אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן לא

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן לא

סימן ל

להרב הה"ג בנש"ק בוצ"ק כקש"ת מ' ארי' ליביש הלברשטאם ז"ל אבד"ק דיקלא יצ"ו. נכר

בדבר שאלתו באיש א' שנשא אשה זה ט"ו שנים וזה שש שנים היא נשתטית ר"ל וכבר עשה הרבה השתדלות לרפאות אותה והכל הי' ללא הועיל ועי"ז כבר בא לידי כמה מכשולות וגדול שבמכשולות שדר עמה בימי נדתה ר"ל והבעל לא קיים עוד פ"ו וצועק ככרוכיא להתירו מכבלי העיגון כי מוכרח לעבור איסור ולדור עמה אף בימי נדותה כי אינה ראויה לילך לבית הטבילה מגודל חסרון דעתה וגם מכשלת אותו במאכלות אסורות והבעל הנ"ל לא קיבל שום נדוניא ממנה ודמי כתובתה ידו משגת לתת לה ורק שדמי כתובתה לא יהי' מספיק שתוכל לזון עצמה מהפירות מהמעות הלז ושואל כת"ה אם יש מקום להתיר לו החדר"ג עכ"פ באם יתן חיוב בכתב שיתן לה תמיד איזה סכום לסיוע לפרנסתה כ"ז שלא תחזור לבריאתה זה תורף השאלה:

א) הנה בזה יש לדון באיזה פרטים א' בענין השלשת הגט ב' בענין המזונות כי לכאורה כפי המפורש בב"ח סי' קי"ט מוכח דא"א להתיר חדר"ג רק באופן שיתן לה מזונות וכ' הב"ש הטעם דאף לשי' הרמב"ם דבנשתטית היכי דיכולה לשמור את גיטה אין לה מזונות דחז"ל לא חייבו אותו במזונות בכה"ג אפ"ה עכשיו דמעוכב מכח תקנת רגמ"ה גם הרמב"ם מודה דחייב במזונות עיי"ש אך באמת מכח זה י"ל דעכ"פ באין לו ליתן לה מזונות דאין לעכב עליו ההיתר כיון דלדינא דגמרא כ' הפוסקים דהיכי דהיתה ראוי לגרשה לא מעכבו הגירושן בשביל הכתובה וגם הבית מאיר העיר בזה די"ל דגם במעוכב מחמת החדר"ג פטור ממזונות ועכצ"ל דהטעם הוא דכל תקנת היתר ק"ר הי' רק באופן זה שיתן לה כלום ואין אחר התקנה כלום והנה כבר כ' בשו"ת פנ"י דאסור לדור עם נשתטית ונהי דיוכל לדור ותהי' נבדקת ע"י פקחות כמבואר במתני' נדה די"ג אפיה הרי מכשלת אותו במאכא"ס ובשו"ת תפ"צ הביא בשם הג' מפוזנא ז"ל להסתפק די"ל דר"ג לא גזר כלל בכה"ג שלא יוכל לדור עמה זולת ע"י בדיקות פקחות וכ' די"ל דבתשובות פנ"י מיירי דוקא בנשבע שלא לגרשה ונהי דסיים די"ל דגם בכה"ג גזר ר"ג אפ"ה כ' התפ"צ שם דעכ"פ יש להתיר לו החדר"ג מכח ס"ס שמא ר"ג לא גזר אחר אלף החמישי ושמא לא גזר בכה"ג דצריך לבודקה ע"י פקחות ואי דאכתי גם אחר אלף החמישי אסור עכ"פ מכח מנהג מ"מ וי"ל דחשיב כמו הא דס"ס בד"ת וספק א' בדרבנן דמועיל עיי"ש ולכאורה דבריו צ"ע די"ל דחשיב כמו ס"ס נגד ח"א הואיל דבצד הס' אי ר"ג גזר בכה"ג חשיב ס' נגד ח"א כיון דקודם שנשתטית בוודאי דחל עליו החדר"ג והספק שמא פקע אח"כ בכה"ג שפיר חשוב נגד ח"א ונהי די"ל לשיטת הסוברים דהיכי דרק ס' א' הוא נגד חזקה שוב מועיל הס"ס ע' נובי"ת חיו"ד סי' ו' ובפמ"ג וחוו"ד סי' ק"י וסברתם כעין שכ' בתוס' כתובות ד"ט לענין רוב רצון דבס' א' הרוב מכריע לאיסור אבל בס"ס לא מגרע הרוב שאינו גמור ומצטרף ס' אונס לס"ס וה"ה די"ל לענין ס' נגד חזקה דנהי דבאפי נפשי' ל"ח ס' אפ"ה מועיל להצטרף לס"ס אבל באמת ז"א דכ"ז היכי דשני הס' מועלין גם מדרבנן שפיר הי' מקום לומר דס' שהוא נגד ח"א עכ"פ מצטרף לס"ס אבל הכא דבאמת גם עכשיו יש איסור דרבנן ורק די"ל דמהני מכח ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן אבל עכ"פ כשבאנו להתיר גם מדרבנן מכח ס' שמא ר"ג לא גזר בכה"ג שוב הוי לי' רק ס' אחד נגד חזקה דל"מ גם בדרבנן:

