מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן ג
להרב הה"ג מ' פנחס יוסף נ"י אבד"ק וואניטש יצ"ו.
בדבר שאלתו באשה שא"י ליטהר א"ע זה איזה זמן מחמת שמצאה עצמה בבדיקה קורט דם עגול ועפ"י רוב הוא בצדדי העד ושאלה לרופא ואמר שיש לה קרטהל ונתן לה רפואות ועשתה הרפואות וכעת אומר הרופא שנתרפאה ואעפ"כ הי' מוצאת הדם בבדיקה גם אחר שאמר הרופא שנתרפאה ונסתפק כת"ה אי סגי בבדיקת הפסק טהרה ויום א' נקי ושלא לבדוק עוד אחר יום א' ולסמוך אשיטות הפוסקים כרב דתחילתן אעפ"י שאין סופן סגי זה חורף השאלה:
א) והנה באמת דיבור הרופא לא מעלה ולא מוריד בשלמא אם לא הי' אומר שנתרפאה אז הי' מקום לסמוך על אמירת הרופא שאומר שיש לה פצע ומזה בא הדם ובזה שפיר הי' נאמן וכמ"ש בספרי בכ"מ דאף דברדמ"ת לא מהימן הרופא לומר שנתרפאה לפי שכבר נתחזקה באיסור אבל אם אומר שיש לה מכה ומזה בא הדם א"כ לפי דבריו מעולם לא התחיל האיסור שפיר נאמן ומכ"ש בראתה שלא בהרגשה הכריע בשו"ת רח"כ בהשמטות דרופא נאמן אבל בנ"ד דהרופא אומר שכבר נתרפאה הפצע ואפ"ה חזינן דהדם הולך שוב אין לסמוך על דבריו ושוב יש לחוש שגם מתחילה טעה א"ע והדם הי' מהמקור ובפרט דלהחמיר בוודאי נאמן הרופא שכעת כבר נתרפאה ואפ"ה רואית דם וא"כ ע"כ דכעת בא הדם מן המקור ונהי דנודע שיטות הפוסקים דגם בעדות אשה דמועיל עכו"ם מסל"ת אפ"ה להחמיר ל"מ עכו"ם מסל"ת אפ"ה י"ל ברופא דכל נאמנות שלו מכח לא מרעא נפשייהו בוודאי דמועיל להחמיר ובפרט דכל זה שידוע לה שיש לה פצע נובע רק מפי הרופא וכיון דהרופא אומר עכשיו שנתרפא בוודאי דמהימן וכה"ג מפורש בט"ז יו"ד סוס"י מ"ח סקי"ט ע"ד מהרמ"ל שם ע"כ פשיטא דמצד דיבור הרופא בוודאי דליכא צד להקל עתה נבוא למ"ש כת"ה דיש לצדד ולסמוך על הפוסקים כרב דתחילתן סגי והביא משו"ת ח"ס סי' קע"ח לא חמי לשם דהתם מיירי שכבר לנתה אצל בעלה א"כ הוי חשש לעז אם תתעבר מביאה זו בכה"ג שפיר יש לסמוך על שיטות רוה"פ וכה"ג מבואר בט"ז יו"ד סי' קצ"ח סקכ"א בשם מהרמ"ל להקל בשכחה ליטול ציפורן בכבר לנתה אצל בעלה ולשי' הט"ז והש"ך אף בא"י אם הי' נקי ג"כ ויש להקל משום דכבר לנתה מקילין בס' מיעוט המקפיד ונהי דהס"ט החמיר בא"ו אם הי' נקי משום דהוי נגד ח"א או כמ"ש בספרי ח"ב סי' ס"ח דיש לחוש נשי' התוס' דבבשרו אף מיעוט המקפיד חוצץ מה"ת ועי' בח"ס סי' קצ"ג (מ"ש בזה אבל עכ"פ בשכחה ליטול צפורן בכבר שימשה בוודאי דא"צ טבילה שנית דמכח חשש לעז סמכינן אשיטות רוה"פ דצפורן ל"ח חציצה א"כ ה"ה בנידון דהח"ס דכבר שימשה מכח שיטות רוה"פ דהלכה כרב אף דחוששין לשי' ר"ח מ"מ כ"ז הוא רק לכתחילה מפני חומר איסור כרת וכהא דכ' בתוס' מנחות דנ"ה דבאיסור כרת מחמירין וע' שו"ת נובי"ק או"ח סי' י"ט א"כ כיון דהוו רק חומרא מכח חומר איסור כרת שפיר עכ"פ בכבר שימשה עם בעלה דיש חשש לעז שפיר סמכינן על שיטות רוה"פ דהלכה כרב אבל בנ"ד דהשאלה הוא על לכתחילה שפיר י"ל דאין יכולין להקל לכתחילה ע"י בדיקה תחילתן הואיל דמסיים בש"ע ואין להקל:
יד) ומה שהביא כת"ה מספרי ח"א סי' נ' שאני התם דהי' לה חולי השבירה וגם לא מצאה רק כתמים א"כ יש עמודים גדולים לסמוך עליהם והעיקר מכח שיטת הר"ש שפיר כתבתי להקל ע"י הפס"ט ויום א' נקי אבל בנ"ד דליכא שום צד להקל קשה לסמוך אבדיקת הפס"ט ויום א' נקי לחוד אך באמת אם א"א לה ליטהר לבעלה באופן אחר באמת מצינו בש"ע יו"ד סי' קפ"ז סעיף ט דהפחידוה והפילה חררה דלא סמכינן ע"ז בזה"ז אפ"ה אין מוציאין אותה מבעלה ועיי"ש בט"ז וש"ך וחזינן דאף דכבר איתחזקה באיסור ול"ח רפואה ברורה אפ"ה מכח החזקת היתר שיש לה סמכינן ארפואה כל דהו ובאמת בגירשה מקודם שעשו לה הרפואה אסירה להינשא וע' בס"ט סי' קפ"ג סק"ו שהביא בשם התפל"מ דאם אינה יכולה ליטהר קודם י"ד ימים ובליל ע"ו יש לה הווסת ואם נחמיר עליה לשמש בליל טבילתה משום חשש ווסת יצטרך לגרשה דמקילין וא"צ לחוש לווסתה כדי שנא תתגרש מבעלה דבשביל חשש שלא תצטרך להתגרש מקילין בזמן ווסת אף דלשי' הנוב"י יש בזה חשש ד"ת שמא תראה בזמן ווסת אפ"ה מקילין ועיי"ש בס"ט סי' קפ"ז סקי"ד שהביא בשם שו"ת פנ"י ושו"ת שבו"י להקל באשה שא"י לטהר עצמה לבעלה להקל אף במכה שא"י אי מ"ד ולסמוך על הרשב"א ז"ל ונהי דבס"ט חוכך די"ל דוקא לענין רדמ"ת דרבנן סמכינן על הרשב"א אבל לענין ז"נ קשה לסמוך אפ"ה כ' שם דאפשר למעשה במקום דא"א ליטהר יש לסמוך על הרשב"א ה"ה הכא דתצטרך להתגרש אפשר לסמוך אשיטות רוה"פ דתחילתו סגי ועי' תוס' כתובות דנ"א שכ' דהא דקאמר אבוה דשמואל חיישינן שמא סופה ברצון ע"כ דמה"ת היא דאי מדרבנן לא הי' מוציאין אותה מבעלה וחזינן דע"י חומרא דרבנן א"א להוציאה מבעלה וכה"ג ידוע משיטת הרי"ף והרמב"ם דלהוציא אשה מבעלה אף באין לה בנים בעי עדי טומאה ממש וכה"ג כ' הפנ"י כתובות ד"ט אקושית התוס' שם דנוקמה בח"ה לבעלה אף דמדרבנן ל"מ חזקה אפ"ה כדי שלא להוציאה מבעלה אוקמינן אדינא ובשעה"מ הלכות יסוה"ת כ' לפרש פירכת הש"ס שם א"כ אונס דשרי היכי משכחת לה הכוונה עפ"י שיטת הט"ז הנודע דדבר המפורש בתורה להיתר לא יוכלו חז"ל לגזור איסור ולפי"ז י"ל דאבוה דשמואל חייש רק מדרבנן ונשמע לכאורה מדבריו דע"י חשש דרבנן מוציאין אשה מבעלה אבל מפשיטות דברי התוס' מוכח דע"י חשש דרבנן אין מוציאין אשה מבעלה:
טו) ונהי דבחוו"ד סי' קפ"ז כ' דבבעל ראשון ליכא חשש עיגון ומה"ט מחמיר רש"י ז"ל שלא לסמוך אבדיקת שפופרת משום דיש חשש ווסת אפ"ה י"ל שאני התם דעכ"פ בבעל שני איכא ס"ס שפיר מחמיר רש"י ז"ל אבל הכא דאינה רואית מ"ת א"כ גם בבעל אחר תראה ושוב חשיב מק"ע שפיר יש לסמוך אשיטות רוה"פ דתחילתו סגי אולם אחרי דקשה להקל למעשה נגד המפורש בש"ע דבדיקת א' וז' מעכבין לכן עצתי לישאל עוד לרופא אולי יתן לה רפואות או שישגיח בה ע"י מוטער שפיגעל ואולי יראה איזה פצע ואז והי' סניף גדול להיתר אך באם לא ימצא בה שום פצע אז באם יסכים עמדי עוד רב גדול א' דעתי נוטה להקל ע"י בדיקת הפס"ט ויום אחד לחוד ובאופן שיבדוק ביום א' ב"פ שיהי' עכ"פ בצירוף בדיקת הפס"ט ג' בדיקות נקיות וכמ"ש בח"ס סי' קמ"ה אחרי דיש לנו עוד סניף להיתר עפ"י דברי הרז"ה המובא בס"ט סי' קצ"ו סקי"ח דבנשי דידן דהוו רק ס' זבות יש להקל בבדיקת יום א' לחוד מכח ס"ס שמא אינו זבה וא"צ ז"נ ושמא הלכה כרב ונהי דכ' שם דהב"י מחמיר גם בנשי דידן מ"מ כדי שלא להוציאה מבעלה יש לצרף גם סברא זו לסניף כנלע"ד בס"ד לדינא:
ג' שלח תרע"ד ראדמישלא יצ"ו, הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.