבל בחרמי צבור דלא הוי האיסור על החתיכה רק הטילו חיוב על הגברא ובזה אזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בני אדם אין הטעם בכלל בשר וכן מפורש להדיא בתב"ש סי' ל"ט סק"ב לענין איבד הריאה במזיד דהיכי דהוו שם איסור על החתיכה אז גם הכלים אסורים אבל אם האיסור הוי רק על הגברא מכח קנס אז הכלים מותרים ואו דאכתי צריך ביאור דא"כ בהא דגזרו הקהל שלא ישחוט רק פלוני אמאי אוסר הפמ"ג מכח בליעת הכלים הרי גם זה ל"ח טפי מחרמי צבור דהוי האיסור רק על הגברא ושוב לא הי' לנו לאסור הכלים אך באמת הדבר נכון דהתם בשחיטה אם הקהל הטילו חרם שלא ישחוט רק פלוני ולא אחר א"כ שייך לומר אעל"מ וכמ"ש בחוו"ד יו"ד סי' א' ושוב חשיב כנחירה ושפיר חשוב כאיסור חפצא ושפיר גם הקדירה נאסרה אבל בצבור שגזרו על דבר שלא שייך בו אעל"מ שיב ל"ח כאיסור חפצא רק איסור גברא וכמו בנידון של הבר"א שפיר י"ל דלא אסרו רק גוף הדבר אבל הקדירה לא נאסרה וז"ב יצא דהפמ"ג והבר"א לא פליגי וממילא גם בנ"ד נהי דהוכחתו דהאיסור שגזרו הקהל והבד"צ חל על כל בני העיר אבל עכ"פ לא אסרו רק גוף הקמח של עיר אחרת אבל לא אסרו את התנור דבחרמי צבור במידי דל"ש אעל"מ אזלינן בתר לשון בני אדם ובזה אין הטעם בכלל כנז"ל ובפרט שי"ל דאף אי הי' לנו עוד ס' בדבר אפ"ה כיון דבליעה מכלי בלא רוטב אינו יוצא רק כ"ק כמבואר ביו"ד סי' ק"ה ודעת שו"ת דרכי נועם סי' ה' דכל איסור שאינו אוסר טפי מכ"ק לא מיקרי טפי מאיסור דרבנן וא"כ י"ל ס' דרבנן לקולא דשמא הלכה כשיטת הבר"א דבחרמי צבור אין האיסור רק אגוף הדבר ולא הבליעה ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דהמצות שנאפו מקמח של הקהל אף שנאפו בהתנור תוך מעל"ע לאפיית המצות מקמח של עיר אחרת דאין לאוסרם מכח בליעה שבתנור הואיל דבכה"ג די לנו לאסור המצות מקמח של עיר אחרת ולא המצות מקמח של הקהל כנלע"ד בס"ד לדינא:
ג' צו תרע"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל