מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן טו
להרב הגאון המפורסי' וכו' כש"ת מ' נחום שליט"א אבד"ק דאמבראווא יצ"ו.
בדבר שאלתו באחד שנשא בזיווג שני אשה גרושה וכשבאתה לביתו מיד נולד ביניהם קטטות וזה ששה חדשים נסעה לבית אביה לעת לדתה וכעת אינה רוצית עוד לשוב לבית בעלה ומבקשת שבעלה ישלח לה מזונות לבית אביה באומרה שבעלה ובניו מרגילים עמה קטטות ואף שא"א לברר זאת עכ"פ מבקשת שישבע אם אין האמת בפיה והבעל אומר שהיא מרגלת הקטטה ואעפ"כ רוצה לדור עמה בביתו או לתת לה גט וכתובה והיא אינה מסכמת על זה רק שישלח לה מזונות לבית אביה ונסתפק כה"ג אם יש לדונה כמורדת שלא יהי' מחויב לשלוח לה מזונות או לאו זה תורף השאלה:
א) וכה"ג הביא שיטת הרא"מ מובא בח"מ ובב"ש סי' ע"ז דברוצה לגרשה ולתת לה הכתובה אף שמעוכב מכח החדר"ג מ"מ פטור ממזונות והח"מ וב"ש השיגו עליו והעיר כת"ה מש"ס ב"מ דק"א דבלא הודיעו ל' יום קודם הגעת זמן שכירות הבתים כמו דא"י להוציאו ה"ה דא"י להעלות על דמי השכירות זולת בדאייקר בתים עכת"ד הנה באמת הדין מבואר ג"כ בש"ע חו"מ סי' שי"ב אך באמת נ"ד לא דמו להתם דשם עיקר הדבר דא"י להוציאו משום דסמך אדעתיה דוודאי לא יוציאנו וכיון דקיי"ל כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה עי' חו"מ סי' רכ"א בהג"ה ובסי' של"ג בהג"ה ובש"ך ס"ק מ"ד ובקצה"ח שם ועי' ש"ס מנחות דט"ז בנתן את הקומץ במחשבה והלבונה בשתיקה דרב סובר דהוי פיגול לכ"ע דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ואף לשמואל דאמר עדיין הוא מחלוקת מ"מ י"ל דוקא התם דחז"כ דלא ירצה לעבור על איסור פיגול מסייע לי' דוודאי לא עשה ע"ד הראשונה דעיקר סברת ע"ד הראשונה הוא הוא עושה הוי רק כמו אומדנא וא"כ היכי דיש חז"כ להיפוך החז"כ מפיק מידו האומדנא ויש להסביר עוד יותר דרב ושמואל לשיטתם אזלי דרב לשיטתו דמועיל רוב בממון אף דהוי חזק"מ וה"ה די"ל כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה אף נגד חז"כ הואיל דאומדנא חשוב כמו רוב אבל שמואל דס"ל באמת דל"מ רוב בממון משום דהוי נגד חזק"מ ה"ה דל"מ סברת ע"ד הראשונה הוא עושה היכי דהוי נגד חז"כ אבל היכי דלא הוי נגד חז"כ או במידי דאינו רוצים להוציא רק להחזיק שפיר גם לשמואל י"ל ע"ד הראשונה הוא עושה וא"כ התם גבי שכירות א"נ דיכול להרבות בשכירות א"כ יהי' מוכרח לעקור דירתו א"כ אחרי דאמרו התם דגם בסתמא הוי כהותנה שידור שמה ל' יום בימוה"ח וכל ימוה"ג ה"ה דסמך דעתיה ג"כ שלא יצטרך לשלם טפי מכפי קציצה הראשונה דאל"כ אכתי יהי' מוכרח לעזוב דירתו באמצע הזמן ורק בנתייקרו הבתים דבזה הרי לא סמך דעתיה שלא יהי' יוכל המשכיר להוסיף לו מחיר השכירות אבל בנ"ד אף באינו נותן לה מזונות אכתי ליכא הכרח שתהי' מוכרחת לקבל גט דשמא תספיק מע"י למזונותיה וכמ"ש בפנ"י ריש פ' המדיר ושוב כיון דרצונו לגרשה רק שמעוכב מכח החדר"ג שפיר חשיב עכ"פ אנוס ליפטר ממזונותיה וז"ב אך באמת יפה כ' הח"מ דכיון דרגמ"ה עשה תקנה לטובת הנשים שפיר הוצרך ג"כ שיהי' בכלל התקנה שלא יהי' יוכל להפקיע שום חיוב מחיובי האישות:
ב) והנה כה"ג הביא שיטת הרמב"ם דבנשתטית היכי דיודעת לשמור גיטה כיון דמה"ת הוא בת גירושין לא חייבו אותו בחיובי ממון ורק היכי דמה"ת אינו בת גירושין אז חויב גם במזונות ומבואר דע"י שחז"ל אסרו לגרשה פטור מחיובי ממון דהוי אנוס וע"ז העיר מהא דמצינו דלשי' כמ"פ טעה בד"מ ועשה מצוה דרבנן חייב ע' בטעה"מ פ"ג משגגות מ"ש בזה ונשמע דע"י דרבנן ל"ח אנוס עכת"ד לענ"ד לק"מ התם י"ל הטעם בפשיטות וכמ"ש בתוס' ביצה די"ט דמה"ט באה"ט מטבילין לפי שבטומאה דרבנן אינו להוט כל כך להטבילו ול"ש חששא שמא יעבירנו ונודע א הכ"מ פ"א מאישות דבדרבנן לאו כ"ע זהירי בה וה"ה די"ל דבשביל מצוה דרבנן ל"ח אנוס וחייב חטאת אבל בנ"ד לענין חיובי ממון אדרבה כשאינה בת גירושין מה"ת אכתי הוית אשתו ממש וחייב בכל החיובים שחייב הבעל להאשה ואי דנימא אומדנא דאדעתא דהכי לא נתחייב מ"מ נודע מ"ש התוס' בכמ"ק דבתלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא וע' בשו"ת ח"ס אה"ע סי' קנ"ב שכ' בשם הגרעק"א דהואיל דהחיוב מזונות אינו מכח חיוב שקיבל עליו רק מכח החיוב שיש עליו מה"ת או מדרבנן בצירוף שאר החיובים בכה"ג ל"ש אומדנא לפי שאין לעשות מעשה חדש לפטור אבל היכי דמה"ת הוות בת גירושין ורק שחז"ל אסרו לטובת האשה כדי שיהי' בעלה משמרה א"כ בשביל הצלה מעבירה דידה אין להבעל להפסיד ממון וע' בש"ך יו"ד שי' קי"ט לענין המוכר לחבירו איסור דרבנן ואכלו דאינו מחזיר לו הדמים משום דלהפסיד ממון אוקמה אד"ת ובהג"ה יד"ש העיר מחמץ נוקשה למ"ד דהוי דרבנן ואפ"ה לא אוקמה אד"ת ועפ"ז י"ל דזה כוונת הש"ך דהיכי דאין הדבר נוגע בגוף אכילת האיסור ורק דרוצין עי"ז להצריכו להחזיר המעות להקונה בזה שפיר י"ל דלענין הפסד ממון אוקמה אד"ת וז"ב:
ג) וראיתי לכה"ג שכ' ליישב קושית הפלאה דאמאי לא קאמר בירושלמי הנ"ל דלמ"ד משום גרירה מופטר ממזונותיה ולמ"ד משום דאין לה יד א"כ מה"ת אינה בת גירושין חייב במזונותיה וכ' קה"ג דלשי' רש"י פ' המדיר דקודם שניסת מועיל הנדר אבל אחר שניסת ל"מ הנדר והקשו בתוס' דהא מזונות דרבנן וכ' כה"ג רי"ל דאחר שכתב לה בכתובה אנא אפלח ואיזון הוי כקיבל עליו החיוב ושוב אף דעצם החיוב מזונות הוא דרבנן מ"מ לאחר שקיבל עליו החיוב נתחייב מה"ת אבל הירושלמי לשיטתו דגם אחר שניסת מועיל הנדר וע"כ משום דס"ל מזונות דרבנן א"כ לשיטתו אף באינו יכול לגרשה מה"ת מ"מ כיון דברצונו לגרשה מיפטר מחיוב דרבנן אבל לש"ס דילן דמזונות ד"ת אחר שכתב לה הכתובה שפיר באם אינו יכול לגרשה מה"ת חיוב במזונותיה עכת"ד הנה באמת גוף הדבר שכ' דאחר שכתב לה המזונות בכתובה הוי החיוב מזונות מה"ת אם אמנם שבפנ"י פ' המדיר חידש כן ועיין עט"ח בסוגיא דמשביע ע"א ובמהרש"ם ח"ה סי' פ"ד וכן מצינו שבדבר זה כבר נחלקו הפוסקים ע' בב"י חו"מ סי' צ"ז שכ' להעיר דאחר שכתב לה בכתובה החיוב מזונות הוי מזונות מה"ת אבל הב"ח השיג עליו דגם אחר שכתב לה החיוב מזונות בהכתובה ל"ח רק חיוב דרבנן עיי"ש אך בגוף הדבר יש להעיר דכיון שכבר חל עליו חיוב מכח תקנת חז"ל שוב לא יוכל לחול עליו חיוב אחר וכדמצינו בקצה"ח סי' ס"ו סק"כ שהעיר דאמאי שט"ח נקנה מה"ת למ"ד ש"ד הרי חשוב רק שטר ראיה ותירץ דע"י השטר חל חיוב חדש וחשיב כמתחייב א"ע בדבר שאינו חייב וכסברת התוס' בכורות דמ"ט לענין פדה"ב דבכל שעתא ושעתא רכיב עליו איסור חדש ה"ה הכא אף שכבר נתחייב חל עליו עוד חיוב ט"י השטר אבל הנה"מ ס"ק כ"ג כ' דלמ"ד ש"ד כיון דחל עליו חיוב מכח ההלוואה שוב לא חל עליו חיוב חדש ע"י השטר ועוד כ' הנה"מ שם דמה"ת ל"מ מכירת שטרות רק ע"י שטר דעיקר חיובו ט"י השטר ונשמט דלשי' הנה"מ כיון דכבר הי' חל עליו חיוב מזונות מכח תקחז"ל שוב לא חל עליו חיוב חדש ע"י הכתובה ונהי דהנה"מ קאי התם למ"ד שיעבודא ד"ת א"כ כבר חל השיעבוד אף נגד דאקני שפיר י"ל דלא חל עליו חיוב חדש ע"י השטר אבל הכא י"ל כיון דע"י החיוב שכתב לה כתובה יחול עליו חיוב ד"ת שוב י"ל דחיוב ד"ת חל על חיוב דרבנן אך באמת י"ל הואיל דעיקר סברת הנה"מ שם דלא דמי לפדה"ב דשם לולי דחל חיוב חדש בכל יום לא הי' מתחייב אף נגד הנכסים שקנה אח"כ א"כ שפיר הועיל החיוב חדש לזה שישתעבדו כל הנכסים אבל בהלוואה שכבר נתחייב אף נגד דאקנה א"כ מה יוסיף תת כח החיוב שבשטר מבואר מדבריו דהיכי דליכא שום הוספה בחיוב השני לא חל חיוב השני א"כ ה"ה במזונות אף למ"ד דהוי דרבנן מ"מ ליכא בזה שום גריעותא מבאם הי' החיוב מזונות ד"ת וראי' דגם לענין מחילה בלאותיה ואכלה ואח"כ מחלה לבעלה דפסק הרמ"א באה"ע סי' ע"ז דמהני מחילתה וכ' הח"מ דכיון דשדר"נ הוי ד"ת ל"מ מחילה ונהי דהחיוב מזונות דרבנן מ"מ אין חילוק בין חוב מזונות לחוב דעלמא עיי"ש ונשמע דליכא שום עדיפות במזונות אשתו בין אי הי' החיוב מה"ת או מדרבנן א"כ שפיר י"ל מה יוסיף תת כח בהחיוב השני ושפיר י"ל דלשי' הנה"מ לא חל חיוב על חיוב:
ד) וחוץ לזה י"ל דהוא אינו רוצה להתחייב טפי מכפי שהטילו עליו חז"ל ואף דלכאורה לענין זה י"ל כמ"ש בשעה"מ הלכות לולב דבגזל לאחר יאוש אם קונה עכ"פ מדרבנן שוב הבעלים רוצים להקנות ושוב באמת קונה את החפץ גם מה"ת א"כ ה"ה הכא י"ל כיון דכבר הוטל עליו חיוב דרבנן שוב י"ל דניחא לי' ג"כ אף להתחייב מה"ת וכן מצינו כעין זה בב"י חו"מ סי' כ"ד מחודש מ"ו דהיכי שנקנה לו הדבר מכח דד"מ שוב ל"ח אסמכתא וקנו גם מה"ת והיינו אף לשי' הש"ך החולק על הב"ח וכבר קדמו המרדכי דאסמכתא קניא מה"ת והש"ך סובר דמה"ת לא קניא ואפ"ה חזינן דהיכי דנקנה לו עכ"פ מכח דד"מ שוב קנו גם מה"ת וה"ה די"ל דאם כבר נתחייב מדרבנן שוב מסכים אף להתחייב מה"ת אך באמת כבר כ' בתומים בסי' צ"ז סברא זו דלא רצה טפי להתחייב מכפי תקחז"ל והא דכותב לה החיוב מזונות בהכתובה לא מלבו כותב לה רק מכח תקחז"ל ולולי תקחז"ל לא הי' כותב לה ושפיר אף אחר שכתב לה לא הוטל עליו חיוב טפי מכפי תקחז"ל וגם העיר שם בתומים דלפי דברי הב"י דאחר שכתב לה הוי החיוב מזונות מה"ת א"כ יוצמח דגם חיוב כתובה אחר שכתב לה הוי החיוב מה"ת ואעפ"כ חזינן בכ"מ דמבואר דכתובה דרבנן עיי"ש ובאמת בחידושי עט"ח לשבועות הרגיש דאחר שכתב לה הכתובה הוי חיוב כתובה מה"ת והביא סמוכין מדברי הרמב"ן פ' תצא אך באמת הדבר תמוה מחו"מ סי' פ"ב דמבואר דבמלוה בשטר אם הלוה אומר שהוא פרוע והמלוה חשוד דנוטל בלי שבועה והעיר בש"ך מהא דכתובה החשודה מפסדת ותירץ דכתובה הוי רק דרבנן והם אמרו דבלי שבועה מפסדת וא"נ דאחר שכתב לה כתובה הוי כתובה מה"ת שוב תיקשי קושית הש"ך ונשמע ע"כ כסברת התומים דלמ"ד כתובה דרבנן אף אחר שכתב לה אינו רק מדרבנן ורק בכוונת קושית הב"י בסי' צ"ז ביאר התומים שם בטו"ט עכ"פ מכל זה נשמע דסברת כת"ה תמוה ונדחה מכח שיטת רוה"פ:
ה) ובגוף דברי רש"י כבר הרגיש בר"ן שם דנראה דרש"י סובר דמזונות נשואה ד"ת וכן כ' הפנ"י שם דנראה דרוצה לאוקמה מתני' דידן אף למ"ד מזונות ד"ת וכן כ' בהפלאה שם והרי"מ כ' דבאמת י"ל לכאורה דלכ"ע מזונות ד"ת מק"ו המובא בירושלמי והובא בתוס' כתובות דמ"ח ורק די"ל דהוי ק"ו פירכא כיון דתוכל לפרנס א"ע ממע"י ורק חז"ל חששו שמא לא יספיק מע"י לפרנסתה לכך תיקנו מחדש שחייב לזונה ותיקנו אז ג"כ שמע"י לבעל ושוב כשאין לה מע"י ומחייבת ליתן המע"י לבעל שוב ממילא נתעורר הק"ו ושוב הוי החיוב מזונות מה"ת והא דאמרי' בעלמא מזוני דרבנן דוקא היכי דאומרת א"נ וא"ע דאז המע"י שלה ואז מה"ת ליכא חיוב מק"ו הנ"ל הואיל דתוכל להתפרנס ממע"י ורק דיש חשש שמא לא יספיק לה המע"י וחשש זה לא הוי רק מדרבנן ושפיר בכה"ג מזוני דרבנן אבל היכי דהבעל נוטל המע"י שפיר איכא ק"ו ושוב מזוני ד"ת עכת"ד אך בגוף דבריו בישוב קושית הפלאה נכון מאוד:
ו) ולענ"ד נ"ל ליישב קושית הפלאה הנ"ל עפמ"ש בספרי ח"א סי' ס"ד לפרש דברי רש"י ב"מ דמ"ט דכיון שקיבל השכר נקנה להשוכר החצר לכל ימי השכירות וצ"ב מאי בעי רש"י בזה וכתבתי דאף לשי' רש"י ב"מ דק"ב דחצר המושכר קונה לשוכר מ"מ היכי דהמשכיר יוכל לאסור החצר על השוכר בקונם אז לא נסתלק המשכיר מהחצר ושוב גם לרש"י קני למשכיר ולשי' הר"ן נדרים דמ"ז כ"ז שלא קיבל השכר יוכל לאסור על השוכר בקונם ולמה כי רש"י דמיירי שקיבל השכר ושוב לא יוכל לאוסרו בקונם ושוב החצר קונה לשוכר עיי"ש ולפ"ז י"ל דלפי שיטת הירושלמי דיכול באמת להפקיע חיוב מזונות ע"י קונם משום דמזוני דרבנן ובדרבנן לא אלמו חז"ל לשיעבודה משום דהוי כמו תקנתא לתקנתא א"כ כיון דאפשר להפקיע זכותה ע"י קונם לא אלים שיעבודה כל כך ואם רצונו לגרשה רק שמעוכב מצד התורה שוב פטור ממזונות אבל לש"ס דידן דאמרינן אלמוה רבנן לשיעבודה ולא יוכל להפקיע זכותה ע"י קונם אז בא"ו לגרשה מה"ת חייב במזונותיה ומיושב שפיר קושית הפלאה הואיל דלירושלמי לשיטתו אף בא"ו לגרשה מה"ת מ"מ פטור ממזונות ודו"ק:
ז) אך בגוף שיטת הרמב"ם דבנשתטית בא"י לשמור עצמה פטור ממזונות י"ל דזה תלוי א"נ דבעבר וגירשה מגורשת א"כ לכאורה צ"ב מאי הועילו חז"ל בתקנתם וכמ"ש בתוס' פסחים ד"ל דמטעם זה י"ל דאף איסור דרבנן אסור לבטל וע' בש"ך יו"ד סי' ל"ט לענין נאבדה הרואה בלי בדיקה מ"ש בזה אך די"ל דוקא היכי שיגיע לו הפסד ממון אז י"ל דבשביל הפסד ממון יעבור על איסור דרבנן אבל היכי דלא יגיע לו הפסד מהיכי תיתי לומר שיעבור אדרבנן א"כ הרמב"ם דסובר דעבר וגירשה מגורשת ולא רצו חז"ל לפסול הגט אף בדיעבד א"כ ע"כ דהוצרכו להפקיע מהבעל חיוב המזונות דבלא"ה לא יתקיים תקנתם אבל א"נ דגם בדיעבד אינה מגורשת ע"כ דאלמו חז"ל דבריהם כד"ת ממש שוב י"ל באמת דחייב בכל החיובים ואפ"ה הועילו חז"ל בתקנתם בזה שלא יועיל הגט אף בדיעבד ולפ"ז י"ל דהרמב"ם סמך עצמו אמסקנת הירושלמי דלטעם דגרירה מהני בדיעבד וממילא נשמע דפטור ממזונות ולפ"ז מיושב קושית הפלאה דאמאי לא קאמר בירושלמי הנ"מ לענין מזונות ולפ"ז ניחא דכ"ז דלא ידעינן דמכח טעם דגרירה בעבר וגירשה מגורשת וממילא לא נפטר ממזונות לכך נקט מקודם נ"מ זו דלטעם דגרירה מהני הגט בדיעבד וממילא מיפטר ממזונות דבלא"ה לא יתקיים תקנתם דוודאי יעבור אדרבנן בשביל הפסד ממון וז"ב נשמע דעכשיו שמעוכב מכח החדר"ג א"נ דבדיעבד מועיל הגט א"כ י"ל דפטור ממזונותיה אבל לפמ"ש הג"פ דהתקנה הו' שלא יועיל הגט אף בדיעבד בגירש בע"כ אז שוב י"ל דחייב במזונות וז"ב:
א) נחזור לענין דינא נשי' כמ"פ וי"ל קי"ל כהרא"מ ואף דלשי' כמ"פ ל"מ קי"ל נגד שטר אבל אם יש לו טענה על גוף השטר שפיר מהני טענות קי"ל כמ"ש הש"ך בתק"כ ובשו"ת נובי"ק סי' ה' ובפרט לדידן דקיי"ל בבעית הש"ס ב"ב דקל"ב בבריא היאך דמפסדת אף דכבר כ' המהרי"ט ד"ס מחילה אינו מוציא מידי חיוב וודאי מ"מ י"ל דכתובה כיון דלא ניתן לגבות מחיים ול"ש מעמ"ש כמ"ש התוס' בכמ"ק שפיר י"ל דחשוב כמו ס' בחיוב וה"ה לענין מזונות שכ' הראשונים דיש חיוב בכל יום שפיר י"ל קי"ל נהי דהב"ש כ' דא"י לומר קי"ל מ"מ בשו"ת שבות יעקב כ' די"ל קי"ל ובפרט בנ"ד דרוצה לזונה ורק היא אינה רוצית לבוא לביתו וטוענת שהבעל הרגיל הקטטה והבעל מכחישה א"כ עכ"פ לא עדיף מספק מחויב שבועה דאין משביעין אותו עי' בש"ך סי' פ"ז סק"י ובפרט בס' חיוב שבועה דרבנן אף תפיסה ל"מ כמ"ש הש"ש ונה"מ סי' פ"ז א"כ הדבר פשוט דלענין לחייבו שבועה בוודאי די"ל קי"ל כהרא"מ ומספק א"א להשביעו ויפה כ' כה"ג ואין להרהר אחר הוראתו כנלענ"ד בס"ד לדינא:
א' האזינו תרס"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל