אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת שלח לך › מצוה שצז

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת שלח לך · מצוה שצז

מצוה שצו

מ"ע קנ"ט

מ"ע שלוי יפריש מעשר מן המעשר ויתן לכהן שנאמר ואל הלוים תדבר וכו' והרמותם תרומת ה' מעשר מן המעשר, וזה תרומת מעשר והנה לוקח אי חייב במעשרות דרשי' מתבואות זרעך ולא לוקח ואכלת ולא מוכר והנה הר"ת וריב"ם פליגי בזה לדעת ר"ת לוקח פטור כשלקח לאחר מרוח אבל אם מירח הלוקח חייב ולר"ת יש לדייק לישנא דקרא דלכאורה בן לוי במעשר שקיבל יהי' כלוקח ויהי' פטור וממועט מתבואת זרעך ואיכ"ל דללוי דזה חלקו במקום חלקו בארץ וא"כ היינו תבואת זרעו וזה דקאמר קרא ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן דהיינו שיהי' משלכם ומתבואת זרעך ובזה נראה לי ליישב קושי' התוס' בביצה דף י"ג ע"ב מה ראיתה וכו' שהקשו איך סק"ד למימר איפכא עיי"ש ולהנ"ל א"ש דאי נימא דלוי מקרי כלוקח א"כ מסברא יש לומר איפכא לשיטת ר"ת דלאחר מירוח דראוי שיפטר לגמרי כיון דלוקח פטור מתרומה ומעשרות הה"ד מתרומת מעשר וגז"ה דחייבי' ללוי בתרומת מעשר אבל תרומה כבר פטור מצד תורת ליקח וכבר הכריח המ"ל בפ"א דין י"א מה' תרומות דלא כמהרי"ט אלא גם בתרומה ליקח פטור משא"כ בהקדימו בשבלי' דנעשה כתבואות זרעך וחייב בתרומה כן יש סק"ד לומר אמנם לפי האמת דגלי קרא דלהלוי הוי כדגן מן הגורן דזה במקום נחלתו א"כ שפיר מסתבר בהיפך דלאחר מרוח חייב והיינו דמשני האי אידגן וגו' דהוי כאילו אידגן הוא דהכתוב קראו דגן מן הגורן ולכך ראוי לחייבו גם בתרומה לאחר מרוח וא"ש ובתי' הש"ס נראה דעיקר התי' הוא האי לא אידגן ר"ל בהקדימו בשבלים לא אידגן כלל דמרוח שלאחר שהי' מעשר אינו יוכל לחייבו בתרומה דאדרבה מעשר פטור וגם הוי כעין אין אחע"א:

אמנם דעת הריב"ם בתוס' ד"ה תבואת בב"מ דף פ"ח ס"ל בהיפך לוקח קידם מרוח פטור שלא נתחייב עדיין משא"כ לוקח אחר מרוח שכבר נתחייב אצל מוכר ע"י מירוח ושוב לא פקע אפי' אצל לוקח עיי"ש ולכאורה קשה לשון דריב"ם הא דרשי' ואכלתה ולא מוכר א"כ כשמוכר רצה למכור לא נתחייב אצלו במירוחו ולמה יתחייב הלוקח וצ"ל דהריב"ם מיירי דמוכר הי' דעתו לאכלה ולעצמו מירח ושוב נמלך ומכר בכה"ג דווקא לוקח חייב ובאמת שבלשון הרמב"ן המובא בשיטה מקובצת מבואר כן בהדי' ולפי"ז יש לקיים דברי הראב"ד בפ"ב ממעשר דין ב' שנראה מדבריו דבין קודם ובין לאחר מירוח לוקח פטור וזה דלא כמאן וכמ"ש הכ"מ שם ואיכ"ל דהיינו אם לקח אחר מרוח שמרחו המוכר ע"מ למכור ואפשר למ"ד יש ברירה ס"ל לראב"ד כן דהוברר הדבר למפרע ולא נתחייב מעולם וקאי בתרומה בזה"ז דרבנן:

והנה המ"ל בפ"א מה' תרומה דין י"א הביא בשם מהרי"ט דתרומת מעשר וכן תרומה אפי' לוקח מחוייב והמ"ל השיג עליו ולכאורה קשה לי מסוגי' דב"מ דף פ"ח דפריך על הקרא דכנפשך שבעך להורות שפטור ממעשר ותיפוק לי' דהוי לוקח דפטור וקשה הא איצטרך בשביל תרומה לדברי מהרי"ט והו"א שפועל חייב בתרומה קהיל דפטור וצ"ע וטעמו דמהרי"ט נראה דסובר לוי כלוקח אבל כבר כתבתי שאינו מוכרח דקרא גלי דנחשב כדגן מן הגורן דרחמנא עשה אותו כתבואה שלהם ולפי"ז איכ"ל דלאבא אליעזר בן גמלא בגיטין ל"א ע"א דדרש הקרא דניטל מאומד איכ"ל כמהרי"ט והנה תרומת מעשר אינו ניטלת באומד אבל ניטלת במחשבה ודעת הרמב"ם בפ"ד מתרומות דין י"ו כדעת רש"י דמהני נותן עיניו בצד זה והקשה השער המלך דא"כ איך אמרי' בשבת פ' מפנין דטבל מוקצה הא חזי לי' ע"י נותן עיניו בצד זה עיי"ש עוד קושי' וכבר כתבתי במקום אחר דאיכ"ל כיון דכתיב ונחשב דמשמע במחשבה וגם כתיב והרמותם משמע דבעי הרמה ולכך אמרי' דבעי' לכל הפחות ראוי להרמה דמצוה בהרמה וכמ"ש התוס' בנידה דף ס"ה ע"ב וא"כ איכ"ל דווקא בחול דראוי להרמה אין הרמה מעכבת אבל שבת דאינו ראוי להרמה הוי כמו אינו ראוי לבילה והרמה מעכבת אע"ג דאינו ראוי להרמה רק מדרבנן איכ"ל כיון דאנוס בתקנתא דרבנן לא גרע מדבר שהכלי מעכב הבילה ועיי' בב"ח בחו"מ סי' זי"ן והובא בש"ך שם סק"ה כ' כיוצא בזה ועיי' בשער המלך סוף הלכות לולב דכ' דתליא בפלוגתא דר"מ ור"י דבר שאינו ראוי מדרבנן עיי"ש וא"כ תוס' בחולין זי"ן וגיטין ל"א שסק"ד דידהו דרשאי אפי' להרים שפיר הקשו אבל לפי האמת דאסור להרים שוב לא מהני נותן עיניו כנלע"ד ועוד נראה דבלא"ה לא קשה דהתוס' בגיטין ל"א הקשו רק על תרומה ובבכורות כ"ח ובמנחות נ"ד ע"ב הקשו ג"כ למה אין מגביהין תרומות ומעשרות ונראה דלרבנן דאבא אליעזר בן גמלא דווקא בתרומה מהני מאומד ומחשבה וכן לאבא אליעזר בן גמלא לפמ"ש התוס' בגיטין דווקא בתרומות מעשר אבל במעשר ראשון וכל שכן במע"ש ובמ"ע לא מהני מאומד ולא נותן עיניו בצד זה ולכך הקשו בגיטין רק אתרומה ותוס' בבכורות קאי לריב"י דס"ל דגם מעשר ראשון אתקש ומהני נותן עיניו ולכך הקשו גם אמעשרות מיהו כ' התוס' במנחות שם ד"ה וניטלת בסופו דמע"ש או מעשר עני לכ"ע לא איתקש לתרומה ולא מהני נותן עיניו בצד זה וא"כ מיושב קושי' השער המלך הנ"ל כיון דכל טבל טבול גם או למע"ש או למעשר עני ולזה אינו מועיל מחשבה ונשאר באיסורו וממילא הוי מוקצה ובזה מיושב נמי סתירת התוס' בחולין דף וי"ו ע"ב ד"ה והתיר כ' דווקא בדמאי מועיל נותן עיניו ובגיטין הנ"ל כ' דגם בודאי מועיל דמ"מ איכא ביניי' בדמאי מועיל אפי' במע"ש ומעשר עני וא"ש:

והנה הרמב"ן מונה מצות תרומה חלה ומע"ר ומעשר עני לב' מצות מצות הפרשה ומצות נתינה והמעיי"ח הקשה דלשיטתי' גם מצות מעשר מן המעשר ראוי לו למנות לב' מצות אחת בהפרשה והב' בנתינה ולי נראה כיון שמצות מעשר הוא כפי מה שכתבנו לעיל לא בדרך מתנה אלא שזה חלקם וכאילו שיורי' שייר השי"ת מחלקם לישראל בכדי מעשר ותו דהרי הכתוב אמר כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם ושכירות נקנה למ"ד מעות קונה ונראה בע"ז ס"ג דלמ"ד מעות קונה הוא נקנה בלי משיכה א"כ הרי מיד כשהפריש הוא שלהם ודבר שאינו שלו אלא של חבירו אע"ג דיש לו טובת הנאה מ"מ אינו שלו וצריך ליתן וכי הנותן לחבירו דבר שהוא לו אם אמנם שהוא חיוב וכי יש לחשוב זה למ"ע ועיי' בנדרי' פ"ה משמע כן ולכך לא זכיתי להבין דברי הרמב"ן:

עוד מונה הרמב"ן בסוף השגותיו למ"ע במצוה ט' במצות שנצטווינו בהפרשת תרומה מן היפה או לכל הפחות שוה בשוה לא מן הרע על היפה שנאמר מכל מתנותיכם וגו' מכל חלבו וזה אינו מעכב אבל עובר על העשה והמעיי"ח הקשה גם בהרים שלא מן המוקף יהיו מצוה להרים מן המוקף שהרי אינו מעכב את התרומה ועכ"ח שהוא דין מדיני תורה וכן סמיכה ותנופה עיי"ש ובאמת אין הנדון דומה לראי' דלהרי' מן היפה הוא מצוה בפ"ע להיות המצוה חשובה בעיניו ובתמורה דף ה' דפריך דלרבא אי עביד לא מהני משמע דאיסורא הוא ולא דין עיי"ש ולכך הרמב"ן גם לענין ל"ת מצוה זי"ן כ' לאו שימנעו הלווים להפריש מן הגרוע מדכתיב ולא תשא עליו חטא עיי' בתמורה שם. ואפשר דהרמב"ם סובר דזה כלל בכל מצות לעשות אותם בהידור כדילפי' מזה אלי ואנוהו ומצוה שהיא כלל לא מנה הרמב"ם במנין תרי"ג וכמ"ש בשרשים:

עוד יש פלוגתא בסדר זה בקרא דלא יהי' כקרח וכעדתו הרב בעה"ג מנה זה ללאו שלא יחלוק על הכהונה והרמב"ם בשורש ח' השיג עליו שזה שלילה כמו שדרשו בסנהדרין ק"י שלא יענש החולק על הכהונה בעונש קרח ורמב"ן הליץ בעד ה"ג וכ' דעיקר קרא אינו לשלילה אלא ללאו כמו שדרשו שם כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו והסמ"ג מסופק אי למנות והרמב"ם נראה דסובר כיון דדרש דעונש קרח גדול יותר עכ"ח מחלוקת הי' יותר גדול וממילא אינו כקרח אפי' יחלוק על הכהונה אינו במדריגת קרח וא"כ לעולם לא אסר מחלוקה כזו ואיך נאמר דבא הכתוב להזהיר על זה אע"ג שגם הרמב"ם מודה דזה אינו פשטא דקרא מ"מ ממילא מוכח כנלע"ד כוונת הרמב"ם:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה