אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן נא

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן נא

סימן נ

להרב המאה"ג הצדיק בנש"ק כקש"ת מ' אברהם שמחה הורוויץ ז"ל אבד"ק בארניב יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שלוה לעצמו מעות בקאסע סכום מאה ר"כ על וועקסיל ושמעון הי' ערב לו בהקאסע וחתם שמו על הוועקסיל והסכום לא נכתב אז על הוועקסיל והי' רק חתימה חלקה וכשבא הזמן לשלם ראטע נתן הלוה וועקסיל אחר על המותר וג"כ בחתי' שמעון ושכח ליקח הוועקסיל הראשון בחזרה ואח"כ לקח א' מבעלי הקאסע הוועקסיל הראשון שהי' חתימה חלקה וכתב עליו ק"נ ר"כ ולוה לעצמו באיזה מקום סכום הנ"ל על הוועקסיל הלז וכעת ברח בעל הקאסע למדה"י וזה שהלוה המעות להבורח תובע כעת הסכום הנ"ל משמעון החתום על הוועקסיל ושמעון הערב תובע כעת מהלוה סכום הנ"ל ותורף טענתו שהלוה הי' הגורם לזה בזה שלא לקח בחזרה מהקאסע את וועקסיל הראשון בשעה שנתן להם וועקסיל השני זה תורף הטו"ת:

א) והנה כת"ה הביא מש"ע סי' קל"א סעיף ז' במו שערב לחבירו אצל עכו"ם כל מה שיגיע לו היזק מזה הערבות אף במעליל עליו העכו"ם אפ"ה חיוב הלוה לשלם הכל וכ' הרמ"א שם דבאונס דלא שכיח פטור וביאור הדבר י"ל לפמ"ש בשו"ת הרא"ש דהוו כהתנה עם הלוה שיפטרנו מכל מיני אונס שיבוא לו מזה הערבות ומצינו כמה פעמים דסתם הוי כהתנה עיי"ש א"כ י"ל כ"ז במידי דשכיח י"ל דעלה אז על דעתו שיוכל לצמוח לו היזק כזה אז שפיר י"ל דגם סתמא הוי כהתנה אבל במידי דל"ש בוודאי דלא עלה זאת על דעתו בשעת הערבות ושוב א"א לומר שיהי' חשיב כהתנה בכה"ג שפיר פטור הלוה כיון דהוא גופא הרי לא עשה לו ההיזק בידים ודוקא אם הי' ערב לו בפירוש להצילו מכל הפסד אז הי' מקום לחייבו אף בהיזק הבא ע"י אונס דל"ש וכנודע שיטת המרדכי דנהי דגרמא בניזקין פעור מ"מ בקיבל עליו חייב וע' בנה"מ סי' קע"ו ובשו"ת ח"ס חו"מ סי' קע"ח א"כ מכ"ש הכא דקיבל עליו להדיא להצילו מכל היזק בוודאי דהי' חייב אף באונס דל"ש אבל בלא קיבל עליו בפירוש א"כ עיקר החיוב הוי רק מכח אומדנא דאמרי' דגם בסתמא הוו כהותנה בכה"ג שפיר י"ל כ"ז במידי דשכיח דעכ"פ עלה על דעתו דבר כזה בשעת הערבות שפיר שייך אומדנא אבל במידי דל"ש דלא עלה על דעתו אז דבר כזה בכה"ג ל"ש אומדנא לומר דגם סתמא יהי' חשיב כהתנה ושפיר באונס דל"ש פטור הלוה וכדומה לזה מפורש בתוס' חולין דפ"ב בהא דנודע ההורג עד שלא נערף דתצא ותרעה בעדר ופריך בש"ס והא ירידתה לנחל איתן אוסרתה והקשו בתוס' נימא דהוי הקדש בטעות ותירצו דכיון דלא שכיח שימצא ההורג א"כ לא עלה זאת על דעתם בשעת הקדש א"כ בכה"ג א"א לומר אומדנא דאדעתא דהכי לא הקדישו עיי"ש וע' בתוס' נדה די"ב ויבמות דס"ה שכ' ליישב בין הא דניסת ולא הי' לה בנים לבין אשה שאין לה ווסת דבאין לה בנים ואח"כ נתרפאה ל"ש לומר אדעתא דהכי לא גרשתיך הואיל דבזה הרפואה לא שכיח אבל באין לה ווסת דשכיח שתתרפא שפיר מועיל אומדנא לבטל את הגט עיי"ש וצדקו דברי הרמ"א בשם מהרי"ק בס"ד:

ב) וגם לסברא ב' שכ' הרא"ש שם דבאמת בעי שיהי' ברי היזיקא ורק דבערב אצל עכו"ם הואיל דעכו"ם רגיל לעשות עלילות חשיב ברי היזיקא וכ"ז עכ"פ במידי דשכיח בשום פעם אבל באונס דלא שכיח גם בערב אצל עכו"ם ל"ח בכלל ברי היזיקא ול"ח טפי מגרמא ושפיר בכה"ג הלוה פטור ולפ"ז י"ל דבנ"ד חשיב בכלל מידי דל"ש ול"ח טפי מגרמא דפטור הלוה וגם א"א לומר בכה"ג דבסתמא חשיב כהתנה הואיל דעיקרו מצד אומדנא ובמידי דנ"ש ל"ש אומדנא כסברת התוס' הנ"ל וחוץ לזה הרי מפורש בחו"מ סי' נ"ח דדוקא באמר לשליח שיקח את השטר אז אם לא לקח חשוב פושע ובנה"מ שם העיר מסי' נ"ה בשליש שהחזיר שטר למלוה דפטור דל"ח טפי מגרמא ושוב יפטור אף באמר לו לוקח את השטר וביאור דבריו י"ל דכיון דאינו ברור שהמלוה יגבה ממנו בשטר זה ולכך פטור בהחזיר שטר למלוה דל"ח טפי מגרמא ודמי להא דכ' בתוס' חולין דצ"ו דמה"ט מחזירין שטר בסימנים משום דלע"ע אין אנו דנין לענין להוציא ממון א"כ ה"ה היכי דאמר לו ליקח את השטר ולא לקח ג"כ י"ל דל"ח טפי מגרמא אך באמת יפה כ' הנה"מ דכיון דהזכיר לו לקיחת השטר וודאי הי' כוונתו שלא ליתן המעות עד שיקח השטר וכיון ששינה בשליחות חשיב בכלל פושע ומזיק דחייב ובאמת סברתו מפורש בתוס' ב"מ ד"ג וביותר ביאור בתוס' גיטין דכ"ט דכיון דנתינת המעות תלוי בהחזרת השטר א"כ בהזכיר לו לקיחת השטר הי' כוונתו שלא ליתן המעות עד שיקח השטר והשליח שלא עשה כן חשיב כעוות בשליחתו עיי"ש ויוצמח לפ"ז דאם השליח קיבל השטר בשעת נתינת המעות ואח"כ החזירו למלוה שפיר פטור דלא גרע משליש שהחזיר שטר למלוה דפטור עכ"פ מפורש יוצא מהא דסי' נ"ח דבלא הזכיר מלקיחת השטר אף שהגיד להשליח שהמלוה יש לו שטר אפ"ה פטור השליח ול"ח פושע משום דיוכל לומר שסמך על אמונתו וגדולה מזו נודע מחלוקת הש"ך והב"ח דשיטת הב"ח בפירוש דברי הטור דבהודיע להשליח שחוב זה יש עליו שטר מחויב עכ"פ ליתן המעות בפני עדים והש"ך חולק דאף בשילם שלא בפני עדים ג"כ פטור ואף דמפורש בסי' ק"ל סעיף ה' דערב שפרע למלוה ולא קיבל השטר דאינו יכול לגבות מהלוה התם יפה כ' הש"ך דכיון שהערב רוצה לגבות מהלוה מחויב להחזיר לו שטרו ודמי להא דמפורש בחו"מ סי' נ"ד דאם המלוה אינו מחזיר השער ללוה א"צ לשלם לו חובו ואם המלוה אומר שאבד השטר והלוה מכחישו נשבע המלוה היסת ודעת הה"מ דמה"ט חייב המלוה לישבע אף דהשטר אינו שו"פ מ"מ כ"ז שאין מחזיר לו שטרו אין הלוה מחויב לפרוע לו אבל הש"ך השיג עליו דכ"ז היכי דהמלוה מודה שיש לו השטר ואינו מחזירו אז אין הלוה מחויב לפרוע חובו אבל בטוען שאבד השטר בוודאי דהלוה מחויב לשלם לו והא דחייב לישבע הטעם דהשטר שו"פ להיות לראי' ביד הלוה שפרע חובו עיי"ש עכ"פ נשמע דאם השטר קיים אין הלוה מחויב לפרוע עד שמחזירין לו השטר א"כ צדקו דברי הש"ך בסי' ק"ל דאם הערב רוצה לגבות חובו מהלוה שפיר מחויב להחזיר לו השטר דלא עדיף בזה כח הערב מכח המלוה ע"כ בנ"ד דהערב לא הגיד להלוה לוקח בחזרה וועקסיל ראשון א"כ לא פשע הלוה מידי דסמך עצמו דהערב נותן נאמנות לבעלי הקאססע שלא יתבעו עוד על הוועקסיל ראשון א"כ פשיטא דל"ח בכלל גרמי רק כגרמא דל"ח ברי היזקא וגם ל"ח בכלל היזק נעשה מיד ע"כ לענ"ד לא מבעיא דאין לחייב את הלוה לשלם הסכום ק"נ ר"כ אלא דנלע"ד דאף מחצה אין לחייבו הואיל דכעת המעות שלוקחים משמעון הערב הוא בגזילה א"כ הא קיי"ל אין אדם נתפס על חבירו ומכ"ש להוציא בוודאי דא"א להוציא ממנו כנלע"ד בס"ד לדינא:

ה' חיי תרס"ה ראדימשלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה