מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן לז
להרב הה"ג הקדוש בנש"ק מ' משה הלברשטאם ז"ל אבד"ק שינאווא יצ"ו.
בדבר שאלתו בעירכם המנהג מאז שבעסק מכירות מקומות בהכ"נ ובהמ"ד נתמנו ע"ז הגבאים בצירוף איזו יח"ס ובראשם הרב אב"ד והבד"צ גם הי' שם מנהג שהרבה אנשים קנו מקומות בבהכ"נ ובהמ"ד ע"מ שלא לשלם הכל בפעם א' רק לשלם לאחדים ונכתב בפנקס שם הקונה וסכום מחיר המקח ובכ"פ שנותן איזה סכום נרשם זאת בהפנקס וכשגומר לשלם כל דמי מחיר המקח אזי הגבאים נותנים לו קנין מקוים בחת"י הרב והבד"צ והי' שם איש א' שהחזיק במקומות בהכ"נ בעז"א ובעז"נ וגם בבהמ"ד החזיק מקום א' בעז"א וזה איזה שנים שהאיש הנ"ל של"ח ואשתו וב"ב קבעו דירתם בעיר אחרת ועד עתה לא נעשה שום החלטה במקומות הללו וכעת קנה איש א' המקומות מהאשה ויורשי הנפטר הנ"ל ורק זאת לדעת שלא נמצא שום פנקס אם כבר שילם אביהם דמי מחיר המקומות וכעת בא הקונה הנ"ל להרב והבד"צ ולהגבאים לחתום את הקנין ויש שמה מערערים אחר שלא נודע אם אבי היורשים שילם דמי המקומות ומה שלא הי' שום מערער על המקומות בעת שהי' אביהם בחיים חיותו זאת הי' מפני שהו' איש מסוים וגבר אלם גם יש עוד סכסוך דהיינו שראשי הקהילה חתמו שמם על קנין הנ"ל וגוזרים על הגבאים והרב שיחתמו ג"כ שמם על הקנין והבע"ב טוענים אחר ששם המנהג שדבר זה אינו מסור בידי ראשי קהילה זולת בידי הגזברים והרב והבד"צ וא"כ הכתב קנין של הקהל הוו כחספא בעלמא זה תורף הטו"ת:
א) והנה בעסק תקנת הקהל ידוע מחלוקת הקדמונים דעת ר"ת דאין כח בידי ט"ה לעשות תקנה רק בנתמנו בפירוש על זה ודעת הראבי"ה דט"ה בידם לתקן כ"מ שירצו ובאופן שלא ימחו הרוב וברמ"א חו"מ סי' ב' מובא דהמנהג שט"ה בעירם הם כב"ד הגדול אף שיש מערערים וכיון שכן המנהג י"ל דחשיב כקיבלו עליהם אנשי העיר שיהי' כח בידי ט"ה לתקן בכל דבר כיון דידעו שכן הוא המנהג ואם לא רצו להסכים לזה שיהי' כח בידם לתקן בכל דבר הו"ל לאנשי העיר מיד בשעת מינוי הט"ה להתנות ע"ז הואיל דידעו דלא יהי' נאמנים לטעון נגד המנהג וגדול כח המנהג כמבואר ברמ"א חו"מ סי' ש"א וכה"ג כ' ברשב"ם ב"ב דצ"ב דלשמואל דס"ל דרוב ל"מ בממון הו"ל להלוקח להתנות עיי"ש וגדולה מזו מצינו בש"ס ב"מ דק"י דמנהג מהני לענין אריס וכ' הנמ"י דמנהג חשוב כמו עדים ואף מיגו נגד מנהג ל"מ וע' בש"ך סי' פ"ב בדיני מיגו שהעיר ממתני' פ"ח דפיאה דל"מ מיגו נגד מנהג ועיי"ש שהעור דלר"י בב"מ דק"י דסובר דבעה"ב נאמן אף נגד מנהג ותיקשי עליו ממתני' דפיאה הנ"ל ובתומים כ' די"ל דמנהג לא עדיף מרוב וגבי פיאה דהוי מידי דאיסורא ובאיסור הרי מועיל רוב וכיון דמנהג הוי עכ"פ כמון רוב שפיר אף מיגו ל"מ נגד מנהג אבל לגבי אריס דנוגע לממון א"כ כמו דרוב ל"מ בממון ה"ה מנהג נמי ל"מ דגם מנהג לא עדיף מרוב ושפיר סובר ר"י דמועיל מיגו נגד מנהג וחזר והעיר מתוס' ב"ב דצ"ב דמוכח מקושיתם דמועיל מיגו נגד רוב אף דהתם קאי לרב דסובר דרוב מהני בממון ונשמע דאף במידי דמועיל רוב אפ"ה מיגו נגד הרוב מהני עיי"ש שהניח הדבר בצ"ע ובאמת וי"ל דעיקר הטעם דלרב מועיל רוב בממון משום דסובר דרוב חשיב בירור כמ"ש הכו"פ ולפ"ז י"ל היכי דיש מיגו נגד הרוב אז עכ"פ מועיל המיגו שלא יהי' עוד הרוב בכלל בירור ושפיר תו ל"מ הרוב בממון גם לרב אבל לדידן דרוב ל"מ בממון שפיר י"ל דבאיסורין דהתירה רחמנא לסמוך על הרוב אז אף שיש מיגו נגד הרוב ונחלש כח הרוב קצת ול"ח בכלל בירור מ"מ לדידן כל רוב ל"ח בירור ואפ"ה התירה התורה לסמוך עליו ה"ה אף שיש מיגו כנגדו ג"כ מותר נסמוך על הרוב ושפיר גבי פיאה ל"מ מיגו נגד מנהג הואיל דמנהג הוי עכ"פ כמו רוב אבל באריס דנוגע לממון שפיר סובר ר"י דבעה"ב נאמן במיגו דהשתא רוב ל"מ בממון מכ"ש היכי דיש לו מיגו נגד המנהג בוודאי דל"מ וצדקו דברי התומים בס"ד אכן לשי' מהרי"ט דמנהג חשוב בירור גמור שוב הדרא קושית הש"ך לדוכתא וכמ"ש התומים שם עכ"פ נשמע דגדול כח המנהג וע' שו"ת דברי ריבות סי' ס"ח ושו"ת ח"ס יו"ד סי' ה' ובשו"ת ד"ח חו"מ ח"א סי' כ"ג וסי' כ"ד שהכריעו דמכח המנהג יש כח בידו ט"ה לתקן בכל דבר ויוצמח לפ"ז דהכתב קנין שניתן מהקהל להקונה מועיל:
ב) איברא די"ל להיפוך הואיל דכל תוקף כח הקהל הוי רק מצד המנהג א"כ לפ"ז בקהלתכם שהמנהג מאז דמכירות מקומות אינו מסור בידי הקהל א"כ וודאי דהקהל שנתמנו כעת נתמנו ג"כ רק אדעתא דמנהגא שהי' שם מקדמת דנא וכבר כ' הרא"ש ב"מ די"ד דכמו דמועיל מנהג לקיים קנין ה"ה דמהני מנהג לבטל קנין וע' שו"ת עט"ח יו"ד סי' כ"ד שכ' דנהי דבכל קנין א"א לבטל הקנין רק אם ועשו קנין על הביטול ובמחילה לחוד לא סגי כמפורש ברמ"א חו"מ סי' קפ"ט אפ"ה היכי דהקנין נגמר רק בסטימתא שוב מועיל סטימתא לבטל הקנין במחילה לחוד הואיל דעפ"י מנהג הסוחרים במחילה לחוד נפקע הקנין עיי"ש ואף לשי' הראבי"ה דגם מדינא כח בידי ט"ה לתקן בכל דבר אפ"ה עיקר הטעם משום דבסתמא נתמנו על כל דבר א"כ הכא דהי' המנהג בפירוש דבמכירות מקומות אין להקהל שום כח פשיטא דל"מ כלל עשיית ט"ה בזה נגד המנהג אשר בעירכם שדבר זה מסור רק ביד הרב והבד"צ והא מצינו דלמכור בהכ"נ אין רשות בידי ט"ה בלי הסכמת אנשי העיר ובבהכ"נ של כרכים שיטת המ"ב דל"מ מכירתם אף מדעת אנשי העיר וע"כ משום דלא נמסר להם כח לעשות בדברים כאלו בלי דעת אנשי העיר ה"ה הכא כיון דלא ניתן להם מאז כח במכירות מקומות רק הדבר מסור ביד הרב והבד"צ פשיטא דהכתב קנין מהקהל אין בו ממש וביותר ביאור י"ל דאף לשי' הראבי"ה ואף בנתמנו בסתמא אפ"ה אם הרוב ממאנים בתקנתם בוודאי דמועיל מחאה של הרוב וכמ"ש הח"ס סי' ה' ומכ"ש אם יש חכם העיר הא מפורש בחו"מ סי' רל"א דאינם יכולים לעשות בלי דעתו וכמ"ש הח"ס לדוגמא מדברי הירושלמי מובא בתוס' יומא די"ב דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה ומסתברא דתלוי במלך ואחיו הכהנים עיי"ש ומכ"ש בנ"ד דהמנהג להדיא שלא לעשות בזה בלי הרב בוודאי דהקהל שנתמנו כעת א"א להם לעשות בזה מאומה בלי דעת הרב ובפרט דהרב נתמנה שם לרב מקודם שנתמנו אנשים הללו לראשי קהילה א"כ אין בידם לגרע זכות הרב שנתמנה לזה מקודם וכהא דמפורש בש"ס תענית די"ב ביחיד שקיבל עליו להתענות בה"ב של כל השנה ואירע בהם יו"ט הכתובים במג"ת דאם גזרתינו קדם לנדרו יבטל נדרו מפני גזירתינו ואם נדרו קדם יבטלו גזירתינו מפני נדרו עיי"ש א"כ הדבר פשיט דאין כח בידי ט"ה לשנות מכפי המנהג שהי' אז שדבר זה מסור ביד הרב והבד"צ:
ג) ובפרט דיפה כ' כה"ק דלכאורה מפורש ברמ"א סו' קס"ג דבכל עניני ציבור יגיד כ"א דעתו לש"ש וידוע ג"כ שיטת רוה"פ דהא דרוב יכולים לכוף להמיעוט בעי דוקא שיהי' מתוועדים כולם ביחד כדי שיהי' רמת"כ וכמו שהי' גבי סנהדרין א"כ בזה"ז דמינוי הקהל הוא עפ"י בחירה וכ"א בא בפ"ע ונותן פתקא א"כ ל"ח בכלל רמת"כ וי"ל דל"מ כלל המינוי של אותן האנשים שלא נתמנו מדעת כל אנשי העיר ונהי דקשה לומר כן כי עי"ז יתבטלו כל תקנת הקהל ויתרבה המחלוקת כמ"ש בשו"ת הרא"ש אבל עכ"פ לעשות דבר נגד המנהג שנהגו מאז ע"ז בוודאי דל"מ המינוי שלהם עכת"ד ודבר חכמה אמר בזה אולם אכתי יש עלינו לברר גוף הדין ולכאורה הרי מפורש ברמ"א חו"מ סי' קמ"ו סעיף ו' דהבא מכח ירושה א"צ כלום אם ידעינן עכ"פ שדר בו המוריש או היורש ג"ש א"צ שום טענה א"כ היכי דאבי היורשים ישב על המקום כמה שנים באין מוחה א"כ מפורש בט"ז חו"מ סו' קצ"ב דבמקומות בהכ"נ ישיבה הוי חזקה דדמי לשביל של כרמים דנקנה בהילוך דעביד לכך ועיי"ש בנה"מ א"כ כיון דכבר נקנה המקום לאביהם א"כ אף אי הי' הדבר ברור שבשעה שקנה המקום לא פרע ושוב הי' חשיב עכשיו בכלל איא"פ מ"מ מבואר בחו"מ סי' ע"ה דיורש גם באיא"פ פטור ועיי"ש בקצה"ח שכ' דאף למ"ד דגם בלא הו"ל למידע חייב אפ"ה פעור היורש הואיל דטוענין ליורש שוודאי פרע אביהם ונודע מ"ש בבי"מ אה"ע סי' קע"ח דאף בכבר טען אביהם איא"פ ומת אפ"ה היורשים פטורים דאצלם הוי ס' על התחלת החיוב עיי"ש אך בגוף דברי הבי"מ שכ' דמה"ט בה' נשים ל"מ רק שלא תשתה ולא לפוסלה מכתובתה משום דלענין הכתובה הוי הבעל בכלל איא"פ לכאורה יש להעיר די"ל דחשיב ס' בחיוב דאם זינתה לא הי' עליו חיוב מעולם דעיקר החיוב הוי רק אחר מיתת הבעל או אחר הגט ואם זינתה לא חל החיוב מעולם ונודע מ"ש בתוס' ב"מ ד"כ וגיטין די"ג דל"ש מעמ"ש בכתובה משום דלא ניתנה לגבות מחיים וע' בש"ך סי' פ"ב בדינו מיגו אות ט"ו שכ' דאף לשי' התוס' ב"ב דבאיכא שטרא מעליא מהני מיגו להוציא אפ"ה בכתובה ל"מ מיגו להוציא הואיל דנולד ס' על התחלת החיוב ועיי"ש בהג"ה אמ"ב:
ד) ובזה יש להעיר ג"כ על דברי הפלאה שהעיר אקושית התוס' כתובות ד"ט בד"ה אי למיתב לה וכ' הפלאה די"ל דלגבי מנה חשיב הבעל בכלל איא"פ דחשש זינתה ברצון חשוב כמו פרעון עיי"ש ולפי הנ"ל ז"א כיון דכ"ז שלא גירשה לא התחיל החיוב א"כ י"ל דחשיב כמו ס' בחיוב ולכאורה י"ל בכוונת הפלאה לפי"מ דאיתא ביבמות דל"א אשה זו בח"ה לשוק עומדת אל תאסרנה מספק אף דבשעה שנולד הספק אכתי יש עליה איסור א"א אפ"ה הי' בה חזקה דאחר מיתת בעלה תהי' מותרת לשוק ואח"כ נולד הריעותא שפיר י"ל כיון דמעשה המתיר נעשה בוודאי רק הס' על מעשה האוסר עליך הראי' וכמ"ש הרשב"א שם א"כ ה"ה הכא כיון דבשעת נשואין הוחזקנו דעכ"פ אחר הגט והי' מחויב לתת לה מנה ומעשה החיוב היינו הגט הרי נעשה בוודאי ורק שיש ס' במעשה הפוטר שוב י"ל דחשיב כמו איא"פ דס' פטור אינו מוציא מידי חיוב וודאי כן י"ל בכוונת דברי הפלאה אך באמת ז"א דכ"ז למ"ד דגם בנולד ריעותא מחיים מהני חזקה אבל למ"ד דל"מ חזקה בנולד ריעותא מחיים והטעם כיון דנולד הס' קודם ביאת שעת היתר חשיב בכלל ח"א א"כ ה"ה הכא דנולד הס' שמא זינתה עוד קודם שנתגרשה שוב אכתי י"ל דחשיב ס' בחיוב ולפ"ז אזדא סברת הפלאה הואיל דקושית התוס' שם קאי לפי"מ שהוכיחו מקודם מהא דמשארסתני נאנסתי דמוציאין ממון ע"י ס"ס ולפ"ז שפיר הקשו אהא דקאמר הש"ס אי למיתב לה כתובה דלא מצי להפסיד לה הכתובה כיון דאיכא ס"ס ול"ש לומר דהתם שאני משום דחשיב בכלל איא"פ ז"א דהרי הש"ס שם בכתובות קאי אליבא דאביי מדקאמר אביי אף אנן נמי תנינא ואביי לשיטתו דל"מ חזקה בנולד ריעותא מחיים וכמ"ש בש"ך יו"ד סי' נ' וממילא לשיטתו גם בכתובה כ"ז שלא נתגרשה לא הוי בכלל חיוב וודאי ושוב לאביי לשיטתו ל"ח בכלל איא"פ רק הס' על החיוב ושפיר הקשו בתוס' ואזדא סברת הפלאה דלאביי לשיטתו הוי ס' בחיוב ודו"ק:
ה) ובזה י"ל קושית הפנ"י שהעיר בהא דמשארסתני נאנסתי דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה עכ"פ א"כ הו"ל כמו נ' ידענא ומתשואיל"מ ועפ"ז ניחא דלכאורה גם לענין מנה יש ס' שמא זינתה ברצון בשלמא לסברת הפלאה די"ל דלענין מנה הוי איא"פ א"כ הרי קיי"ל באומר נ' איא"פ ונ' לא ידענא דהוי מתשואיל"מ אבל לדידן דקיי"ל דשלא בהפ"מ ל"מ חזקה בנולד ריעותא מחיים ושוב גם לענין מנה חשיב כמו א"י אם נתחייבתי ורק דחייב עכ"פ מנה מכח הס"ס אבל עכ"פ ל"ח חיוב ברור ולא דמי להודאות פיו ואף לשי' הש"ך בסי' ע"ה דבמתחייב מקצת עפ"י ב"ד מועיל להתחייב שבועה מ"מ בעי עכ"פ שיהי' החיוב ברור אבל במתחייב רק מכח ס"ס אכתי ל"ח חיוב ברור להתחייב שבועה וז"ב ובזה י"ל קושית הרא"ש פ"ב דכתובות דאמאי לא יתחייבו היורשים שטוענים אלמנה הוית בשעה שנשאך אבינו לשבע שבועת מודה במקצת ועפ"ז ניחא דבאמת כבר העירו אחרונים דהא באשה שנתארמלה לפי דברי היורשים שנשאה כשהיא אלמנה א"כ הוא קטלנית ואסורה להנשא ושוב ל"ש לומר לכשתינשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי ושוב אף מנה אינו מגיע לה ובאמת ברא"ש פ"ד מכתובות הביא שיטה זו די"ל דגם מן השני אין להם כתובה אך בש"ס ובמות דס"ה מבואר דמהשני יש לה כתובה דאזלינן בתר רוב נשים שאינם קטלנית ורק בנישואין מחמירין דבס' סכנה חוששין אף למיעוט כמ"ש בתוס' פסחים דקט"ו ונהי די"ל דגם לענין הכתובה לא יועיל הרוב משום דרוב ל"מ בממון אפ"ה י"ל דזה חשיב כמו רוב גמור דמועיל גם בממון כמ"ש בתוס' סנהדרין ד"ג ובפרט די"ל דכתובה עדיף דחשובה מוחזקת וכמ"ש המרדכי פ' אלמנה ניזונית וע' באב"מ סו' ק"ג מ"ש בזה ובפרט דיפה כ' הרא"ש שם דעכ"פ כיון דבדיעבד אם ניסת ל"ת שוב חשיב בכלל לכשתנשא ואף א"נ כשיטת הי"מ דגם מהשני ל"ל כתובה כ"ז בנתברר עכ"פ ששני בעליה מתו אז י"ל כיון דעכ"פ אסורה להנשא לכתחילה ל"ח בכלל לכשתינשא אבל הכא הרי היא אומרת בתולה הייתי וחזקה"ג מסייע לדבריה ורק דר' יהושע סובר דבברי וברי ל"מ החזקה"ג להוציא ממון אבל עכ"פ פשיטא דמותרת להנשא דלענין איסור קטלנית בוודאי נאמנת לומר בתולה הייתי דחזקה"ג מסייע לה וכבר כ' הנמ"י דהא דבקטלנית מחמירין בב"פ הוי רק מטעם ספק וא"כ פשיטא דהיכי דחזקה"ג מסייע לה דלא מתו עוד שני בעליה דמותרת להנשא וכיון שמותר להנשא פשיטא דמגיע לה ג"כ הכתובה ונהי דלענין ממון אף חזקה"ג ל"מ מ"מ דבר זה לא גרע מאשה הניסת בע"א דאף דאין האחים יורדים לנחלה עפ"י ע"א מ"מ מגיע לה כתובה הואיל דמותרת להנשא עפ"י ע"ח חשיב בכלל לכשתינשא ושפיר מגיע לה כתובה וה"ה הכא וא"כ י"ל לפמ"ש לעיל דהיכי דגם המנה המחויב אינו מכח וודאי רק מכח ס"ס ל"ח בכלל הודאות פיו וא"כ הרי כבר הקשו בתוס' כתובות ד"ט דאמאי מגיע לה מנה בלא מצא לה בתולים הא יש ס' שמא זינתה תחתיו וברצון ותירצו דהוו ס"ס לחיוב שמא לאו תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס וס"ס מועיל להוציא ממון וכ"ז לגבי מנה שפיר מועיל הס"ס אבל במה שהעיר הפנ"י די"ל דהוי בכלל מתשואיל"מ כתבתי לעיל דלק"מ הואיל דגם על המנה באמת יש ס' שמא זינתה תחתיו וברצון ושוב עכ"פ ל"ח בכלל אשר ואמר כי הוא זה וא"כ ה"ה הכא באמת לפי דברי היורשים הוי קטלנית ואסורה להנשא וממילא ל"ח בכלל לכשתינשא וממילא אין מגיע לה הכתובה ורק דמתירין לה להנשא מכח חזקה"ג המסייע לה וממילא חשיבה בכלל לכשתינשא ושוב מגיע לה מנה עכ"פ אבל עכ"פ גם המנה אינו חיוב וודאי ועיקרו מכח חזקה"ג דמותרת להנשא וממילא הוי בכלל לכשתינשא ומגיע לה מנה עכ"פ אבל עכ"פ גם המנה אינו חיוב ברור ושוב ל"ח בכלל אשר יאמר כי הוא זה ושפיר היורשים פטורים משבועת מב"מ וז"ב בס"ד ודו"ק:
ו) אולם בגוף הדבר אי בכתובה קודם שנתגרשה חשיב בכלל חזקת חיוב או לא הדבר תלוי במחלוקת רש"י ותוס' כתובות די"ג דלשי' התוס' דבמתה האשה א"צ הבעל לזכות בכתובתה בתורת ירושה ורק דכ"ז שלא מת הוא מקודם לא התחיל החיוב כפיר קודם הגט ליכא חזקת חיוב אבל לשי' רש"י וכפי המבואר בשטמ"ק שם דהחיוב מתחיל תיכף ובמתה הבעל זוכה בהכתובה בתורת ירושה אז יצדק סברת הפלאה אבל מ"ש הפלאה לדחות קושית התוס' לא יוצדק דהרי התוס' לשיטתם שפיר קודם שנתגרשה ליכא חיוב וז"ב בס"ד:
ז) נחזור לדינא אם הי' המכירה בלי תנאי שוב הי' מקום לומר דביורש אף באיא"פ פטור אבל בנ"ד הרי הי' המכירה בתנאי שאם לא ופרע יתבטל המכירה וא"כ בס' אי פרע אביהם חשיב ס' על התחלת המכירה ושוב בכה"ג י"ל קרקע בחמ"ק קיימא ודוקא בסד"ד שיטת הרשב"ם ב"ב דל"ב דאזלינן בתר חזקת הלוקח אבל בס' במציאות מוקמינן בחמ"ק ונודע דעת בה"ג מובא בחו"מ סי' קצ"א דבאינו מפורש בשטר שקיבל המעות נאמן המוכר לומר שלא קובל והרשב"א חולק ובשו"ת מהרי"ט סי' קנ"ב כ' דאם כבר החזיק הלוקח אעפ"י שלא הי' עוד ג"ש מ"מ כיון דליכא ריעותא במה שאין השטר בידו נאמן הלוה ונהי דאם לא נתן המעות נתבטל המקח וכמ"ש המח"א ובנה"מ סי' קצ"א וסי' קצ"ט ושוב י"ל אוקמה בחמ"ק אפ"ה י"ל מדהניחו להחזיק בהקרקע א"כ מוכח שכבר שילם ומכ"ש הכא דהמוריש החזיק בהמקומות יותר מג"ש והגבאים לא מיחו בו והיכא דיש גבאים מהני חזקה גם בשל קהל כמפורש בחו"מ סוסי' קמ"ט ובנה"מ שם מ"ש ליישב קושיית התומים שם משותפים עיי"ש ובפרט בדבר העומד למכור ונמכר עפ"י, הרב ובד"צ בצירוף הגבאים בוודאי דמועיל חזקתו כמפורש בסי' קמ"ט ובזה ל"ש לומר אם איתא דקנה הוי לי' להיות קול ז"א כיון דעל גוף המכירה ליכא בזה שום ספק ורק עיקר הספק אי פרע א"כ פרעון הדמים וודאי דל"ל קול ושוב שפיר הי' מועיל חזקת אביהם ע"כ הדבר ברור לענ"ד דא"א להפקיע זכות היורשים ורק אם יש רגל"ד שלא כרע אביהם אז יש להטיל שבועה על אשת המוריש וגם על היורשים אם לא שמעו מאביהם שחייב עוד בעד מקומות הנ"ל וכו מצאתי בשו"ת בי"ש חו"מ סי' מ"ז אריכות דברים בזה כנלע"ד בס"ד לדינא:
ד' וישלח תרס"ב ראדימישלא יצ"ו.
בשולי המכתב ובגוף סברת הפלאה דבס' זינתה ברצון חשיב הבעל לענין הכתובה בכלל איא"פ העירני בני הרה"ג מ' חיים יחי' מדברי הב"ש אה"ע סי' קט"ו סק"ח עיי"ש:
הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.