ב) ולכאורה הי' מקום לומר צד קולא ונקדים ליישב קושית הפנ"י בהא דפריך בש"ס כתובות ד"ט ואמאי ס"ס הוא והקשה הפנ"י דהא ס' לאו תחתיו הוי כנגד חזקת הגוף אך באמת י"ל דהיכי דרק ס' א' הוי נגד חזקה אי מהני והי' תלוי בזה דנודע מ"ש המפורשים דטעם הס"ס לשי' הרמב"ם משום דס' ראשון מה"ת לקולא וס' שני מדרבנן לקולא והיכי דהוי נגד חזקה דאז גם להרמב"ם הספק מה"ת לחומרא שוב ל"מ ס"ס א"כ לשי' הפר"ח בסו' ק"י דסד"ר אף נגד חזקה לקולא וכהא דפליגי בזה תנאי ר"מ ור"י בעירובין דל"ה וסברתו לשי' הלח"מ בטעם דסד"ר להקל משום דחז"ל לא גזרו כלל בספק א"כ חשוב הספק להיתר גמור וא"כ א"נ דחזקה ל"ח בירור אז שפיר יש להקל בסד"ר גם נגד חזקה ולפי"ז י"ל דכ"ז אם החזקה עומד נגד בי הס' א"כ כל ס' בפ"ע מה"ת לחומרא שפיר ל"מ הס"ס אבל אם יש ס' א' שאינו נגד הח"א א"כ מתחילין בהס' שאינו נגד החזקה ואז מה"ת לקולא ולענין דרבנן שוב מועיל ס' השני אף שהוא נגד חזקה וכ"ז אי חזקה ל"ח בירור אבל א"נ דחזקה חשיב בירור שוב גם סד"ר נגד חזקה ל"מ ושוב ל"מ הס"ס אף היכי דרק ס' א' הוי נגד חזקה וכבר כ' המפורשים דר"י ור"א דפליגי בכתובות די"ג אי לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה או פוסל בבתה פליגי אי חזקה הוי בירור דר"י סובר דהוי בירור ושפיר מהני מאמה לבתה ור"א סובר דחזקה ל"ח בירור לכך פוסל בבתה ולפ"ז י"ל לדידן דקיי"ל דגם בתה כשירה וע"כ דחזקה הוי בירור ושפיר לדידן סד"ר נגד חזקה לחומרא ושוב בס"ס אף היכי דרק ס' א' הוי נגד חזקה ג"כ ל"מ אבל בכתובות ד"ט דקאי לר"א ור"א לשיטתו דפוסל בבתה וע"כ דס"ל דחזקה ל"ח בירור ושוב לשיטתו סד"ר נגד חזקה לקולא ושוב לשיטתו בס"ס ורק ס' א' הוי נגד חזקה שפיר מועיל הס"ס דמתחילין בצד הס' שאינו נגד חזקה וס' השני מהני גם נגד חזקה ומיושב קושית הפנ"י בס"ד ובזה מיושב ג"כ מה שתמה הפנ"י בהא דהקשו בתוס' שם דהא רצון הוי רוב והעיר הפנ"י דהא י"ל סמוך מיעוט אונס לפלגא דלאו תחתיו ועפ"ז ניחא דלכאורה ס' לאו תחתיו הוי נגד חזקה ורק שכתבתי דמתחילין בס' השני אבל הכא דגם ס' השני הוי ס' שאינו שקול דרצון הוי רוב א"כ בכל ס' שנתחיל לדון יהי' נוטה לאיסור ואסור מה"ת ושוב ל"ח ס"ס ועל זה כ' התוס' דלענין ס"ס רצון ל"ח רוב ושפיר מתחילין בצד ס' אונס דאינו נגד ח"א ושוב לענין הדרבנן מועיל ס' לאו תחתיו אף דהוי נגד חזקה ודו"ק יצא דלשי' הסוברים דהיכי דרק ס' א' הוא נגד חזקה מועיל הס"ס ע"כ דס"ל דסד"ר נגד חזקה לקולא א"כ גם בנ"ד אף דלא נשאר לענין הדרבנן רק ס' א' שמא ר"ג לא גזר בכה"ג וס' זה הוי נגד ח"א אפ"ה מותר לשיטה זו דסד"ר נגד ח"א לקולא אבל לפמ"ש המפורשים דרק לענין ס"ס מהני היכי דס' א' הוי נגד ח"א אבל בס' א' נגד ח"א גם בדרבנן אין להקל שוב גם בנ"ד אזדא סברת התפ"צ הואיל דלענין הדרבנן ליכא רק ס' א' והוא נגד חזקה:

ג) אך בגוף הדבר י"ל דכבר העירו המפורשים איך אפשר לומר דר"ג גזר אף במקום מצוה הרי לא עדיף מנשבע לבטל את המצוה דלא חל ותירצו דחל בכולל ובאמת יש להעיר עפ"י שיטות הפוסקים דבמתחיל באיסור לא חל גם בכולל ע' שו"ת מהרי"ט ובקצה"ח סי' ע"ג מ"ש בזה ואכ"מ אולם אף א"נ דחל מכח כולל אפ"ה יש להעיר דכבר העירו המפורשים דנהי דנדר חל עד"מ אפי"ה י"ל דהמצוה ידחה לל"ת דנדר וכ' הרשב"א ז"ל משום דכתיב לד' ולכאורה קשה דילמא כוונת התורה רק דצריך לישאל על הנדר כדי לקיים המצוה אבל בלא שאל אכתי נימא דידחה לל"ת דנדר וכה"ג כ' במלמ"ל פ"ד ממלוה ולוה במי שנשבע לבטל מצוה דרבנן והיינו לעבור על דרבנן בידים דנהי דהשבועה חלה לענין זה דמחויב לישאל על השבועה אבל היכי דלא שאל מוטב לעבור על השבועה בשואו"ת ולא יעבור על האיסור בקו"ע אך באמת י"ל דבאמת העירו המפורשים איך שייך לומר עדל"ת בנדר הרי חשיב אפלק"ש ע"ו שאלה ורק שכ' הב"ט דא"נ עדל"ת שוב והי' חשיב כלא חל הנדר ושוב ל"ח אפשר בשאלה דאין מתירין הנדר עד שיחול וא"כ י"ל דזה כוונת הרשב"א במ"ש דכיון דכתיב לד' והיינו דכיון דכתיב לד' נשמע דחל הנדר ונהי די"ל דהכוונה רק דצריך שאלה אבל בלא שאלה אכתי י"ל עדל"ת ז"א דכיון דאמרת דעכ"פ צריך שאלה ע"כ דמועיל שאלה א"כ מדמועיל שאלה ע"כ נשמע ג"כ דל"ש עדל"ת דאי הי' שייך לומר עדל"ת שוב הי' חשיב כלא חל הנדר ושוב לא הי' מועיל שאלה ומדמועיל שאלה ע"כ נשמע דל"ש עדל"ת והטעם י"ל באמת דכיון דעכ"פ נשמע דמועיל שאלה שוב ל"ש עדל"ת כיון דאפשר בשאלה ובזה י"ל קושית הפר"ד בהא דכ' החינוך דמה"ט ל"ש עדל"ת משום דנדר הוי לתו"ע ותמה הפר"ד דהא ישנו בשאלה וכהא דיבמות ד"ה ועפ"ז ניחא דבאמת גוף סברת הב"ט דכיון דא"נ דדחי והי' חשיב כלא חל הנדר ושוב נ"מ שאלה י"ל דתלוי אי עדל"ת הוא מטעם הותרה שפיר והי' מיקרי כלא חל הנדר אבל א"נ דעדל"ת היא דחויה ל"ש לכנותו בכלל לא חל הנדר ושוב שפיר אף דדחי מ"מ ל"ח בכלל לא חל הנדר ושוב אכתי והי' מועיל שאלה וידוע שיטת התוס' מנחות ד"מ דבכלאים בציצית דהוי הותרה דחי אף היכי דאפלק"ש בהיתר ולפ"ז י"ל דהחינוך בקושיתו שהקשה דנימא עדל"ת בנדר ע"כ דלא ודע עוד דנדר הוי לתו"ע ושוב הי' מקום לומר דהלימוד בזה דעדל"ת הוא מכב"צ ושוב ע"כ דהי' סובר דעדל"ת הוא מדין הותרה ושוב גם באפלק"ש הי' דחי לכן שפיר הקשה דנימא עדל"ת ול"ש לתרץ דאפלק"ש ע"י שאלה ז"א דכיון דמדין הותרה הוא דחי גם היכי דאפלק"ש אבל לבתר שתירץ דנדר חשוב לתו"ע א"כ אם נרצה לומר דאכתי י"ל דדחי הואיל דהלתו"ע דנדר ושנו בשאלה א"כ שוב לא יהי' הלימוד מכב"צ כיון דהתם ליכא רק ל"ת גרידא וע"כ יהי' הלימוד מנזיר מצורע וכמבואר מש"ס יבמות ד"ה בכה"ג פשיטא דל"ח מדין הותרה רק מכח דחויה ובדחויה הרי שוב היכי דאפלק"ש לא דחי וה"ה הכא דאפשר בשאלה א"כ חשוב אפלק"ש ע"י שאלה ומיושב קושית הפר"ד ודו"ק:

ד) ובזה י"ל קושית התוס' נזיר ד"ד דפריך הש"ס קדושא ואבדלתא מושבע ועומד מה"ס והקשו בתוס' משמע מכאן דקידוש הוי ד"ת א"כ מאי פריך הש"ס נימא דגלי קרא וגם מאי משני דמיירי בנשבע לשתות ואח"כ אמר הריני נזיר אכתי תיקשי הא מושבע ועומד מה"ס ונלע"ד ליישב ונקדים עה שהעיר השאג"א בהא דפריך ורבנן נמי הא בעי לאסור יין מצוה כיון רשות הא לרבנן בלא"ה חל בכולל ולפ"ז י"ל לפמ"ש הרמב"ן דדבר הבא במקרה אף אי דחי ל"ח רק דחויה אבל דבר שהוא בתמידות אז אם דחי מיקרי הותרה א"כ י"ל דלעולם לא ק"ל להש"ס דהכא מכח קידוש ד"ת רק זה כוונת פירכת הש"ס דמשמע דלר"ש נזיר אסור לקדש על היין וקשה הא לר"ש לא חל הנזירות על קידוש כיון דר"ש ל"ל כולל ונהי די"ל דגלי קרא אפ"ה אכתי י"ל דלא גלי קרא רק לענין זה שיהי' צריך לשאול על הנזירות כדי שיהי' יוכל לקיים מצות קידוש אבל בלא שאל שוב י"ל דעשה דקידוש דוחה לאו דנזיר ול"ש לומר דחשוב אפלק"ש ע"י שאלה ז"א דקידוש הרי איכא בכל שבת ולא משכחת נזירות שלא יהי' שייך בו קידוש בכה"ג א"נ דדחי יהי' מיקרי הותרה ושוב בהותרה אף דאפלק"ש ג"כ דחי ועל זה משני הש"ס דמיירי באמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דבזה ל"ח רק דבר הבא דמקרה דהוי רק דחויה בכה"ג שפיר ל"ש עדל"ת כיון דאפלק"ש ע"י שאלה ולפ"ז שפיר פריך הש"ס ורבנן הא מבעיא לאסור יין מצוה כיין הרשות ואין הכוונה דצריך קרא כמו לר"ש ז"א דלרבנן בלא"ה חל מכח כולל ורק די"ל הכוונה דלרבנן קרא אתי להשמיענו לענין קידוש דס"ד דנהי דחל בכולל אפ"ה י"ל עדל"ת ול"ש לומר משום דאפלק"ש ע"י שאלה ז"א דבקידוש דהוי הותרה גם באפלק"ש נמי דחי דבשלמא לר"ש דל"ל כולל בעי קרא לגלות דחל הנזירות אבל לרבנן דחל בלא"ה מכח כולל שוב י"ל דאתי הקרא לגלות לענין דלא נימא עדל"ת ומיושב הכל בס"ד ודו"ק:

ה) נחזור לנ"ד לענין החדר"ג אף א"נ דחל בכולל מ"מ עכ"פ י"ל דמ"ע דפו"ר דוחה החדר"ג בשלמא היכי דאפשר בהיתר ק"ר וי"ל דלא דחי משום דאפלק"ש אבל באין לו ליתן לה על מזונות דכתבתי דבזה א"א להתיר עפ"י ק"ר שוב י"ל עדל"ת ול"ש לומר משום דנ"ח בעידנא ז"א דלפמ"ש בנובי"ק או"ח סי' ל"ה דבאיסור שאפשר להפקיעו ע"י סברת אפקעינהו הוי כאיסור שישנו בשאלה ונדחה מפני כבוד הבריות וה"ה בחדר"ג שיש משכחת להפקיעו ע"י ק"ר חשיב קיל ובל"ת הקל ל"צ בעידנא לשי' התוס' פסחים דנ"ט וכיון דבזה שייך לומר עדל"ת ורק די"ל דהועיל החרם לענין זה שאחר שכבר והי' מקיים פ"ו יהי' מחויב לגרשה כדי שלא יעבור אחדר"ג ול"ש לומר דנשא בהיתר נעשית כאשתו ז"א כמ"ש בתו"ס יבמות דכ' דהיכי דהיתר הנשואין הי' רק מכח דחויה ל"ש לומר כיון שכנסה נעשית (כאשתו לכל דבר וא"כ לענין זה דיצטרך לגרשה אחר שכבר קיים פו"ר בזה שוב יש להתיר מכח ס"ס ול"ש לומר דהוי נגד חזקה ז"א דנגד זה שוב יש חזקת היתר לבעלה ואף דיש ס' על תחילת הנשואין אם הי' הותרה או רק דחויה אפ"ה אחר שכבר יושבת תחת בעלה שוב א"א להוציאה מספק וכהא דמצינו בכתובות דכ"ב דרמנב"י מחלק בין ניסת ואח"כ באו עדים דמקצת פוסקים ס"ל דהוא מטעם קנס ומקצת פוסקים ס"ל דמדינא הוא משום חא"א דל"ל חזקת דיוקא והא דניסת ואח"כ באו עדים דל"ת שם יש חזקת היתר ג"כ ע' שו"ת ח"צ סי' ג' מ"ש בזה לפלפל עם הגרא"ב ז"ל ובשו"ת דברי אמת ודבריהם מבואר ברשב"א ז"ל א"כ ה"ה הכא וא"כ ממנ"פ מותר או עפ"י ק"ר וא"נ דבלי מזונות א"א להתיר לו עפ"י ק"ר שוב יש להתיר לו עכ"פ לישא אשה מכח עדל"ת ואחר שכבר נשאה שוב איכא חזקת היתר נגד הח"א ושוב מועיל הס"ס ושוב שפיר ק"ר יכולים להתיר לו לישא אשה וז"ב:

ו) עתה נבוא למ"ש הב"ח דישליש גט והמגיה במלמ"ל מעורר בזה עפ"י שיטת הרמב"ם ז"ל שכ' דכתוב גט לאשה דעלמא חשיב שלא לשמה וא"כ קודם שתשתפה יש חשש הנ"ל ואי יצוה לכתוב אלאחר שתשתפה שוב יש חשש מכח כ"מ דלמ"ע לא מצי משוי שליח והפנ"י ביאר הדברים דכמו באם המגרש שוטה ל"מ לכתוב בעת שטותו דבעי שיהי' בשעת כתיבת ראוי לנתינה ה"ה בכותב גט בעת שאשתו נשתטית ג"כ ל"מ דבשעת כתיבה אינו ראוי לנתינה אכן בשו"ת רח"כ תמה עליו דהרי שיטת הרמב"ם ז"ל דנשתטה בשעת כתיבה כשר מה"ת אף באין סמא בידן לרפאותו כמ"ש הב"ח והח"מ והב"ש בסי' קכ"א דלא כהב"י וא"נ כסברת הפנ"י דבעו שיהי' בשעת כתובה ראוי לנתינה א"כ יפסל מה"ת וע"כ דל"צ שיהי' בשעת כתובה ראוי לנתינה עיי"ש ולכאורה דבריו צ"ע דהא באמת שיטת הרמב"ם ז"ל דהיכי דעשה שליח בעודו בריא יכול לכתוב וליתן אף לאחר שנשתטה והטעם משום דס"ל דבכל עניני שליחות הפעולה מתייחס להשליח וכיון דכבר מסר לו כח הבעלים השליח עומד לגמרי במקום הבעלים וא"כ לפ"ז י"ל דבאמת בעי שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה ושפיר בכותב גט לאשתו נשתטית י"ל דל"מ והא דנשתטה הבעל בשעת כתובה כשר מה"ת הטעם משום דעכ"פ קודם הכתובה בשעת מינוי השליחות לשי' הסוברים דבעי' שליחות בכתובה או אף לשי' הסוברים דל"צ שליחות וכמ"ש הב"ש סי' ק"כ מ"מ לשי' המרדכי יבמות דכיון דבעי דעתו בגט חשוב כמו שליחות וא"כ הרי הי' הבעל שפוי בדעתו וממילא קיבל השליח כח הבעלים וא"כ בכה"ג חשוב שפיר כאלו בשעת כתיבה ראוי לנתינה דהרי כיון דמסר לו כח הבעלים יוכל ליתן הגט אף בעת שטותו:

ז) אולם יש להסביר דברי הגרח"כ ז"ל דלפי דברי יוצמח דאם לא עשה שליח רק על הכתיבה לחוד בכה"ג שוב בנשתטה בשעת כתיבה לא יועיל דנהי דנימא דלענין הכתיבה כבר מסר לו כח הבעלים ומהני אף אם בעי שליחות בכתיבה מ"מ שוב ל"מ משום דאינו ראוי לנתינה ואם הי' כן הו"ל להרמב"ם לפרש דאם לא עשה שליח רק אכתיבה לחוד ל"מ כתיבה בעת שטותו וכן הרגיש בזה בשו"ת תפ"צ ונשמע דלא כסברת הפנ"י הנ"ל וכן בשיטת הטור דסובר דנשתטה בשעת כתובה פסול מה"ת ג"כ א"א לומר דטעמו כסברת הפנ"י דבעי שבשעת כתיבה יהי' ראוי לנתינה דהא באמת כתב הב"ש דאף לשי' הטור אפ"ה נשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת ומוכח דבעשה שליח על הנתינה בעודו בריא אף אם ותנו בשעת שטותו כשר מה"ת א"כ איך אפשר לומר דהא דפסול בנכתב בשעת שטותו הוי משום דאינו ראוי לנתינה ז"א דהא בשעת שטותו כשר לנתינה מה"ת עכ"פ בעשהו שליח והנה לכאורה סברת הב"ש שכ' דגם לשי' הטור בנשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת צ"ב מאי חילוק יש בזה דהא באמת מוכח בירושלמי דאף בשעת חלות הגט בעי שיהי' שפוי בדעתו אך באמת י"ל דכבר הבאתי שיטת הרמב"ם דנשתטה בשעת כתיבה כשר מה"ת משום דהפעולה מתייחס להשליח ורק אחר שמסר לו המשלח כוחו השליח עומד לגמרי במקום הבעלים ולפ"ז וי"ל דגם הטור מודה לסברא זו ורק דס"ל להטור דבאמת ידוע שיטת מהרי"ט דהקדש ל"מ עי"ש משום דהו"ל מילי ותמהו עליו דהא שליח ראשון מהני גם במילי אך באמת י"ל דבכל שליחות דהוי מילי בשעת גמר שליחות הוי מעשה כמו בכתיבת גט אבל בהקדש דבגמר ג"כ ליכא רק מילי ל"מ וא"כ י"ל דאם מינה שליח על כתיבת גט נהי דמהני השליחות תיכף מ"מ כ"ז שלא נכתב א"א לומר דקיבל כח הבעלים דעל מילי לחוד א"א לחול כח הבעלים מה"ט בעינן לייחס עוד הפעולה אל המשלח אבל אחר שכבר נכתב אז מקבל כח הבעלים ושפיר יכול ליתנו בעת שטותו וכ"ז היכי דמינה שליח שפיר יכול ליתנו בעת שטותו אבל בנותן גט בעצמו בוודאי דצריך להיות שפוי בדעתו אף בשעת חלות הגט עכ"פ נשמע דע"י שליח יוכל ליתנו אף בעת שטותו ועכצ"ל דהא דאינו יכול לכתוב בעת שטותו אינו משום דאינו ראוי לנתינה רק ע"כ הטעם דלענין כתיבה לחוד כיון דלשי' הטור קודם הכתיבה אין לו כח הבעלים א"כ לא מבעיא אי בעי שליחות בכתיבה בוודאי צריכין לייחס פעולת הכתיבה למשלח לכך פסול בנשתטה ואף אי ל"צ שליחות בכתיבה אפ"ה כיון דבעי ציווי הבעל ובלא"ה ל"ח לשמה א"כ בעי שיהי' בר ציווי בשעת כתיבה ולשי' הרמב"ם אמרי' כיון דמיד בשעת ציווי מקבל כח הבעלים א"כ תו ל"צ כלל לציווי הבעל דכמו באם הבעל גופא כותב הוי לשמה ה"ה הכא דהשליח קיבל כח הבעלים חשוב לשמה וממילא נשמע דלא כסברת הפנ"י ושוב נכונים החילוקים שכ' הגרח"כ והתפ"צ דשם בהא דאשה דעלמא לא הוו ראוי לכתיבה ג"כ דאינו אשתו כלל אבל הכא ראוי לכתיבה כיון דיש עניני אישות ונהי דאינו ראוי לנתינה מהני וחשיב לשמה וז"ב:

ח) עוד יש לי להוכיח כשיטת רח"כ והתפ"צ דאי כסברת הפנ"י יוצמח דקרא דכתוב ונתן בעו שיהי' בשעת כתובה ראוי גם מצד הגברא א"כ תיקשי בהא דכ' הב"י דבין כתיבה לנתינה אם נשתטה אין קפידא אף אם נשתטה באמצע הכתיבה אם פסק אז מלכתוב וגמרו אח"כ כשהי' שפוי בדעתו מהני והא מפורש בטור סי' קכ"ד דאם חיברו בין כתיבה לנתינה ג"כ פסול וכ' הב"י בשם רשב"א להקל דעיקר הקפידא רק דבשעת כתיבה לא והי' מחוסר רק נתינה אבל אח"כ אין קפידא אבל בירושלמי מפורש דכיון דכתיב וכתב ונתן בעי שמתחילת הכתיבה עד שעת הנתינה יהי' ראוי בכל שעה לנתינה בלתי מחוסר מעשה וא"נ דנם מצד הגברא בעי שיהי' ראוי לנתינה בשעת כתיבה א"כ שוב נימא דבעי שיהי' ראוי לנתינה בכל שעה וא"כ אף בנשתטה באמצע יופסל וע' ברשב"א קדושין דס"ב בהא דבעיא ר"א הנותן שתי פרוטות לאשה והקשה מ"ש מנותן קדושין אלאחר שלשים יום ותירץ הרשב"א ז"ל דשאני התם דבכל הזמן והי' ראוי לקדושין אבל הכא יגיע זמן שלא יהי' ראוי לקדושין ויש ספק אי בעי רק שבשעת אמירה יהי' ראוי לקדושין אבל בין שעת אמירה לחלותו אין קפידא אם יש זמן שאינו ראוי לקדושין או דבעי שיהי' ראוי בכל שטה משעת אמירה עד שעת חלות הקדושין עיי"ש יצא דיש צד לומר דבקדושין בעי שמשעת אמירה עד שעת חלותו יהי' ראוי לקדושין וא"כ א"נ דהא דכתוב ונתן הכוונה דמצד הגברא בעי שיהי' בשעת כתיבה ראוי לנתינה א"כ גם בנשתטה באמצע יופסל דבעי שבכל שעה ושעה יהי' ראוי לנתינה וע"כ דמצד הגברא ליכא קפידא ועיקר הפסול לכתוב בעת שטותו משום דבעי שליחות בכתיבה או דבעי עכ"פ ציווי הבעל משום לשמה ושוב בעי שיהי' בר ציווי בשעת כתיבה דאל"כ חשוב כנכתב שלא בציווי הבעל וחשיב שלא לשמה ושוב צדקו דברי רח"כ והתפ"צ דרק בנשתטה הבעל פסול אבל בנשתטית שפיר מותר לכתוב דנהי דלא חזיא אז לנתינה מ"מ הא לא בעי שיהי' בשעת כתובה ראוי לנתינה וז"ב בס"ד:

ט) עכ"פ יצא דמכח חשש שלא לשמה אין לנו לדון בנ"ד ורק דאכתי נשאר החשש מכח כ"מ דלא מצי עביד ואולם נודע מ"ש הבי"מ דעיקר תלוי אם החסרון הוא בהמגרש אבל הכא דמכח המגרש ליכא שום ריעותא ורק דל"ל כעת יד לקבל הגט בכה"ג שפיר אמרי' דאח"כ לכשתשיג ידה לקבל הגט שפיר מהני עי"ש וגם כבר כ' בשו"ת רח"כ דממנ"פ מהני דאי ראויה לשמור גיטה א"כ מהני מה"ת ונהי דמדרבנן ל"מ הגט בשעת שטותה מ"מ לענין דרבנן ל"ש החשש מכח לא מצי עביד וכמ"ש במלמ"ל פ"ב מביאת מקדש ואי אינה ראויה כלל אף לשמור גיטה א"צ כלל לגרשה אולם לפמ"ש התפ"צ וח"ס סי' י"א דעכ"פ מועיל מטעם זכיה להבעל להצילו מחדר"ג אם יהי' לו אז אשה אחרת ולפ"ז לא יצטרך ליתן לה גט אחר כשתשתפה אולם בזה לא אכניס עצמי אחר שכבר הוכיח הנוב"י דחייב ליתן לה גט אחר לכשתשתפה וכן לסברת הרח"כ ג"כ חייב ליתן לה גט אחר ע"כ הדבר פשוט דגם מצד לא מצי עביד ליכא חשש בנ"ד ומעתה נלע"ד דבנ"ד יש להתיר אף באם לא ישליש מעות מזומן על מזונותיה דבאמת כ' הב"ש דמה"ט מגיע לה מזונות דלא מבעיא אם הוא בגדר א"י לשמור גיטה א"כ הא מה"ת ל"מ הגט בוודאי דחייב לזונה גם לשי' הרמב"ם ואף ביודעת לשמור גיטה מ"מ כשמעוכב מחמת החרם מגיע לה המזונות מ"מ כבר הבאתי לתמוה דמהיכי תיתי לעכב הגירושין ונהי דהבאתי מדברי הפוסקים דבלי מזונות ליכא תקנה להתיר אפ"ה יש להעיר לשי' שו"ת מהר"י מינץ להקל במופקרת במניקת חבירו וחזינן דע"י שמכשלת באיסור מתירין האיסור דמניקת וה"ה הכא די"ל דכיון דנכשל באיסור נדות מתירין לו החרם וכה"ג מצינו בגיטין דל"ח בהאי אמתא ואף דלפמ"ש בתוס' שם דהתם הטעם משום דמכשלת אחרים והוי כאנוסין אבל בשביל מכשול דידה לא הינו מתירין הואיל דפשעה וממילא הכא דהבעל פושע שוב י"ל דאין להתיר אבל עכ"פ בנ"ד דמכשיל גם אותה באיסור נדות שפיר יש להתיר החרם כיון דגם שוטית הוא בכלל האיסור וכמ"ש מהר"ל דפקחין מוזהרין עליהן ומה"ע כ' הפוסקים דשוטה חשוב בר זביחה א"כ כיון דגם היא נכשלת בזה שוב יש להתיר לו החרם וכהאי דמהר"י מינן אף דגם התם הדבר נוגע נגד שיעבודו של התינוק ואפ"ה מתירין וה"ה הכא ואף לשי' הבי"מ בצה"ב שתמה אמהר"י מינץ דאין להתיר חשש סכנ"פ של התינוק בשביל החשש שמא תזנה אמה וכה"ג כ' בשט"מ ב"ק ד"פ בשם הראב"ד דאסור להתרפאות בממון חבירו אף במקום פק"נ וכן כ' בקו"א להשאג"א דבגזל ל"ש עדל"ת דבשביל קיום מצוה של זה לא התירה התורה ממונו של אחר ובזה הי' מקום ליישב קושית התוס' סוכה ד"ל שהקשו דלמ"ל לפסול גזל מכח לכם תיפוק לי' דהוי מצהב"ע ולפ"ז ניחא דבאמת י"ל דבגזל ל"ש מצהב"ע משום די"ל עדל"ת ורק שכתבתי דל"ש עדל"ת בגזל וכ"ז בגזל ישראל אבל בגז"ע דעיקר האיסור כדי שלא ירגיל א"ע בכך אבל לא משום דחס רחמנא אממונא של עכו"ם עיין בח"צ מ"ש בזה ושוב בגז"ע שוב הי' מקום לומר עדל"ת ושוב ל"ש בגז"ע לפסול מכח מצהב"ע אבל מכח לכם אף בגז"ע אינו יוצא וכמ"ש היראים דאף למ"ד גז"ע מותר מ"מ לכם לא מיקרי וז"ב ודו"ק:

י) אך בגוף תמיהת הבי"מ טל מהר"י מינץ נלע"ד דלק"מ הואיל דבמופקרת בלא"ה ל"ש תקנת הוולד דוודאי תתעבר בזנות ותעכר חלבה ורק דאמרי' דכיון דעכ"פ שה מניקת עליה שוב חל האיסור שגזרו חז"ל מלישא אותה אבל עכ"פ ל"ח טפי מאיסור מצד עצמו ושוב שפיר יש להתיר מכח מכשול הרבים כיון דליכא בזה הפסד שיעבודו של התינוק וז"ב ובזה י"ל במה שהעיר השואל בנוב"י להתיר מניקת חבירו בשביל חשש שיתייחד עם השפחה ודימה הדבר לדינו של מהר"י מינץ והנוב"י דחה דבריו ולפ"ז בלא"ה לא דמי להאי דמהר"י מינץ הואיל דהכא אכתי שייך הפסד שיעבודו של התינוק אין להתיר בשביל חשש שום איסור א"כ לפ"ז ה"ה בנ"ד דאין מפסיד לה המזונות דהרי באמת מקבל עליו בחיוב לתת לה מזונות ונהי דאינו משליש המעות על המזונות אבל עכ"פ ל"ח טפי מאיסור חרם לחוד ושוב שפיר יש להתיר בשביל חשש איסור שמכשיל גם אותה בביאת נדה וגם נודע מ"ש המפורשים דהיכי דיש חשש שתביא את התינוק לידי תרבות רעה כ"ע מודים להתיר דאין להשגיח על חוי הגוף א"כ מכ"ש הכא דבאמת מבטיח לה בחיוב לתת לה מזונות בוודאי דמועיל הסברא שנכשלים באיסור נדה שלא לעכב ההיתר מכח זה שאינו משליש לה המעות על מזונות ובפרט די"ל דבנ"ד פטור ממזונות דכבר נודע מ"ש בשו"ת פמ"א בשם חכם אשכנז דיש ליתן הגט בתורת זיכוי כדי שלא תזנה כשהוא א"א ורק שתמה הפמ"א דאדרבה הר מפורש בש"ס דזכות היא לה שלא תתגרש או משום שבעלה משמרה או משום דפרשי מא"א והתינח היכי דאינו מכשיל אותה באיסור אז י"ל דהגט חוב הוא לה אף דבצד א' יהי' לה זכית שלא תהי' א"א מ"מ בצד השני הוי חוב הואיל דכ"ז שלא תתגרש יפרשו א"ט מאיסור א"א אבל הכא דהבעל גופא מכשיל אותה באיסור נדה והיא אנוסה דאינה שפויה בדעתה לגמרי בוודאי דהגט הוי זכות לה מכל צד חדא שלא תזנה כשהוא א"א וגם מצד שלא תהי' נכשלת באיסור נדה א"כ בכה"ג בוודאי דיש ליתן לה הגע ע"י זיכוי ובכה"ג יחול הגט מעכשיו ושפיר והי' פטור ממזונות וגם י"ל דכבר כ' המפורשים דיש להתיר מטעם אומדנא כמ"ש הגרח"כ ובשו"ת ד"ח ונהי די"ל דבדבר התלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא ע' תוס' כתובות דמ"ז וב"ק דק"י אבל הכא ע"י המכשול באיסור נדות אמדינן לדעתה דגם הוא מסכמת על הגע ושוב מועיל האומדנא וכן בשו"ת תפ"צ מקיל ג"כ בלי השלשת מזונות וכן הקיל בד"ח ע"כ נלע"ד דאם יתן לה עכ"פ כל דמי כתובתה כפי אשר תשיג ידו והיינו שיקב"ח מקודם שאין לו יותר אז יש להתיר לישא אחרת אחר שישליש גט ויתן הגע להשליח בתורת זיכוי עבורה ויאמר בפירוש זכי לצאת ידי שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאף במקום דהוי זכות לא חל הגט עד דמטה לידה ובאומר בפירוש זכי מודה הרמב"ם ז"ל דמהני ויצוה ג"כ להשליח שיוכל ליתנו לידה לכשתשתפה ויקבל עליו בחיוב גמור שבאם תהי' ראויה לקבל ג"פ אז יתן נה תיכף גט אחר כמ"ש הנוב"י וישליש כתב בטוחות על מזונות וגם יתן לה אחר הנשואין שלו עכ"פ דבר מיעוט בכל שבוע לסיוע פרנסתה ואחר שיעשה כנ"ל נלע"ד דיש להתיר לו החרם עפ"י ק"ר ובלבד שיסכימו עמדי גדולי דורינו כנלע"ד בס"ד לדינא:

ג' לך תרמ"ה ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה