אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן נה

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן נה

סימן נד

להרב הגדול חו"ב וכו' כש"ת מ' משה בלאם נ"י מוצד"ק צאנז יצ"ו.

בדבר שאלתו באיש א' שקנה בית על ליצטאציע בערכאות מפני שהי' לו חוב על הבית הלז ורק שהי' חוב מקודם טאבילירט על הבית הלז מאיש אחר ולכן הוסיף הקונה איזה סכום על הליצטאציע מפני שחשב שגם אחר יתן סכום הלז בעד הבית על הליצטאציע ואז יוכל גם הוא לגבות חובו ולסוף לא רצה שום אדם להבטיח על הליצטאציע סכום זה ולכן נשאר הוא אצל הבית על הליצטאציע כנהוג ואח"כ חזר בו מהקניה ונחלט הדראהן שלו ואח"כ קנה האיש שהי' לו חוב מקודם על הבית את הבית על ליצטאציע שניה בסכום מועט בפחות הרבה מכפי שנמכר בליצטאציע ראשונה וכעת תובע הקונה השני את הקינה הראשון או שיקח הבית בהסכום שהבטיח בליצטאציע ראשונה או שישלם לו המותר עד כדי חובו מחמת שכעת הבית אינו שוה אף לפי ערך חוב הראשון וקונה א' אומר שהוא לא רצה לקנות כלל לעצמו זולת עבור בעל הבית שהי' הבית שלו עד הליצטאציע והבעה"ב אינו רוצה כעת לעמוד בהמקח לכן מה לו לעשות זה תורף הטו"ת:

א) והנה כת"ה כ' דא"נ דבית דינו כקרקע א"כ מה"ת נקנה בכסף ורק די"ל דלא ס"ד לענין זה שוב מועיל דד"מ שיהי' ס"ד אבל א"נ דבית דינו כמטלטלין א"כ הרי חז"ל עקרו לקנין כסף ורק די"ל דנקנה לו הבית מדין אגב קרקע לשי' המג"א סי' תרל"ז סק"ד אבל עכ"פ לשי' הסוברים דגם בצבורין צריך לומר קני אגבן שוב ל"ח בגדר קנין כלל וכמ"ש במחה"ש שם ושוב דד"מ לחוד ל"מ למשוי קנין מדבר שאינו קנין וכמ"ש הש"ך בסו' ע"ג ובמג"א סי' תמ"ח עכת"ד והנה לכאורה אף א"נ דהדד"מ ל"מ עכ"ז תמהני מדוע לא הרגיש כת"ה דעכ"פ מחויב במש"פ דלא מבעיא א"נ דהוי כמטלטלין בוודאי דיש מש"פ ואף א"נ דהוי כקרקע מ"מ לשי' התוס' כתובות דצ"ג גם בקנה קרקע בכסף חייב במש"פ ובב"י סי' ר"ד ובשו"ת רעק"א סי' קל"ד הכריע כן אולם די"ל כיון דלפי דברי הקונה הי' רק שליח של בעה"ב א"כ הא מפורש בסי' קפ"ב דשליח שקנה בכסף והמשלח חוזר באומרו שהשליח שינה בשליחותו דאין השליח חייב במש"פ ואפי' לא הודיע למוכר שהוא רק שליח והדבר מבואר ברשב"א קידושין דכ"ט אהא דקאמר בש"ס אטו הדיוט לאו במש"פ קאי וכ' הרשב"א דאין הפירוש בש"ס דהגזבר ג"כ חייב במש"פ ז"א דהגזבר א"צ לקבל מש"פ לפי שהוא רק שליח רק הכוונה דכיון דהדיוט חייב במש"פ אינו בדין שהקדש יתנהג במדה מגונה כהדיוט עיי"ש והדבר נכון בסברא דכבר כ' בשו"ת מהרי"ט סי' קכ"ז דל"מ הקדש עי"ש משום דהוי מילי ותמה עליו במח"א דהרי שליח ראשון מהני גם במילי וכ' האחרונים דכ"ז בממנה שליח על כתובת גט דעכ"פ בגמר השליחות איכא מעשה אז מועיל שליח ראשון אבל היכי דגם בגמר השליחות לא יהי' מעשה על זה לא נתפס כח הבעלים עיי"ש וא"כ לענין מש"פ דעיקרו הוא בשביל שאינו עומד בדיבורו א"כ דיבורו של שליח בוודאי דל"ח כדיבורו של המשלח וכעין סברת התוס' רי"ד דבמצות שבגופו ל"ש שליחות ושפיר על מילי לחוד לא נתפס כח הבעלים ושפיר עי"ש ליכא מש"פ והבן א"כ בנ"ד לא מבעיא אם ידוע שהוא רק שליח בוודאי דליכא מש"פ ואף אם הדבר ספק מ"מ כבר כ' בנה"מ סי' ר"ד דעל כפירת מש"פ א"א לחייב שבועה ונהי דבקצה"ח סי' פ"ז וסי' ר"ד העלה דנותנין מש"פ שלא לנוכח מ"מ כיון דלשי' הנה"מ ליכא מש"פ כלל בכפירת מש"פ וה"ה דאין נותנין שבועה וכן כ' בשו"ת חיים שאל לה"ג חיד"א ז"ל בחחו"מ סי' ח' א"כ בספק אי יש מש"פ אין מוסרין אותו למש"פ וכמ"ש הב"ח ובאר הגולה בסי' ר"ד ע"כ פשיטא דליכא חיוב מש"פ בנ"ד:

ב) נחזור למ"ש כת"ה דא"נ דבית כקרקע א"כ עיקר החסרון מכח דלא ס"ד שוב מועיל הדד"מ שיהי' ס"ד וכהא דמפורש בחו"מ סי' קצ"ד דאם יש משפט ידוע למלך אזלינן בתרה והטעם דכיון דמדינא כסף קינה בקרקע ורק דלא ס"ד א"כ מכח הדד"מ שוב איכא ס"ד אך א"נ דבית חשיב כמטלטלין וגם נימא כשיטת המג"א דנקנו בתורת אג"ק אפ"ה לא קנה הבית הואיל דלא אמר קני אגבן וכהכרעת הרמ"א בסי' ר"ב ושוב בדבר דליכא שום קנין שוב הדד"מ ל"מ מידי ולפ"ז העיר כת"ה דלעולם בלוקח שקנה בית בכסף יוכל לומר קים לי כהסוברים דבית כמטלטלין ולא קנה בלא אמר קני אגבן וגם הביא ראיות השעה"מ וקצה"ח בסו' צ"ה דבית דינו כקרקע מתוס' ב"מ דס"א שכתבו דא"נ דריבית ל"ש בקרקע א"כ אמאי קאמר הש"ס גבי בתי ערי חומה ריבית גמורה הא בקרקע ל"ש ריבית ונשמע מדבריהם דבית חשיב כקרקע הנה באמת לענ"ד י"ל דליכא הוכחה מהא דבתי ערי חומה דאכתי י"ל בעלמא דבית דינו כמטלטלין לענין קנין ולשבועה וכ"ז בדבר דהי' שייך בו קנין גם קודם שחיברו לקרקע וכמו בית דנבנה מעצים או מלבנים וסיד דגם בעודו תלושים הרי שייך בהם קנין ואפ"ה ל"מ בהו קנין כסף שפיר י"ל דאף לאחר שחיברם לקרקע לא נתבטל מהם דינם ואינו נקנה בכסף אבל בבתי ערי חומה בשלמא אם הי' נותן לו גוף הבית בשביל ריבית שפיר הו' אפשר לומר כיון דהבנין נעשה מדברים תלושים וקודם שחיברם בבנין אם הי' נותנם בשביל ריבית הי' שייך איסור תורה א"כ אף לאחר שחיברם בבנין לא פקע מהם האיסור ריבית שהי' שייך בהם קודם אבל באמת הרי אינו נותן לא גוף הבית בשביל ריבית רק זכות בשימוש וזכות זה הרי לא הו' אפשר בעודו הי' תלושים בכה"ג שפיר לאחר שחיברם לקרקע חשוב כקרקע כיון דזכות השימוש אינו דבר המיטלטל ושפיר אי לא הי' שייך ריבית בקרקע גם התם לא הי' חשיב בגדר ריבית אבל בדבר שהו' מיטלטל קודם החיבור לקרקע שפיר יזל דגם אחר שחיברו לקרקע דינו לענין קנין כמטלטלין וז"ב ודו"ק:

ג) ומ"ש כת"ה דכל קונה בית בכסף יוכל לומר קי"ל דבית דינו כמטלטלין ושוב לא קני הבית הואיל דלא אמר קני אגבן לענ"ד ז"א דהרי באמת דעת המחבר בסי' ר"ב דבצבורין א"צ לומר קני אגבן וכ' הסמ"ע משום דחשבינן אותם כאילו הם מגוף הקרקע ומחוברים אצלה ולפ"ז י"ל דאף לשי' הרמ"א החולק כ"ז היכי דבאמת המטלטלין אינם מחוברים לקרקע וסופם ליטלם מן הקרקע אז סובר הרמ"א דל"ח כאילו הם מגוף הקרקע דהרי גם בפירות העומדים לתלוש כתלוש דמי כמבואר בסי' צ"ה מכ"ש במטלטלין המונחים רק לפי שעה בוודאי דכתלוש דמי ושפיר מצריך הרמ"א לומר קני אגבן אבל בבית דהוא באמת מחובר לגוף הקרקע וסופו להיות נשאר מחובר לקרקע בכה"ג הדבר ברור דגם הרמ"א מודה דא"צ לומר קני אגבן וז"ב וחוץ לזה י"ל דבאמת אף א"נ דבית כמטלטלין מ"מ מה"ת הרי גם מטלטלין נקנים בכסף ורק דמדרבנן ל"מ וא"כ הכא דיש ספק אי בית דינו כקרקע או כמטלטלין א"כ הוי הספק אי עכ"פ מדרבנן יוכל לחזור או לאו א"כ י"ל כיון דכל הא דעקרו חז"ל קנין כסף הוו רק בגדר תקנה והכא הרי חשוב כמו ספק בתקנה וא"כ בספק בתקנה יש לאוקמה אד"ת ומה"ת כסף קני גם במטלטלין וכמ"ש הרמב"ם לענין שכירו ולקיטו ולשי' הה"מ אף תפיסה ל"מ משום דבס' בתקנה אוקמה אד"ת וז"ב וכה ראיתי בשער משפט סי' קצ"ח שכ' בהא די"א דשכירות מטלטלין נקנה בכסף אף דלשי' כמ"פ שכירות דמי למכר וכמו שהובא בב"י שם אפ"ה לא יוכל המשכיר לומר קי"ל כהסוברים דגם שכירות לא נקנה בכסף הואיל דמה"ת גם במכירה כסף קונה ושוב בספק פלוגתא דרבוותא אוקמה אד"ת עיי"ש וה"ה בנ"ד ובפרט די"ל דבקנין כסף לשי' רש"י ב"מ דמ"ח דיוכל הלוקח לקדש אשה בהחפץ ועיי"ש בריטב"א ובמח"א וכ' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' שי"ד הטעם כיון דחז"ל גופא רוצים שלא יחזור בי ושישאר הקנין ד"ת בתוקפו לכך אזלינן בתר הד"ת א"כ פשיטא דאם יש ספק בוודאי דמו שיש נו עכ"פ זכות ברור מה"ת דאלים זכותו וכה"ג כ' בשער משפט סי' ס"ז לענין שמיטה דמי שיש לו זכות ברור מה"ת ולענין הדרבנן יש ס' אז בוודאי דזה שיש לו זכות ברור מה"ת אלים זכותו טפי עיי"ש:

ד) נחזור להלכה באמת לשי' רוה"פ בית דינו כקרקע ושוב מיקני בכסף ולענין החסרון ס"ד שוב מועיל הדד"מ ואף אי דינו כמטלטלין מ"מ לשי' המג"א קנה מדין אג"ק או מדין חצר וכמ"ש בקצה"ח סו' צ"ה דלשי' רוה"פ גם במקנה ביחד קרקע ומטלטלין מהני מדין חצר וכדמוכח בש"ס גיטין דכ"א דגיטה וחצירה באין כאחד הן אמת דבשו"ת עט"ח חו"מ סי' י"ד כ' לחלק דדוקא בגט דמועיל מדין יד מהני גם במקנה ביחד אבל בחצר דגברא דהוא מדין שליחות אז בעי שיהי' חל עליו תורת שליח מקודם קניית החפצים עיי"ש אך באמת במחה"ש סו' תרל"ז כ' בפירוש דאין חילוק בין גט לקנין מטלטלין ולעולם אמרי' דבאים כאחד והשיג על הש"ך בסי' ר"ב ונהי דגם בהפלאה כתובות דפ"ו הרגיש ג"כ לחלק בין גט לשאר קנינים אולם כבר העיר על הש"ך הנ"ל בספר עט"צ מהא דד"א קונין לאדם דהוי ג"כ בתורת חצר ולשי' כמ"פ אף בקדמו כלי לאדם נמי קנה וחזינן דגם בקנין לא בעי שיהי' חצירו מכבר עיי"ש וע' בקצה"ח ובנה"מ סי' ר"ב מ"ש בזה ושוב י"ל דנקנה לו הבית מדין חצר וכנ"ל עכ"פ נשמע דאם עפ"י דד"מ קנה הקרקע והבית א"כ הרי לפ"ז נקנה לו הקרקע גם מדינא דהדד"מ מסלק החסרון דלא ס"ד ושוב נקנה לו גם הבית או בתורת אגב או בתורת חצר ובפרט דלשי' רוה"פ גם בית דינו כקרקע וחוץ לזה דאף א"נ דהוי כמטלטלין וממילא לא קנהו בכסף ושוב לא יועיל הכח של דד"מ כיון דא"א למשוי קנין מדבר שאינו קנין אפ"ה י"ל לפי"מ דמצינו בחו"מ בסי' קצ"ח ברמ"א דהתנה שיתנה בכסף מהני גם במטלטלין א"כ הכא אחרי שהמקח נעשה בערכאות א"כ ע"כ דסמך על הערכאות וכה"ג כ' בש"ך סי' ע"ג דשטר הנעשה בדא"ה אזלינן בתר דד"א וה"ה הכא כיון דכל המקח נעשה בערכאות י"ל דחשיב כהתנה לקנות כדין הדד"מ ושוב שפיר י"ל דקנהו בכסף לחוד ובפרט דנשי' רוה"פ בית דינו כקרקע ובפרט שכבר הבאתי די"ל דקנה הבית מדין אגב או מדין חצר:

ה) אך בגוף הדבר י"ל כיון דלפי הנראה הבית אינו שוה כפו הסכום שהבטיח הקונה הראשון וא"כ נהי דאין אונאה לקרקעות וגם דבדבר הנמכר עפ"י ליצטאציע בלא"ה ל"ש אונאה כמ"ש בשו"ת שו"מ מהדורא ד' ח"ג סי' קל"ז דכיון שנעשה בפרסום וכהא דאו"ח סי' נ"ג דכ' הט"ז דאף במטלטלין ליכא דין אונאה עיי"ש אפ"ה י"ל לפי"מ דאיתא בש"ס ב"מ די"ד דשדה הנמכר שלא באחריות ויצא עליו עוררין דעד שלא דייש אמיצרי יוכל לחזור בו וכ' הרא"ש דאף שכבר נגמר הקנין באחד מדרכי הקניה ולחד שיטה אף בכבר שילם המעות אפ"ה כ"ז שלא נשתמש בהשדה כאדם העושה בשלו ונולד ערעור יוכל לחזור בי אף שקנה שלא באחריות והטעם דמדין סטימתא נוהג בה דלפעמים מועיל מנהג הסוחרים לבטל אף קנין ד"ת וע' שו"ת מהרי"ט בשניות סי' מ"ט מ"ש בזה וה"ה די"ל בנ"ד דאם נתאנה בהמקח אף דליכא בזה דין אונאה כנ"ל מ"מ אם נתברר שנתאנה קידם שנשתמש בה וגם עדיין לא שילם המעות בוודאי דיוכל לחזור בו ובפרט די"ל דהקונה הלז לא נתכוין כלל לקנין רק שחשב דגם אחר יקנה הבית בסכום זה כדי שיהי' יוכל לגבות גם את חובו דבוודאי לא נתכוין באמת לקנותו ולשלם הרבה יותר מכפי מה ששוה באמת וחשיב בכלל אומדנא ולשי' כמ"פ מועיל אומדנא להחזיק אף בדבר התלוי בדעת שניהם כנודע ע"כ שפיר דאם באמת הבית אינו שוה כסכום שהבטיח בערכאות דיוכל לחזור בו וגם י"ל הואיל דבנ"ד הבעה"ב גופא איני תובע ממנו כלום רק הבע"ח מוקדם שהי' טאבילירט תובע אותו וא"כ י"ל דהבע"ח מוקדם הרי לא זכה יותר רק כפי מה ששוה הבית באמת א"כ נהי דמיד בשעה שקנה הקונה הראשון את הבית נשתעבד מיד להבע"ח מוקדם הנ"ל מכח שדר"נ ובשדר"נ ל"מ מחילה כ"ז אם רוצה למחול גוף החוב ולהפקיע שיעבוד הגוף שפיר ל"מ מחילה דשיעבוד הגוף נתרוקן להבע"ח אבל הכא דהלוקח הראשון רוצה לחזור מהמקח ונשאר שיעבוד הבע"ח מוקדם על הבית כמקדם ואינו מפסידו רק מה שהי' להונות לאחרים זה ל"ח בכלל הפסד ברור וכמ"ש בדרישה ובנה"מ חו"מ סי' ר"ז דמזיק אינו חייב לשלם רק מה שהי' שוה באמת ולא מה שהי' יכול להונות עיי"ש וט' בחו"מ סי' ק"ד ביתומים שמכרו קרקע לעכו"ם דלחד שיטה הבע"ח אינו גובה מהמעות שקיבלו מן העכו"ם וכ' הסמ"ע הטעם דכיון דבגוף הדבר הוא שלהם נהי דמשועבד לבע"ח מ"מ כיון דקיי"ל דבע"ח מכאן ולהבא גובה אין לו להבע"ח אלא משעת גביה ואילך ונהי דגרמו היזק להבע"ח אפ"ה ל"ח רק כגורם להפקיע שיעבודו וחשוב כמו גורם דגורם הואיל דגם בחופר בור בקרקע המשועבדת לחבירו חשיב רק גורם א"כ הכא ל"ח רק גורם דגורם ואף לשו' הש"ך דהיורשים חיובים לשלם להבע"ח מדין מזיק אף למ"ד דאין הבע"ח גובה מהדמים שקיבלו מ"מ חל עליהם חיוב לשלם לו מכח דד"ג וכדאי' ברס"י ק"ד אפ"ה י"ל דטעמו של הש"ך הואיל דבאמת קיבלו מעות מדבר המשעובד לחבירו א"כ הרי משתרשי להו ושפיר היכי דמשתרשי יש לחייבם בזה שגרמו היזק להבע"ח ונהי דלשיטה זו דהבע"ח אינו גובה הכוונה אף היכי דנטלו המעות ומשתרשי להו אפ"ה אינו גובה וכמו שתמהו הקצה"ח והנה"מ ע"ד הש"ך שם סק"ח אבל עכ"פ בתורת דד"ג שפיר י"ל דהיכי דמשתרשי חייבים לשלם דלא גרע ממבטל כיסו של חבירו דפטור אפ"ה בהרויח בהמעות חייב לשלם ע' בחו"מ סו' רצ"ב מכ"ש הכא דיש חיוב מכח דד"ג בוודאי די"ל דכיון דמשתרשי דחייבים לשלם אבל הכא נא הפסיד להבע"ח מוקדם כלל דשיעבודו על הבית עדיין קיים ורק שהי' יכול להרויח אבל עכ"פ הי' נהנה מדבר שאינו שוה כל כך באמת בכה"ג הי' דמי רק למתנה וקיי"ל דהמונע את חבירו מלקבל מתנה דפטור ע' בקצה"ח סי' נ"ה מ"ש בזה:

ו) ולכאורה הי' עוד מקום לבטל הקנין ע"י הליציטאציע מדחזינן דלא נגמר הקנין גם בדא"ה והראי' שהערכאות אינם כופין אותו לקיום הקנין אך באמת ז"א דהא גם בקונה מטלטלין והלוקח אינו רוצה ליקח הסחורה הנימוס בדיניהם שעושה לו התראה עד זמן ואח"כ מוכר הסחורה ותובע ההיזק מהלוקח הראשון ובאמת גם בדינינו אם קנה סחורה אף דסתמא הוי כהתנה לשלם במעות ולשי' הקצה"ח בסי' ק"א בהתנה לשלם במעות אף במקום פסידא אינו מסלקו בקרקע וממילא דה"ה בקנה סחורה דסתמא הוי כהתנה לשלם במעות דאינו יכול לסלקו בקרקע אף במקום פסידא אפ"ה בגוף הסחורה שקנה ממנו יוכל לסלקו ולהורידו לשומא ודמי לסברת הה"מ דמה"ט מלוה במכר קני משום דאם אינו משלם לו נתבטל המקח וחשוב כחליפין חפץ בחפץ ונהי דבלי רצון המוכר אינו יכול לבטל המקח אבל עכ"פ יוכל לסלקו בהסחורה שקנה ממנו עפ"י שומא ולהשלים המותר ומזה נצמח המנהג בדא"ה דמוכרים הסוחרים עפ"י שומא ומחייבים לשלם המותר אבל גוף הקנין הוא בתוקפו ורק העיקר בנ"ד אך באמת נתאנה הרבה בהבית א"כ כ"ז שלא החזיק בו אחר הקניה ולא שילם עוד המעות יוכל לחזור בו ובפרט שכבר הבאתי דלא הפסיד כלל להבע"ח מוקדם דשיעבוד שלו נשאר כמקדם ורק שהי' יכול להרויח כבר הבאתי דברי הדרישה דמזיק אינו מחויב לשלם רק כפי מה ששוה באמת וגם דל"ח טפי ממניעה מלקבל מתנה דפטור כנלע"ד בס"ד לדינא:

ועש"ק חיי אעתר"ל ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה