מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן ה
לכבוד הרב הגאון האמיתי מו"ה ר' אליעזר דייטש (שליט"א) זצ"ל האבד"ק באנהאד.
בדבר השאלה באיש אחד שהי' בקשר החיתון עם בתולה אחת ואמר לאשה אחת שהיא אחות הכלה שתראה לו טבעת שלה ויתנו על אצבע הכלה לראות אם הוא טוב על אצבעה ואז יצוה לצורף לעשות טבעת למדתה עבור הכלה וכאשר נתנה לו הטבעת נתן את הטבעת על אצבע הכלה וקידשה בו והקידושין היו רק לפני עד אחד שהוא יותר מבן י"ג שנה אך לא נבדק אם יש לו שערות והעד הלך למדה"י וא"א לבודקו זה תורף השאלה בקצרה:
א) והנה אם הי' האשה שנתקדשה וגם העד רואים שהטבעת הוא של אחות הכלה ולא נתנה לו אדעתא שיקדש בו בוודאי לא הי' בית מיחוש דהוי כמקדש בחפץ שאינו שלו ובשלמא אם שאל ממנה חפץ והודיע שרוצה לקדש בו את האשה שפיר כ' הרא"ש דאמרינן דהקנה לו באופן המועיל לקידושין ונתן לו במתנה ע"מ להחזיר ושוב אחר שקדשה בו הוי כליתא בעינא שוב מהני חזרת דמים כמ"ש הקצה"ח בסי' רמ"א אבל כאן שלא אמר לה כלל שרצונו לקדש בטבעת זו א"כ לא הקנתה לו את הטבעת אף לשעה הוי כמקדש בחפץ הגזול, ואם האשה שקידשה ידעה שהוא גזול א"כ ליכא שום חשש קידושין דבשלמא באם האשה לא ידעה והמקדש אינו גנב מפורסם א"כ אף קודם יאוש עכ"פ צריכים הבעלים להחזיר לה דמי החפץ מתקנת השוק וא"כ יש לה עכ"פ זכות מדרבנן וא"כ לשי' הב"י חשוב קידושי תורה אך יכולה לומר אין רצוני להתקדש בחפץ הגזול אך אם האשה שנתקדשה ידעה שהוא חפץ שאינו שלו א"כ ל"ש תק"ה שוב לא חלו הקידושין והכא כפי הנראה הכלה ידעה שלקח הטבעת מאחותה רק לראות המדה וא"כ ידעה שהטבעת אינו שלו אך באמת נראה שהעד שראה הקידושין לא שמע מה שאמר החתן לאחות הכלה וא"כ הי' העד סובר שהיא קידושין גמורים דלא מיבעיא אם לא ידע כלל אם הטבעת הוא של אחות הכלה א"כ הי' סובר העד שהוא קידושין גמורים ואף אם הכיר שהטבעת הוא של אחות הכלה מ"מ הי' סבור העד שבוודאי השאילה לו הטבעת לצורך קידושין דבכה"ג הוי קידושין לשי' הרא"ש א"כ י"ל שלא נאמן המקדש לבטל הקידושין דע"א לא מהימן לבטל קידושין היכא שנתחזקה למקודשת ועיי' שו"ת ד"ת ח"ב חאה"ע סי' ע' שכ' כן ולכאורה יש להבין סברת בעל ד"ח שכ' כיון דהעדים לא ידעו שהטבעת הוא גזול לא מהימני המקדש והמתקדשת לעקור קידושין הא באמת מפורש בהג"ה מיימוני דאם ראובן שלח לשמעון לקדש לי אשה ואמר שמעון התקדשי לי ואח"כ אמר שטעה בדיבורו ורצה לקדשה לראובן דלא חלו קידושי שמעון וכ' שם דאע"ג דע"א א"נ נגד ח"א מ"מ הכא לפי דבריו לא התחיל האיסור והוא מברר שמעולם לא הי' ח"א שפיר מהימן א"כ גס הכא לפי דברי המקדש לא התחיל האיסור שפיר צריך להיות נאמן ואף דבאמת מצינו בש"ס כתובות כ"ה גדולה חזקה ומשמע שמודי שהחזקנו ההיתר אף שנתעורר ריעותא על תחילת החזקה מ"מ חשיב חזקה ועיין טו"ז יו"ד סי' י"ח ובש"ך שם דבנאבד הסכין כיון שהחזקנו בהיתר שוב תולין אח"כ הפגם דנעשה לאחר שחיטה עכ"פ לענין ע"א י"ל דבשלמא אם אומר שנעשה מעשה לבטל החזקה א"נ אבל אם מברר דלא התחיל האיסור שפיר מהימן א"כ גם הכא צריך להיות נאמן אך באמת וי"ל עפ"י מ"ש הר"ן בנדרים דכ"ז ושבועות פ"ג בהא דגמר בלבו להוציא פת חיטין והוציא פת סתם אינו אסור אלא בפת חיטין ובאומר יאסרו עלי כל פירות שבעולם סתם אע"ג דבלבו מכוין רק על היום מ"מ היכי דאינו אומר נאסר בפירות שבעולם וכ' הר"ן דשם בפת חיטין באמת רצה לפרש פת חיטין א"כ לא רצה להוציא לשון שיכלל כל מיני פת רק נתקל בלשונו לכך שפיר מהימן לומר שלא רצה לאסור רק פת חיטין אבל הכא נתכוין להוציא לשון שיהי' העולם סוברים לאסור הפירות לעולם לכך אע"פ שאמר בלבו הים מ"מ אמרינן דברים שבלב אינם דברים וה"נ כך דבשלמא שם בדינו דהג"מ באמת נתכוין להוציא לשון שכל העולם ידעו שקידשה לראובן רק לישנא היא דאתקל שפיר נאמן לפרש דהדיבור היה בטעות הואיל דלפי דבריו לא התחיל האיסור מקידושין שלו אבל הכא נהי דלפי דבריו שהטבעת גזול לא התחיל הקידושין אבל עכ"פ הוא ידע דהעדים אינם יודעים שהוא גזול א"כ יסברו שהיא קידושין גמורים א"כ עכ"פ נתכוין לקדשה באופן שיהי' העדים סוברים שהיא קידושין גמורים שפיר כיון דנתכוין להחזיק איסור בעיני העולם שוב א"נ לעקור הקידושין וז"ב בישוב דברים הללו:
ב) עוד י"ל דשם בדינו דהג"מ מיירו דנתחזק השליחות בעדים דהא באמת שם בסי' ל"ה מביא הרמ"א ויש מי שמחמיר וב' שם הב"ש דיש לחלק אם החזיק השליחות בעדים והנה באמת להרבה פוסקים מינוי שליח להולכה בקידושין בעי עדים והסברא י"ל עפמ"ש בס' חידושי הרי"מ דמש"ה מינוי שליח לקבלה צריך עדים דהשליחות היא על מילי ואין שליח עושה שליח שכ"ז שלא קיבל השליחות לא נעשה במקום הבעלים א"כ עיקר גמר השליחות בשעה שמקבל הגט או הקידושין ואז כבר נתקדשה או נתגרשה האשה וחשוב דבש"ב ובעי עדים אבל שליח להולכת הגט הוי מעשה ושליח עושה שליח א"כ נגמר תיכף השליחות בשעה שמקבל הגט ואז עדיין לא חשוב דש"ב א"כ י"ל בשליח קידושין ל"מ אם מקדשה בכסף דודאי חשוב מילי ואף בקידושי שטר מ"מ לשיטת המרד"ש חשוב מילי ושוב עוקר גמר השליחות בשעה שנותן ליד ראשה שוב חשוב דש"ב ובעי עדים וכיון דנתמנה לשליח בפני עדים א"כ מסייע החזרה דשליח עושה שליחותו דוודאי קידשה למשלח ונהי דחזקה שליח עושה שליחותו ל"מ לקולא מ"מ עכ"פ החזקה מסייע דוודאי טעה בדיבורו ולכך נאמן דאם הי' חשוב נגד ח"א לא הי' מועיל החשע"ש להקל נגד חזקת א"א כמפורש בש"ס גיטין דס"ד של"מ חשע"ש לקולא למר דנתן בתורת גירושין ורק הכא דלפי דברי השליח לא התחיל האיסור א"כ חשוב כלא איתחזק ונהי די"ל דבדש"ב אף בלא איתחזק א"נ ע"א כנודע שיטת המהרי"ק וכן מוכח שיטת התוס' גיטין ד"ב עכ"פ הכא דגם חשע"ש מסייע לדברי השליח שפיר נאמן אבל הכא אדרבא חזקה שכל מה שתחת יד האדם הוא שלו א"כ החזקה מסייע דוודאי הוי קידושין וגם שייך לומר סברא דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ואם באמת אינו שלו הטבעת א"כ ידע דלא יועילו הקידושין ולמה קידשה ומכח זה יש רגלים לדבר שהטבעת הוא באמת שלו, יצא לנו דאם הי' הקידושין בב' עדים ולא ידעו דהטבעת אינו שלו לא הו' נאמן לבטל הקידושין ונהי דהמקדש לגבי נפשי' מהימן לחייב א"ע לחזור את הטבעת לאחות הכלה מ"מ עכ"פ לא הי' נאמן לבטל הקידושין וז"ב אך עתה שלא הי' בהקידושין רק ע"א וגם לא נבדק אם יש לו שערות יש לעיין בזה הדבר:
ג) והנה בגוף הדין בקידושין בע"א דעת רוב הפוסקים דל"מ קידושין בע"א אך בש"ע אה"ע סי' מ"ב מביא שיטת הסמ"ג דחוששין לקידושין בע"א וסיים דשלא במקום דחק ועיגון יש להחמיר והנה מפורש שם בש"ט דאם אחד מכחיש ואחד מודה לדברי העד המכחיש מותר בקרובתו' והמודה אסור ובאמת בתשובה הערותי בהא דנסתרה בפני ע"א שחרית ובפני ע"א ערבית דמפורש בתוספתא גיטין דאין מצטרפין וכ' הר"ן דכיון דקידושין בא לדיני נפשות כד"נ דמי ול"מ עדות מיוחדת ובב"י העיר דבלא"ה אם בכל פעם לא הי' רק ע"א אם כן ליכא התחלת קידושין ואף א"נ דדמי לד"מ מ"מ בשלמא בד"מ דמהני הודאת בע"ד ולא איברי סהדי אלא לשקרי שפיר עדות מיוחדת מצטרף אבל הכא גזיה"כ דקידושין בלא עדים לא הוי קידושין אך לשיטת הסמ"ג ניחא דמיירי דהבע"ד מכחיש וא"כ באמת קידושין בע"א מהני רק דהכחשת בע"ד מגרע להעד וא"כ הי' הו"א דנצרף לעדות לענין שלא יהי' הבע"ד יוכל להכחישן ושוב עצם הקידושין מהני אף בע"א וקימ"ל דכיון דיוכל לצמוח מזה ד"נ אין מצרפין העדות ונשמע לכאורה כשי' הסמ"ג אך באמת הרבה תירוצים נאמרו בזה עכ"פ לדינא במקום עגון מקילין והנה בטוען להשטות נתכוונתי דעת הב"ח דבקידושין בע"א יוכל לומר להשטות נתכוונתי וגם חברו מותר דבשלמא במכחיש להעד השני דמודה אסור אבל בטוען להשטות נתכוונתי ונאמן במיגו א"כ הוי כנתברר דנתכוין להשטות א"כ ממילא גם חבירו מותר הן אמת דהב"ש דחה דל"מ מיגו נגד ע"א כמו בהא דנסכא דר"א ב"ב ל"ד אך באמת יפה כ' בא"מ דלחד תירוצא שם ב"ב דוקא במקום דצריך לישבע נגד העד אז ל"מ מיגו דאינו חציף להכחיש העד ולישבע כנגדו שמתירא דהעולם יאמרו דנשבע לשקר אבל במקום דא"צ לישבע נגד העד שפיר מועיל מיגו נגד העד להכחישו וא"כ בקידושין בע"א בהכחשה דא"צ לישבע כנגדו שפיר מהני המיגו והנה בא"מ כ' דלתי' הב' של התוס' דתמיד ע"א חשוב כמו שנים כ"ז שאין נשבע נגדו להכחישו ול"מ מיגו לפטור כמו שאינו מועיל נגד שנים וה"ה הכא דקימ"ל דבקידושין בע"א מהני כ"ז שאינו מכחישו א"כ כמו דל"מ מיגו נגד שנים ה"ה דל"מ נגד ע"א ולפענ"ד י"ל דבשלמא שם בממון דעכ"פ מה"ת מועיל ע"א לשבועה א"כ י"ל דגזה"כ דכ"ז שאינו נשבע נגדו להכחישו נאמן כשנים וא"כ שפיר כמו דאינו מועיל מיגו נגד שנים ה"ה דאינו מועיל נגד ע"א אבל בקידושין לפמ"ש הנוב"י מה"ת חאה"ע סי' ע"ה דרק מדרבנן חוששין לקידושין בע"א א"כ חזינן דגם בלי הכחשה יש חילוק בין ע"א לב' עדים דבב' עדים הוי קידושי תורה ובע"א לא הוו רק קידושי דרבנן א"כ שוב י"ל דהיכא דיש לו מיגו גם מדרבנן אין חוששין לה ושוב א"ש שיטת הב"ח אף לתירוץ הב' של התוס'.
ד) ובאמת לשי' הנו"ב י"ל דבפשיטות אם הי' בכל פעם רק קידושין בע"א פשיטא דאי אפשר לצרף דנהי דאפשר לצרף עדותן לענין שלא יועיל הכחשת בע"ד ושוב עצם הקידושין סגי אף בע"א אך באמת ז"א דנודע מ"ש התוס' כתובות י"ח ע"ב דלא אמרינן פלגינן דיבורא היכי דגם אחר שנפליג הדיבור לא יועיל רק מדרבנן א"כ ה"נ אפשר לומר דהא דמועיל צירוף עדות מיוחדת רק בממון דעכ"פ נתברר שחייב לו מעות וחייב אף מה"ת אבל הכא אף אם נצרף עדותן מ"מ נהי דלא יועיל הכחשת בע"ד מ"מ על עצם הקידושין לא הי' רק ע"א וליכא חשש קידושי תורה דכה"ג כיון דלע"ע יש הכחשת בע"ד וע"א בהכחשה לאו כלום רק שאפשר לצרף העדות ולא יועיל הכחשה מ"מ כיון דגם אחר הצירוף לא יחולו הקידושין רק מדרבנן שוב אין מצטרפין ויש לדבר בזה הרבה אך עכ"פ נשמע דקידושין בע"א מהני מיגו א"כ הכא. דהמקדש והמתקדשת יודעים דהטבעת אינו שלהם נהי די"ל דא"נ נגד חשש דש"ב אבל עכ"פ כיון שיש להם מיגו לומר לא קדשתי ולהכחיש העד שפיך מהימני לומר דקדש בדבר שאינו שלו אך לכאורה י"ל דכל זה אם איכא עדים שמכירים שטבעת זו הי' של אחות הכלה נהי שאכתי יש לחוש שמא מכרה לו אם אינו עשוי להשאיל ואם עשוי להשאיל שוב יש לחוש שמא השאילה לו לקידושין כמ"ש בד"ח שם עכ"פ ל"ח טענתו נגד חזקה שכל מה שת"י האדם היא שלו דהא אדרבא חמ"ק מסייע שהי' של אחות הכלה א"כ שפיר י"ל דנאמן במיגו אבל אם ליכא עדים שהי' של אחות א א"כ הוו טענתו נגד חזקה דכל מה שת"י האדם שלו א"כ י"ל דל"מ מיגו נגד חזקה כמ"ש הרמב"ן ז"ל לתרץ קושית התוס' גבי שטר אמנה דיהי' נאמן במיגו דאי בעי מחיל וכ' הרמב"ן דהוי נגד חזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו ול"מ מיגו עיין בש"ך סי' מ"ז דבשטר אין מוחזק בהשיעבוד אבל הכא י"ל דל"מ מיגו אך באמת כי בתוס' כתובות י"ט דלא כל החזקות שוות ובפרט הכא יש חזקה פנוי' כנגדה דא"נ דהוא אינו שלו א"כ חזקת פנוי' בתוקפו ובפרט דמה"ת קידושין בע"א ל"מ וא"כ מה"ת עדיין היא פנוי' ואף דידוע שיטת המהרי"ט סי' מ"א דהיכי דמדרבנן איתרע חזקת פנוי' שוב חשיב ריעותא אף מה"ת אבל עכ"פ בס' על קידושי דרבנן בוודאי מוקמינן בח"פ כיון דקידושי תורה בוודאי ליכא ושוב הוי חזקה נגד חזקה ושוב מועיל המיגו ועיין כעין זה ביו"ד סוף סי' א' דשוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן דדעת הריטב"א להחמיר וכ' בדג"מ דהיכי דגם לפי דברי המכחיש הי' רק שהי' במיעוט בתרא דאינו רק אדרבנן לרוב הפוסקים לכ"ע השוחט נאמן להכשיר ה"ה הכא דליכא ס' רק על קידושי דרבנן בוודאי מועיל ח"פ ושוב מהני המיגו ועוד י"ל כיון דלא בדקו את העד אם יש לו שערות א"כ נודע דחזקה דרבא ל"מ לענין חליצה הגם דלשי' הרבה פוסקים הוא רק משום דאיכא לברורי כמ"ש הרשב"א ריש חולין יעיין טו"ז אה"ע סי' קנ"ו אך באמת לשי' כמה פוסקים אינה חזקה גמורה ונהי דחזינן דמועיל להחמיר אף היכי דליכא חשש קידושי תורה דהא חזינן בש"ס דנדה דמ"ו דרק בבדקו ולא אשכח אז היכי דלא בעיל משהגדיל ל"ח שמא נשרו אבל בלא בדק אף בלא בעיל משהגדיל ל"מ מיאון דסמכינן אחזקה דרבא אך באמת זה דוקא היכי דעכ"פ היתה עד עכשיו מקודשת מדרבנן וכ' במהרי"ט דהיכי דאיתרע ח"פ עכ"פ מדרבנן שוב איתרע אף מה"ת ורק יש ס' אם אפשר להפקיע הקידושין על ידי המיאון לזה מהני חזקה דרבא לומר שלא יוכל לבטל הקידושין אבל הכא שיש ס' על התחלת הקידושין דאם העד קטן לא התחיל הקידושין שפיר מהני הח"פ נגד חזקה עכ"פ למשוי לס' ושוב בקידושין בע"א דלא הוו רק חשש קידושין דרבנן שוב בס' אזלינן לקולא יצא דיש הרבה צדדי היתר א' מכח דקידושין בע"א מהני מיגו ונאמן במיגו שהי' הטבעת אינו שלו וגם לענין חשש קידושין בע"א מצרפין הס' שמא הי' העד קטן ונגד חזקה דרבא יש ח"פ והוי ס' דרבנן ואזלינן לקולא וגם חשיב ס"ס להיתר שמא קידושין בע"א ל"מ דהא במקום עיגון מקילין ושמא הטבעת אינו שלו ושמא העד הוא קטן ונהי דבזה הס' שמא הי' קטן יש חזקה הסותר וי"ל דל"מ ס"ס נגד חזקה מ"מ חזקה דרבא ל"ח חזקה גמורה ואינו מועיל לקולא ונהי דעכ"פ מועיל להחמיר מ"מ מדאינו מועיל לקולא ע"כ דל"ח חזקה גמורה ושוב מועיל ס"ס כנגדה ובפרט דג' ספיקות לשי' הטו"ז מועיל אף נגד ח"א והכא ח"פ מסייע להג' ס' להיתר שמא קידושין בע"א ל"מ ושמא העד קטן ושמא הטבעת אינו שלו ע"כ נראה לפענ"ד פשוט וברור דיש להתיר להאשה להנשא אחר שניתר הקשר בני שום חשש:
בעה"ח ב' תבא תרע"א ראדמושלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.