מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת שופטים · מצוה תקלא
ל"ת שט"ו
מל"ת שלא לעבוד ולזרוע על נחל האיתן שנערפה שם העגלה שנאמר אשר לא יעבד בו ולא יזרע. ורמב"ן בסוף השגות לל"ת סי' ו' מנה גם איסור הנאה של עגלה ערופה וכל העובד שם עבודה בגופה של קרקע כגון חרישה וכיוצא לוקה. וכ' בס' מצות השם דנוהג בזמן הבית ואני כבר כתבתי מאז בהג"ה על ספר הנ"ל דזה אינו דאפי' בזמן הזה אם נודע לנו מקומו אסור לזרוע עיין חינוך כאן ובסוף ס' כריתות על הקושי' דיהי' אסור כל העולם משום קבוע דנחל איתן דנהי דמצות עגלה ערופה היא דוקא בארץ אבל אם רצו להביא עגלה ערופה ולא מצאו נחל איתן אלא בח"ל ושם ערפו אותו ודאי שם נמי אסור וכעת מצאתי כעין זה בס' מנחת חינוך ועל הקושי' של ס' כריתות הנ"ל דנימא קבוע ראיתי בס' שלום ירושלי' על הירושלמי דמס' שקלים שכ' כיון דקבוע חידוש ואין לך בו אלא חדושו ועגלה ערופה אמרי' בחולין י"א דמהני רק מצד רוב ואז בא הקבוע רק ע"י הרוב בכה"ג לא אמרי' קבוע עיי"ש ותי' זה לכאורה קשה כיון דאזלי' בתר רוב ותורה שוי' לעגלה הערופה ושהי' מקום ההוא אסור בעבודה ואם אפי' טריפה הוא התורה אכשרי' ואמרה עגלה ערופה ההיא ואמאי לא אמרי' קבוע הא עגלה ערופה היא. ויותר תימה בעיני על גוף העגלה ערופה שחיוב להביא אם מצאו אדם שהרג מגזלן שזה נהרג מרוצח אפשר היא בהיפך הוא רדף אחר אחד ורצה להרגו וממילא זה מותר להרגו דניתן להצילו בנפשו וממילא הוא עפ"י ד"ת אינו נרצח וא"צ כפרה ואפשר לדחוק דאם הי' המעשה כך הי' מפרסמו ולא הי' ירא לנפשו אלא דאפשר לומר דהתורה חייבתה אפי' היא ספק וכמו שהוכיח בס' מנחת חינוך דאפי' בנפל אמרי' דחייב להביא עגלה ערופה ואפ"ה התורה עשתו לעגלה ערופה ובמקום ההיא אסור לזרוע וממילא התי' הנ"ל אינו מובן ואכתי עמדה הקו' של ס' כריתות אלא שהוא הקשה מצד קבוע ואני הקשתי דבמס' תרומות פרק ט' משנה ה' הביא שם התוספות יו"ט ור"ע מברטנורה בשם התוספתא דשדה שנזרעה בו ערוגות ערוגות ויש בה אפי' מאה של חולין ואחת של תרומה נמי אוסרת לפי שאין הקרקע עולה באחת ובמאה וא"כ אפי' לא אמרי' דהוא קבוע נמי יהי' אסור משום דאינו בטל וא"כ הוא ספיקא דאורייתא ולהחמיר ורש"י גיטין דף נ"ד ע"ב גבי נטיעות של ערלה שנתערבו פי' דלכך אינו בטל משום דהוא דבר חשוב וממילא מוכח דהוא רק מדרבנן אבל מתוספתא הנ"ל קשה וצ"ע:
ב) והנה בלאו דלא יזרע ולא יעבד מנה הרמב"ם ושאר מוני מצות לחד לאו אלא שהתורה ביאור מכל עניני עבודה וכשם שאסור בגוף העבודה כך מעבד נמי בגוף עבודה דומי' דזריעה. ובס' מנחת חינוך הביא בדיעבד דאם עבד וזרע אסור אפי' בהנאה משום דלא תאכל כל תועבה וגוף הדין של לא תאכל כל תועבה חולין דף קט"ו ע"א שם דלחד תי' התוס' שם אינו אסור אלא אם נשתנה ממה שהי' וכאן ודאי הוא נשתנה ובפרט שהרי זריעה אינו תועבה מצד עצמו אלא מצד עבודה ועבודה מצד עצמו אסור וזורע אינו אסור מצד מצד עצמו וליכא למימר כאן לא תאכל כל תועבה וצ"ע: