מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת שלח לך · מצוה שצד
ל"ת רל"ח
מל"ת שלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר אך בכור שור וכו' לא יפדה. ואם עבר ופדה אינו פדוי ונשאר בקדושתו ואפ"ה עבר על הלאו אלא שאינו לוקה להרמב"ם מפני שלא הועילו מעשיו ולחינוך משום שאין בו מעשה ובמקום אחר ביארתי זה. והנה בתמורה דף ה' פריך מדין זה לאביי ומשני דקודש הם מגלי לן דלא מהני ולרבא יליף מקודש הם על דם בכור שנתערב עם שאר דם קדשים ואביי יליף זה מולקח דם הפר ודם השעיר ורבא סובר דאין מערבין לקרנות ומזה הוכיח הנוב"י מה"ת סי' קכ"ט חאע"ז דהרמב"ם לא פסק כרבא דאי עביד לא מהני דהרי הרמב"ם פ"ג מעיה"כ דין ה' פסק דמערבין לקרנות וקשיא מכאן לדעת הה"מ בפ"א מגזילה דין ט' וסייעתי' דס"ל דהרמב"ם פוסק כרבא. ולענ"ד נראה דקושי' זו ל"ק דהנה תוס' במנחות כ"ב ע"ב הקשו ל"ל קרא מולקח דאין עולין מבטלין תיפוק לי' משום דמצות אין מבטלין זו את זו עי"ש. ולענ"ד דהרי בדם הזה יש בו חלק שצריך להזות וחלק שנשאר בשיריים וקיי"ל דשירים אין מעכבין וא"כ לכאורה יש להקשות למה לרבנן אינו בטל משום דתרוויי' עולין נימא סלק את העולין כמי שאינו ושאינו עולין דהיינו שירייים רבה עליו ומבטל כדרך דס"ל לר"י לשיטתי' לענין מב"מ ואינו מינו וצ"ע דאפ"ה ס"ל לרבנן דמקרי עולין קצת כיון דמצוה לשפוך על היסוד וגם דכל טיפה אפשר לה להיות עולין וכ"ז לבתר דגלי קרא אבל אי הוי ילפי' מהא דמצות אין מבטלין הוי אמינא כקושי' דשיריים נגד חלק שצריך להזות הוי מצוה נגד רשות או מצוה דרבנן דמבטלין זה את זה ה"כ מצוה שהיא חובה ומעכב נגד מצוה שהיא רק למצוה מן המובחר נראה דמבטלין זה את זה ולכך איצטרך קרא של ולקח ומשם שפיר ילפי' דעולין אפי' בכה"ג אין מבטלין זה את זה וא"ש.
איברא דאכתי יש להקשות לפמ"ש החק יעקב בסי' תע"ה סק"י להטור וש"ע דסוברין איסורין מבטלין אע"ג דחיישי' להילל דמצות אין מבטלין היינו דמחלקין דווקא מצות שיש להם שייכות אחד ושניהם הם לזכר יציאות מצרים אבל שאר מצות או איסורין שפיר מבטלין זא"ז וא"כ קשה מאי פריך בתמורה דף ה' לרבא דקודש הם על דם שנתערב בדם תיפוק לי' מולקח דם הפר ומאי קושי' דהרי לפי דברי ח"י יש לחלק ולומר דווקא דם הפר ושעיר דשייכי להדדי אין מבטלין זה את זה אבל שני דמים בעלמא מבטלין ולכך איצטרך קודש הם אפי' בכה"ג אין מבטלין ומאי קושי' לרבא וצ"ע ולכאורה יש ליישב עפ"י מה שנראה מדברי התוס' יומא נ"ז ע"ב בד"ה תניא דלא וכו' שכ' בחד תי' דמדם מפסיק וכו' וא"כ אי ילפי' מאחת דבאמת מערבין א"כ מדם מיותר ועכ"ח דבא ללמד דלא תימא דבטל קמ"ל דשמו עליו א"כ קשיא בהיפך כיון דכתיב קודש הם דמוכח דעולין אין מבטלין אפי' אין מצותו בכך א"כ מכ"ש במצותו בכך ול"ל מדם הפר ודם השעיר מיהו אין זה כ"כ מוכרח דמנ"ל דמדם אתי' להאי דרשא דילמא לדרשא אחרינא ובפרט דיש לומר דקמ"ל דעירבם יפה יפה שיהי' דם השעיר ג"כ בין דם הפר דקיי"ל אין בילה אלא ביין ושמן ולכך צריך לערב יפה יפה וזה אפשר דקמ"ל מדם השעיר ואכתי עמדה הקושי' ונראה כיון דסברת החק יעקב שייך רק לריש לקיש בזבחים ע"ז אבל ר' אלעזר שם לא מחלק ורבא לא מצינו איך ס"ל אבל זה מצינו דרבא סובר בב"מ דף צ"ה כר' יונתן ולר' יונתן אמרי' ביומא נ"ז דסובר אין מערבין לקרנות וזה התי' פשוט טפי אליבא דרבא אבל אנן דקיי"ל בטוש"ע ביו"ד סי' צ"ח דאיסורין מבטלין כריש לקיש ואע"ג דהרמב"ם לא פסק כן כ' הפלתי שם דלדינא איכ"ל דלא פליג על הטור או דיש לומר דס"ל דקיי"ל כר"ל דמחלק אלא כיון דכתיב קודש הם דמוכח אפי' אין להם שייכות ואינם חד ענין אפ"ה אין מבטלין זה את זה ומיני' יליף הרמב"ם הה"ד שאר איסורים ור"ל דאיכ"ל דסבר כאביי ולעולם דקיי"ל כרבא דאי עביד לא מהני. וגם בסוגי' דזבחים יש להקשות כנ"ל דשם פריך ג"כ ל"ל קודש הם או הפר מוכח רק היכא דשייכי אהדדי וצ"ל דקושי' הש"ס על לשון הברייתא דנקט מכאן דעולין אין מבטלין וכשלא כייל כל עולין אין מבטלין וא"כ עכ"ח ס"ל כר' אלעזר הנ"ל ולדידהו פריך שפיר:
ולמכור בכור אין בו איסור לאו אלא שאם הוא תם ובזמן שבית המקדש קיים הוא של גבו' וממילא אין שייכות בו מכירה כמו מוכר דבר שאינו שלו ואין מכרו קיים אבל בזה"ז או בזמן המקדש ויש בו מום יכול למכרו ועיי' במ"ע דמעשר בהמה: