מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן נ
להרב הגה"צ בנש"ק וכו' כש"ת מ' יחזקאל פאנעט שליט"א אבד"ק דעש יצ"ו
בדבר שאלתו באחד שנלקח לצבא והלך למרחקים ובאו אח"כ למקום דירת ב"ב אנשי חיל ובתוכם הי' ג"כ יהודי א' והי' להם אכסניא בביתו אצל אשתו ואח"כ ביקש היהודי הנ"ל מהאשה בעלת אכסניא לתת לו רשות לעבוד שם בביתה מלאכת סנדלר וישלם לה בעד זה איזה סכום וכן הי' ועי"ז נעשה רגיל ובן בית אצלה ובכלות ה' חדשים מנסיעת בעלה מביתו יצא קול בעיר שבאשה זו הי' הכרת עיבור וכשדיברו עמה מזה התחילה לומר שעכו"ם א' אנסה בדרך ואח"כ הגידה שיהודי העובד בביתה בא פ"א לביתה בלילה ובישל לעצמו מה לשתות וביקש ממנה ג"כ לשתות ולא רצתה והכריח אותה ואת בתה הילדה לשתות ונשתכרה מאוד ואז בוודאי זנה עמה כי לא ידעה כלל ממה שנעשה עמה ולמחר כשראתה שדובר עמה דברי נבלה אז הבינה מה שעשה לה בלילה וכעת אחרי ככלות י"א חדשים מנסיעת בעלה ילדה בת וכעת הבעל בא לביתו ושואל אם מותר לו לדור עם אשתו והנה בתם הילדה אומרת כי פ"א בא האיש הנ"ל להחדר דרך החלון ושכב א"ע במטת אביה ואמה הלכה אליו והבועל הנ"ל אומר כי הכל הי' מרצונה ומעולם לא היתה אנוסה והבעל מאמין טפי לדברי אשתו זה תורף השאלה:
א) והנה כת"ה העיר די"ל בהא דלשי' הר"י נאמנת לומר נאנסתי הטעם משום דרצון ל"ח רוב גמור כמ"ש בתוס' כתובות ד"ט דהוו רק רוב מדרבנן ולכן נאמנת משום דאומרת ברי לי נגד רוב שאינו גמור וכ"ז היכי דטוענת נאנסתי אבל הכא לתלות שנשתכרה כל כך כשכרות של לוט י"ל דהוי כמו מיעוט גרוע ושוב בכה"ג רצון חשיב רוב גמור ושוב לא מהימנא וגם העיר דגם בטוענת נאנסתי צריכה עכ"פ מיגו ובהאי דפ"פ יש לה מיגו דזנתה בהיותה קטנה אבל הכא דכבר יש לה בת מאיזה שנים שוב ל"ל מיגו וגם העיר דכיון דהבועל מכחישה א"כ חשוב כברי וברי ושוב י"ל דלא מהימנא נגד הרוב עכת"ד הנה בראש מ"ש כת"ה דסברת הר"י בהא דנאמנת לומר נאנסתי הוא משום דרצון ל"ח רוב גמור לכאורה הי' מקום ליישב בזה דברי הרמב"ם בפיהמ"ש ודברי הרע"ב במתני' פ"ק דכתובות גבי משארסתני נאנסתי דר"ג אומר נאמנת ופירשו דצריכה לישבע היסת שהוא כדבריה ותמה בתויו"ט דהא ברמב"ם פי"א מאישות לא כ' הכי ורק דיוכל להטיל חרם אבל מהיכי תיתי להשבועה הא אין נשבעין על טענת ס' ואף לשי' הרמ"א בסי' ע"ה דביש רגל"ד משביעין מ"מ הכא מאי רגל"ד איכא הא חזקה"ג מסייע דהשתא הוא דנבעלה עכת"ק והנלע"ד עפמ"ש בתוס' ב"מ ד"ג דבטוען ס' עפ"י העד מועיל להשביע שבועה ד"ת וא"כ כבר העיר בשו"ת ברית אברהם די"ל דרוב יועיל לחייב שבועה מק"ו מע"א ורק שכתב דא"א לחייבו שבועה נגד הרוב כיון דמכח הרוב נחזיקו שנשבע לשקר הואיל דהרוב מוחזק אצלינו לבירור עיי"ש ולפ"ז י"ל כ"ז היכי דהוי רוב גמור שפיר הנשבע נגד הרוב חשיב כמו נשבע לשקר אבל היכי דהרוב אינו רוב גמור בכה"ג פשיטא דהנשבע נגד רוב כזה לא יהי' מוחזק כנשבע לשקר ואפ"ה יועיל לחייב שבועה הואיל דעכ"פ גם רוב שאינו רוב גמור לא גרע מטוען ספק עפ"י עד דמועיל לחייב שבועה א"כ גבי משארסתני נאנסתי הרי הוא טוען שמא עד שלא ארסתיך ושמא תחתיו וברצון וכמ"ש בתוס' כתובות ד"ט ובפנ"י שם וא"כ בצד הספק שמא תחתיו וברצון בזה הרוב רצון מסייע להבעל ומבואר בכתובות דט"ז דברוב מסייע להאשה משוי לטענת הבעל לטענת שמא ה"ה הכא ע"ו רוב המסייע לבעל מועיל עכ"פ להשביעה שהיתה אנוסה וכקושית הבר"א והכא לא נחזיקה כנשבעה לשקר כיון דרצון ל"ח רוב גמור וכיון דמחויבת לישבע שהיתה אנוסה שוב מגלגלין עליה ג"כ לישבע שנאנסה תחתיו אף דבזה ל"ח טענתו טפי מספק מ"מ גלגול שבועה בא גם על הספק ומיושב הכל בס"ד ודו"ק:
ב) נחזור למ"ש כת"ה לשי' הסוברים דפיתוי קטנה חשיב אונס א"כ מכ"ש בזנתה בעת שטותה דחשובה אונס וא"כ ה"ה בזנתה בעת שכרותה דחשיבה אנוסה הנה לכאורה אם כנים דבריו הי' מקום לומר אף לשי' הסוברים דקטנה נאסרה בזנות מ"מ לפמ"ש בח"ס אה"ע סי' קע"ב דקטנה שלא הגיעה עוד אף לכלל קצת דעת לכ"ע לא נאסרה וכן כ' בח"ס יו"ד סי' שי"ז דאף דלא נאמר שיעורין לב"נ מ"מ ב"נ קטן שלא הגיע עוד לכלל קצת דעת לכ"ע פטור מעונש א"כ ה"ה בנשתכרה הרבה עד שסר ממנה כל דעתה באותו שעה בכה"ג חשיבה כאין לה אף קצת דעת ולא נאסרה אליבא דכ"ע ובזה מיושב מ"ש בש"ש שמעתתא א' פט"ז דקטנה המקנין אותה מקטן בן ט' מותרת לבעלה דחשיב בכלל דשאבד"ל ולכאורה קשה מש"ס סוכה דמ"ב דמבואר דקטן חשיב דשיבד"ל ולפ"ז א"ש דהש"ש מיירי כ"ז שלא בדקוהו אם יש לו אף מקצת דעת שפיר הוי דשאבד"ל אבל התם בסוכה דמ"ב דמיירי ששואלין אותו אם יודע לומר שנגע בטומאה בכה"ג חשיב כיש לו עכ"פ קצת דעת שפיר חשוב דשיבד"ל וז"ב אך בגוף הדבר י"ל כיון דשכרותו של לוט לא שכוח א"כ דבר זה חשוב בגדר מיעוט דל"ש ושוב י"ל דלא מהימנא אך באמת י"ל כיון דשכיח להשתכר מעט וזה ג"כ שכיח שע"י שכרות מעט נופל שינה על האדם ושינה הרי ג"כ חשוב אונס ונהי דמצינו בש"ס דאדם מועד לעולם בין ער בין ישן מ"מ מפורש בש"ע סי' תכ"א לחלק בין היכי שהלכו שניהם לשכוב ביחד אז ל"ח אונס אבל באם א' הלך לשכב יחידי ואח"כ שכב חבירו אצלו אז הראשון חשיב אונס גמור וע' בשו"ת עבוה"ג סי' ס"ט שהביא סברא זו בשם הר"ן וע' שו"ת רח"כ או"ח סי' י"ט לענין אשה שהמיתה ילד בשעת שינה מ"ש בזה א"כ נהי דהיא אינה אומרת שבא עליה בשעת שינה מ"מ הכא הרי לפי דבריה אינה יודעת כלל ממה שעשה עמה בלילה וא"כ יש לנו לפרש דבריה דע"י מעט שכרות היתה ישינה וכהא דמצינו דמתרצין דברי העדים שלא והי' כמוכחשין ה"ה הכא יש לנו לפרש דבריה כדי שלא להוציאה מחזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה אך אכתי יש לנו לדון לפי"מ דמבואר בש"ס נדה ד"ג ישינה נמי אגב צערא מתערא ומרגשת יציאת דם ומבואר בס"ט סי' קפ"ג וסי' ק"צ דגם כתם הנמצא בשעת שינה ג"כ אינו רק מדרבנן מדלא ארגשה עיי"ש שהשיג על הלבוש ומהר"מ לובלין בזה וא"כ לפי"מ דאיתא בנדה דנ"ז כסבורה הרגשת שמש הוא א"כ י"ל כמו דתוכל להרגיש יציאת הדם בשעת שינה ה"ה דתוכל להרגיש בשינה הכנסת השמש ושוב ל"ח אנוסה ושוב י"ל דנאסרה אך באמת י"ל דתיכף אחר הכנסת השמש אף דמרגשת שהכניס בה מ"מ אז שוב י"ל יצר אלבשה וכהא דכתובות דנ"א וע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' קנ"ה שכ' דבהרגישה באמצע תשמיש ולא הודיעה לו פטורה מקרבן מכח יצר אלבשה רק שנסתפק די"ל בנדה כיון דיש לה היתר ל"ש יצר אלבשה עיי"ש ולכאורה דבריו צ"ע מהא דכ' בתוס' שבועות די"ז דלגבי בעל י"ל יצר אלבשה אסוף ביאה גם בנדה וחשיב שב מידיעתו על תחילת ביאה ואפ"ה בפורש באבר חי חייב חטאת גם אגמר ביאה עיי"ש ולפ"ז נשמע דאף א"נ דגם באשה שייך יצר אלבשה אפ"ה י"ל דחייבת וכמו דחזינן גבי בטל די"ל יצר אלבשה ואפיה חיוב אגמ"ב בפירש באבר חי וה"ה באשה וא"כ דברי הח"ס לכאורה צ"ע אולם ראיתי דיש לחלק דוקא בבעל דקעביד מעשה שפיר חייב אבל אשה דחשיבה קרקע עולם נהי דחייבת משום דהנאה חשיב כמעשה כמ"ש בתוס' ב"ק דל"ב מ"מ בגמ"ב די"ל יצר אלבשה שפיר פטורה וצדקו דברי הח"ס ולפ"ז י"ל דבזנות היכי דהיתה ישינה נהי שנתעוררה בהכנסת השמש מ"מ י"ל ממנ"פ בתחילת ביאה חשובה אנוסה ובגמ"ב שוב י"ל יצר אלבשה ושוב לא נאסרה:
ג) ובזה י"ל מה שהעיר בני הרה"ג מ' חיים יחי' בהא דקאמר בקידושין ד"י איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נ"מ בהערה בה ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר א"נ בכה"ג שקידש בביאה והמלמ"ל פ"א ממכירה העיר לשי' מהריב"ל דכמו דשבועה חשוב כפריש ה"ה היכי דיעבור איסור גם בסתמא חשוב כפריש א"כ לשי' התוס' שם דבפריש שיקנה בהעראה לכ"ע קני בהעראה א"כ בכה"ג אי נימא דלא קני בהעראה יעבור איסור ושוב י"ל דע"י האיסור חשיב כפריש שיקנה בהעראה וא"כ מה מספקא לי' להש"ס הרי בכה"ג פשיטא דקונה בהעראה עיי"ש ולפ"ז העיר בני הרב שיחי' גם בהא דקאמר הש"ס בהערה בה ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאתר לשי' התוס' שם דהיכי דפירש מיד לכ"ע העראה קונה ועיקר האיבעיא הוא בלא פורש עד אחר גמ"ב א"כ מאי מספקא לי' להש"ס הרי פשיטא דבלא פירש עד אחר גמ"ב דקונה בהעראה הואיל דע"י איסור חשיב כפריש ולשי' התוס' דבפריש לכ"ע קונה בהעראה א"כ שוב גם בסתמא חשוב כפריש דהרי ע"י שקיבלה קידושין מאחר וא"נ דלא קנה אותה בהעראה נתקדשה להשני וכיון דאינו פורש א"ע ממנה עד אחר גמ"ב כמ"ש התוס' שם א"כ חשיב כבא על א"א וא"כ ע"י האיסור חשיב כפריש לקנות בהעראה ושוב פשיטא דקונה בהעראה ומאי מספקא לי' להש"ס עכת"ק ולפ"ז א"ש דבאמת אגמ"ב אינו עובר כלל במה שאינו פורש ממנה די"ל יצר אלבשה וז"ב:
ד) עתה נבוא למ"ש כת"ה דכיון דאונס לא שכיח א"כ אינה נאמנת בלי מיגו באמת נודע מה שהעיר בשו"ת ספר יהושע די"ל דהא דאונס קלה אית לה הטעם דהוא גופא מפרסמת הדבר וכ"ז בפנויה שיודעת שבעלה ימצא פ"פ שפיר הי' לה לפרסם הדבר אבל בנשואה י"ל דרצתה להסתיר הדבר לפי שגם בביאת אונס גנאי היא לה וכמ"ש בתו"ש כתובות ד"ט ונהי דעכ"פ אחר שנתעברה הי"ל לפרסם הדבר אפ"ה י"ל שסברה שבזמן קצר יבוא בעלה לביתו וידור עמה ותוכל לתלות הילד מבעלה ואף בנולד הילד לי"א חדשים מ"מ תוכל לומר שהילד מבעלה ואשתהי ומפורש באה"ע סי' ד' דלא מבעיא בטוענת כך בוודאי דנאמנת ואף אם אינה לפנינו לטעון הכי מ"מ הוולד כשר ואינו ממזר דתולין דאשתהי ושוב ל"ש בזה הך דאונס קלא אית לה ושפיר נאמנת אף בלי מינו עיי"ש ופ' שו"ת כת"ס אה"ע סי' ו' שכ' ג"כ סברא זו וחוץ לזה י"ל דבנ"ד איכא מיגו דהיתה יכולה לומר שלא זינתה והוולד הוא מבעלה ואשתהי ואז היתה מכשרת גם את הוולד ואף שבתה הילדה סיפרה ממנה דברים מכוערים וא"כ היכי דיש עידי כיעור שוב לא תלינן דאשתהי ושוב ליכא מיגו כבר כ' הפוסקים דכ"ז ביש ב' ע"כ אבל הכא דליכא על הכיעור רק בתה הילדה לחוד אכתי יש לתלות דאשתהי ואכתי יש לה מיגו ונהי דטענת המיגו לא שכיח דאשתהי ל"ש ורק בטוענת אשתהי נאמנת משום דחז"כ וגם ח"ה לבעלה מסייע לה אבל לומר שתהי נאמנת לומר נאנסתי במיגו דאשתהי י"ל דכיון דאשתהי לא שכיח לא ניחא לה לטעון הכי ושוב ל"ל מיגו מ"מ י"ל חדא דמצינו בש"ך סי' פ"ב דנאמן לטעון החזרתי במיגו דנאנסו אף דנאנסו לא שכיח ובפרט די"ל דדוקא היכי דטענה שטוען עכשיו הוי שכיח וטענת המיגו הוי ל"ש אז י"ל דל"ח מיגו דנוח לו יותר לטעון טענה זו דשכיח מלטעון טענת המינו דהוי ל"ש אבל היכי דגם טענה שטוען עכשיו ג"כ ל"ש אז אף דטענת המיגו ג"כ ל"ש מ"מ חשיב מיגו הואיל דגם טענה זו ל"ש ודמי להיכי דשניהם הם טענות שכיח וכעין מ"ש במהרש"א יבמות ד"ה דהיכי דשניהם א' ש"ב חשיב כשניהם שוה בכל עיי"ש וכמו שהרגיש בזה בתומים בדיני מיגו אות מ"ו א"כ בנ"ד ממנ"פ אי נאנסתי הוי טענה דשכיח פשיטא דמהימנא לומר נאנסתי אף בלי מיגו ועיקר הא דבעי מיגו משום דאונס ל"ש א"כ אכתי יש לה מיגו דהיתה יכולה לומר דאשתהי נהי דל"ש מ"מ בכה"ג דגם טענה זו ל"ש שפיר חשיב מיגו אף אי טענת המיגו ל"ש וז"ב.
ה) ובפרט די"ל לפמ"ש הפוסקים דהיכי דלא איתרע החז"כ שלה נאמנת נאנסתי אף בלי מיגו א"כ בנ"ד דליכא עדים על היחוד ולפי דבריה לא נתייחדה עמו לפי שהדלת הי' תמיד פתוח ובפרט שבתה הי' תמיד בביתה נהי דבפרוץ ביותר לא סגי בשמירה כזו ובפרט שהי' שמה בכל לילה איזה שעות שהי' עובד שם מלאכת סנדלר ולילה דמי לשדה כמבואר באה"ע סי' כ"ב מ"מ י"ל נשי לאו דינא גמירי לידע אם גם בכה"ג יש איסור יחוד וא"כ הרי כ' הנוב"י דבליכא עידי יחוד נאמנת לומר נאנסתי א"כ בנ"ד איכא ג' ספיקות להיתר שמא כסברת הספ"י והכת"ס דבנשואה ל"ש הא דאונס קלא אית לה וא"צ מיגו ואף לפמ"ש בשו"ת ד"ח אה"ע ח"ב סי' ד' דגם בנשואה י"ל אונס קלא אית לה, מ"מ שמא היכי דלא איתרע החז"כ א"צ מיגו ושמא בנ"ד חשיב בכלל יש לה מיגו דהיתה יכולה לומר אשתהי וכבר כ' הכת"ס דאשתהי חשיב ס' השקול ונהי די"ל דבנ"ד ל"ש לומר אשתהי כיון דלא הוכר עוברה רק אחרי ה' חדשים מנסיעת בעלה מביתו א"כ י"ל דכל כך לא הי' משתהי הכרת העיבור וכמ"ש בתוס' יבמות דל"ז דמה"ט א"צ להמתין אחר ג"ח לפי שכל כך לא הי' משתהי הכרת העיבור אפ"ה י"ל דוקא התם שפיר כ' התוס' דאחר ג"ח אם תינשא ידקדקו איזה זמן אחר הנישואין אם לא והי' ניכר עוברה ידעו שהוא מן השני אבל בנ"ד אפשר שהי' הכרת עובר עוד מקודם ה' חדשים לנסיעתו ורק שלא הי' רמיא עלה דאינשי לדקדק אחריה אם היא מעוברת ושפיר אכתי יש לה מיגו לומר דאשתהי ובפרט שיש לצרף סברת האומרים דבנשואה א"צ מיגו וגם הרי לשי' כמ"פ נאמנת לומר נאנסתי אף בלי מיגו וכת"ה חושש מכח זה שהבועל מכחישה באמת ז"א דוקא אם הי' הבועל אומר שלא בא עליה א"כ החז"כ הי' מסייע לדבריו וא"כ הי' האשה מוחזק למשקרת ושוב הי' מקום לחוש שמא זינתה עם אחר ברצון אבל הכא לפי דבריו שאומר שבא עליה ברצון א"כ עכ"פ הרי הוא מודה שבא עליה א"כ לדבריו עכ"פ רשע הוא א"כ החז"כ שלו כבר איתרע והחז"כ שלה לא איתרע באם היתה אנוסה א"כ טפי יש לנו לומר דוודאי לא זינתה ברצון כדי שלא לקלקל החז"כ שלה ודבריו לא מעלין הואיל דאף אם היתה אנוסה אבל עכ"פ הוי רשע ובדבר הכיעור שאמרה בתה הילדה כבר הבאתי דעדות על הכיעור מקרוב קטן ל"מ כלום ובפרט בזה"ז דיש חדר"ג לא מהימן הבעל לומר שמאמין לדברי העד כמפורש באה"ע סי' קע"ח ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דאם הבעל רוצה לגרשה יוכל לגרשה וכמ"ש בשו"ת רעק"א סו' צ"ט דבילדה ליב"ח אף א"נ דשריא לבעלה מכח אשתהי מ"מ אם חושש שמא זינתה יוכל לגרשה אף בע"כ ע"י היתר ק"ר עיי"ש אבל באין רצונו לגרשה אין בידינו לאוסרה עליו הואיל דגם בילדה לי"א חדשים ג"כ שייך אשתהי וכמ"ש הגרעק"א לדחות דברי שו"ת יד אליהו עיי"ש כנלע"ד בס"ד לדינא ולחומר הנושא וצרף לזה עוד רב גדול א' ועיין בספרי ח"ג סי' ק"ג:
א' מצורע כ"ח אדר ב' תרע"ו פה ווייצען יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל