מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן נד
להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' יחיאל לעהרער ז"ל מק' באביב יצ"ו
בדבר שאלתו באיש א' שנאבד ונמצא אחר איזה ימים והי' ניכר בפניו ובאופן שהי' עדות ברור להתיר האשה שהי' פ"פ שלם זולת שהעדים שמצאו אותו אמרו שבדקו אותו בשעת קבורה ולא מצאו בו שום סימן בגוף והדבר ידוע שבעלה של אשה זו הו' אצבעות ודיו עקומים מעט ועל זה כ' כת"ה דאף אי סימן לאו ד"ת היינו דסימן ל"מ להקל ויש לחוש שמא גם באיש אחר נזדמן סימן כזה אבל להחמיר בוודאי מועיל סימן והיינו דאם ידוע דבעלה של זו הי' בו סימן ובהנמצא לא מצאו סימן זה ע"כ דאחר הוא ורק אם יש לתלות דמה שלא מצאו בו הסימן מפני שלא בדקו יפה או שמא נשתנה לאחר מותה אז באם יש לנו הוכחה ברורה דהנמצא הוא בעלה של זו אז יש לתרץ השינוי בכל מה דאפשר והביא מדברי שו"ת הר"ן סי' ל"ג שהרגיש בזה דהיכי שיש עדות מספיק להתיר האשה מתרצין השינוי בכל מה דאפשר וחילו מש"ס ב"ב דקנ"ה דאם הקרקע בחזקת לוקח קיימא אז אף שבדקו ולא מצאו מ"מ תולין דנשתנו השטרות לאחר מיתה אף דבס' בקנין יש לאוקמה בחמ"ק דרק בסד"ד שיטת הרשב"ם ב"ב דל"ב דאזלינן בתר חזקת הלוקח וגם בזה השיגו התוס' שם אבל בס' בקנין לכ"ע מוקמינן בחמ"ק וא"כ אם הי' עכ"פ בכלל ספק שמא הי' קטן בשעת מכירה מכח הוכחה זו שלא מצאו בו שערות שוב הי' לנו לאוקמה בחמ"ק וע"כ דאמרי' מכח חזקה דאין עדים חותמין אא"כ הוא גדול דהוי וודאי גדול ושפיר תולין השינוי בכל מה דאפשר ול"ח אף בגדר ס' עכת"ד הר"ן א"כ ה"ה הכא אם יש עדות מספיק להתיר אז תולין השינוי בכל מה דאפשר אף דהוי נגד חא"א עכת"ד כת"ה:
א) והנה במה דסיים אפתח מ"ש דאם יש עדות מספיק להיתר אז תולין השינוי בכל מה דאפשר אף דהוי נגד חא"א זה ברור ואמת דהרי מצד הדין היכי דיש חשש גמור ממון חמיר מאיסור דבממון הא ל"מ רוב לשי' כמ"פ אפי' מה"ת ורק לענין חשש לעז איסור חמיר כמ"ש בתוס' ב"מ דכ' וא"כ השתא דחזינן בש"ס דב"ב לענין ממון דאם יש הוכחה ברורה תולין השינוי בכל מה דאפשר וה"ה הכא אולם א"נ דסימן א"א להשתנות א"כ אף אי הי' עדים מעידין על מיתתו והיינו שהכירו אותי בחייו ושהוא בעלה של זו אפ"ה אם ידוע שהי' לו סימן ולא נמצא בו הסימן בוודאי דסהדי שיקרא נינהו ומכ"ש היכי דלא הי' בשעת מיתתו רק שהכירו אותו בטב"ע וסומכין בסג"י על הטב"ע ולשי' ר"ת אף אחר ג"י מועיל טב"ע באינו חביל בפניו וגופו שלם אז אם יש שינוי מצד דלא מצאו בו הסימן בוודאי יש ראי' דאחר הוא והא דצורתו דומה לבעלה של זו משום דהנמצא כבר מת יותר מג"י ועי"ז נשתנה צורתו לצורת בעלה של זו ע"כ הדבר פשיט דאם א"א להסימן להשתנות פשיטא דאף אי יעידו עדים שמכירים אותו לא יועיל ונחזיק העדים לשקרנים וכהא דכתובות דט"ז דאי כל הניסת בתולה יש לו קול אף עדים שיצאה בהינומא לא יועיל ונאמר הני סהדי שקרי נינהו וכה"ג מבואר בש"ס בכורות דכ"ח דא"נ דבדוקין שבעין כולהי מישתני אף אם עדים יעידו דלא נשתנה לא יועיל ונימא סהדי שקרי נינהו עיי"ש ר אולם נזכרתי דבגוף הדבר דע"ו שלא נמצא בו הסימן אף למ"ד סימן לאו ד"ת אפ"ה להחמיר מועיל הסימן להוכיח דהנמצא אחר הוא ואף עדים לא יועיל בזה כבר הרגיש בזה בשי"ת נובי"ק חאה"ע סי' ל"ו באריכות:
ב) והנה בת"ה הביא דברי הכ"מ פי"ג מגירושין לענין שאמר פב"ב ונשכו נחש דאם רואין שינוי אף דיש לתלות בנשיכת נחש אפ"ה בעי עכ"פ שמו ושם אביו ושם עירו והיכי דליכא שום שינוי סגי בשמו ושם אביו ועכצ"ל הטעם דהיכי שיש שינוי א"כ אם בלא"ה ליכא הוכחה גמורה להתיר ורק נבוא להתיר בשמי ושם אביו לחוד דחשיב כרובא להיתר שפיר לא יועיל הואיל דעכ"פ איכא מיעוט ששמותם ושם אביהם שוין ואם יש עוד שינוי חשיב כתרתי לריעותא ונודע שיטת הר"ן דב' מיעוטי חשיב כפלגא ולשי' הא"ר ופמ"ג סי' קי"ב חשיב כרובא אבל בשמו ושם אביו ושם עירו דהוי כדבר ברור להיתר שוב תולין השינוי בכל מה דאפשר ומצאתי בשו"ת ח"ס חאה"ע סי' ע"א וסי' ע"ב שהרגיש ג"כ בזה ועיי"ש שהביא משו"ת מ"ב סי' ק"ט דתולין שלא דקדקו העדים במה שאמרו שהאב והבן הי' בשביה והעיר הח"ס אמאי נתרץ דבריהם הא ליכא בזה חשש ביטול העדות רק שנאמר דעדות הנכרי מסל"ת הי' על איש אחר והעלה דכיון דכוונו שמותם ומקומם וקיי"ל דל"ח לאיתרמי וע"כ דל"ח אף בגדר מיעוט דאל"כ הי' לנו לחוש למיעוט כיון דבתחילת עדות חוששין גם למיעוט וכהא דחוששין במשאל"ס אף דלשי' הריב"ש בשהה עד שת"נ ל"ח טפי ממיעוט גרוע ונהי דבתוס' ע"ז ד"מ כ' דחשוב מיעוט המצוי כבר כ' הח"ס דכוונת התוס' דבנפל חשיב מיעוט המצוי והכא יש ח"א עכ"פ חזינן דבתחילת עדות מחמירין ומדחזינן הכא דמועיל העדות ע"כ דהכא ליכא אפי' מיעוט והוי כבירור וא"כ כמו דלענין שלא לחשוב העדים כמוכחשין ונגד חז"כ תולין בדבר שאינו מצוי ה"ה הכא אם לא ניתלי בטעות נצטרך לומר דאיתרמי שמא כשמא וזה הוי בגדר מיעוט גרוע מאוד לכך תולין עיי"ש ובסי' ע"ב שם נסתפק היכי דהאשה אומרת שהי' לבעלה שומא ולא נמצא בו השומא אי נימא דשומא עשוי להשתנות או דילמא רק המראה נשתנה אבל גוף השומא לא נשתנה עיי"ש ובאמת דינו דמי ממש להדין המפורש בשו"ת נובי"ת סי' ס"ד ורק דינו דהח"ס גרע עוד מדינו של הנוב"י דבדינו של הח"ס כבר ידעי מדברי האשה שהי' לבטלה שומא א"כ בוודאי בדקו היטב ומדלא מצאו ע"כ אחר הוא ובאמת בנובי"ק סי' נ"א כ' ג"כ דרק המראה משתנה אבל גוף השומא מצוי בב"ג ולפ"ז היכי דהיה לו שומא ואח"כ לא מצאו א"כ הא יש הוכחה דאחר הוא רק השואל בח"ס נסתפק כיון דלא ידעו באיזה אבר יש לו השומא לא טרחו לבדוק וגם מאחר שהי' באישון לילה עכ"פ נשמע דהיכי דיש הוכחה גדולה להתיר ויש ג"כ שינוי אז אם אפשר לתלות השינוי בדבר מה אפי' במידי דלא שכיח תולין הואיל דלתלות שאחר הוא ג"כ הוי בגדר לא שכיח הואיל דיש הוכחה ברורה להיתר אבל אם ליכא למיתלי השינוי בשום דבר אזלינן לחומרא וכה"ג מצינו בפוסקים בהא דכ' התה"ד דבארגשה ובדקה ולא מצאה כלום דטמאה לפי שהרגשה מורה על דם אפיה בארגשה ומצאה מראה טהורה תולין דהרגשה הי' במראה טהורה אף דלשי' הראב"ד רוב דמים טמאין באשה וחילו מהא דהפילה דאמרי' בש"ס דא"א לפתיה"ק בלי דם וטמאה וקשה שמא הי' דם טהור וע"כ דרוב דמים טמאין ואפ"ה חזינן דבמצאה מראה טהורה תולין הרגשה במראה טהורה אף דדם טהור לא שכיח ועכצ"ל דכיון דכל טעמו של התה"ד דלא מצאה כלל טמאה הוי רק מחשש שמא ראתה דם טמא ורק שנימק ונאבד א"כ גם צד האיסור הוי לא שריח שוב תולין להתר ג"כ במידי דלא שכיח ומה"ט בארגשה ומצאה מראה טהורה וגם מראה טמא פחות מכגריס שוב טמאה דבכה"ג שוב צד ההיתר נא שכיח וצד האיסור שכיח שוב תולין דהרגשה הי' מכח המראה טמא ע' חוו"ד סוסי' ק"צ ובשו"ת ח"ס מ"ש בזה עכ"פ נשמע מהתם דהיכי דצד האיסור ל"ש שוב תולין להיתר אף במידי דל"ש ואין לומר דהטעם הוי רק משום דאוקמה האשה בחזקת טהרה ז"א דאחר שהרגישה איתרע החזקה וע' בס"ט רס"י ק"צ מה שדחה דברי המנ"י לענין הרגישה בימי עיבורה וע"כ עיקר הטעם דהיכי דצד האיסור ל"ש תולין להקל גם במידי דל"ש וכן מצינו ביו"ד סי' ל"ו בניקב במקום משמוש יד הטבח דכשר ולשי' כמ"פ אפי' אקפו ולא אדמי כשר עיי"ש בש"ך ובדג"מ ובשו"ת מהרי"ט סי' ל"ז והתב"ש מחמיר בזה דעי"ז דאקפו ולא אדמי הוו סימן שנעשה מחיים ואפ"ה כ' התב"ש דאם עכ"פ יש לתלות השינוי בדבר מה והיינו שנקב זה נעשה סמוך לשחיטה תולין ונשמע דאם יש צד גדול להיתר אף שיש שינוי מ"מ אם עכ"פ על צד הדוחק אפשר לתלות השינוי בדבר מה תולין כדי שלא לסתור הצד היתר ואין לומר דהתם עיקר הטעם מכח החזקה דנשחטה בח"ה עומדת ז"א דגם בלא אקפו מכח הנקב לחוד הא דתולין ביד הטבח הוי ג"כ רק מכח החזקת היתר וא"כ עכשיו דאקפו ולא אדמי איך יוכל החזקה לפעול ב' פעולות וכה"ג כ' בתוס' כתובות דע"ו ועכצ"ל דתולין השינוי בכל מה דאפשר אף בלי צירוף החזקת היתר וז"ב:
ג) והנה כת"ה הביא מנובי"ת סי' נ"ה שכ' דעוקם מעט אפשר להשתנות והביא שיטת הראב"ד המובא בנובי"ק סי' נ"א דרק שומא עשוי להשתנות הנה באמת מדברי הנוב"י מבואר דגם שומא אינו עשוי להשתנות והיינו שיהי' לו שומא בחייו ואח"כ לא דבר שאינו מצוי ורק אדרבה לקולא ל"מ אף אם נמצא באותו מראה משום די"ל דשומא מצוי בב"ג אבל המראה משתנה לאחר מיתה אך כת"ה העיר די"ל כמ"ש הנובי"ת סי' ס"ד דכיון דלא ידעו מהסימן י"ל דלא דקדקו היטב לענ"ד י"ל דוקא שומא דהוי דבר קטן י"ל דלא דקדקו אחריו אבל עקומות דהוי באבר הגלוי וניכר היטב קשה קצת לומר דלא דקדקו אחריו והנה כת"ה כ' צירוף עפ"י שיטת המבי"ט דאם הלך בדרך זה י"ל היינו שאבד היינו שנמצא א"כ אף שיש שינוי מכח הסימן מ"מ צריכין לתלות אף במידי דל"ש כדי שלא יהי' העדים המכירין אותו בטב"ע מוכחשין מפי העדים האומרים שהי' לו סימן כזה וכה"ג שכ' הפוסקים דמתרצין דברי העדים שלא והי' כמוכחשין והביא בשם הג' מברעזאן ז"ל שהשיב לו ג"כ בנ"ד דהכא ל"ח כאילו העדים מכחישין לאותן שהכירו אותו בטב"ע ורק דאמרי' דטעו עצמם בדמיון וזה הנמצא הוא איש אחר שלא הי' לו אצבעות עקומות עכת"ד באמת כבר העיר בזה בח"ס סי' ע"א הנז"ל במה שתמה על המ"ב דבשלמא בעדות תולין בטעות כדי שלא להוציאם מחז"כ אבל שם העדים אומרים אמת שמצאו איש בטב"ע כזה בשם זה ובמקום זה ורק לפי שיש שינוי נימא דאחר הוא ששמו כשמו ותירץ כיון דעכ"פ דבר רחוק לומר שמזדמן שמא כשמא ומקום כמקום שוב תלינן בטעות כדי שנא נצטרך לתלות בדבר דלא שכיח א"כ עכ"פ ופה הביא כת"ה הדמיון מהא דמתרצין דברי העדים בכל מה דאפשר ולפלא על ה"ג הנ"ל שלא העיר מדברי הח"ס:
ד) וכת"ה העיר עוד מש"ס ביצה ד"ז דאף בבדק ולא אשכח אפ"ה תולין דהי' מאתמול ולא בדק יפה וה"ה הכא עכת"ד לענ"ד יש לחלק דהרי חזינן התם דבאין שם זכר אף דגם בספנא מארעא רובן יולדות ביום וכמ"ש בתוס' ור"ן שם ומזה מביאין כמ"פ ראי' דרוב מהני בדשיל"מ אפ"ה בבדק הואיל דגם ההיתר הוי מידי דלא שכיח שוב אזלינן לחומרא ובאמת רש"י ז"ל פירוש שם דיותר שכיח לילד בלילה בספנא מארעא משנימא יצאה והחזירה ואף אי יחשב לספק אפ"ה ס' אסור בדשיל"מ כמ"ש בתוס' אבל באיכא זכר דאז הוי בגדר וודאי דנולד רק ביום א"כ שפיר מוכרחין התם לומר דלא בדק דעד דבר ברור מוכרחין לומר הכי אבל הכא מי מכריח לנו לומר דלא בדקו יפה ובפרט די"ל דהתם הואיל דהוי נגד הקבלה דוודאי אינה יולדת בלילה מוכרחים לתרץ אף בדבר דלא שכיח דא"א להכחיש את הקבלה והראי' דבאין לו זכר אף דבלא בדק מותר משום דהוי רוב להיתר אפ"ה בבדק כיון דבזה יש צד מיעוט לאיסור שוב לא תלינן דלא בדק יפה וא"כ בנ"ד דהי' רק הכרה בטב"ע אף דסגי להתיר עגונה אפ"ה ביש שינוי לא נימא דלא בדקו יפה וכעין זה כ' בשו"ת טוטו"ד סי' רי"ד דעדים שהעידו על בהמה אחת שהוא טריפה ולבסוף חיתה הבהמה יב"ח אז לשי' הסוברים דגם מיעוט טריפות אינם חיין טפי מיב"ח מחזיקין העדים למשקרים דבוודאי אינה טריפה מדחייתה יב"ח ולא נימא דחייתה ע"י נס דנגד קבלת חז"ל אף עדים ל"מ עיי"ש וז"ב והנה בח"ס כ' די"ל דשומא הוסרה לאחר מיתה ע"י פירכוס וניענוע והוכחתי מבכורות דכ"ה דבע"מ שנתערב ובדקו ולא נמצא הבע"מ תולין לר"י דמום עובר הוא וכמו דתולין לרבנן בגל שנתערב דעורב נטלה וה"ה דתולין דהוי מום עובר וכ' הח"ס שם דאף למ"ד דלא תלינן דהוסר המום הטעם דאמרי' דלא בדק יפה וכדקאמר בש"ס נדה דס"א אבל הכא ממנ"פ א"נ דלא בדק יפה א"כ הא ליכא הכחשה וא"נ דבדק יפה ע"כ דהוסר השומא ושוב תהי' אשה זו מותרת יצא דהיכי דיש אפשריות לומר שנשתנה הסימן שפיר תולין וכמו דחזינן בהא דג' גלין דתולין בעורב וגם בהאי דבע"מ שנתערב דתולין דהוסר המום ונ"ד עדיף עוד כמ"ש הח"ס דהוי כעין ב' סברות להקל שמא לא בדק יפה ושמא השומא נשתנה לאחר מיתה ולפ"ז וי"ל דה"ה בעיקום א"נ כסברת הנוב"י דעיקום מעט עשוי להשתנות א"כ הוי כס"ס להתיר שמא לא בדקו יפה הואיל דלא ידעו מהסימן ושמא נתפשט העקמומית ואף די"ל דס"ס נגד ח"א ל"מ אפ"ה י"ל לפמ"ש כת"ה דבנ"ד הי' עדות מספיק להתיר ובוודאי דהי' עוד שאר צדדים להיתר חוץ הטב"ע ובוודאי דאיתרע החא"א א"כ בכה"ג בוודאי דתולין השינוי באחד משני דרכים וכמ"ש הח"ס:
ה) והנה כת"ה העיר בצד קולא די"ל דאף שלא נמצא בו הסימן מ"מ יש להתיר האשה וכהא דחזינן בבכורות דכ"ה דאף דידענו דהי' שמה בע"מ והדבר לפנינו ולא נמצא הבע"מ באמת באני התם דתולין דהי' מום עובר ונתרפא ואדרבה לת"ק חוששין שמא לא בדקו יפה לחומרא ולר"י תולין להקל וכן ליכא שום ראי' מהא דבכלאים ד"ת ל"מ צביעה לדעת הטור משום די"ל דצביעה ל"ח סימן מובהק וכמ"ש בח"ס סי' ע"ב או דלחומרא חוששין שמא לא בדק יפה אבל להקל מנ"ל לתלות דלא בדק יפה והא דבש"ס ביצה אמרי' דלא בדק יפה אפי' להקל התם שאני כיון דכך הוא קבלת חז"ל דאינו יולדת בלילה א"כ הוי כוודאי ממש מוכרחין לתלות אף במידי דל"ש והראי' דבליכא זכר אף שיש רוב להתיר מ"מ כיון דעכ"פ צד מיעוט לאיסור שוב לא אמרי' דלא בדק יפה וה"ה בנ"ד אף שיש הוכחות להיתר מ"מ כיון דאין ההיתר היתר וודאי שוב אם יש שינוי והיינו דבעלה של זה הי' בו סימן ובהנמצא ליכא זה הסימן בכה"ג אין לומר דלא בדקו יפה ורק י"ל דהעדים טעו א"ע בהכרה ובאמת אחר הוא וראי' מדלא נמצא בו הסימן ורק מחמת שהוא כבר לאחר ג"י ונשתנה צורתו לצורת בעלה של זו לכך חשבו שהוא בעלה של זו וכ"ז בליכא במה לתלות השינוי אבל בדבר שאפשר להשתנות וכגון בשומא די"ל דע"י הפירכוס וניענוע בשעת מיתה הוסר השומא בכה"ג שפיר הוי סברה גדולה להתיר ועדיף מהא דבכורות דשם יש צד לאיסור דשמא לא בדק יפה וצד להיתר דהי' מום עובר ונתרפא או יבלת ונפל אבל הכא איכא לנו צדדים להיתר שמא לא בדקו יפה ושמא נפל השומא ואין לחוש דוודאי בדקו יפה ורק דאחר הוא ז"א דטפי יש לתלות להיתר מצד הני שני צדדים דשמא לא בדק יפה או דנשתנה מלומר דאיתרמי איש אחר שנשתנה צורתו וגם סימני כליו הכל כמו בעלה של זו:
ו) עכ"פ יצא לדינא בנ"ד אם הי' עקום רב קשה מאוד לומר שנשתנה לאחר מיתה וכמ"ש בשו"ת בי"צ אה"ע סי' ק"מ דבבלי וירושלמי פליגי בזה אי סימנים משתנים לאחר מיתה ונהי די"ל דלא בדקו יפה הואיל דלא ידעו מן הסימן וכסברת הנוב"י סי' ס"ד לענין שומא מ"מ עקמומית רב ניכר טפי משומא אכן באם ליכא רק עיקום מעט הרי מוכח מנוב"י סי' נ"ה דאפשר להתפשט בכה"ג יש לצרף ג"כ הסברא דכיון דלא ידעו לא דקדקו היטב וכמ"ש הנוב"י וח"ס הנ"ל ונהי דהעיר כת"ה די"ל דשאר מומין אינו משתנה כלל וכדמוכח מבכורות דכ"ח דרק בדוקין שבעין משתנה ומשמע דשאר מומין אינו משתנה באמת ז"א דהתם פירש"י נסדק האוזן עד השיעור שיהי' חשיב מום לשחוט עליו בכה"ג בוודאי דא"א למיתלי שנעשה לאח"מ דמאיזה סיבה יתהווה סדק באוזן לאח"מ דמחיים הולך אילך ואילך וכמ"ש המהרי"ט לענין ס' ניקב מחיים דשכיח טפי שניקב מחיים לפי שאז יש סבות שיתהווה נקב ומה"ט תולין במיצר החזה כיון דעכ"פ יש במה לתלות לאח"ש שוב מקילין בספק עיי"ש וא"כ בנסדק האוזן שפיר יש ראי' שהי' מחיים אבל עיקום שפיר י"ל דיוכל להשתנות לאח"מ ע"כ לפ"ז אם באמת לא הי' עיקום רב וי"ל דנתפשט העיקום שפיר יש מקום לתלות השינוי ובאופן שיהי' עדות מספיק ואז יוכל לצרף גם דעתי ובפרט שכבר הסכים הג' מברעזאן ז"ל כנלע"ד בס"ד לדינא ה' משפטים תרס"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל