מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן ו
להרב הגאון כש"ת מ' יצחק צבי (שליט"א) ז"ל אבדק"ק קאשויא יצ"ו.
בדבר שאלתו באחד שבא לפני בד"צ לכתוב גט לאשתו ונתן להסופר שכר כתיבה היינו שנתן המעות ליד הרב עבור הסופר עוד קודם סידור הגט והסופר הקנה הכל להבעל כנהוג ואח"כ ראה הסופר כי הדיו אינו ראוי לכתיבה ולקח דיו אחרת מביתו וכתב בה את הגט ולא הרגיש בזה שום ב"א עד אחר ג' ימים לנתינת הגט והבעל נסע למרחקים וקשה למצוא גט אחר זה תורף השאלה וכת"ה הביא שיטת הרמב"ן דבכותב בשכר א"צ הקנאת הנייר להבעל דכבר אקנוי אקניה לי' רבנן בהפשוטי דספרא וא"צ הבעל למשוך בהם והב"ח בסי' ק"כ סומך על דבריו בדיעבד עכת"ד:
א) הנה בגוף סברת הרמב"ן י"ל ב' טעמים חדא משום דחשוב ככבר זכה הבעל בכל הדברים הנצרכים לכתיבת הגט בקנין כסף ונהי דחכז"ל עקרו לקנין כסף אפ"ה י"ל דכמו דמצינו בחו"מ סי' קצ"ט דביין לקידוש מהני כסף לחוד משום דבמידי דמצוה העמידו אד"ת וע' פמ"ג או"ח סי' תרנ"ו ה"ה הכא י"ל דכמו דהפקיעו חז"ל ממונה של האשה והקנוהו לבעל אף דבנייר שלה בעי הקנאה בפירוש ע' באה"ע סי' ק"כ וסי' קכ"ד ואפ"ה חזינן דהפקיעו חז"ל ממונה שנתנה שכר הסופר והקנוהו לבעל וע"כ דהוי מכח תקנת עגונות א"כ ה"ה די"ל דמכח תק"ע אוקמה אד"ת דכסף לחוד קני ובפרט דכבר כ' בשו"ת הר הכרמל סי' ל"ו דקודם קבלת מש"פ לא הפקיעו חז"ל את הקנין כסף ובפרט היכי דבא הגט אח"כ ליד הבעל והיינו שגירשה בעצמו לא עי"ש נהי דלא נתכוין הסופר אז להקנות לו במשיכת הבעל מ"מ נראה שלא חזר בו מהקנין ושוב נגמר הקנין למפרע משעת נתינת הכסף וכה"ג כ' הר"ן דבשטר ראי' לאחר שבא השטר לידו קני למפרע משעת נתינת הכסף ובזה יונח לנו דברי התוס' ב"מ דס"ב שכ' דאע"פ שלא משך החיטים מ"מ הואיל דאם הי' רוצה לחזור הי' קאי במש"פ לכך חשיב כנתייקרו ברשות לוקח ול"ח ריבית ולכאורה צ"ב הרי חז"ל עקרו את הקנין כסף ועפ"ז א"ש דעכ"פ כעת כשמושך החיטים שוב נגמר הקנין כסף למפרע ושוב ל"ח ריבית וכנודע מה שהעיר הבי"מ דאף בכותב בחנם מ"מ באם מוסרו אח"כ להבעל י"ל דבוודאי הקנה לו באוה"מ וכהא דהשואל חפץ והודיעו שרוצה לקדש בו אשה דמהני ורק שכ' הבי"מ די"ל שמא הסופר אינו יודע שצריך להיות משל בעל אבל עכ"פ בנ"ד שכבר קנה בקנין כסף ורק שי"ל דחז"ל הפקיעו קנין כסף לענין זה בוודאי דיש להקל מכח זה שמסרו אח"כ ליד הבעל נהי דאז לא אמר לו שמקנה לו אבל עכ"פ נראה שלא חזר מהמקח ושפיר י"ל דנקנה לו למפרע וצדקו דברי הרמב"ן והב"ח:
ב) עוד י"ל דאף בנתנו לו בחנם מ"מ י"ל דבשעה שנותן הגט ליד הבעל בוודאי נותן לו באוה"מ ונהי דיפה כ' הבי"מ דשמא הסופר אינו יודע שצריך להיות משל בעל אפ"ה י"ל לפמ"ש האב"מ בסי' כ"ה דגם בקידושין אף דבעו שיהי' שלו ממש אפ"ה אמרי' דאם הי' יודע שצריך ליתן לו במתנה הי' נותנו אף דשם המשאיל מקפיד שיחזירו לו גוף החפץ ואפ"ה אמרי' דרצה להקנות לו בקנין המועיל מכ"ש הכא דליכא קפידא להסופר דבלא"ה הגט לא יבא עוד לרשותו ואינו שוה כלום לפני אדם אחר בכה"ג בוודאי די"ל דבזה שנתן לו הגט אח"כ הוי כג"ד שנתן לו באוה"מ דבמידי דבלא"ה עוד הדבר אינו שלו סגי אפי' בג"ד לחוד וכמ"ש הר"ן דמה"ט מועיל ביטול בלב כיון דבלא"ה שני דברים אינו ברשותו ורק דעשאן הכתוב כאילו הוא ברשותו לענין זה שוב בג"ד דלא ניחא לי' סגי ה"ה הכא דמה"ת הרי כבר קנה בכסף ולענין גזירות חז"ל שוב י"ל דאחר שמסרו ליד הבעל וכבר יצא מרשות הסופר ולא יבא עוד לרשותו בוודאי דבג"ד לחוד סגי:
ג) ובסברא זו י"ל קושית הפני"פ פ' שופטים בהא דבקידושין די"ג קאמר הש"ס מנ"ל דמיתת הבעל מתיר ורצה הש"ס למילף מקרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה וקשה לפמ"ש הבעה"ט דגם כל היוצא למלחמת משה ג"כ גט כריתות הי' כותב לאשתו א"כ שמא התם הכוונה דאיש אחר יקחנו ע"י שנתגרשה ולא משום דמיתת הבעל מתיר עכת"ד והנלע"ד דבאמת כבר העירו המפורשים אהא דכל היוצא למלחמה גט כותב לאשתו איך מועיל גט כזה הרי בעי גט מחמת שנאה עי' שו"ת מהרמ"ל ובנובי"ת סי' קנ"ט ובשו"ת חס"ל שהאריכו בזה אולם לסברת הר"ן דבמידי דבלא"ה אינו ברשותו שוב לענין שלא יבוא הדבר לרשותו בע"כ אף סילוק ע"י ג"ד לחוד סגי א"כ י"ל אף א"נ דגט מאהבה ל"מ כ"ז היכי דפעולת הגט בא להפקיע האישות אז בעי שיהי' מכח שנאה אבל ביוצא למלחמה ונותן לה גט כדי שלא תהי' זקוקה ליבום בכה"ג אחר שמת הבעל א"כ איסור א"א כבר פקע במיתתו ורק דאנו רוצין להטיל עליה איסור מכח היבם וכמפורש בקידושין די"ד ובגיטין דפ"ד וכל האיסור שבא היבם להטיל עליה הוא כדי להקים לאחיו שם וא"כ היכי דגירשה הבעל מקודם וגילה דעתו שאינו מקפיד על הקמת שם בכה"ג לא יוכל היבם להטיל עליה איסור וא"כ פשיטא דלענין זה שנדע גילוי דעתו של בעל סגי אף בגט מאהבה הואיל דגט זה א"צ לעשות פעולה להפקעת האישות ורק לפעול שלא יחול כעת איסור חדש מכח היבום וכהא דמצינו שיטות הר"ן דנטבנ"ט דהיתרא מותר משום דאטעם קלוש לא יוכל לחוש שם איסור בב"ח א"כ התינח אי באמת מיתת הבעל מתיר שפיר לענין יבום מועיל אף גט מאהבה אבל א"נ דמיתה אינו מתיר א"כ יוצמח דפעולת הגט הוי גם להפקיע האישות והיכי דבעי הגט להפקיע את האישות הרי שוב ל"מ גט כזה ובעי דוקא גט מכח שנאה ומיושב קושית הפני"פ לנכון ודו"ק נחזור לנ"ד די"ל דע"ו שמסר הגט ליד הבעל חשוב כג"ד שנתן לו באוה"מ וכמו דמצינו בקידושין וכסברת האב"מ הנ"ל ולכאורה י"ל דלא דמי לשם בשלמא התם דעכ"פ נותן לו בתורת שאלה לזמן ונתחייב באונסין ולדבר זה ג"כ בעי קנין וכמפורש בש"ס ב"מ דמ"ז כשם שתיקנו משיכה בשומרים א"כ הרי המשאיל עכ"פ נתכוין להוציא החפץ מרשותו לרשות השואל ולשי' התוס' ב"מ דק"ג בס' בזמן השאלה מוקמינן בחזקת השואל אבל בנ"ד דיש לחוש שמא אינו יודע כלל שצריך להיות משל בעל א"כ לא נתכוון כלל להקנות ושוב קנין בלי כוונה ל"מ אך באמת הדבר נכון כיון דעכ"פ כבר קנה בקנין כסף ואחרי שמסרו ביד הבעל לגרש בו אף שלא אמר לו אז שנותן לו בתורת קנין מ"מ כיון דיש ג"ד שלא חזר מהקנין שוב נגמר הקנין למפרע משעת נתינת הכסף וצדקו דברי הב"ח דעכ"פ בדיעבד מהני בלי הקנאה עכ"פ היכי דיש קנין כסף:
ד) והנה כת"ה העיר דלענין הדיו בוודאי דמועיל אף בלא הקנה לו בפירוש הואיל דעיקר דבעי שיהי' לו קנין בהגט הוי רק משום דבעי שיהי' שלו בשעת נתינה ואז בשעת נתינה הרי הדיו דבוק להנייר וחשוב כליכא מה למשוך דבכה"ג כסף לחוד קני וכשיטת הא"ז דבמוכר עובר מהני כסף לחוד ונהי דביו"ד סי' ש"כ מבואר דבעי כסף ומשיכה מ"מ עכ"פ סניף יש מדברי הא"ז לנ"ד עכת"ד. הנה באמת בגוף דברי הא"ז כבר תמהו עליו דאם מוכר רק את העובר הוו דשלב"ל ול"מ בו קנין ואף בהוכר עוברה לשי' כמ"פ ל"מ לענין קנין ואף להרמב"ם ל"מ הוכר עוברה רק בקידושין ע' בחמ"ח אה"ע סי' מ' סקי"ד ועכצ"ל דמיירי בהקנה פרה לעוברה ושוב בהאם הא שייך משיכה ע' שו"ת ח"ס חיו"ד סי' שי"ב אולם בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' מ"ז הטור די"ל דחל המכירה בשעה שיושבת על המשבר דאז תו ל"ח בכלל דשלב"ל ושוב צדקי דברי האו"ז אולם בגוף הדבר י"ק בשלמא אם הי' נותן הבעל שכר הסופר אחר שנגמר הגט בכתיבתו דאז הדיו דבוק להנייר וליכא מה למשוך שוב הי' מקום לומר דכיון דליכא מה למשוך קני' בכסף לחוד שנתן אחר הכתובה ול"ש לומר דחשיב כמחוסר דבר בין כתובה לנתינה כמ"ש הר"ן בפ"ב דגיטין דהקנאה כיון שאינו מעשה בגופו של גט דומיא דקציצה ל"ח בכלל מחוסר מעשה אבל בנ"ד דנתן השכר סופר קודם התחלת הכתיבה ואז הרי הי' בידו למשוך הכל וא"כ הרי נודע דעת הרמב"ן דחז"ל עקרו קנין כסף מיד אף קודם שחוזר בו וסובר דנאבד קידם חזרה פסידא דמוכר וא"כ נהי דעכשיו אחר הכתיבה ליכא מה למשוך כיון דהדיו דבוק בנייר מ"מ אז הרי לא נעשה קנין כסף חדש ושפיר חשוב כלא קנה את הדיו וחשיב כנכתב הגט בדיו של הסופר בחנם דבכה"ג גם לשי' הרמב"ן והב"ח ל"מ ואף לפמ"ש הבי"מ אה"ע סי' צ' בכוונת דברי הב"י חו"מ סי' ק"צ דגבי קנין כסף אף אי לא חל הקנין בשעת נתינה מ"מ אם אח"כ יוכל הקנין כסף לחול כ"ז שלא החזיר המעות שפיר מועיל הקנין עיי"ש א"כ י"ל נהי דבשעת נתינה לא הועיל הקנין כסף משום דהי' אפשר במשיכה אבל עכ"פ עכשיו אחר הכתיבה דתו ליכא מה למשוך שוב יש מקום לקנין כסף לחול ושפיר י"ל דנקנה אלו הכל בתורת קנין כסף אך באמת ז"א דכבר כ' הבי"מ דעכ"פ צריך ריצוי בשעה שיוכל הקנין לחול א"כ בנ"ד הרי י"ל שמא הסופר אינו יודע כלל אם צריך להיות משל הבעל וגם הבעל גופא אולי אינו יודע מזה ושוב ליכא ריצוי בפירוש עכשיו לקנות ושוב לא יוכל כעת הקנין כסף לחיל ובשעת נתינה הרי הי' אפשר למשוך ושוב לא הועיל אז הקנין כסף ונפקע לגמרי וז"ב:
ה) אולם אכתי י"ל לשי' הפוסקים בחו"מ סי' קצ"ח דהיכי דל"ש החשש נשרפו חיטך כסף קונה א"כ י"ל דבנותן כסף עבור כתיבת גט א"כ הרי נכלל בקנין זה הנייר והדיו וגם שכר כתובה ממילא דל"ש בזה הגזירה דנשרפו חיטך הואיל דקודם גמר חתימת הגט עדיין לא מגיע לו שום שכר הואיל דלא מכר לו נייר מיוחד או דיו מיוחד זולת שמחויב ליתן לו כל הנצרך לגט וא"כ אם יפול דליקה ע"כ יטרח הסופר להציל כדי שלא יצטרך ליתן לו נייר אחר ונהי דקיי"ל דגם במוכר לו סחורה שאינו מיוחדת ג"כ כסף לא קני התם שאני דעכ"פ אם והי' נשרף מקצת מן הסחורה יפסיד הלוקח חלק לפי ערך וכמ"ש בתוס' גיטין דס"ו אבל הכא דהנייר באמת אינו שוה סכום שקיבל הסופר ועיקר השכר נוטל הסופר בעד הכתובה ורק דהסופר מחויב ליתן גם את הנייר א"כ בכה"ג הרי יהי' כל ההפסד של הסופר באם יפול דליקה ושוב בוודאי דיטרח הסופר להציל ושוב כסף קונה ואין לומר דעכ"פ אחר גמר הכתיבה שוב אכתי שייך החשש שמא ויאמר לו הסופר נשרף גיטך ושוב י"ל דאז בטל הקנין כסף כדי שגם אז יטרח הסופר להציל אך באמת ז"א דכיון דעכ"פ בשעת נתינת הכסף קודם גמר הכתיבה ל"ש הגזירה ושוב חל הקנין כסף אז בוודאי דלא נתבטל גם אח"כ וז"ב:
ו) וחוץ לזה י"ל כמו דקיי"ל דבעליה של לוקח אשכר למוכר מועיל קנין כסף משום דמצוי אצל ביתו ויטרח ויציל א"כ ה"ה הכא קודם גמר כתיבת הגט הרי ל"ש הגזירה כיון דאז הוי פסידא דסופר ובוודאי יטריח ויציל ולאחר הכתיבה והחתימה נהי דאז תו לא הוי פסידא דסופר מ"מ אז הא הבעל מצוי אצל הבד"צ ואם ח"ו יפול דליקה שוב הבעל גופא יטרח ויציל ושוב בכה"ג הרי כסף קונה יצא בדיעבד בוודאי מועיל בהקנה לו הכל בכסף לחוד ורק לכתחילה מכח חומרא מצריכין להקנות גם במשיכה ולכאורה הי' מקום לפקפק התינח באם לא הי' מקנה לו שום דבר במשיכה הי' מקום לומר דקנה הכל בקנין כסף אבל הכא דנתן לו קודם הכתובה הנייר והדיו במשיכה א"כ ממילא קנה אז את הנייר והדיו וממילא זכה הסופר בהמעות הנשלש ביד הביד"צ עבור הסופר והיינו שהבד"צ זכו בשבילו ושוב ממילא הדיו השני לא נקנה להבעל אף בכסף הואיל דהכסף כבר זכה הסופר בעד נייר ודיו הראשונה שמשך בהם הבעל וגם יש לחוש הואיל דמשך הדיו והנייר ג"ד שאינו רוצה לקנות בכסף לחוד וכיון דבדיו השני לא הי' משיכה שוב לא קנה אך באמת י"ל נהי דמצינו בש"ס ב"מ ד"י בנפילה ניחא לי' דליקני בד"א לא ניחא לי' דליקני אפ"ה כבר כ' הנמ"י שם דכ"ז בד"א דהוו רק קנין דרבנן אבל בקנין ד"ת מועיל אף ברוצה נקנות בקנין אחר ונהי דבספרי ח"א סי' י"ב הבאתי משו"ת רעק"א וח"ס דאם אינו מכוין לקנות כלל באותו שעה ל"מ אף בקנין ד"ת אפ"ה י"ל הכא באמת רצה לקנות בקנין כסף ומה שעשה משיכה היינו שרצה לחוש לשי' הסוברים דאף היכי דל"ש הגזירה אפ"ה כסף לא קני מטעם לא פלוג לכך עשה קנין המועיל בוודאי אבל באמת הי' בדעתו שיקנה גם בכסף לחוד:
ז) והנה כת"ה כ' עוד די"ל כיון דהנייר הוא של הבעל שוב ממילא נקנה לו הדיו מטעם כליו לכאורה י"ל כיון דכליו קונה לו לאדם הוא מטעם חצר א"כ י"ל כיון דהבעל הי' סובר שכתב הסופר באותו דיו שמשכו א"כ הרי לא נתכוין לקנות דיו השני ושוב לא קנו אך באמת כ' המח"א דכ"ז באם יודע שצריך לקנות ע"י החצר ואינו מתכוין לקנות שפיר לא קנו אבל אם אינו יודע כלל שצריך לקנות ע"י חצר שוב חצירו של אדם קונה לו אפי' שלא מדעתו א"כ בנ"ד אם הי' הבעל יודע שנכתב בדיו אחרת באמת הי' מתכוין לקנות ע"י כליו ושפיר י"ל דקנה הדיו מטעם כליו ונוסף לזה א"נ דעכ"פ הסופר נתכוין להקנות לו הדיו ע"י הנייר בשעה שכתב בדיו השני אף דהבעל לא ידע מזה מ"מ כבר נודע שיטת הראב"ד דבדעא"מ א"צ כוונת הקונה וסגי בכוונת המקנה:
ח) ומ"ש כת"ה דאפי' בנכתב בדיו של אחר ג"כ אמרי' דהקנה באוה"מ באמת י"ל דוקא אם איש זר נתן לו דיו בתורת שאלה א"כ כיון דהדיו לא תחזור אליו א"כ הקנה לו לגמרי וכמ"ש כה"ג בט"ז או"ח סי' תנ"ד לענין מצה שאולה ושפיר קנאו במשיכה וגם בגזל דיו וכתב בו קנאו בשינוי אבל בנ"ד דהבעל לא לקח הדיו והסופר לא הקנה לו הדיו לא ע"י עצמו ולא ע"י אחר א"כ במה קנה הדיו ורק די"ל דבשעה שמסר הגט להבעל הקנה לו הדיו ובדעא"מ א"צ כוונת קונה וז"ב יצא דבנ"ד יש כמה סברות להקל א' די"ל דבכסף לחוד נקנה לו דיו השני כיון דהתנה עם הסופר לעשות לי גט כשר וא"כ אם הי' כתב בדיו מקולקלת והי' נפסל הגט שוב לא הי' מגיע לו השכר א"כ חשיב כנתן לו הכסף בכל דיו שיכתוב בו הגט ואם כתב הגט רדיו אחרת הוי הכסף גם על דיו השני וא"כ בוודאי דקנה הדיו בתורת קנין כסף וגם י"ל דקנה הדיו ע"ו הנייר בתורת כליו ומה גם די"ל דאח"כ בשעה שמסר לו הגט הקנה לו הדיו ע"י משיכת הנייר נהי דבדיו ל"ש משיכה מ"מ י"ל ממנ"פ אי ליכא מה למשוך הרי קני בכסף וא"נ דחשיב כיש מה למשוך שוב מועיל משיכת הנייר לענין הדיו ובנ"ד אזדא ג"כ מ"ש הבי"מ די"ל דהסופר אינו יודע אם צריך להיות משל הבעל הואיל דהכא כבר הקנה לו הכל קודם הכתובה א"כ הרי ידע שצריך הקנאה א"כ בוודאי דגם אח"כ בשעה שלקח דיו השני בוודאי דהקנה לו הדיו השני ע"כ הדבר פשוט דהגט כשר בלי שום חבש כנלע"ד בס"ד לדינא:
ה' ויקרא תרע"ג ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.