מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן יא
להרב הגאון המפורסי' וכו' כש"ת מ' יוסף פאנצער ז"ל ראבד"ק דראהביטש יצ"ו.
בדבר שאלתו באיש א' חסר דיעה שנדד מביתו ואיש אחד מעירו ראה אותו ביערסלוב והכירו כי החסר דיעה הי' שמו מאיר והו' חתנו של השו"ב מבארוסלוב ואח"כ שמע קול שנמצא אדם מת סמוך לעיר יעריסלוב והלך לשם ולא הכירו בטב"ע ורק בזקנו הכירו כי הי' לו שערות מועטים ועוד העידו איזה אנשים שראו חסר דיעה מסבב ביעריסלוב ורק שלא הכירו אותו מי הוא ואח"כ כשנמצא אדם מת סמוך לעירם הלכו לראותו והכירו אותו בטב"ע גמור שזה הוא אותו החסר דעת שהי' מסבב ביעריסלוב ובדקו בו אולי ימצאו בו איזה סימן וראו שהו' לו רושם שחור בגבו תחת אצילי ידיו ואשתו ואביה אומרים כן שיודעים שהי' לו רושם שחור על גבו אבל לא צמצמו המקום וגם העידו העדים שהו' אדם בינוני וזקנו הי' קטן והצבע משערותיו הי' בלאנד וכבר עבר ג' שנים מיום שנעלם וגם כבר העמידו הדבר במכה"ע ועד כה לא נשמע ממנו מאומה זה תורף השאלה:
וכת"ה העיר בג' צדדי היתר א' עפ"י עד האומר שראה את מאור חתן השו"ב מבאריסליב בעיר יעריסלוב והכירו בחייו נהי דאחר מותו לא הכירו בטב"ע זולת בזקנו וזה אף בגדר סימן אמצעי לא מקרי מ"מ לפי שיטת המבי"ט הנודע י"ל כיון דעכ"פ ידעינן מעדותו של עד הנ"ל שמאיר מבאריסליב הנ"ל הי' ביעריסלוב וכיון שנמצא אח"כ אדם מת סמוך ליעריסלוב שוב יש לתלות דהוא ממש זה שראה אותו בחייו ביעריסלוב כיון דאיש אחר לא נעלם אז ביעריסלוב:
א) באמת בצד היתר הלז יש לדון טובא דעיקר סברת המבי"ט די"ל היינו שאבד היינו שנמצא כ"ז היכי דעכ"פ ידעינן בוודאי שהנאבד הי' במקום זה אבל הכא הרי גם על זה אם הי' מאיר הנ"ל בעיר יעריסלוב לא נודע לנו רק עפ"י ע"א א"כ באמת לשי' כמ"פ ע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן א"כ בנ"ד ממנ"פ א"א להתיר מכח זה דאי ניזול בתר ד"ת שוב ע"א נ"מ ואי ניזול בתר דרבנן א"כ מדרבנן הרי לא אמרי' היינו שאבד היינו שנמצא וכדומה לזה כ' הפמ"א והברית אברהם די"ל דע"א במשאל"ס לא יועיל ואף אם ניסת תצא מכח ממנ"פ מה"ת ע"א ל"מ ומדרבנן הרי שוב חוששין שמא עלה מן המים וגם העירו דאף לשי' הסוברים דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת מכח מדעל"ג מ"מ במשאל"ס ל"ח מדעל"ג דאף אם יבוא בעלה לא והי' נתפס למשקר לפי שיהי' יוכל להתנצל דבאמת ראה הטביעה ורק שעלה מן המים ורק לענין זה יפה כתבו דגם במשאל"ס שייך הסברא דמדעל"ג דאם יבא בעלה שפיר יהי' נתפס למשקר הואיל דחשש שמא עלה מן המים הוי מילתא דל"ש ורק להחמיר באיסור א"א חוששין להכי אבל אם ובוא בעלה לא ניתלי במידי דל"ש ורק נחזיק את העד למשקר ועוד כתבו דדוקא במשאל"ס שפיר י"ל דמועיל גם בעדות ע"א הואיל דאכתי שייך הטעם דקולת עגונה מדחזינן התם דאם ניסת לא תצא ע"כ דחז"ל גופא לא רצו להחמיר בדיעבד א"כ ע"כ דהוי מכח קולת עגונה ושפיר מועיל גם ע"א ויוצמח באמת לפ"ז דע"א במשאל"ס בלא שהה עד שתצא נפשו אף לשי' האומרים דגם בזה ליכא רק חשש דרבנן מ"מ לא יועיל ע"א הואיל דבזה אף אם ניסת תצא א"כ אף לשי' הסוברים דבדרבנן מהני סי' אמצעי מ"מ היכי דליכא רק ע"א על הטביעה שוב לא יועיל סימן אמצעי דממנ"פ מה"ת ע"א ל"מ וגם סימן אמצעי ל"מ ומדרבנן שוב חוששין שמא עלה מן המים ובזה א"א להקל מכח קולת עגונה הואיל דבלא שהה עד שת"נ אף אם ניסת תצא וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל דממנ"פ עדותו ל"מ דמה"ת ע"א ל"מ ומדרבנן שוב לא אמרי' היינו שאבד ובפרט די"ל דאף להסוברים דמה"ת מהני ע"א בעדות אשה מכח מדעל"ג מ"מ בנ"ד ל"ש מדעל"ג דאף אם יבוא האיש הנ"ל לביתו לא יהי' העד מוחזק לשקרן כיון דאומר רק שראה אותו שהי' מסבב עצמו בעיר יערוסלוב ודבר זה לא יוכל שום ב"א להכחישו ושוב י"ל דע"א ל"מ ושוב ל"מ כלל לומר שראה אותו ביעריסלוב וא"כ לכאורה אין לנו שום צד לצרף סברת המבי"ט לנ"ד:
ב) אך באמת י"ל דהא דיש פוסקים דע"א בעדות אשה מה"ת ל"מ כ"ז בעד המעיד שמצא אדם מת ורצונו בזה להתיר את אשתו א"כ חשוב עדותו נגד חא"א וגם רוצה להוציא אדם פרטו אשר אנו מכירין אותו מחזקת חי דבזה ל"ש הסברא דכמה מתים איכא בעולם וכמ"ש בתוס' שבועות דמ"ו וב"מ דקט"ו דכשדנין על אדם פרטי ל"ש לומר כמה גנבי איכא בשוקא עיי"ש וגם עדותו בזה נוגע לדשב"ע שפיר י"ל דע"א ל"מ אף להמקילין מוכרחים לבוא לסברת מדעל"ג או לקולת עגונה אבל הכא דאינו אומר רק שראה את מאיר הנ"ל בעיר יעריסלוב א"כ דיבור זה אינו נגד חא"א ואינו סותר בדיבורו חזקת חי של מאיר הנ"ל וגם דיבור זה אינו נוגע לדשב"ע א"כ אף שמעיד זאת בשעה שאנו דנין להתיר את האשה ויסוד ההיתר אנו רוצין לבנות על דבריו וא"כ ממילא נצמח בדיבורו סתירה לחא"א מ"מ כיון דגוף הדיבור שלו שראה אותו בחייו אינו סותר לחזקת חי ולא לחא"א ורק שאנו רוצין לבנות מזה בנין להיתר עגונה א"כ י"ל דנ"ד דמי לסברת הרי"ף בהא דאשתמודעינהו דאחוה דמיתנא דל"ח כמעיד בדשב"ע וכהא דכ' בתוס' חולין דצ"ו בהא דמחזירין שטר בסימנים הואיל דבזה אכתי ליכא סתירה לחזקת ממון ושוב שפיר מהימן בדיבורו אף בלי מדעל"ג ואף בלי קולת עגונה וכמ"ש הנוב"י דאף במעיד שזה הוא אחיו של המת בשעת חליצה ג"כ מהני הואיל דדיבור זה ואינו נוגע דוקא לחליצה וכיון דלשאר דברים מהימן שוב מועיל ג"כ לחליצה וא"כ בנ"ד הואיל דדיבור זה אינו נוגע לסתור החא"א וחזקת חי בוודאי דמהימן בזה ואחר שנתאמת לנו דבריו דמאיר הנ"ל הי' ביעריסלוב שוב יש מקום לצרף שיטת המבי"ט וז"ב:
ג) אולם לשי' הריב"ש דבמעיד שזה הוא אחיו של המת בשעת חליצה ל"מ ה"ה בנ"ד דאומר דבר זה בשעה שאנו דנין להתיר האשה שוב י"ל דלא מהימן רק ע"י קולת עגונה או ע"י סברת מדעל"ג וע' בנה"מ סי' כ"ח סק"ז מ"ש בזה וסברת מדעל"ג הא כבר כתבתי דל"ש בנ"ד ושוב לא מהימן כלל אם מאיר הנ"ל הי' ביעריסלוב ושוב ל"ש לצרף שיטת המבי"ט כיון דלא ידעינן כלל אם הי' שמה בשום פעם וז"ב:
וחוץ לזה דרוה"פ השיגו על המבי"ט ע' נובי"ק סי' מ"ו ושו"ת בית אפרים אה"ע סי' י"א ובש"ש ובח"ס מ"ש בזה אלא נוסף לזה דאף לשי' המבי"ט כ"ז באדם שידוע לנו שהלך מביתו אדעתא דהכי לילך למקום ידוע ואח"כ נמצא אדם מת בדרך ההולך לאותו מקום אז אמרי' כיון דהלך מביתו לילך לאותו מקום וא"נ דמת הנמצא הוא אדם אחר נהי' מוכרחים לחוש דזה האיש שהלך מביתו אדעתא דהכי לילך למקום הלז שינה עצמו ממה שגמר בדעתו לילך למקום הלז והלך למקום אחר א"כ טפי יש לנו למיתלי שלא שינה דעתו מכפי שהי' נגמר בדעתו ודמי קצת להא דאמרי' חשע"ש א"כ הוי כבירור שהוא הלך בדרך הלז וכיון דמחליטין שהוא בוודאי הי' בדרך הלז א"כ שפיר יש לתלות דהמת הנמצא הוא זה האיש שהי' וודאי בדרך הלז דאילו על אדם אחר הרי יש ספק אי הלך בשום פעם בדרך הלז דהא מיירי במקום שאין ש"מ ודמי לעובדא דהרא"ש במכלוף בן מלל וכמ"ש בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ו דאם זה וודאי הי' בביה"ח מועיל שמו ושם אביו אף בלי שם עירו אבל בנ"ד דהי' חסר דיעה והי' נודד ומסבב בעיירות בלי החלטה כלל אנה לילך א"כ אף אי נאמין לדברי העד שאומר שראה אותו בחייו ביעריסלוב מ"מ ליכא הוכחה לומר שהוא מת ביעריסלוב הואיל דעכ"פ לא הלך מביתו על דעת לילך ליעריסלוב שיהי' מקום לומר מדהלך ליעריסלוב בוודאי דמת הנמצא שם הוא זה האיש שהלך ליעריסלוב ובפרט דעיר יעריסלוב הוא מקום שש"מ ושוב שפיר יש לחוש דבעלה של זו אזיל לעלמא ומת הנמצא הוא א' מרובא דעלמא:
ד) אך לכאורה הי' מקום לומר דבר חדש לפמ"ש הפוסקים להשיג על המבי"ט דאף בידעינן דזה בוודאי הי' בדרך הלז אפ"ה מסתבר טפי לומר שמת הנמצא הוא א' מרובא דעלמא וא"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת ח"צ בהא דמועיל סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק בכלים אף דש לחוש לשאלה מ"מ ע"י סימן שבגוף אף למ"ד סימנים דרבנן עכ"פ חשיב בגדר לא שכיח שהרבה אנשים והי' להם סימן א' ורק מיעוט איכא ושוב י"ל דחשיב בכלל שאלה דיחיד עיי"ש א"כ י"ל בנ"ז דחוץ העד שאומר שראה אותו בחייו ביעריסלוב יש עוד עד האומר שראה איש חסר דיעה שהי' מסבב עצמו ביעריסלוב ואח"כ ראה אותו מונח מת והכיר בטב"ע גמור שזה הא אותו החסר דיעה שהי' מסבב עצמו ביעריסלוב וא"כ ע"י עד הראשון באם נאמין לדבריו נודע לנו שמאיר שהי' חסר דיעה הי' ביעריסלוב וע"י עד השני ידעינן דהנמצא מת הי' זה החסר דיעה וא"כ הא רובא דעלמא אינם חסירי דיעה א"כ ע"כ דזה המת הנמצא אינו מרובא דעלמא וא"כ שוב י"ל הואיל דידעינן דמאיר הנ"ל וודאי הי' ביעריסלוב והוא הי' חסר דיעה ורובא דעלמא אינם חסרי דיעה ואם נרצה לחוש דאחר בא לשם ומת עכ"ח נצטרך לומר דאינו מרובא דעלמא דהרי זה המת ידעינן בבירור ע"י עד השני שהי' חסר דיעה ורובא דעלמא אינם חסרי דיעה וכיון דאף אם נרצה לחוש שמת הנמצא הוא איש אחר ג"כ נהי' מוכרחים לומר שאינו מרובא דעלמא רק ממיעוט דעלמא שהם חסרי דיעה בכה"ג שפיר דמי להא דשאלה דיחיד ושפיר יש לתלות שמת הנמצא הוא זה שהי' וודאי שם כפי שמעיד עד הראשון וז"ב אולם לדינא קשה לסמוך על זה חדא דהרבה פוסקים דחו דברי הח"צ וגם דאכתי י"ל שמא א' מרובא דעלמא הנמצא בתוכם ג"כ חסרי דיעה בא לשם ומת שם ודבר זה גופא שהי' חסר דיעה ל"מ כלום ול"ח אף בגדר סימן אמצעי ע"כ אין להעמיד יסוד להיתר גם בזה:
עתה נבוא לשאר צדדי היתר והנה כת"ה כ' לצדד מאחר שכבר עבר ג' שנים וכבר העמידו הדבר במכה"ע ולא נשמע ממנו מאומה יש הוכחה שמת דאל"כ הי' בא איזה ידיעה ממנו:
ה) הנה אם אמנם כי כבר האריכו בזה הפוסקים והביאו ראי' מכתובות דכ"ב דמשני באומרת ברי לי ופירש"י אין לבי נוקפי שאילו הי' קיים הי' בא ע' בשו"ת רח"כ מ"ש בזה ובח"ס סי' מ"ח וסי' קל"א וכבר הכריעו הרבה אחרונים דסברא זו מועיל עכ"פ לסלק החשש איסור תורה אולם מש"ס כתובות הנ"ל י"ל דליכא הוכחה כלל דהתם כבר כ' בתוס' דחזקת דייקא מרע לה לחא"א ולחד תירוצא בתוס' שם ליכא רק איסור א"ת וא"כ אף בלי הסברא דאילו הי' קיים הי' בא ג"כ ל"ח רק ס' א"א בכה"ג י"ל דמועיל סברא זו וכמ"ש בפנ"י קידושין דס"ו דהיכי דנולד ס' בדבר אף בלי אמירת העד בכה"ג ע"א מהימן אף נגד חזקה אבל בנ"ד דלא הי' לנו שום ספק לחשוב שבעלה של זו מת והחא"א הוא בתוקפו ונהי דע"כ איתרע ח"ח של אדם א' מ"מ למי שאין אנו מכירין בו ל"ש לאוקמי' בח"ח דכמה מתים איכא בעולם וכנודע ממחלוקת הב"ש סי' י"ז סקפ"ד והנובי"ק סי' ל"א לענין ספק ג"י עי"ש בכה"ג שפיר י"ל דלא סמכינן אסברא זו דאילו הי' קיים הי' בא וחוץ לזה י"ל דבנ"ד בוודאי דל"מ סברא זו דדוקא באדם השפוי בדעתו יש לצדד מכח סברא זו דאם הי' חי הי' בא לביתו או הי' כותב וגם לא הי' עובר מלתת לאשתו שאר וכסות המחויב עפ"י תורה אבל בנ"ד דהי' חסר דיעה אזדא כל הנ"ל אך אכתי י"ל בנ"ד דיש ג"כ צירוף מכח סימן של הרושם ואחרי שכבר העמידו במכה"ע ואין עונה עכ"פ י"ל דכבר אזדא החא"א ד"ת ושוב ע"י סימן אמצעי בגופו שפיר יש מקום להתיר דרבו הפוסקים דבדרבנן סמכינן אסימן אמצעי:
ו) והנה ברושם מבואר ברמ"א דל"ח סימן מובהק והיכי דיש רושם בצמצום מקום כ' הע"ז והב"ש דחשיב סימן מובהק ורושם לחוד י"ל דחשוב עכ"פ סימן אמצעי וכדמוכח מדברי הב"ש שם שכתב דרושם עדיף משומא דשומא עשוי להשתנות ורושם אינו עשוי להשתנות והרי עיקר הא דשומא ל"ח סימן אמצעי למ"ד סימנים ד"ת הטעם משום דעשוי להשתנות ונשמע דרושם שאינו עשוי להשתנות חשיב עכ"פ כסימן אמצעי ואם הי' מצמצם המקום של הרושם ג"כ הי' מקום לחושבו בכלל סימן מובהק דלשי' הפלאה בקו"א אף בסימן גרוע בצמצום מקום חשוב סימן מובהק אבל עכ"פ גם בלי צמצום מקום הרושם לחוד הוי עכ"פ כסימן אמצעי וע' שו"ת בי"ש אה"ע סי' מ"א שכ' ג"כ דאף בלי צמצום מקום מ"מ אם אומר עכ"פ באותו אבר חשיב עכ"פ סימן אמצעי והנה אם היתה אומרת מדת גדול של הרושם ג"כ הי' מקום לחשבי בכלל סימן מובהק כמ"ש בשו"ת מהרש"מ ח"ג סי' שנ"ו אבל בוודאי דלא הגידה זאת מ"מ אחרי שביארתי דעי"ז שהעמידו על מכה"ע ולא נשמע ממנו כלל איתרע עכ"פ החא"א ד"ת שוב יש מקום לסמוך על הסימן דרושם ולסמוך טל הפוסקים דבדרבנן מהני סימן אמצעי ואף דלשי' כמ"פ ל"מ סימן אמצעי אף בדרבנן וראייתם מתוס' יבמות דקט"ז וגם מהא דל"מ פרצוף בלי פדחת אף בצירוף סימן אמצעי מ"מ י"ל דדוקא למ"ד סימנים דרבנן ל"מ והא דמועיל בממון משום דהפבד"ה וכמפורש ברש"י שם אבל לדידן דמספקא לן אי סימנים ד"ת ורק מספק מחמירין בעגונה שלא להתיר בסימן אמצעי הואיל דהוי ס' ד"ת וכ"ז קודם שנסתלק החשש ד"ת אבל הכא אם נחליט עכ"פ דאיתרע החא"א מה"ת או עפ"י שיטת המבי"ט או מכח הסברא דלא נשמט ממנו מאומה שוב חשיב עכ"פ ס' דרבנן ול"ש לומר דהוי ס' דרבנן נגד ח"א ז"א חדא דבסד"ד ל"ש לאוקמה אחזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין ובפרט דנודע שיטת הרמב"ם דבאמת סימן מהני מה"ת רק חז"ל החמירו שלא לסמוך אסימן אמצעי באיסור מיתה וא"כ י"ל היכי דכבר נסתלק החשש ד"ת שוב לא מחמירין ושוב י"ל דלכ"ע מועיל סימן אמצעי אך באמת כמ"פ כ' דאף לדידן י"ל דל"מ סימן אמצעי אף באיסור דרבנן וגם עדיין אין הדבר בהחלט אצלי אי בנ"ד חשיב בכלל נסתלק החשש איסור ד"ת ושאר הסימנים בוודאי דאין לצרפם דדוקא סימנים אמצעים מצטרפים אבל סימנים גרועים לא מצטרפי אף להיות בגדר סימן אמצעי וע' בח"ס סי' נ"ח מ"ש לחוכך גם בשומא בצמצום מקום ע"כ אף שהדבר הוא חמור מאוד עכ"ז לגודל המצוה אחרי שיש כמה צדדים שכבר איתרע החא"א מה"ת וגם בצירוף הסימן דרושם דחשוב עכ"פ סימן אמצעי ובצירוף שאר הסימנים גרועים נלע"ד להקל ולסמוך אשיטת הפוסקים דבדרבנן סמכינן על סימן אמצעי ובתנאי שיסכים עמנו רב גדול בתורה ויראה ואז יושיב ב"ד של ג' להתיר האשה כנלע"ד בס"ד לדינא:
ד' חיו תרע"א ראדמישלא יצ"ו:
הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.