מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת שלח לך · מצוה שצג
מ"ע קנ"ו
מ"ע שהישראל יפדה את בנו הבכור לאמו הישראלית שנאמר אך פדה תפדה את בכור אדם וזמן הפדיון נאמר מבן חודש ולפי הסכמת המג"א סי' של"ט סק"ח ושאר אחרוני' אפי' עבר ביום למ"ד כ"ט י"ב תשצ"ג אין פודין עד יום ל"א ואם ביום ל"א בשחרית עדיין לא נתמלא כ"ט י"ב לכתחילה ימתין עד שיתמלא אבל לא ימתין עד יום ל"ב כן ביארתי בתשובתי סי' רע"ח ולדעת הלבוש בסי' תקנ"א באו"ח אם לא פדה בזמנו עובר בכל יום בעשה וע"ז הקשה המהרי"ט אלגזי בפ"ק דבכורות משבת קל"ב איצטרך ב' קרא בן שמונת ימים וביום השמיני חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דהו"א משמנה ואילך זימני' הוא עיי"ש וא"כ בפדיון דלא כתיב רק חד ופדויו מבן חדש תפדה דלמא בא למעט פחות מבן למ"ד ומשם ואילך זימני' הוא ונראה כיון דקיי"ל בבכורות מ"ט דיום שלשים כלפני שלשים וגז"ש דילפי' ממדבר דכתיב ומעלה וא"כ הא גופא תקשי למה לא כתיב כאן ומעלה עכ"ח בא ללמד דמבן חודש מיד יפדה ואם לא פדה ביומי' עובר בעשה אלא דיליף מגז"ש דגם לאח"כ יוכל לפדות אלא דאכתי הא דכ' הלבוש דמכאן ואילך בכל יום עובר לא ידענו מנ"ל ואפי' במילה קשה מנ"ל ויש לומר דיליף מק"ו כיון דביום השמיני במילה אם לא מל בזמנו עובר בעשה וכן בפדיון לדעת הלבוש ק"ו אם ריחק עוד יותר אלא דבב"מ ק"ז לענין בל תלין יליף מקרא דדוקא בבוקר ראשון עובר וא"כ יש לומר יוכיח על ק"ו הנ"ל ויש לחלק כ"ז לדעת הלבוש אבל תוס' במ"ק דף ח' וביארו במג"א סי' תקס"ח ס"ק יו"ד נראה שיטה ב' במילה עובר בכל יום משא"כ בפדיון דווקא אם לא פדה בזמנו עובר מכאן ואילך יש לו משך זמן וצ"ע לחלק ובתשובה סי' ר"ן כתבתי בזה ושיטה ג' היא דעת הש"ע ביו"ד סי' ש"ה סעי' י"א וסי' שכ"א סעיף א' וכ"כ החינוך כאן וכ"כ בס' יראים סי' שנ"ג דאפי' אם לא פדה ביום ל"א אינו עובר בעשה ונראה דס"ל דמשם מתחיל ויש לה משך זמן. ובמכתב שומר ציון מכתב קי"ב הקשה א"כ למה פסק המג"א בסי' רמ"ט סק"ה לענין סעודות פדיון בע"ש לחלק בין בזמנו לשלא בזמנו ולי קשה יותר מספ"ק דבכורות דף י"ג רע"א דמשמע דעובר בעשה ובב"י בסי' ש"ה כ' דבכורות משמע דאין לשהות ונלע"ד דמצינו דילפי' מלשון ושמרתם את המצות ביומא ל"ב דרשי' דיליף מזה דאין מעבירין על המצות שלא יחמיץ המצוה ובפסחים ד' יליף מוישכם אברהם דזריזין מקדימים ונראה דיש חילוק דמצוה שיום גורם התלוי בזמן והגיע זמנה דאז היא חדשה וחביבה מצוה בשעתא זה ילפי' מושמרתם את המצות שלא יחמצנה דעתה היא חביבה ולא אתא למפשע ונראה דהיינו כל היום כולה עדיין חביבותי' גבי' כמו שדרשו בכמה מקומות על היום בכל יום יהי' בעיניך כחדשי' משמע דהיום גורם וכעין שאמרו לינת לילה פוגם ואם שהא המצוה עד יום אחר עובר בקרא דושמרתם את המצות דהראה כאילו אינה חביבה וכן אם כבר פגע במצוה ההיא ועבר ממנה כאילו הראה דאינה חביבה אצלו והיינו דיליף מכאן דאין מעבירין על המצוה אבל להקדי' עצמו באותו יום עצמו שבא עליו החיוב זה מקרי זריזות ויליף מקרא דוישכם וכבר מצינו חילוק דלענין אין מעבירין על המצות אמרי' אפי' ביום שלאחריו יכול לעשות באופן היותר טוב אין מעבירין וכמ"ש המג"א בסי' כ"ה סק"ב ועיי' בח"צ סי' ק"ו משא"כ לענין זריזין מקדימים אם יעשה אח"כ באופן היותר טוב אין כאן זירוז וכ"כ מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל בחידושיו ועיי' בפסחי' ק"ה ע"ב ולכך גם לדעת הש"ע והחינוך חביבה מצוה בשעתה שיפדה דווקא בזמנו ואיכ"ל דהיינו עשה דושמרתם וע"ז כוונו בבכורות י"ג ושפיר כ' בסי' רמ"ט דגם בפדיון יש חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו דבזמנו איכא מצוה דושמרתם בעתו ובזמנו משא"כ אח"כ הוא רק משום זריזות כנלע"ד נכון:
והנה עיקר זמן הפדיון יש בזה ב' דיעות הב"ח בתשובה סי' קכ"ה וכ"כ הש"ך בסי' ש"ה ס"ק י"ט דמיד שעבר כ"ט י"ב תשצ"ג אפי' ביו"ם למ"ד חל עליו מצות מצות פדיון והיינו חודש דקרא אמנם המג"א סי' של"ט סק"ח וח"צ סי' קי"ח פליגי עליי' וכ"כ מרן בח"ס זצ"ל סי' פ"א דדוקא בעינן שיעבור יום למ"ד וכשיצאו כוכבי ליל ל"א אז מתחיל החיוב ואם בתחילת ל"א עדיין לא נשלם כ"ט י"ב תשצ"ג כגון שנולד סמוך לחשיכה לדעת הב"ח והש"ך הנ"ל אפי' ביום ל"א צריך להמתין עד שיעבור כ"ט י"ב תשצ"ג וכ"כ בפתחי תשובה סי' ש"ה ס"ק י"ד בשם תיבת גומא ולפי"ז לפעמי' צריכין להמתין עד יום ל"ב אבל היעב"ץ בס' מגדול עוז ובס' כתר כהונה וס' פרח מטה אהרן כ' דלעולם תלי' ביום ל"א וכן נלע"ד עיקר מסתימת לשון הפוסקי' דתלי' ביום ל"א ולכתחילה ביום ל"א ימתין עד שיעבור כ"ט י"ב תשצ"ג וכמ"ש הנוב"י מה"ת סי' קפ"ז והארכתי בזה בתשובה סי' רע"ח ואם לא פדאו האב כשהי' קטן כשיגדיל חייב הוא לפדות את עצמו כמו שדרשו חז"ל בקדושין כ"ט דדרשו תפדה גם לשון תיפדה ויש בזה פלוגתא בין אחרוני' אם אין לו אב והוא עדיין קטן אי יכול ב"ד או אחר לפדותו ודעת הט"ז דאין יכולין לפדותו והש"ך שם בסי' ש"ה סקי"א ושם בנקודת הכסף כ' להכריח דיכולין לפדותו דזכות הוא לו וזכין לו ומרן הגאון בח"ס חי"ד סי' רצ"ה הסכים לט"ז מטעם אחר וכ' דמצוה אם אין לו אב יפדה עצמו היא כעין מצוה בפ"ע ולכך איש אחר שאינו בתורת אותו דבר אינו יכול להיות שליח לזה עיי"ש ולשון ופדויו מבן חודש תפדה ודרשי' ג"כ לפי ש"ס קדושין תיפדה א"כ משמע שאפשר לפדות ע"י אחרים קטן ובזה הי' מיושב ג"כ קושי' הרי"ט אלגזי בבכורות פ"ח בדף צ"ז ע"ב דלמה יליף בש"ס דידן מן מסורת הא במכילתא פ' בא פח"י יליף לה מלשון בכור בני אפדה וריה"ג יליף לה ממה הצד מלימוד תורה ומילה עיי"ש ולהנ"ל בא הלימוד של תיפדה להקיש דאחר יוכל לזכות לא לפדותו כשהוא קטן מיהו לדינא כתבתי במקום אחר בתשובה דאין לפדות ע"י ב"ד או אחרים וכט"ז וכהסכמת מרן זצ"ל מטעם דאינו מקרי זכו' או מטעם דאין זכין לו מה"ת לדעת הרבה פוסקים ושם הארכתי:
אמנם לפי שיטות אלו קשיא לשנא דקרא דמבן חודש תפדה דקרי' נמי תיפדה ויש לישב דשיטות אלו ס"ל כשיטה ג' דלעיל מבן חודש הוי כאלו כתיב מבן חודש ומעלה וכולל גם כשהוא גדול וקמ"ל קרא כמ"ש החינוך דאפי' כשהגדיל ויש כאן אב עיקר מצוה על האב והיינו דילפי' מן המסורה אפי' בזמן ששייך תיפדה אפ"ה מצוה להאב תפדה ומיושב גם בזה קושי' הרי"ט אלגזי דתיפוק לי' ממכילתא דקמ"ל דין דחינוך וגוף הפי' במכילתא דחק ברי"ט שם ואפשר דיליף ריה"ג משום דלשון אני זובח קשה לי' טובא דהרי בכור ממתנת כהונה ואין הבעלים זובחין ואין להם אלא טובת הנאה וצ"ע מ"מ יליף מהיקש הה"ד בפדיון חיוב על אחר. והנה הפדיון בעינן דווקא ע"י כהן וכהנת ממעטי' מדכתיב ונתתה הכסף הפדוים לאהרן ובניו כמ"ש הרא"ש סוף בכורות ובכור בהמה איתקש לאדם ומה שהקשה המ"ל ריש ה' בכורים דין יו"ד דאכתי בכור בהמה טהורה איתקש. והמעיי"ח כ' דבכור טהורה בלא"ה מבואר בקרא דבשרם יהי' לך כחזה התנופה ופשיטא דחזה ושוק אינו ניתן לבת כהן הנשואה לישראל שהרי אפי' מת בעלה וזרע אין לה אינה חוזרת לענין חזה ושוק לבית אבי' עי"ש וזה אינו מספיק דאכתי לפנוי' בת כהן מנ"ל דאינה ניתן ועכ"ח מכח היקש לאדם. ומרן הגאון בח"ס חי"ד סי' ש"א הקשה בכהנת הנשואה לישראל בלא"ה איך אפשר ליתן הא מיד זכה הבעל בפירות של הגוף הנתינה וא"כ ממעט וגוזל מתנת השבט אלא א"כ ניתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה. ולענ"ד יש לומר כיון דחז"ל תיקנו פרקונה תחת פירות א"כ הרי זיכו לה חלופי פירותיה זכות אחר וא"כ מה לי הן ומה לי חילופיהן ולכך ס"ל לתוס' בחד תי' דרשאין ליתן לבעל הכהנת פדיון אלא דלא קיי"ל כן ועיי"ש בחתם סופר סי' הנ"ל אם אי אפשר בעינן אחר יתן להכהנת בלא ברכה ובתנאי עי"ש: