מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן טז
להרב חו"ב בנש"ק כש"ת מ' חיים נחום הלברשטאם ז"ל אבד"ק מאשציסק יצ"ו.
בדבר שאלתו באחד ששל"ח ונתנו בניו סך ד' אלפים כתרים עבור מקום קבורה והותנו שנותנים סכום זה בעד כל הצטרכות וכעת רוצים להעמיד מצבה וראשי קהילה מבקשים עוד הפעם ב' אלפים כתרים ובניו טוענים שכבר קנו המקום ויש להם רשות לעשות באותו מקום כל מה שירצו ובקהלתכם ליכא תקנה קבוע כמה לקבל בעד הקמת מצבה וגם טוענים שגם זה הוא בכלל ההשוואה שיפטרו מליתן עוד זה תורף השאלה:
א) והנה בגוף הדבר אם הי' ס' בלשון אי הי' הכוונה לפוטרו גם מנתינת המעות בשעת הקמת המצבה א"כ הי' מקום לומר לפמ"ש הש"ך בשם מהר"יק בחו"מ סי' מ"ב דאם יש ס' אי פטרוהו גם מפ"ש אז מס' א"א לפוטרו דאמרי' יד בעהש"ט על התחתונה נהי דקיי"ל יד בעל השובר על העליונה משום דהוו מוחזק מ"מ כיון שאינו טוען שהתנה בפירוש לפטור מפ"ש רק כל הפטור נצמח מכח השטר ואין לך רק מה שמוכח מתוך השטר בפירוש ע"ש ה"ה הכא כיון דיש מנהג ליתן מעות בעד העמדת המצבה וגדול כח המנהג וראי' דלדידן אף מיגו נוד מנהג ל"מ ע' נמ"י ב"מ דק"ו ובש"ך חו"מ סי' פ"ב בדיני מיגו ורק דרוצים לפטור א"ע מכח התנאי וא"כ בלשון מסופק א"א נפטור ואף א"נ דע"י קניות המקום חשיב מוחזק מ"מ לא עדיף מדינו של מהרי"ק דהתם בוודאי חשוב מוחזק ואפ"ה א"א לפוטרו מכח ס' מכ"ש בנ"ד דבעי ליטול רשות להקמת מצבה בוודאי דא"א לפוטרו בלשון מסופק וע' בכתובות דפ"ג דלא אמרי' מכל מיני סליק נפשיה משום דיד בעהש"ט עה"ת אף דגוף הקרקע הוא של האשה והאשה חשיבא מוחזקת מ"מ אמרי' כיון דכל הפטור הוא מכח השטר וספק בלשון א"א לפוטרו ועיי"ש בחידושי הרי"מ ע"ש בזה עכ"פ הדבר פשוט דאף אם הי' ס' בלשון התנאי מ"מ א"א לפוטרו מחיוב וודאי שמוטל עליו מכח המנהג:
ב) וחוץ לזה בגוף הדבר אי בעל הקבר חשיב מוחזק ע"י קנייתו באמת בש"ס ב"ב דמ"ד מוכח דיוכל להקנות ע"י ד' אמות של קבורה להקנות על גבי מטלטלין מ"מ י"ל דאין לו רק קנין לשימוש דלענין קנין אגב מהני קרקע בשכירות ומטלטלין במכירה ושוב אין לו רק קנין לשימוש וא"כ י"ל דגם בקנה לצורך קבורה אין לו רק קנין לתשמושי אבל גוף הקרקע אכתי י"ל דאינו שלו וחק דל"ח כנקבר בקבר שאינו שלו הואיל ששילם בעד התשמיש אך לכאורה יש להעיר ממ"ש הנה"מ בסי' קצ"ב דהא דמקומות של בהכ"נ נקנה בהילוך משום דלא נקנה לבעל המקום רק לשימוש בלבד וגוף המקום נשאר של הקהל עיי"ש אך באמת נ"ד לא דמי לשם די"ל דוקא בבהכ"נ דיוכל להיות שינוי בהבהכ"נ דאם נשרף הבהכ"נ רשות ביד הקהל לבנותו במרום אחר וא"צ לשלם לבעלי המקומות רק כפי שיווי שלו בחורבנו ע' בנה"מ סו' קס"ב ובשו"ת ח"ס ח"ו בהשמטות סי' ל"ב שפיר י"ל דל"ח קנין בגוף הקרקע של המקום הואיל דיוכל להיות פסק קנינו בעוד שצריך לאותו מקום וע"כ דלא זכה רק בזכות השימוש כ"ז שיהי' שם בהכ"נ אבל בקנה קבר ונקבר בה הרי כ"ז שלא והי' תחיית המתים לא יופסק תשמישו ולא משכחת שיהי' להקהל עוד זכות במקום זה בכה"ג שפיר י"ל דבעל הקבר זכה להיות לו בו קנין גמור אך באמת אף א"נ דיש לו קנין גמור בהקבר וכשיטות הסוברים דיש זכיה למת וכמבואר ברמ"א חו"מ סי' ר"י בשם הרשב"א וראי' מהא דמותר המת ליורשיו או אפי' להסוברים דאין זכיה למת וכמ"ש בזה בשו"ת מחנה אפרים הלכות זכיה סי' ל"א עכ"פ היורשים זכו בגוף הקבר ועי"ז חשיב אביהם קבור בקבר שלו וכמ"ש בתוס' גיטין די"ג דמה"ט אמרי' מלקד"ה משום דהיכי דאיתא בירושה לא פסק כוחו אממונו עיי"ש אבל עכ"פ אכתי י"ל דל"ח מוחזק רק בגוף הקרקע אבל לא במה שלמעלה מן הקרקע והא דחייבים להרחיק ו' טפחים בין קבר לקבר הטעם רק שלא יתערבו המתים ושלא יהי' בזיון להמתים אבל לא מפני שזכו בכל הששה טפחים הסמוכים אליו וכהא דמצינו בחו"מ סי' קלד במי שהוחזק בפתיחת חלונות לחצר חבירו נהי דחבירו אסור לבנות נגד החלון מ"מ גוף החצר שייך לבעל החצר וה"ה הכא י"ל דעכ"פ גוף המקום ומכ"ש מה שלמעלה מהקרקע אכתי שייך לקהל ועי' בחו"מ סי' רי"ד סעיף ד' דבלא כתב לו עומק ורום נא קנה באויר שתחת כותלי החצר כלום ובסעיף ה' שם יש בזה ב' דיעות ועיי"ש ברמ"א ונשמע דהדבר ספק וע' שו"ת שי"צ סי' ק"ו מ"ש בנידון כעין זה:
ג) והנה מהאי דחו"מ סוס"י רי"ז ויו"ד סי' שס"ו במוכר לו קברו ודרך קברו ומקום מעמדו אין להוכיח כלל דהתם באם לא ימכור לו בפירוש דרך קברו לא יהי' מחויב ליתן לו דרך דקיי"ל כחכמים בב"ב דס"ד אבל הכא אכתי י"ל דהוי עכ"פ בכלל ספק אי קנו האויר שלמעלה מהקרקע לבנות שם מצבה ושוב מספק א"א לפוטרם ממעות הנהוג ליתן בשעת הקמת מצבה דס' פטור אינו מוציא מידי חיוב וודאי הנצמח ע"י מנהג דגדול כח המנהג וכה"ג כ' בשו"ת מהרי"ט סי' קל"א דס' מחילה אינו מוציא מידי חיוב וודאי ובפרט די"ל לשי' הרשב"ם ב"ב דצ"ב דלשמואל דל"מ רוב להוציא ממון הו"ל להתנות ומדלא התנה ע"כ דזבין לשחיטה א"כ ה"ה בנ"ד כיון דידעו דמספק לא יוכלו לפטור א"ע הו"ל להתנות בפירוש שלא יצטרכו עוד ליתן מעות בשעת הקמת המצבה ומדלא הותנו אז ע"כ דלא הי' כוונתם אז בנתינת המעות רק לפטור א"ע מן הנתינות הנהוגים בשעת קבורה ובפרט אחרי שכן המנהג בכל הקהילות לשלם בשעת קבורה וגם בשעת הקמת המצבה א"כ בוודאי דנתנו אז בשטת קבורה רק אדעתא דמנהגא אך באמת נלע"ד דכ"ז באם הי' הקהל מבקשים כעת רק דבר מיעוט אז הי' מקום לזכות את הקהל אבל אם הקהל דורשים כעת עוד הפעם סכום רב וגם אז לקחו סכום רב בכה"ג חשיב כרוצים להיפוך ממנהג דעפ"י רוב באם נותנים סכום רב בשעת קבורה אינם נותנים בשעת הקמת המצבה רק דבר מועיט א"כ הקהל דנ"ד שרוצים כעת ג"כ סכום רב חשיבי כטוענים נגד המנהג וא"כ הרי לכאורה איכא אומדנא דאם היורשים הי' יודעים אז שבשעת הקמת המצבה ידרשו עוד הפעם סכום רב בוודאי דלא הי' נותנים אז סכום רב ודמי לאומדנא גדולה דמהני אף בתלוי בדעת שניהם וכהא דפסק הרא"ש בהמירה אחות המשודכת וגם נודע שיטת מהר"ש יונה מובא במלמ"ל פ"ו מזכיה דלהחזיק לעולם מועיל אומדנא אף בתלוי בדעת שניהם וא"כ הרי בנ"ד יש צד גדול לומר דכבר קנו האויר שלמעלה מן הקרקע לבנות שם מצבה וכשיטת הי"א בסי' רי"ד סעיף ה' ונהי דהוכחתי דהוי ספק מ"מ הואיל דעל כל הא שמקבלים סכום רב בשעת קבורה יש עקולי ופשורי ע' שו"ת ח"ס יו"ד סי' ש"ל ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ד סי' קנ"א שכ' ג"כ דאין להם רשות להרבות בשכר קבור ובשו"ת בי"צ יו"ד ח"ב סו' ע"ט הניח בצ"ע אי חשיב כמתנה באונס או כמקח באונס עי"ש ע"כ אחרי כ"ז הדבר ברור דאין רשות ביד הקהל לעכב על היורשים להעמיד המצבה עד שיתנו סכום רב זולת דבר מיעוט כפי הכרעת כת"ה בצירוף שאר בע"ב נכבדים כנלע"ד בס"ד לדינא:
ה' עקב תרע"ג ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.