אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן ל

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן ל

סימן כט

להרב הה"ג חו"ב וכ' כש"ת מ' דוד קאצבורג נ"י מוצד"ק ווייצען יצ"ו.

בדבר שאלתו בכבד שנכבש וצלאו ואחר הצלאה נולד ס' להאשה אם לא נכבשה הכבד כ"ד שעות במים זה תורף השאלה:

א) הנה בגוף הדבר נודע ממחלוקת הפמ"ג והחוו"ד דלשי' הפמ"ג דם שכבשו אסור מה"ת ל"כ חשוב ס' ד"ת ואף דלא נודע הספק רק אחר הצליה אפ"ה י"ל דא"נ דדם שכבשו הוי מה"ת ול"ח כבישול ממש דבכבוש נהי דמפליט ומבליע מ"מ אינו משנה הדם ולא נפקע איסורו ה"ה די"ל דצלי ל"ח כבישול ממש שיופקע איסורו ונהי דלשי' רוה"פ דלענין בב"ח צלי אסור מה"ת וחזינן דחשיב כבישול אפ"ה גבי דם קיי"ל דדם שמלחו דרבנן אף:

דבב"ח ע"ו מליחה אינו רק מדרבנן חזינן דנהי דלגבי בב"ח ל"ח כבישול אפ"ה לענין איסור דם מליחה משנה את הדם ושוב י"ל להיפוך כמו דט"י כבישה לא נפיק מכלל איסורו ה"ה דצלי אינו מפקיע האיסור תורה שבו ושוב שפיר לשי' הפמ"ג חשיב ס' ד"ת ולחומרא אולם לשי' החוו"ד שהביא בשם האו"ה דדם שכבשו אינו רק מדרבנן י"ל דחשוב סד"ר ולקולא והנה לכאורה בנ"ד דיש ספק אי איכא ס' איסור תורה או רק ס' איסור דרבנן אי אזלינן בו לקולא באמת נודע מ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קצ"ג דמה"ט מחמירין בס' חציצה במיעוט המקפיד אף דהוו רק סד"ר אפ"ה י"ל דיש שיטות בפוסקים דבבשר אף מיעוטו חוצץ מה"ת א"כ חשוב בכלל ס' שמא יש בו איסור תורה ואזלינן לחומרא ובאמת הדבר צ"ע דהרי בכה"ג הוי כמו ס"ס לענין ד"ת וספק א' לענין דרבנן דמבואר בסי' פ"ג וסי' ק"י דמהני והכא לענין ד"ת איכא ס"ס שמא לא הי' חציצה ושמא גם בבשר אינו חוצץ מה"ת רק רובא ומקפיד ולענין הדרבנן דגם מיעוט המקפיד חוצץ לענין זה שוב סגי ספק הראשון שמא לא הי' חציצה אך באמת י"ל דגם ס' חציצה במיעוט המקפיד אף א"נ דל"ח טפי מסד"ר מ"מ חשיב נגד ח"א ונהי דבישי"ע יו"ד סי' ר"א העיר עפ"י שיטת הר"ש פ"ב דמקוואות דהיכי דבוודאי יצאה מח"א ד"ת שוב אזלינן לקולא לענין דרבנן אף נגד ח"א אפ"ה לענין זה יפה כ' הח"ס דכיון דעכ"פ ויש דיעה דבבשר גם מיעוט המקפיד חוצץ מה"ת א"כ שפיר יש ס' שמא נשארה בח"א ד"ת שוב הוי נגד ח"א וי"ל דאף ס"ס לא יועיל ומכ"ש דל"ש לומר סד"ר לקולא וצדקו דברי הח"ס וכ"ז התם אבל בנ"ד ל"ש לומר דחשיב נגד ח"א אף דלשי' הנקה"כ בסו' ס"ט ס' במליחה חשיב נגד ח"א כ"ז אם הספק שמא כבר יצא הדם א"כ הרי הו' חזקה להבשר שיש בו דם אבל הכא עיקר הספק שמא נכבש מעל"ע ויצא הדם וחזר לתוכו באופן שלא יועיל אף צלי לענין זה אדרבה הי' לו חזקה מתולדה להיפוך דע"י צליה יצא כל הדם והספק שמא נתחדש מעשה לאיסור א"כ אמרי' עליך הראיה וכמ"ש הרשב"א יבמות דל"א דמה"ט א"ח לס' דרוסה ועי' חוו"ד סי' ק"ו שכ' דמה"ט ס' ניקה"א ל"ח ס' בשחיטה וע' פמ"ג בסי' ס"ט שכ' דבע"א מעוד שלא נקרש הבשר נאמן דל"ח כמעיד נגד ח"א דאדרבה הי' לו חזקה בתולדה שיצא הדם ע"י מליחה עיי"ש וכיון דבנ"ד עכ"פ ל"ח בכלל ס' נגד ח"א א"כ לשי' החוו"ד בלא"ה מותר משום סד"ר לקולא ורק דיש לחוש לשי' הפמ"ג דדם שכבשו אסור מה"ת אפ"ה י"ל לדינא דמותר משום דהוי כמו ס"ס לענין ד"ת וס' א' לענין הדרבנן לענין הד"ת איכא ס"ס שמא לא נכבש מעל"ע ושמא כשיטת החוו"ד דדם שכבשו דרבנן ולענין הדרבנן שוב מצרפין ס' ראשון שמא לא נכבש מעל"ע וז"ב:

ב) וחוץ לזה י"ל דאף א"נ כשיטת הפמ"ג וממילא והי' חשיב הכא בגדר ס' ד"ת אפ"ה י"ל לשי' הט"ז בסי' ק"ה דבס' כבוש בשאר איסורין אפי' באיסור ד"ת מקילין משום דמוקמינן בחזקת היתר ועיי"ש בכו"פ שכ' דדוקא באם חתיכה אחת בוודאי נכבשה מעל"ע עם האיסור וחתיכה ב' לא נכבשה מעל"ע אז הי' מקום להחמיר בס' משום דחשיב איקבע איסורא אבל בחתיכה א' ס' נכבשה מעל"ע גם באיסור ד"ת יש להקל מטעם חזקה עיי"ש א"כ בנ"ד דקודם הכבישה הי' להחתיכה שם היתר לאוכלו חי דדם האברים שלא פירש שרי וגם לאוכלו צלי רק הספק שמא נתחדש איסור ע"י כבישה מעל"ע לענין זה שוב יש חזקה להיתר ושפיר יש להקל אף א"נ דדם שכבשו אסור מה"ת ואף לשי' הנקה"כ בסי' ק"ה דס' כבוש אסור ולא מוקמינן אחזקה משום דנולד ריעותא אפ"ה י"ל דעיקר כוונת הנקה"כ משום דלשי' החוות יאיר גם בתוך מעל"ע יש בליעה רק דבעל בס' ואחר כלות המעל"ע יש בליעה מרובה ותו ליכא ס' א"כ שפיר חשיב בכלל נולד ריעותא דהרי עכ"פ נתערב בה איסור ורק הספק אם יש בה שיעור ביטול א"כ אדרבה האיסור יש לו חזקה דלא נתבטל ולא פקע ממנו שם איסור וכ"ז התם אבל הכא בתוך המעל"ע אינו עושה שום ריעותא להבשר דכ"ז דלא נכבש מעל"ע בוודאי יצא הדם ע"י מליחה או בצליה א"כ הוי כספק על התחלת האיסור שמא נתהווה סיבה שלא יצא הדם עוד גם ע"י צליה בכה"ג שוב יש חזקת היתר גמור ושפיר יש להקל אף בס' כבוש באיסור ד"ת:

ג) ובפרט דעיקר להלכה דדם שצלאו ג"כ אינו רק מדרבנן דלא חזי לכפרה וכהא דדם שמלחו ושוב ל"ח טפי מסד"ר ולקולא וגם י"ל בכבד לשי' כמ"פ אינה נאסרת אף בכבוש מעל"ע משום דכבד פולטת ואינה בולעת ע' שו"ת שער אפרים ובשו"ת ד"ח מ"ש בזה ונהי דהפמ"ג מחמיר גם בכבד מ"מ עכ"פ חשוב בכלל ס"ס שמא לא הי' כבוש מעל"ע ושמא כבד לא נאסרה אף בכבוש מעל"ע ובפרט דבנ"ד דלא בישלו את הכבד ורק נצלה ורוצין לאוכלו צלי א"כ יש צירוף שיטת המחבר סי' צ"ט דכבוש מותר לצלי ובפרש כשאינו מלוכלך בדמים בוודאי דמותר לצלי ונהי דהרמ"א אוסר אף לצלי מ"מ עכ"פ חשיב ס"ס שמא לא נכבש מעל"ע ושמא כבוש עכ"פ מותר לצלי ונהי דיש להסתפק מאחר דסיים הרמ"א והכי נהוג אי יש לצרף שיטת המחבר לס"ס וכמ"ש הפמ"ג בהנהגות או"ה אפ"ה י"ל דהא הפמ"ג גופא מצרף הרבה פעמים לספק מכח שיטת המחבר דכבוש מותר לצלי ובפרט דלפמ"ש הפמ"ג בפתיחה דלא כל הדמים שבכבד אסורין מה"ת א"כ י"ל דנגד חלק דם שבכבד האסור מה"ת בוודאי הי' ס' בהמים כנגדו וביש ס' נגד הדם לשי' רוה"פ אפי' אותו חתיכה מותרת אפי' לבישול ומכ"ש לצלי ונגד שאר הדם שלא נתבטל שוב זה הדם לא הוי רק מדרבנן ושוב אם יש ספק אי נכבש מעל"ע שוב חשוב סד"ר יצא בנ"ד יש כמה צדדים להקל חדא שמא כהחוו"ד ושוב ל"ח רק סד"ר ושמא דם שצלאו דרבנן ושוב ל"ח טפי מסד"ר וגם דבנ"ד דיש חזקה להיתר ול"ח אף בכלל נולד ריעותא בכה"ג ס' כבוש מותר אפי' באיסור ד"ת גם לשי' הנקה"כ ומכ"ש לשי' הט"ז והכו"פ וגם שמא כשיטות הסוברים דכבד אינה נאסרת בכבוש מעל"ע ושמא לאו כל הדם שבכבד אסור מה"ת ונגד חלק האסור מה"ת יש ס' בהמים ושוב הי' רשאי אף לבישול אחר צליתו ומכ"ש לאוכלו ע"ו צליה בוודאי דשרי דיש צירוף שיטת המחבר דכבוש מותר לצלוי:

ד) וחוץ לזה י"ל דבאמת גוף דברי הפמ"ג דס' כבוש מעל"ע במים אסור משום דחשיב ס' ד"ת הואיל דדם שכבשו אסור מה"ת באמת צל"ע טובא הואיל דבאמת אין דרך בני אדם לאכול בשר חי ונהי דמצינו בש"ס חולין די"ד דבמבשל בשבת ל"ח מוקצה משום דחזי לכוס אבל עכ"פ דרך בני אדם אינו לאוכלו חי רק ע"י צליה או בישול א"כ אחר הצליה והבישול ל"ח טפי מסד"ר ואין לומר דכוונתו דאסור לצלותו ולבשלו דהוי כגורם סד"ר בידים ז"א דהרי המעשה כבר נעשה ורק דקודם הצליה הי' חשיב ס' ד"ת ואחר הצליה נעשה סד"ר ובכה"ג דגם בחתיכה של היתר אין הדרך לאכלו חי א"כ בזה שצלאו או בישלו לא נראה שעושה זאת כדי לעשותו סד"ר ורק דבלא"ה הדרך לעשות הכי ושפיר ל"ח כגורם ס' בידים וע' באו"ח סי' תל"ח בט"ז סק"ד לענין ככר למעלה מן הקורה שכ' דדוקא בביטל כבר שאר החמוצים אז הי' ס"ד דלא יועיל עוד ביטול על חמץ זה משום דחשוב כגורם סד"ר בידים אבל הכי דלא ביטל עדיין שום חמץ פשיטא שמותר לבטל גם חמץ זה דל"ח כגורם סד"ר בביטול זה הואיל דבלא"ה מוכרח לבטל עכ"פ שאר החמוצים עיי"ש וכן מצינו במתני' פ"ד מתרומות השחורות מעלות את הלבנות וכ' הרע"ב שאם הי' רוצה הי' דורסן ומערבין יחד והעיר בתוי"ט דהרי אין מבטלין איסור לכתחילה וכ' בהג"ה בני יששכר שם דכיון דבלא"ה הדרך לעשותם עגולים כדי שיתקיימו כמבואר בפ"ב דתרומות לכך ל"ח בכלל מבעל איסור עיי"ש וכן כ' התפארת ישראל פ"ז מדמאי בהא דמיחל ושותה דכ' הרא"ש דהכוונה כמו מוהל והיינו שמוזגו במים וכ' התפא"י הכוונה כדי שיתבטל התרומה ל"ח בכלל מבטל איסור כיון דבלא"ה הדרך לשתותו מזוג עיי"ש עכ"פ חזינן דהיכי דהדרך לעשות כן ל"ח בכלל מבטל איסור וה"ה הכא דהדרך לבטל ל"ח בכלל גורם סד"ר בידים:

ה) ונהי די"ל דכיון דנולד הס' בעודו ד"ת אף דאחר הצליה והבישול הוי רק דרבנן אפ"ה ל"ש לומר סד"ר לקולא דחשוב כס' בנתגלגל וכהא דס' דרוסה שנתערב באחרים אפ"ה יש לחלק בשלמא התם דהי' לנו לדון על הס' בעודו ד"ת ואז החמרנו בס' ולא ידענו שיתהווה מזה סד"ר כיון דגם בס' איסור ד"ת לשי' כמ"פ אסור לבטל ובפרט לערב לכתחילה פשיטא דאסור בכה"ג אם ניקול אח"כ בשעה שנעשה דרבנן והי' זילזול לדבריהם שפיר יש להחמיר ובפרט שכבר כ' בשו"ת רעק"א ליישב שיטת מהריב"ל בס"ט שבישלו בכלי ונעשה אב"י דמותר מטעם סד"ר וקשה מהא דס' דרוסה שנתערב באחרים וכ' הרעק"א דבשלמא בס' דרוסה אף לאחר שנתערב יש מציאות שיצטרך עוד לדון לענין איסור ד"ת והיינו באם והי' ניכר הס' דרוסה אבל בכלי שנעשה אב"י שוב לא משכחת שיצטרך עוד לדון לענין איסור ד"ת עיי"ש ונהי דדבריו צע"ק דהא גם בכלי שאב"י ג"כ יש משכחת שנצטרך לדון לענין איסור ד"ת והיינו באם יבטל בה ד"ת ולשי' כמ"פ הא דחורפא מחליא לי' לשבח הוא מה"ת ע' שו"ת שובת ציון מ"ש בזה אבל עכ"פ גוף סברת רעק"א נכון הוא דהיכי דלא משכחת שנצטרך עוד לדון לענין ד"ת בכה"ג בוודאי דמקילין בדרבנן אף דהוי ס' בנתגלגל וכן לפמ"ש בשו"ת ב"א או"ח סי' מ"א דמה"ט מקילין בס' חמץ שעטה"פ אף דבימי הפסח הי' ס' ד"ת אפ"ה כיון דמיד בפסח ידענו דאחה"פ לא והי' טפי מסד"ר ושפיר יש להקל אחה"פ עיי"ש א"כ ה"ה בנ"ד אף שנולד הס' בעודו ד"ת אפ"ה כיון דאין הדרך לאוכלו חי א"כ הרי לא הי' לנו לדון כלל על הס' בעודו חי כיון דגם א"נ דמותר לאוכלו חי מ"מ אין דרך לאוכלו רק ע"י צלי ובישול א"כ שוב ל"ש לומר דהוי זלזול לדבריהם ושוב אחר הצליה ובישול הוי רק סד"ר א"כ שוב דברי הפמ"ג צ"ע בשלמא א"נ דע"י צליה ג"כ יש בו איסור ד"ת א"כ י"ל דחל עליו איסור לאוכלו ע"י צליה אבל א"נ דצלי ובישול שוים והוי רק דרבנן א"כ לא משכחת לדון על הספק רק באופן שיהי' סד"ר דאין דרך לאוכלו חי א"כ שוב יהי' מותר לצלותו או לבשלו וצע"ג וחוץ לזה לפי"מ שהוכחתי דאחר הצליה ג"כ אינו רק מדרבנן א"כ פשיטא דמותר לצלותו ונהי די"ל דכיון דלאוכלו חי הוי ס' ד"ת שוב אסור לעשותו לכתחילה סד"ר וכמו דקיי"ל בס"ע שבישלו בכלי אם נודע הס' בשעה שהו' ב"י אסור לבטל בו אף כשנעשה אב"י אפ"ה כ' בלב"ש בח"ד דבס' איסור כזה שיש בו דיעות להתיר והובא בש"ע דעת המתיר נהי דיש הכרעה בש"ע דלא כוותיה אפ"ה עכ"פ מותר לעשות ממנו סד"ר א"כ בנ"ד כיון דגם בוודאי כבוש מעל"ע דעת המחבר להתיר לצלי נהי דהרמ"א אוסר וסיים והכי נהוג מ"מ עכ"פ לענין ס' יוכל לצלותו לכתחילה ולעשות ממנו סד"ר כיון דלשי' המחבר לצלי אין ההיתר משום סד"ר א"כ שוב מוכרחין לומר דהפמ"ג אוסר רק לבשלו ומטעם דאסור לעשותו לסד"ר בידים דאלו לצלי הרי לא יהי' ההיתר משום סד"ר רק בצירוף שיטת המחבר דכבוש מותר לצלי וע"י בישול והי' ההיתר רק מכח סד"ר לקולא אבל עכ"פ נשמע דס' כבוש בדם מותר לצלותו אף לכתחילה א"כ מכ"ש ובנ"ד דלא נזכרה מן הספק רק אחר הצליה פשיטא (דשרי כנלע"ד בס"ד לדינא:

ג' וארא תרע"ו ווייצען וצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה