אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן סא

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן סא

סימן ס

להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' ליבוש הורוויץ ז"ל מוצד"ק לאנציט יצ"ו.

בדבר שאלתו בפנויה שהרתה לזנונים ואומרת כי שני אנשים זנו עמה זאח"ז והנואף שני מודה לדבריה ורוצה לישא אותה לאשה אי מותר לישא אותה בימי עיבור והנקה זה תורף השאלה:

א) והנה בדבר זה יש כמה צדדי היתר א') ידוע דעת הפוסקים המתירין במזנה והטעם או כמ"ש הר"י מינץ משום דמזנה לא שכיח ובמילתא דל"ש ל"ג רבנן ונהי דזנות בלא עדים והתראה שכיח מ"מ שתתעבר בזנות ל"ש כמ"ש הנוב"י סי' י"ח או די"ל הטעם דבזונה לא משתעבדא להניק ודמי לגרושה דמתיר הר"ש הזקן או כמ"ש הבית מאיר דבזנות אף אם נאסור לה להינשא מ"מ תתעבר ע"י זנות ולא יתקיים תקנת חז"ל והנה לשי' המתירין בזנות יש לעיין אי גם מזנה מעוברת מותרת והנה הרמב"ם פ"ג מגירושין כ' במעוברת הטעם לאיסור משום דחסא ותמהו עליו מש"ס יבמות דמ"ב דפריך דחבריה נמי חייס ומשני דסתם מעוברת למניקה קיימא ומוכח דעיקר הטעם משום דסופה להיות מניקה ובאמת לפמ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' צ"ה דהרמב"ם ס"ל דבאמת מטעם דסופה להיות מניקה הי' רשאי עכ"פ לקיימה עד שתלד ושמא תפיל רק דס"ד דהש"ס דיחוס על הוולד ומשני דכיון דאחר שתלד יצטרך לגרשה ושוב חיישינן לדחסא כדי שלא יצטרך לגרשה עיי"ש ולפ"ז יוצמח דהיכי דלא יצטרך לגרשה בימי הנקה כמו במזנה לשי' המתירין או בגרושה לשי' הר"ש גם בימי עיבור מותר אף נשי' הרמב"ם ז"ל:

ב) ובאמת י"ל דברי הרמב"ם באופן אחר ויהי' מיושב ג"כ שינוי הסוגיות מיבמות לכתובות דביבמות מפורש סתם דמעוברת ומניקה אסורה ולא קבע שיעור ובכתובות מפורש דאסור כד"ח וכבר הרגיש בזה בנוב"י ומחלק בין אלמנה לגרושה והנלע"ד דבאמת כבר כ' המפורשים דרוב וולדות א"צ להנקה כד"ח ובפרט היכי דכבר גמלתו ורק דיש לחוש שמא צריך עוד להניק דזה הוא עיקר החשש ולא בשביל אשה אחרת וכמ"ש התוס' אבל עכ"פ ל"ח טפי מחשש מיעוט ורק דבפק"נ חוששין למיעוט ול"מ רובא ולכאורה י"ל דהא דל"מ רוב בפק"נ כ"ז במפקח את הגל דשם בוודאי הדבר נוגע לפק"נ ורק הספק אם זה הוא ישראל דמצוה להחיותו בזה שפיר י"ל כיון דבוודאי הדבר נוגע לפק"נ ויש עכ"פ מיעוט שהוא ישראל מחויבים לחוש למיעוט וכמ"ש בתוס' יומא דפ"ה דאנו מוזהרים שבשום אופן לא יגיע לידי פק"נ מישראל וכן בהא דמכה או"א הקשו ג"כ דנימא דאין הולכין בפק"נ אחר רוב התם ג"כ שפיר הקשו כיון דיש עכ"פ מיעוט שהורגין שלא כדין יש לחוש למיעוט ואפ"ה כ' הפוסקים דהתם הטעם דרצון התורה שלא יכה את מי שהרוב נוטה שהוא אביו ודמי לסברת הפנ"י בהא דנקי וצדיק אל תהרוג ומיושב בזה קושית התוס' חולין דצ"ו בהא דאסימנים לא קטלינן עיי"ש אבל הכא דיש ס' אם הדבר נוגע כלל לפק"נ והרוב נוטה שלא יסכן הוולד בזה בוודאי דא"צ לחוש שמא יצמח בזה פק"נ, ולפ"ז י"ל דבש"ס יבמות דרצה הש"ס מתחילה לומר הטעם משוה דחסא ופריך הש"ס דידי' נמי ומשני משום דחייס ופריך דחבריה נמי דהא מוזהר על הריגת עוברין וע"כ דהמתרץ שתירץ דבדידי' הטעם משום דחייס סובר דבדחבריה עכ"פ יש חשש שמא יהרגנו שלא במתכוין דנהי דבדחבריה נמי שייך לומר דחייס כדי שלא יעבור איסור דהורג עיבור אבל עכ"פ כיון דאינו חייס כמו על דידי' שוב י"ל דבדחברי' יש חשש שמא יהרגנו שנא במתכוון וא"כ צ"ב מאי פריך הש"ס בדחבריה נמי הרי באמת גם התרצן ידע מזה ואפ"ה חייש שמא יהרגנו שלא במתכוין הואיל דעכ"פ אינו חייס כמו על דידי' ועכצ"ל בכוונת המקשה דס"ל דזה הוי רק חשש מיעוט וכיון דמוכח מסוגיא דהכא דלא קבע זמן כד"ח דכל האיסור הוי רק כ"ז שמניקתו אבל בגמלתו מותר ונהי דיש חשש שמא צריך עוד להניק אפ"ה אמרי' כיון דהוו רק חשש מיעוט ובכה"ג דהוי ס' אי יש כלל פק"נ בזה ל"ח למיעוט א"כ שוב גם בדחבריה א"צ לחוש למיעוט שמא יהרגנו שלא במתכוין ולכך מסיק הש"ס דצריך לגרשה משום דסופה להנקה ולכך באמת לא מובא שם שום זמן אבל בש"ס דכתובות דמבואר דאסורה כד"ח וחזינן דגם בגמלתו כיון דעכ"פ יש מיעוט וולדות שצריכין להניק כד"ח שפיר חוששין למיעוט הואיל דעכ"פ יוכל לצמוח מזה פק"נ שפיר חוששין למיעוט א"כ ה"ה דיש לחוש לדחסא והיינו שמא יהרגנו שלא במתכוין וא"כ לפי"מ דקיי"ל כסוגיא דכתובות שוב י"ל דגם בגרושה ומזנה מעוברת אסורה מטעם דחסא ומיושב דברי הרמב"ם לנכון בס"ד ודו"ק:

ג) עוד י"ל בשינוי הסוגיות מיבמות לכתובות דהנה לשי' הר"ש גרושה אינה משועבדת להניק ור"ת אוסר דנהי דאינה משועבדת להניק אפ"ה כיון דסתם אם מרחמת א"כ בוודאי תניקנו ולפ"ז י"ל דהיכי דגמלתו א"כ לחוש שמא תינוק זה צריך עוד להניק הוי חשש מיעוט ונהי די"ל דחשיב פק"נ מ"מ כבר הבאתי דהיכי שיש ס' אם הדבר נוגע כלל לפק"נ שוב י"ל דניזול בתר רוב אך באמת י"ל דהיכי דנוגע להפקיע זכות ממון ל"מ רובא וכה"ג כ' המפורשים בטעם דאיא"פ חייב משום דבשעת הלוואה זכה בבירור בשיעבוד נכסי הלוה עד שהנכסים חשיבי אינו ברשותו של הלוה כמ"ש רש"י פסחים דל"א ובקצה"ח סי' קי"ז שוב מס' א"א להפקיע שיעבודו של המלוה א"כ ה"ה בזה יש לחלק דבאלמנה כיון דמשועבדת להניק א"כ נשתעבדה לו בשעת הנישואין להניק את הוולד כ"ז שיצטרך ויש ס' על כד"ח וא"כ היא רוצית להפקיע את השיעבוד ובזה כיון שיש עכ"פ מיעוט שלא נפקע השיעבוד עפ"י הרוב א"א להפקיע את השיעבוד אבל בגרושה דבאמת אין עליה שום שיעבוד נהי שאסורה להינשא משום דבוודאי תניקנו אבל עכ"פ בגמלתו או בנתנה בנה למניקה מותרת כיון דיש רוב דלא יצטרך להנקה בכה"ג שפיר מועיל הרוב ולפ"ז ניחא שינוי הסוגיות דבכתובות נקט רק מניקת שמת בעלה ונקט האיסור עליה וקבע זמן וביבמות נקט האיסור עליו ואינו נקט מת וגם לא נקט קביעות זמן וכבר הרגיש בזה בנוב"י ועפ"ז א"ש דוקא שם דרוצה לאסור אף בגמלתו ונתנה למניקה וע"כ הטעם משום דהוי הפקעת השיעבוד לכך נקט רק באלמנה ונקט האיסור עליה דהטעם משום דא"א להפקיע שיעבודה אבל ביבמות מיירי כ"ז שמניקתו ולא גמלתו דאז הטעם דגורם פיסוק חיותא ומדין מערופיא כמ"ש הבי"מ ומקורו מירושלמי ובתוס' סוטה דכ"ו בזה שפיר אין חילוק בין אלמנה לגרושה דגם בזה שייך עכ"פ פיסוק חיותא דסתם אם מרחמת ולכך לא נקט האיסור עליה לפי דבזה אין עליה שום שיעבוד וז"ב בס"ד ודו"ק:

ד) נחזור להנ"ל דבמזנה אפי' להמתירין אפ"ה י"ל דמעוברת אסורה לשי' הרמב"ם דנקט טעם דחסא ואף לשי' השבו"י הנ"ל דבמזנה להמתירין מותר אפי' במעוברת ואפי' לשי' הרמב"ם מ"מ חדא דהשבו"י בעצמו לא החליט הדבר ועיי"ש בח"ג סי' ק"ח שכ' בעצמו דיש לאסור וכן כ' בספר בני אהובה וחוץ לזה ידוע מ"ש הב"ש דאף בצמקו דדיה אפ"ה בימי עיבור אסורה והנוב"י הוכיח דלשי' הר"ת דאוסר בגרושה מוכרח לומר דגם בצימוק אסור בימי עיבור עיי"ש וגם במזנה הוא כן לפי שעכ"פ שם מעוברת חבירו עליה אך באמת כמ"פ חולקים על הב"ש דלפי מסקנת הש"ס דעיקר הטעם במעוברת משום דלמניקה קיימא שוב לא גרע מימי הנקה, וגם י"ל דמזנה לשי' המתירין עדיף מצמקה דבשלמא בצימוק עכ"פ אם נאסר לה להינשא יתקיים עכ"פ תקנת חז"ל שאסרו להינשא א"כ שפיר י"ל דבמעוברת אסור לא מבעיא לטעמו דהרמב"ם בוודאי דאסור ואף לשאר הטעמים מ"מ כיון שיתקיים התקנה יש לאסור הואיל דעכ"פ שם מעוברת עליו אבל במזנה י"ל בשלמא לפי הטעם דאינה משועבדת אבל באמת עכ"פ יתקיים התקנה אצלה שפיר י"ל דבימי עיבור אסורה בין לשי' הרמב"ם משום דחסא וכן לשאר הטעמים כמ"ש הנוב"י וכן לטעם דלא שכיח ג"כ כ' הפוסקים דנהי דלא תיקנו במידי דל"ש אבל עכ"פ גם במידי דל"ש לא הוציאו מכלל התקנה, אבל לפמ"ש הבי"מ דבמזנה בלא"ה תתעבר ולא יתקיים התקנה ואדרבה ע"י זנות יותר יש לחוש להריגת הוולד א"כ כיון דל"ש התקנה אצלה שוב גם בימי עיבור מותר ול"ש לומר לא פלוג הואיל דבזה ל"ש התקנה ל"ש לומר לא פלוג וכמ"ש בתוס' נדה ד"ג ובט"ז אה"ע סי' קי"ט וצא דלהמתירין במזנה י"ל דגם בימי עיבור מותר בין להחולקים על הרמב"ם בין לשי' הרמב"ם וכסברת השבו"י סי' צ"ה ואף לשאר הפירושים ברמב"ם אפ"ה י"ל דגם ע"י זנות שייך טעם דחסא וכיון דבאמת הוי רק חשש מיעוט ורק דבפק"נ חוששין למיעוט אבל הכא דא"א לתקן החשש שוב אין לחוש למיעוט, אולם באמת רבו האוסרין במזנה ויש עוד דיעות דזונה גרע מגרושה דהר"ש אינו מתיר רק בגרושה דיש לו אב אבל בזונה לא וכן החליט הנוב"י וא"כ מי בכוחו להכניס ראש בזה ולכאורה יש עוד צד היתר בנ"ד מכח שזינתה שני פעמים ולשי' איזה פוסקים דבשני פעמים חשיבה מופקרת ובזה מתיר הרמ"א ונהי דגם בזה י"ל דעכ"פ בימי עיבור אסור וכן כ' הנוב"י דבימי עיבור יש לאסור גם במופקרת אבל לפמ"ש לעיל דכיון דבלא"ה תזנה ולא יתקיים התקנה שוב אף במעוברת שרי דל"ש טעם דחסא דמה לי אם תבעל בזנות או בנשואין בשלמא בסתם מזנה אף אם חשודה אפ"ה י"ל שמא לא תמצא עם מי לזנות אבל במופקרת דטעמו של הר"י מינץ משום דמכשלת הרבים והמזנים עמה חשיבי אנוסים ושפיר לא יתקיים התקנה ושוב יש להקל גם בימי עיבור ובזה יונח מה שהעיר הבית מאיר דמאי ראי' מש"ס גיטין דל"ח הרי הכא עכ"פ יסתכן הוולד ולפענ"ד הכא הפירוש דכיון דמחזרת לזנות בלא"ה תתעבר ולא יתקיים התקנה ושפיר יש להתיר וגם י"ל לפמ"ש המפורשים דבמופקרת הוי לטובת הילד שתינשא להצילו מתערובות עכו"ם וכיון דליכא טובתו בזה שנא תינשא בוודאי דלא דמי לצימוק ומותר אף בימי עיבור אך מי אנכי לחלוק על הנוב"י ז"ל האוסר בימי עיבור אבל עכ"פ יש לחשבו לסניף ובזה יש לדחות דברי כת"ה שכ' דהכא ממנ"פ יש להתיר דאי זינתה עוד הפעם שוב חשובה מופקרת וכוונתו דכיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה א"כ בוודאי דמן השני נתעברה ונהי דיש לחוש שמא כבר זינתה עוד פעם א' מכבר אם ניחוש שזינתה ג"פ שוב מותרת מטעם מופקרת ובאמת ז"א דלשי' הנוב"י בימי עיבור גם במופקרת יש לאסור. עוד יש צד היתר בנ"ד משום שהיא אומרת שממנו נתעברה ול"ח כלל בגדר מניקת חבירו ואף אם הדבר ס' מ"מ י"ל ס' מניקת חבירו ג"כ מותר כמ"ש המפורשים דהו"ל ס' דרבנן ואף דהוו ס' פק"נ כמ"ש בשו"ת השיב משה אפ"ה י"ל דגם בס' יפרנסנו והנה כבר כתבתי דאם נבוא להתיר מטעם מופקרת יש לדון אי מותר בימי עיבור אך כבר כ' הבי"מ דבב"פ ל"ח מופקרת:

ה) והנה בגוף הממנ"פ שכ' כת"ה יש להעיר דהא לכאורה קשה לשי' הסוברים דחשובה מופקרת בב"פ א"כ היכי משכחת לאסור במזנה דהא ע"כ דזינתה ב"פ דאל"כ הרי אין אשה מתעברת מב"ר ושוב בב"פ הרי חשובה מופקרת ע' שו"ת זכרון יוסף סו' ב' שהוכיח מזה דל"ח מופקרת רק בזינתה עם ב' אנשים אבל שני פעמים באיש א' ל"ח מופקרת, וה"ה די"ל דלמ"ד דבעי ג"פ בעי דוקא עם ג' אנשים והכא יש לחוש שמא זינתה עוד הפעם עם הראשון דכבר הורע חזקתו ושוב יש לחוש שמא זינתה עם הראשון לחוד והוולד ממנו ואעפ"כ ל"ח מופקרת הואיל דלא זינתה עם ג' אנשים, ובאמת גם הבי"מ כ' כן דבעי ג' אנשים ובפרט דהבי"מ חוכך לאסור גם במופקרת והח"ס ג"כ כי דצריך ישוב גדול עיי"ש, ועוד יש לעורר בנ"ד דידוע דברי הרמב"ם ז"ל דמי שזינה עם אשה אינו בנו לענין יבום אעפ"י שמודה שבא עליה והעירו עליו מפ"ח מתרומות הלכה י"ד שפסק לענין תרומה דשדינן הוולד בתר דידי' וכ' הב"ח באה"ע סי' קנ"ו לחלק בין תרומה דרבנן לבין איסור יבמה לשני ד"ת, אולם כבר תמה הב"ש בסי' קנ"ו על הב"ח מקידושין דע"ג מהא דס' ממזר ובש"ש להקצה"ח כ' לחלק דבמידי דנוגע רק לגבי עצמו מהני אבל ביבום דנוגע לאחרים ל"מ וכן כ' בשו"ת רח"כ אה"ע סי' ט"ו יצא לכאורה לפ"ז דבמניקת דל"ח רק איסור דרבנן ונוגע רק לנפשו שפיר מהני ול"ח שזינתה עם אחר ומ"ש מהרי"ו סי' ע"ג די"ל שמא ואמרו קמו רבנן במילתא כבר דחהו הנוב"י ובשו"ת רח"כ עפ"י דברי הש"ס ביבמות דהיכי דא"א למיקם ל"ש החשש דקמו במילתא אך באמת י"ל כ"ז היכי דלא ידעינן כלל שזינתה עם אחר שפיר אמרי' דלא חשדינן לאחר שבא עליה די"ל דהוי בכלל אין ס' מוציא מידי וודאי אבל הכא דזינתה גם עם הראשון וגם יש מיעוט שנתעברה מב"ר וכמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין בכה"ג שוב יש לחוש שמא זינתה גם אח"כ עם הראשון והוולד מהראשון ובפרט שיש לדון אגוף הדבר דכ' הב"ש דבזינה עם בתולה דמותר לישא אותה אעפ"י שלא בא עליה רק פ"א וא"כ הרי י"ל דאינה מתעברת מב"ר ובוודאי דזינתה גם עם אחר וממילא יש לחוש שמא מהשני נתעברה אפ"ה י"ל כיון דיש חזקה שלא זינתה עוד הפעם ועכ"פ מיעוט יש שמתעברת מב"ר שוב שדינן בתר דידי' ונהי דרובא עדיף מחזקה מ"מ כבר כ' הנוב"י דהיכי שיש ס' אם נעשה מעשה נגד החזקה שוב רובא לא עדיף וגם י"ל דבעל בשני כוחות וע' שו"ת שיבת ציון שהביא בזה ממדרש פ' לך, ולכאורה יש לעורר דכיון דאם ירצה הראשון לישא אותה נתיר לו ואם יגרשה שוב נתירה להשני וא"כ י"ל דחשיב כמו תרתי דסתרי דאסור אפי' בדרבנן בשלמא בנידון דהב"ש דלא ידעינן מזנות אחר שפיר מותרת לו אבל בנ"ד וודאי דל"ש להתיר משום דחשוב כמו תרתי דסתרי, ונהי די"ל דאף שכתבתי דבדינו דהב"ש מותר אף אם בא על בתולה פ"א כ"ז דוקא היכי דלא ראינו שנבעלה לאחר אז אמרי' כיון דחזקה שלא נבעלה עוד ובוודאי היא מהמיעוט דמתעברת מב"ר וגם די"ל דבעל בשתי כוחות אבל הכא דזינתה עם השני שפיר י"ל דלא נתירה להראשון דנימא מכח הרוב בוודאי הוא מהשני כיון דלא הוי נגד חזקה אפ"ה אכתי שייך הסברא שכתבתי דכיון דוודאי זינתה פ"א עם הראשון ומיעוט מתעברת מב"ר שוב יש לחוש שמא גם אח"כ זינתה עם הראשון והוולד הוא מהראשון ובפק"נ ל"מ רובא אך באמת י"ל דכבר הקשו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דלמ"ל טעם דהבחנה תיפוק לי' דשמא מעוברת היא וכ' המפורשים דכיון דעכ"פ מסופק שמא הוא בנו חייס עליו ויפרנסנו א"כ ה"ה הכא אם בא עליה אפי' פ"א כיון דעכ"פ מיעוט מתעברת מב"ר שוב חשוב עכ"פ ס' בנו שוב חייס עליו הואיל דבאמת עפ"י רוב גם על בן חבירו חייס ורק מיעוט לא חייס על בן חבירו והכא דיש מיעוט שהוא בנו שוב גם מצד המיעוט והי' חייס ויפרנסו ומכ"ש אצל השני דהרוב נוטה שהוא בנו ואף דיש מיעוט שמא הוא מראשון מ"מ עכ"פ הרוב מסייע שהוא בנו וא"כ בוודאי דחייס עליו ויפרנסו ושוב ל"ש לומר דבפק"נ ל"מ רובא ז"א דהכא א"א לבא לידי פק"נ דכיון דגם על ס' בנו חייס א"כ בוודאי יפרנסו הואיל דרוב נוטה שהוא בנו וממילא לפ"ז אזדא ג"כ מה שהעירותי דיש לחוש ולומר דהוי בכלל תרתי דסתרי ולפ"ז ז"א בשלמא אי הי' הכא עיקר ההיתר מכח זה שאנו תולין שהוא בנו שפיר היינו יכולין להחמיר מכח דחשיב תרתי דסתרי אבל השתא שכתבתי דעיקר ההיתר משום דיש ס' לכל א' מהם שמא הוא בנו ובוודאי חייסי עליו לפרנסו וא"כ עיקר ההיתר בנ"ד משום דאמרי' דע"י שיש ס' שפיר ליכא אף התחלת איסור בכה"ג שפיר יש להקל אף בתרתי דסתרי וכמ"ש ברשב"א ריש נדה וכן כ' במהרי"ט לענין ס' ממזר וז"ב:

ו) ולכאורה יש לעורר בהא דכ' הצ"צ דאם כיחש מתחילה שלא בא עליה ואח"כ הודה דלא מהימן משום דשאחד"א ואף אמתלא ל"מ דשמא מחמת שוחד ממון חזר בו והנוב"י כ' דאמתלא מהני דעדיין לא גזר על נפשו איסור בבירור דהא לא ידע שהיא מעוברת וגם שתוכל לומר מנכרי נתעברתי דלשיטתו מעוברת מנכרי מותרת והח"ס כ' דיש היתר בזה הואיל דמשכחת היתר ע"י מופקרת ולפענ"ד י"ל דאף א"נ דבהודה אח"כ לא יהי' נאמן לנושאה בתוך כד"ח מ"מ עכ"פ מועיל הודאתו לחייב א"ע לפרנס הילד ושוב כיון שיש מי לפרנס הילד שוב מותרת אליו אף אי לא נתעברה ממנו בשלמא אם אי מקבל עליו בחיוב לפרנסו ליכא קלא אבל הכא דמחייב א"ע מתורת אב בוודאי דמהני דבאמת העירו המפורשים הא דאסרו בגרושה אף שיש לו אב שימסמס לו אפ"ה כתבו דכיון דהילד הוא אצל האם והי' קשה ליתן דמי מסמוס ובזונה כתבו דנהי דלא משתעבדא להניק אפ"ה כיון דאין לו אב לפרנסו גרע עוד טפי מגרושה דאף הר"ש מודה בזונה אבל הכא דמחייב א"ע בתורת אב ויש מי לפרנסו בוודאי דחיוב לפרנסו ושוב שפיר מותר ג"כ לישא אותה אך באמת י"ל דאם נימא דהודאתו ל"מ לכונסה שוב לא יצטרך ג"כ לפרנסו דיהי' יוכל להתנצל אח"כ שבשביל כך הודה כדי שיהי' יוכל לכונסה בשלמא אי הי' הדין דנאמן לכונסה שוב נתקבלו דבריו בתורת נאמנות שפיר לא הו' מועיל אמתלא ע' בראב"ד פי"ח מהא"ב אבל הכא א"נ דלכונסה לא מהני דיבורו שוב יועיל אמתלא ושוב לא יושאר החיוב לפרנסו ושוב אכתי שייך שאחד"א ודמי להא דר"ג דאסור שמא תיהדר בה המניקת ואף לשי' הסוברים דלענין חיוב ממון ל"מ אמתלא ע' קצה"ח סי' פ' באריכות וגם נודע שיטת הרא"ה דלגרע זכות אחרים ל"מ אמתלא מ"מ כ"ז היכי דעיקר הודאתו הוי לענין ממון אז י"ל דל"מ אמתלא אבל הכא באמת כבר העיר שם בשו"ת צ"צ בשם הג' רבצ"א דהא לא הודה לאיסור ורק שכ' דעכ"פ הי' כוונתו לאיסור והתינח לענין שאחד"א אבל להיפוך אמרי' כיון דהודאתו לא הי' בפירוש לענין ממון שוב מועיל אמתלא ושוב שייך הסברא דשאחד"א וצדקו דברי הצ"צ אך באמת הוכיח שם דמועיל אמתלא וכמ"פ מקילין אף בלי אמתלא כיון דלא הוי איסור ברור דיוכל להיות היתר בנתנה בנה למניקה ונשבעה עד"ר או במופקרת:

ז) עכ"פ נחזור לנ"ד די"ל דאף בוודאי זינתה גם עם אחר מ"מ כיון דהרוב נוטה שהוא בנו שוב הוא חייס עליו ובוודאי יפרנסו וכמו דחזינן בגרושה דאף דלא משתעבדא להניק אפ"ה אמרי' אם לא תינשא סתם אם מרחמת ה"ה הכא ע"י הספק ומכ"ש מכח הרוב בוודאי יפרנסו יצא דבנ"ד יש לכאורה הרבה צדדי היתר א' שיטות המקילין במזנה ובפרט במזנה שלא התחילה להניק יש להקל טפי דבזה מעולם לא נקרא עליו שם מניקת חבירו והנוב"י סומך א"ע בגרושה שלא התחילה להניק על שיטת הר"ש ונהי דכמ"פ כ' דבזונה יש להחמיר יותר מ"מ כמ"פ מקילין ע' שו"ת זכרון יוסף סי' ד' ואף דדעת הב"ש דבצמקה אפ"ה בימי עיבורה אסורה וכן דעת הנוב"י במזנה דעכ"פ בימי עיבורה אסורה, אפ"ה כבר הבאתי דהרבה פוסקים השיגו על הב"ש דדוקא לפי הסיד דטעם האיסור משום דחסא שפיר גם בצמקה אסורה בימי עיבורה אבל למסקנא דהוי הטעם משום דלמניקה קיימא א"כ בצמקה דל"ש טעם זה גם בימי עיבורה מותרת, ואף לשי' הרמב"ם דכ' טעם דחסא מ"מ רוה"פ חולקים על הרמב"ם וגם לפמ"ש השבו"י במקום דליכא איסור בימי מניקה ל"ש טעם דחסא, ואף א"נ דתמיד שייך טעם דחסא אפ"ה כבר כתבתי דבשלמא בצמקה דעכ"פ אי נאסור לה להינשא בוודאי לא תדחוס הילד שפיר יש לחוש למיעוט דחסא דבפק"נ חוששין למיעוט אבל הכא במעוברת בזנות דכבר כ' הבי"מ דליכא כלל תקנת הילד דבלא"ה תתעבר בזנות א"כ בזנות שייך יותר חשש דחסא מע"י נישואין בוודאי דיש להקל, וגם הרי יש שיטות דבב"פ חשיבה מופקרת ונהי דלשי' הנוב"י גם מופקרת אסורה בימי עיבור אפ"ה הרי כבר כתבתי דמעוברת מופקרת מותר גם לטעם דחסא כיון דלא יתקיים התקנה ואף א"נ דל"ח מופקרת רק בג"פ מ"מ באמת שייך הממנ"פ שכ' כת"ה ונהי שכתבתי לעיל דיש לחוש שמא זינתה עוד הפעם עם הראשון מ"מ י"ל דבזה מוקמינן לו בחז"כ דאף שעבר פ"א על איסור נדה לא עבר עוד הפעם ושוב י"ל ממנ"פ אי זינתה עם אחר חשיבה מופקרת ואי לא זינתה עם אחר א"כ הרוב דאין אשה מתעברת מב"ר מסייע דהילד הוא מהשני, ובפרט די"ל כיון דעכ"פ הוא יודע בנפשו שזינה עמה ואצל הראשון הי' רק ביאה ראשונה ועפ"י רוב אינה מתעברת מב"ר א"כ אף שיש לחוש שמא בעל בשני כוחות אבל עכ"פ הרוב נוטה שהוא בנו וא"כ וודאי חייס עליו לפרנסו וכמ"ש בנוב"י סי' כ"ג וא"כ שוב ל"ש לומר דבס' פק"נ ל"מ רובא ז"א דהכא ע"י הרוב באמת לא יהי' שום ענין פק"נ וא"כ פשיטא דמכח זה לחוד יש צד להתיר:

ח) ומה שנסתפק כת"ה אי צריכין לכתוב בפנקס העיר לזכרון בעניותי לא אדע ספיקו הדבר פשוט וברור דצריך לכתוב לזכרון לא מבעיא לשי' הרמב"ם דאף דלא ראינו שזינתה עם אחר אפ"ה ל"מ ליבום א"כ מכ"ש הכא דבאמת זינתה גם עם הראשון ויש עכ"פ מיעוט שנתעברה מהראשון בוודאי דיש לחוש לענין יבום שמא הוא מן הראשון ואף לשי' הרא"ש אפ"ה כ' הנוב"י דדוקא בלא נשאה עד אחר ימי הנקה דאז ל"ש החשש שמא ענ"ב אז שפיר ל"ח ג"כ שמא זינתה עם אחר ומהני גם לענין יבום אבל בנשאה בימי הנקה דאז הי' שייך החשש ענ"ב אף דלענין איסור מניקת ל"ח שמא ענ"ב מ"מ לענין יבום בוודאי דל"מ דחיישינן דילמא משקר עיי"ש א"כ בנ"ד אף לשי' הרא"ש ל"מ ליבום ונהי די"ל דהכא ל"ש החשש ענ"ב כיון שגם היא מודה שזינתה גם עם הראשון וכיון דל"ש החשש ענ"ב שוב לשי' הרא"ש מועיל אף לענין יבום אפ"ה י"ל כיון דאם הי' אז החשש לענין ד"ת לא הו' נאמן שוב ל"מ לענין יבום ומכ"ש בנ"ד שזינתה גם עם הראשון ומיעוט מתעברות מב"ר וגם וי"ל דבעל בשני כוחות ואף דלענין מניקת מקילין כיון דעכ"פ מכח הרוב חייס עליו לפרנסו אפ"ה לענין יבום ל"מ אף לשי' הרא"ש דלא הקיל הרא"ש רק היכי דלא נודע לנו מזנות עם אחר אבל בנ"ד בוודאי דגם לשי' הרא"ש ל"מ לענין יבום ע"כ פשיטא דצריכין לכתוב זאת לזכרון דיוכל לצמוח מזה כמה כ"מ וכמ"ש הנוב"י קצור הדבר נלע"ד דלענין הנישואין אחר גודל האיום על הנער ובחומר שבועה אם ישאר בדיבורו שבא עליה ושנראה בעיניו שהילד ממנו יש להתירה להינשא אליו ורק אם אפשר להמתין עד שתלד בוודאי הי' נכון להמתין יען כי צרפנו שיטות המקילין במזנה ובמופקרת ולהנוב"י גם בזה יש לאסור בימי עיבורה ונהי דכבר הוכחתי דאין לחוש במופקרת אף בימי עיבורה מ"מ אם עכ"פ אפשר לצאת יד"ח שיטת הנוב"י מה טוב וגם אם אפשר שלא תניק הולד רק ליתן למניקת והמניקת תשבע עד"ר שלא תחזור בה בוודאי הי' נכון וגם אם אפשר שתמתין עוד ג"ח אחר לידתה שתעכר חלבה בוודאי הי' נכון וכמ"ש הנוב"י דבכה"ג גם בגרושה מותר ויען שדבר זה הוא דבר חמור ויש בזה סכנה להמורה כמ"ש התפל"מ ובפנ"י בקו"א ע"כ אם כת"ה עם הת"ח שבעירו יעיינו בזה ויצטרף לזה עוד ת"ח מובהק אזי ג"א מצטרף להתיר ולענין חליצה הדבר פשוט דל"מ וצריכים לכתוב זאת בפנקס העיר לזכרון כנלע"ד בס"ד לדינא:

א' תשא תרמ"ג פה דיקלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה