מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן לד
להרבני המופלג בתוי"ר וכו' כש"ת מ' אהרן נ"י סת"מ מצעשינוב יצ"ו.
בדבר שאלתו בהניח נייר על היריעה והעמוד עליו נר כדי שיוכל לכתוב שורה התחתונה ומחמת שהי' הנייר מלוכלך בדיו בקצה השני נעשה דיבוק על שני אותיות האחרונות שבשם והדיבוק הו' כזה וה ורק ג' תינוקות הכירו כי הוא אותיות וה מהשם כי הכירו ההפרש שבין ו' לה' ורק שכת"ה נסתפק דאולי צריך לכסות להתינוק כל הה' ורק רגל ימין יושאר ואז יוכל להיות שיגיד התינוק שהוא ח' שיהי' נראה לו כשני זייני"ן וחטטרת על גבו והביא דברי מהרי"ט המובא במג"א ס"ק י"ט ומספר דע"ק זה תורף השאלה:
א) והנה בגוף דין דיבוק אותיות ידוע שהוא מחלוקת הפוסקים דלשי' הסמ"ק בנעשה הפסול אחר הכתיבה אף בנפסל גוף האות והיינו שנפל טיפת דיו עלן האות או מ' פתוחה שנסתמה סגי בגרירת מקום (הדיבוק ול"ח ח"ת כיון שכבר הו' נגמר צורת האות כתיקונו ואף שנפסל אח"כ מ"מ אם הסירו הדיו או מקום הדיבוק נתעורר קדושה והראשונה וכמו דאינו מעכב אם ניקב סמוך לאות אחר הכתובה דל"ח מוקף גויל ואפ"ה אינו פוסל לחד תירוץ בב"י סי' ל"ב וה"ה דליכא חשש ח"ת בכה"ג אבל בנדבק מתחילת הכתובה אף אות לאות מ"מ פסול ונהי דתינוק יוכל להכיר האותיות מ"מ ל"ח כתיבה תמה ורק בס"ת מהני תיקון ולמחוק כל השני אותיות אבל גרירת הדיבוק נ"מ דחשיב ח"ת וא"כ בתפילין אם כבר כ' אחריהן שוב נ"מ תיקון דהוי שלכס"ד והרשב"א ג"כ קאי בשיטה זו דאם נעשה הדיבוק אח"כ אף בגוף האות כמו מ' פתותה שנסתמה מהני גרירת הדיבוק ול"ח ח"ת ולא עוד דדעת הרשב"א דא"צ לגרור כלל דכל הראוי אינו מעכב וע' ברשב"א שבת דק"ד בהא דחטריה לגגו דחי"ת ועשאו ב' זייני"ן דמבואר בש"ס דחייב לענין שבת וכ' הרשב"א דע"כ דבכה"ג ל"ח ח"ת דאל"כ לא הי' חייב לענין שבת ועיי"ש בר"ן נשמע דלשי' הרשב"א בדיבוק אות לחברתה וצורת האות עליו א"צ לגרור אבל מ' פתוחה ונסתמה אח"כ עכ"פ צרין לגרור ורק דלא מיפסל משים ח"ת אבל גרירה בעי לפי שאין צורת האות עליו אך אנו קיי"ל כשיטת הסה"ת דגם בנפסל האות אחר הכתיבה והיינו שנפל דיו או מ' פתוחה שנסתמה צריך לגרור כל החרטום דבלא"ה יפסול משום ח"ת ואם נעשה דיבוק מאות לחברתה בין אם נעשה קודם שנגמר האות בין אח"כ צריך לגרור ורק דליכא בזה חשש משום ח"ת כיון דליכא בזה שינוי בגוף האות לכך מותר לתקן ולגרור הדיבוק לחוד ול"ח ח"ת ובמחבר סי' ל"ב סעיף י"ח מפורש דבדיבוק אותיות זה לזה בין קודם שנגמר בין אח"כ פסול וצריך לגרור ומיהו גרירה מהני ול"ח ח"ת כיון שהאות גופא לא נשתנה ובט"ז שם הביא שיטת הרשב"א והעלה דבנעשה אח"כ אפשר לסמוך על הרשב"א להכשיר בלי גרירה ובמג"א ס"ק כ"ז כ' בשם הב"ח דבנדבק כל האות ל"מ תיקון ובנת"ח שם העלה להקל:
ב) ולדינא אנו סומכין אשיטת סה"ת (דבנעשה דיבוק בין אות לאות אף מתחילת הכתיבה מהני גרירת הדיבוק ול"ח ח"ת וגם בתפילין ל"ח בכלל שלכס"ד ועיי"ש בשע"ת ס"ק ל"א שכ' בשם הדבר שמואל דרק ביש ס' שמא נעשה הדיבוק לאחר שנגמרו האותיות אז מהני גרירה מכח ס"ס שמא נעשה אחר גמר האותיות ושמא כסה"ת אבל היכי דוודאי נעשה קודם גמר האותיות יש להחמיר מכח שיטת הסמ"ק והרשב"א וחשיב שלכס"ד ורק שכ' שם דהסופרים נהגו להקל יצא דהמנהג להקל לגרור בדיבוק שבין האותיות וליכא חשש לא מכח ח"ת ולא מכח שלכס"ד ורק בנשתנה צורת האות ע"י הדיבור כ' במג"א דהוי כמו מ' פתוחה שנסתמה ובבאה"ט שם בשם אבן עוזר כ' דנדבק אות לחבירו בתחלת הכתובה ל"מ גרירה ובפמ"ג אות כ"ח כ' דגם באותיות השם שנדבקו למטה ג"כ מותר לגרור ולא אמרי' שמא כשיטת הרשב"א דא"צ לגרור ושוב גור בחנם ז"א דאי אסור לגרור לעולם שוב הי' חשוב אינו ראוי לבילה דדוקא לענין שבת כ' הב"ח דאיסור גרירה בשבת לא משוי לה לאינו ראוי כיון דיהי' ראוי למחר וכה"ג כ' בתוס' חגיגה ד"ב דנהי דקרבן קטן לא חזי להקריב ביו"ט אפ"ה לא דמי לחיגר ביום ראשון הואיל דידעינן דלמחר יהי' ראוי:
ג) ובאמת יש להעיר ממ"ש בשאג"א סי' ו' דבעומד באמצע שמ"ע ושומע קדושה די"ל דאינו יוצא בשמועה ונהי דשומע כעונה מ"מ היכי דאסיר לענות לא אמרי' שומע כעונה דהוי כמו אינו ראוי לבילה ומוכח דגם היכי דרק איסורא רכוב עליו ג"כ חשיב אינו ראוי ודלא כשיטת הב"ח ואולי ש לומר דכוונת הב"ח הוי דוקא לענין שבת דרק יומא קגרים וקיל טפי וכסברת הט"ז בחי"מ סי' ר"ח לענין אעל"מ עיי"ש וע' בפרישה יו"ד סי' א' לענין ערום דל"ש שומע כעונה וע' פמ"ג או"ח סי' ק"ד לענין מי שידיו מטונף די"ל דל"ש שומע כעונה מכח דאסור אז לברך ורק שם כ' דאי בעי הי' יוכל לנקות ידיו אבל עכ"פ מוכח דע"י איסור ל"ח כעונה וגם יש להעיר מש"ס ב"ב דקנ"ו דקאמרו רבנן בשבת דבריו קיימינן אבל לא בחול ר"י אומר בשבת ק"ו בחול וכ' רשב"ם בשבת אף שאיני ראוי לקנין מכ"ש בחול דראוי לקנין וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת א"כ מפורש דבשבת מכח האיסור שבת חשיב אינו ראוי אף דרק יומא קגרים ונשמע דלא כהב"ח הנ"ל:
ד) ובאמת בזה יש להעיר בהא דהערי' דבשבת הי' הו"א לומר דלא יועיל משום דאינו ראוי לקנין וקשה הרי כל איסור קנין בשבת אינו רק מדרבנן וא"כ עכ"פ מה"ת מיקרי ראוי ונהי דעכ"פ מדרבנן אינו ראוי מ"מ כבר נסתפק במלמ"ל פ"ז מתרומות די"ל דאינו ראוי מדרבנן ל"ח בכלל אינו ראוי מה"ת י אך באמת ניחא דכיון דכל הא דמועיל צוואת שכ"מ בדיבור לחוד הוא רק מדרבנן א"כ לענין זה שפיר י"ל כיון דעכ"פ מדרבנן אסור לקנות בשבת שוב עכ"פ לזה חשיב אינו ראוי שלא יועיל צוואת שכ"מ בדיבור לחוד ודרבנן מהני לדרבנן כמ"ש בתוס' חולין דע"ג ור"ן פסחים ד"ל ושפיר קאמר ר"י דמדחזינן דמהני בשבת נשמע ממילא דא"צ כלל שיהי' ראוי לקנין וז"ב עכ"פ מבואר מדברי הרשב"ם דלא כשיטת הב"ח אולם לעומת זה מצינו בש"ס פסחים דס"ט דמשני גברא לא חזי והיינו חולה או זקן אבל הזאה בטמא גברא חזי תקוני הוא דלא מתקן וכ' התוס' דאף א"נ דשלא לאוכליו מעכב כ"ז בלא חזי בגופו אבל היכי דבגופו חזי ורק שמעוכב מכח איסור הזאה בשבת מיקרי חזי ומוכח דהיכי דרק איסור שבת גורם אכתי חשיב ראוי ונהי די"ל דוקא התם דהזאה הוי רק שבות דרבנן אבל באיסור ד"ת אכתי י"ל אף דיומא קגרים אכתי חשוב אינו ראוי וכמ"ש התוס' פסחים ד"פ בחד תירוצא דהיכי דמה"ת יוכל לבוא אף דמדרבנן לא יוכל לבוא חשיב ראוי עיי"ש אך באמת מסקי התוס' שם דאף אי תחומין ד"ת אפ"ה דוקא ערל וטמא מיקרי לא חזי כיון דלא חזי בנופו אבל היכי דרק מחמת איסור לא וכל לבוא שפיר חשיב חזי ונשמע שפיר כשיטת הב"ח:
ה) וכה יש להעיר מש"ס יומא ד"ז דקאמר ר"ש דאף באינו על מצחו מרצה ומביא ראי' מכה"ג ביוהכ"פ ולכאורה תיקשי לפי"מ דמפורש התם דבנשבר הציץ לכ"ע אינו מרצה דרשינן הראוי למצחו מרצה א"כ נהי דסגי בראוי למצחו מ"מ באירע טומאה בשעת עבודה בפנים דאז הרי לא משכחת שיהי' על מצחו דעבודת פנים אינו רק בד' בגדים ובעובד בח' פסול מכח יתור בגדים ושוב ל"ח בכלל ראוי למצחו ושוב נימא דאינו מרצה כמו בנשבר הציץ ועכ"ח דהיכי דרק מחמת איסור אינו ראוי אכתי חשיב בכלל ראוי למצחו והיינו כסברת הב"ח וז"ב:
ו) עכ"פ גם לשי' הב"ח כ"ז היכי דעכ"פ למחר יהי' ראוי אבל היכי דנימא דלעולם אסור לגרור דיבוק שבין השם א"כ הרי לעולם לא יהי' ראוי שוב הגרירה מעכב דחוששין לשי' הסוברים דגרירה מעכב וכבר כ' בשו"ת בית אפרים סי' ס"א דגם בשם הפסול מכח ס' מותר לגרור דעכ"פ ל"ח דרק השחתה אך בעיקר הספק אם צריכים לכסות צד השני של ה' עם הגג דאולי אז יגיד התינוק שהוא ח' באמת מבואר באו"ח סי' ל"ב סעיף ט"ז דבנפסק האות מראין לתינוק וא"צ לכסות האותיות ובט"ז כ' דאם יש הפסק ברוחב האות צריך לכסות חלק התחתון דהתינוק יצרף גם חלק התחתון שנפסק אבל לענין היכי אם יש בו שיעור אות א"צ לכסות ובמג"א סקי"ט כ' בשם מהרי"ט דצריכין לכסות מלפניו והפמ"ג בשם הלביש כ' דא"צ לכסות שאר האותיות ובאמת נלע"ד דאף לשיטת המהרי"ט י"ל דוקא שם בנפסק אורך האית ולא נשאר חלק התחתון א"כ נעשה שינוי בגוף האות ורק שהדין דבנשאר שיעור אית כשר וכיון דאנו מסופקין אם באמת נשאר שיעור אות ומוכרחים לברר ע"י ותינוק שפיר י"ל דצריך לכסות כדי שלא ירגיש התינוק משאר האותיות ובעי שיכיר מעצמו שיש לו צורת ו' ואז כשר אבל בנ"ד דבגוף האות לא נעשה שינוי רק שנעשה דיבוק מ"ו לה' בכה"ג אינו מבואר כלל בש"ע שיהי' צריכים להראות לתינוק רק מבואר בסתם דמותר לגרור א"כ ממנ"פ אם נשתנה האות ל"מ גרירה כמ"ש במג"א סקכ"ז ואם און רואין שינוי באות שוב מהני גרירה וא"צ לכסות צד השני של "ה" שמא עי"ז יגיד התינוק שהוא ח' הואיל דלפנינו ליכא שינוי בהאות א"צ לחוש שמא ע"י הכיסוי נדמה לו לאות אחר ודוקא בנכנס ראש למד לחלל ר' בשיטה העליונה וצריכים להראות לתינוק דאז הדין דצריכים לכסות שורה התחתונה שאני התם דיש שינוי בגוף האות דמסתמא אם נכנס למ"ד לתוך ר' נשתנה צורת האות וכמ"ש בב"ש אה"ע סי' קכ"ה ס"ק כ"ה וא"כ אם באמת נשתנה האית ל"מ הכרת תינוק ורק דאכתי יש עכ"פ סי שמא באמת נשתנה צורת ר' ובעי להראות לתינוק להוציא מידי ס' אז א"ש הא דצריכים לכסות ועיי"ש ברמ"א אה"ע סעיף י"ח דא"צ לכסות האותיות מהצדדין רק מראין לו כך ועיי"ש בח"מ ובב"ש:
ז) אבל היכי דלפנינו לא נשתנה צורת האות א"צ לכסות ולהראות לתינוק בשעה שמכוסה מכח שמא ע"י הכיסוי יהי' דומה לאות אחר וע' שו"ת ד"ח ח"ב סי' קל"ב שכתב לענין נכנס למד לחלל כ' פשיטה ואחר הכיסוי מאות שלמטה נדמ' לה' ארוכה דאם לפנינו לא נשתנה האות א"צ לכסות רק כ' שם דכיון שיש דיעה שכל שנכנס לחלל אות חברתה מיפסל אף בלא נשתנה צורת אות לכך מותר למוחקו עיי"ש עכ"פ מבואר מדבריו דכל שלפנינו לא נשתנה צורת האות א"צ לכסות שורה התחתונה שמא ע"י הכיסוי יהי' נדמה לאות אחר וא"כ בנ"ד בדיבוק שבין האותיות ונעשה אחר גמר האותיות בכה"ג לכ"ע מותר לגרור דלשי' הסמ"ק והרשב"א מותר מכח שנעשה אחר גמר האותיות ולדידן שרי משום דליכא שינוי בגוף האות וכיון דלפנינו לא נשתנה צורת האות פשיטא דא"צ לכסות ואף אם אחר הכסוי הי' אומר שהוא ח' לא איכפת לן כיון דלפנינו ליכא שום ספק אי נשתנה צורת האות ע"כ לפענ"ד מותר לגרור הדיבוק ורק יראה להיות נזהר שלא ימחוק ק"ו קצת מגוף השם דגם במוחק מקצת אות משם אף בנשאר עוד צורת אות עובר איסור ונהי דלשי' הנוב"י בכה"ג ליכא רק איסור דרבנן אכן בשו"ת הרמ"ע מפאני מבואר דיש בזה איסור תורה מדין ח"ש באיסורין עיי"ש לכן מחויב להשגיח שלא ימחוק אף קצת אות מהשם אבל הדיבוק מותר לגרור בלי שום חשש כנלע"ד בס"ד לדינא:
ועש"ק וישלח תרע"ד ראדמישלא וצ"ו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.