אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן לה

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן לה

סימן לד

להרב הה"ג חו"ב וכו' כש"ת מ' שרגא פייביש ז"ל מוצד"ק צא נז יצ"ו

בדבר שאלתו באנשים שעשו ביניהם כתב וקיבלו על עצמם באו"ש להתחבר עם אנשי חבורה החדשה והותנו שעשרה אנשים הנקובים בשמותם מהחתומים על הכתב יש להם רשות לשנות וכעת מת א' מהעשרה אנשים הנ"ל ורוב מהחתומים מתחרטים ורוצים כעת להתיר להם להתחבר עם ראשי קהילה שנתמנו כעת וכפי ראות עיני כת"ה יש בזה ענין מצוה וגם איזה מהם כבר עברו זה תורף השאלה:

א) וכת"ה העיר די"ל דעי"ז שנתמנו ראשי קהילה אחרים זה גופא הוי כפתח ול"ח נולד משום דהוו נולד דשכיח והביא שיטת המבי"ט דבפתח א"צ היתר חכם מה"ת ולכאורה יש הוכחה לזה מש"ס יבמות דפ"ח דקאמר גבי הקדש אי דידי' משום דבידו לאתשולי והעיר ברשב"א ז"ל דהא י"ל מי יימר דמזדקקי לי' תלתא ולשי' המבי"ט ניחא דע"י פתח מה"ת א"צ היתר חכם ונהי דמדרבנן בעי ג' מ"מ לענין דרבנן שוב ע"א מהימן וכמ"ש בנובי"ק להשיג על הב"ש דע"א נאמן להעיד על מיתת אשה לענין להתיר לו חדר"ג עיי"ש וז"ב אולם יש להעיר מש"ס ב"ק דס"ו דגנב והקדיש מהני משום דהוו שינוי השם והקשו בתוס' דהא הוי שינוי החוזר וכ' הרשב"א דל"ח שינוי החוזר לפי שתלוי ביד ב"ד ושמא לא ירצו להתיר לו אבל לשי' המבי"ט שוב י"ל דחשיב שינוי החוזר וכה יש להעיר בהא דקתני הגנב שהקדיש ואח"כ טבח אינו משלם דו"ה דכי טבח דהקדש טבח א"כ לשי' המבי"ט דמה"ה חשיב שינוי החוזר וכל חלות ההקדש הוו רק מדרבנן א"כ היכי דכל חלות ההקדש הוא רק מדרבנן ל"מ לפוטרו מדו"ה וכמפורש בש"ס שם דלמ"ד מע"ש דרבנן ל"מ לפוטרו מחיוב דו"ה וע' במהרש"ל כתובות דל"ג וצ"ע:

ב) אך באמת יש להביא ראי' לשי' המבי"ט מנדרים ד"ט דקאמר כשהן הוהין נוזרין וכשהן מטמאין ורבו עליהן ימי נזירות הן מתחרטין ונמצא מביאין חב"ע ולכאורה צ"ע דהא כ"ז שאין להם היתר חכם לא פקע הנזירות ושוב ל"ח חב"ע ולשי' המבי"ט ניחא דזה הוי כפתח שמצאו דבר שעל אופן זה לא הי' נודרין ושפיר חשוב חב"ע אך מדברי הר"ן שם נראה דלא כהמבי"ט מדכתב לאו דוקא חב"ע אלא כעין חב"ע וסברתו כנ"ל כיון דבלי היתר חכם אכתי לא פקע הנזירות מיהו י"ל דהר"ן יסבור דלמ"ד חב"ע לאו ד"ת גם לענין אכילה לאו ד"ת א"כ שפיר נהי דמה"ת א"צ היתר חכם מ"מ יפה כ' הר"ן דל"ח חב"ע ממש הואיל דמה"ת ליכא שום איסור בחב"ע ומדרבנן הרי שוב בעי היתר חכם ושוב ל"ח חב"ע ולכך כ' כעין חב"ע אבל אכתי ליכא הוכחה לומר דהר"ן חולק על המבי"ט ועפ"ז יונח לנו דברי רש"י דנקט ומביאין חב"ע דרש"י לשיטתו בפסחים דכ"ב דבאכילה לכ"ע חב"ע אסור מה"ת א"כ חשיב חב"ע ממש דמה"ת א"צ היתר חכם ומדרבנן נהי דבעי היתר חכם ושוב ל"ח חב"ע מ"מ ע"י חומרת חז"ל לא יוכל לצמוח קולא לד"ת וכמ"ש בר"ן פסחים ד"ל:

ב) ובאמת מלשון הרא"ש מוכח כהמבי"ט מדכתב דהנדר אינו נעקר בחרטה רק ע"י הותר חכם מוכח מדבריו דבפתח שוב א"צ היתר חכם ודייק הרא"ש מדנקט הש"ס לשון מתחרטין מוכח דהכא לא מיירי בפתח רק בחרטה מש"ה מוכרח הרא"ש לדחוק כעין חב"ע אבל היכי דיש לו פתח אכתי י"ל דסובר הרא"ש כהמבי"ט דבפתח מה"ת א"צ הותר חכם שוב מצאתי בשו"ת מהרי"ט סי' י"ט שהרגיש על אביו המבי"ט מש"ס נדרים הנ"ל ובאמת מלשון רש"י חגיגה דף י' בד"ה אחת הפלאה לאיסור מוכח להדיא דגם בפתח בעי הותר חכם אף מה"ת עיי"ש ובני הרה"ג מ' חיים יחי' העיר מש"ס נזיר ד"ז במתני' דקתני הריני נזיר מן הגרוגרות בש"א ה"ז נזיר ובה"א אינו נזיר וקאמר בש"ס דטעמא דב"ש משום דס"ל הקדש טעות הוי הקדש וה"ה נזירות בטעות הוי נזיר והקשה בתוס' דגם לב"ה ליהוי נזיר כיון דאין לו חרטה והעיר מנזיר ד"ט במתני' דאמר אמרה פרה הריני נזירה אם עומדת אני דבש"א הוי נזיר ובה"א אינו נזיר וקאמר הש"ס ג"כ דהלכו ב"ש לשיטתם וב"ה לשיטתם ואמאי לא הקשו התוס' גם שם קושיא וזו וגם העיר דלשי' המבי"ט א"כ ל"ק קושית התוס' הנ"ל כיון דעכ"פ מה"ת פקע הנזירות ע"י היתר חכם אף בלי חרטה וכנודע מדברי המבי"ט ח"א סי' צ"ח דחכם יוכל להתיר מה"ת אף בלי פתח וחרטה ורק די"ל, בכוונת קושית התוס' דכיון דעכ"פ מדרבנן בעי חרטה שוב גם לב"ה צריך להיות עכ"פ נזיר מדרבנן ולפ"ז י"ל כ"ז בד"ז שפיר משכחת גם לב"ה עכ"פ נזירות מדרבנן אבל בד"ט הא מיירי בנזירות בתנאי א"כ כבר הקשה בתוס' נזיר די"א איך מועיל תנאי בנזירות הא ליתא עי"ש ותירצו דעכ"פ הקרבנות ישנו עי"ש וכבר כ' בתוס' נזיר ד"ב דבנזיר כזה דלא חל הנזירות רק מדרבנן ליכא בו קרבן ושוב ל"מ בו תנאי וממילא לא יוכלו התוס' להקשות בד"ט דיהי' עכ"פ נזיר מדרבנן משום דליכא חרטה ז"א הואיל דלשי' המבי"ט חכם יוכל להתיר מה"ת אף בלי חרטה ואי דנימא דיהי' עכ"פ נזיר מדרבנן הואיל דמדרבנן בעי חרטה לענין זה שוב י"ל כיון דהתם מיירי בנזירות ע"ת שוב א"א לומר הכוונה דיהי' נזיר מדרבנן כיון דבנזיר דרבנן ליכא קרבן ושוב לא הי' מועיל תנאו עכת"ד ודפח"ח ובאמת לענ"ד ז"א דמ"ש די"ל דלב"ה ל"ח נזיר אף דאין לו חרטה הואיל דמה"ת חכם יוכל להתיר אף בלי חרטה באמת אי נימא דחכם יוכל להתיר מה"ת אף בלי חרטה שוב גם לב"ש הי' מועיל דעיקר הא דלב"ש ל"מ שאלה משום דס"ל הקדש טעות הוי הקדש וכ"ז היכי דהחכם אינו מתיר רק ע"י פתח וחרטה א"כ עיקר ההיתר משום דהוי נדר בטעות אז לב"ש לא הי' מועיל התרה משום דלדידי' הקדש טעות הוי הקדש אבל א"נ דחכם מתיר בלי חרטה א"כ ע"כ דאין טעם ההיתר מכח דמשוי לה לנדר טעות רק הטעם מכח גזה"כ בכה"ג שוב גם לב"ש הי' מועיל התרה ומדחזינן התם דלב"ש ל"מ התרה ע"כ דסוגיא דהכא סובר דגם חכם לא יוכל להתיר בלי חרטה ושוב שפיר הקשו בתוס' דגם לב"ה יהי' נזיר כיון דאין לו חרטה וז"ב:

ג) וגם מ"ש דכיון דמה"ת חכם מתיר בלי חרטה ולא נשאר רק נזיר מדרבנן שוב ל"מ בו תנאי לענ"ד ז"א דכ"ז היכי דכל תחילת חלות הנזירות לא הו' רק מדרבנן ושוב לא הי' שייך בו קרבן שפיר ל"מ בו תנאי אבל הכא דבתחלת חלות הנזירות הי' נזירות גמור גם לענין קרבן והי' חל בו תנאי א"כ איך אפשר לומר עכשיו לאחר שניתר ע"י חכם בלי חרטה ונתבטל הנזירות מה"ת דכיון דליכא בו קרבן שלא יועיל בו תנאי ז"א כיון דבתחילת הנזירות לא הי' חלות להנזירות רק בתנאי איך אפשר עכשיו לבטל את התנאי דוקא במידי דלא הו' חל מעולם רק מדרבנן שפיר י"ל כיון דנא חל לענין קרבן ל"מ בו תנאי אבל הכא דמתחילתו חל הנזירות גם לקרבן והועיל בו התנאי ושוב שפיר י"ל דלא פקע וז"ב וחוץ לזה י"ל דגם בנזירות כזה דלא הי' עליו חלות לענין קרבן מעולם אפ"ה מועיל בו תנאי דכבר כ' הפלאה בהא דהקשו בתוס' דאיך מועיל תנאי בנזירות הא ליתא עי"ש דלכאורה צ"ב כיון דנזירות הוו רק דיבור א"כ בפשיטות צריך להיות מועיל בו תנאי דאתי דיבור ומבטל דיבור וא"צ להיות בו דיני תנאי כמ"ש בתוס' כתובות דנ"ו וע"כ דעיקר קושית התוס' הואיל דבנזיר איכא קרבנות חשיב כמעשה ושוב לא אתי דיבור ומבטל מעשה ורק דילפינן מב"ג וב"ר ושוב בעי ד"ת דומיא דהתם וע"ז חידשו התוס' שפיר הואיל דגוף הנזירות הוי רק דיבור ועוקר המעשה הוא מכח הקרבנות א"כ הקרבנות הרי ישנו עי"ש עכת"ד ונשמע דבנזירות כזה דליכא בו קרבן א"כ גוף הנזירות ל"ח רק דיבור שוב שפיר מועיל בו תנאי אף דליתא עי"ש הואיל דנגד דיבור א"צ ד"ת כסברת הפלאה וז"ב:

ד) נחזור לנ"ד הנה כת"ה כ' דהלשון של הכתב אינו מדוקדק באמת ע' בספרי ח"א סי' ס"א שהבאתי דלאביי בשבועות ד"כ בשבועה סגי בגילוי מחשבתו ה"ה הכא נהי דהלשון אינו מדוקדק מ"מ יש ג"ד שרצו לקבל על עצמם בחומר שבועה א"כ חשיב עכ"פ בכלל יד ונהי די"ל בשבועה בכתב דעיקרו משום גילוי מחשבתו והוי ג"כ רק כעין יד והיכי דגם הלשון של הכתב אינו מדוקדק שוב י"ל דבכה"ג ל"ח שבועה כלל משום דהוי כמו יד ליד אך באמת קשה לסמוך על זה לדינא אולם די"ל דבגוף הדבר בהא דשבועה בכתב כבר כ' בשו"ת ד"ח דגם המחמירין הוא רק משום דס' ד"ת לחומרא וא"כ נענין להתיר להם בחרטה דלשי' הריב"ש בנ"ד ל"ח בכלל נדר עד"ר ואף לשי' מהרי"ק דחשיב כמו עד"ר מ"מ כ' בשו"ת משיב כהלכה ובשו"ת מהרי"א סי' שכ"ט דרק מדרבנן חשיב כעד"ר ושוב י"ל ס' דרבנן לקולא דשמא שבועה בכתב ל"מ ואף דקודם המתרה הי' ס' ד"ת ושוב הי' מקום לומר דדמי לס' בנתגלגל דאסור מ"מ י"ל כמ"ש בשעה"מ פ"ו דמקוואות דבנולד על ד"ת ודרבנן ביחד אף דמחמירין לענין הד"ת אפיה מקילין לענין דרבנן כמו בס' ביצת נבילה וגם י"ל לפמ"ש החוות יאיר דכל הא דל"מ התרה בעד"ר הוא רק מדרבנן ושוב ל"ח טפי מס' דרבנן דהא בשבועה בכתב יש ס' אי הוי כלל חלות השבועה ובפרט שי"ל דגם המהרי"ק הסובר דבכה"ג חשוב בכלל עד"ר כוונתו רק מדרבנן אבל מה"ת י"ל דגם מהרי"ק מודה להריב"ש דבכה"ג ל"ח בכלל נדר עד"ר ולשי' הסוברים דגם בעד"ר ממש רק מדרבנן ל"מ התרה וא"כ י"ל בנ"ד דהוי בכלל תרי דרבנן ולפמ"ש בשעה"מ פ"י דמקוואות וחוו"ד סי' ק"י דבתרי דרבנן אף בס' נגד ח"א אזלינן לקולא הואיל דבזה עשו חז"ל את הס' להיתר גמור ודעת הפמ"ג בסי' שצ"ד דבתרי דרבנן יש להקל בספק אף היכי דהוי תרתי דסתרי עיי"ש ולפ"ז י"ל דבתרי דרבנן יש להתיר גם ס' בנתגלגל דעיקר הא דמחמירין בס' בנתגלגל משום דחשוב כמו תרתי דסתרי ובתרי דרבנן הא מקולין גם היכי דהוי תרתי דסתרי וכעין זו כ' ברשב"א ריש נדה דבדשאבד"ל דגזה"כ שאינו מקב"ט מס' אז אף בתרתי דסתרי יש להקל עיי"ש וכה העירותי בחידושי בהא דכ' המהרי"ט דלשי' הרמב"ם ז"ל הא דכתבה רחמנא להתיר ס' ממזר היינו אף בתרתי דסתרי להתירו בבת ישראל וממזרת ומוכח דתרתי דסתרי באמת הו' אסור מה"ת לולי גילוי דקרא אף דכבר כ' התוס' פסחים ד"י דהא דבבאו לישאל בב"א שניהם טמאים הוא רק מדרבנן אף דהוו תרתי דסתרי אך באמת התם הטעם משום דיש להעמיד לכל אחד בחזקת טהרה וכמ"ש התוס' שם אבל עכ"פ נשמע דהיכי דכתבה התורה קולא מיוחדת הכוונה להתיר אף בתרתי דסתרי וא"כ ה"ה בתרי דרבנן וז"ב:

ה) ובפרט דכבר הבאתי בחידושי שיטת הכנה"ג דבסד"ד אף ס' א' בגוף וס' ב' בתערובות מהני וה"ה דס' בנתגלגל מועיל במידי דכל הספק נצמח מחמת סד"ד דל"ש לומר שכבר אסרנו את הספק הואיל דסד"ד במקומו עומד וא"כ שבועה בכתב דהוו סד"ד שפיר ל"ש להחמיר מכח ס' בנתגלגל ובפרט דכבר כ' בשו"ת בית אפרים או"ח סי' מ"א דהיכי דתיכף ידענו דיוכל להיות נ"מ בדרבנן ל"ח בגדר ס' בנתגלגל א"כ הכא דתיכף ידענו דאחר ההתרה לא יהי' טפי מס' דרבנן שוב ל"ש להחמיר מכח ס' בנתגלגל ובפרט שלפי דברי כת"ה יש מצוה בהתרה זו א"כ לשי' כמ"פ לדבר מצוה אף שאין הרבים שייכים להמצוה ג"כ יש להתיר להם ואף אם הרבים מוחים מ"מ בנוגע לדבר מצוה מוטל על הרבים לבטל דעתם ולהסכים להתיר להם ובפרט שכבר עברו איזה מהם א"כ נודע שיטת הרשב"א מובא במלמ"ל דבכבר עבר מתירין אף בעד"ר כדי שלא יעבור עוד וע' במהרש"א גיטין דל"ג ובתומים סי' ע"ג מ"ש בזה ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דיש להקל להתיר להם ע"י פתח וחרטה כד"ת כנלע"ד בס"ד לדינא:

ג' בא תרס"ח ראדמישלא וצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה