מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת שלח לך · מצוה שצב
ל"ת רל"ז
מל"ת שלא יעבוד זר במקדש שנאמר וזר לא יקרב אליכם וחייב מיתה ע"ז ודוקא על עבודת מחנה ולא עבודת סילוק ושתהי' עבודה תמה שאין אחרי' עבודה אז איכא מיתה אבל בעבודת סילוק או שיש אחרי' עבודה אינו אלא לוקה ולכאורה תימה דלענין כהנים ולוים ששינו ממלאכתם ועשו מלאכת חבירי במצוה שלפ"ז לא חילקו ומשמע דבכל גוונא חייבים ונקראים זר לדבר ההוא אפי' לענין חיוב מיתה לווים בעבודת כהנים לכ"ע כדלעיל וזר גמור לא יתחייב אלא דוקא על עבודה תמה וצ"ל דהיא הנותנת הואיל ויש לו שייכות במקצת יש לחוש טפי שיעשו כן וכיון שהקפידה תורה שלא יעשה ויש לחוש טובא שיעשה צריך להחמיר בעונשו וכמ"ש הרמב"ם במורה ח"ג בחילוקי עונשי התורה אחד מהם בדבר שיש לחוש טפי החמירה תורה בעונשו ואפ"ה צ"ע דא"כ כאן בל"ת זו אם הי' הזר ההוא לוי יהי' חייב אפי' בעבודה שאינו תמה ולא משמע כן וצ"ע:
והנה בעבודות יש ג' חלוקים אחד שחייבים עליהם מיתה עבודת תמה ומחנה וב' עבודת סילוק ושיש אחרי' עבודה הוא בלאו ולוקה וג' דברים שאינם בכלל עבודה כגון שחיטה וכיוצא והחינוך מנה ג"כ הדלקת מנורה אם לאחר הטבה הוציאו הכהן והדליק זר מותר וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מביאת מקדש והראב"ד חולק והמעיי"ח הקשה על דברי הריטב"א שהביא שם הכ"מ שתמה הא כתיב דבר אל אהרן בהעלותך וגו' וכ' דלכך אפקי' שאינו במיתה ומשמע דלאו איכא כמו עבודה שאינו תמה והקשה המעיי"ח דביומא כ"ד מוכח כהרמב"ם דשם קאמר הדלקה לאו עבודה והקשה מן הצתת אלי' עבודה הדלקה אינו עבודה והצתת אלי' בודאי אינו עבודה תמה כדאיתא התם וא"כ מוכח הדלקה אינה עבודה כלל ואפי' ל"ת ליכא ולענ"ד יש ליישב דודאי הדלקה אינו עבודה וכמו שאמרו נמי בזבחים י"ד ע"ב ובכמה דוכתי שחיטה לאו עבודה ופי' התוס' משום דאיתא גם בחולין וה"נ הדלקה בעינן אצל הדיוט דגנאי לבית בלי נר ואמרו חז"ל בשבת דף כ"ב וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל וא"כ עיקר הוא לעדות ולכך א"ש דהדלקה לאו עבודה כהרמב"ם וסייעתי' והא דכתיב יערוך אהרן ובניו וכו' היינו משום דזר אסור לכנס שם והדלקה במקומה בעינן למצוה. אמנם דעת הריטב"א נראה דהדלקה הי' צורך וכבוד להיות למשכן ה' ולפי סק"ד דחשוב עבודה הי' נקרא עבודה תמה אם הי' עבודה מצד עצמה אבל אם נימא דהיא עצמה אינה עבודה אלא ליתן יקר למשכן ולעבודה א"כ לפי"ז שוב לא מקרי עבודה תמה וזה כוונת הקושי' מעיקרא הקשה מהצתת אלי' ומינה דהה"ד הדלקת מנורה הוי עבודה מצד עצמה וממילא הוא עדיפא מהצתת אלי' דהצתת אלי' אינו גמר ואינו עבודה תמה משא"כ הדלקת נר שהיא גמר וסוף אותו מצוה הוי לי' עבודה תמה וע"ז משני הדלקת הנר אינו עבודה והיינו כדלעיל ולכך אפי' נימא דהוי עבודה מצד שבא לכבוד העבודה והמשכן מ"מ שוב אינו גמר ולכך אין חייבים עלי' כנלע"ד: