מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת שופטים · מצוה תקל
מ"ע רט"ז
מ"ע לערוף עגלה בנחל איתן בשנמצא הרוג ולא נודע מי הכהו שנאמר כי ימצא חלל באדמה נופל בשדה לא נודע מי הכהו כו'. זקני ירושלים של ב"ד הגדול יצאו ומדדו מחוטמת ההרוג אל העיר הקרובה שיש בה ב"ד של כ"ג היא המביאה את העגלה, ואם הי' שתי עיירות אחת קרובה ואחת שאינה קרובה אבל יש בה רבוי עם יותר מן הקרובה הולכין אחר הרוב, והיא מביאה העגלה בת שתי שנים או פחות אבל שתי שנים ויום אחד פסולה ואין מומין פוסלין בה אבל טריפה פסולה ואם נעשה בה עבידה פסולה, עורפין אותה בקופיץ מאחריה, ואין עורפין אלא ביום, ואם עד אחד רואה את ההורג אפי' עבד או אשה או פסיל לעדות בעבירה לא הי' עורפין לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלו עגלה עריפה. והנה בגמ' ב"ב דף כ"ג ע"ב פריך ור' חנינא דס"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב אמאי מביא הקרוב ליזול בתר רובא דעלמא ותי' בגמ' ביושבת בין ההרים, והנה הרמב"ם בפ"ט מרוצח לא הביא תי' הש"ס ביושבת בין ההרים וסתם שם דכל זמן דליכא נפישא בין הערים שסביבות החלל מביאה הקרובה אל החלל עגלה ערופה ותמהו עליו הא לפי הש"ס דשם זה דוקא דקרובה מביאה ע"ע היינו ביושבת בין ההרים דלא שכיחא שיירא מעלמא עיי"ש בכ"מ דדבריו צריכין ביאור. ועיי' בחי' לב"ב שם, וכן הקשו עליו שבפט"ו מה' גזילה ואבידה הביא דין דמתני' דניפול דנמצא בין ב' השובכין אזלי' בתר קרוב ולא הביא תי' הש"ס דזה דוקא בנמצא בשביל של כרמים:
ואמרתי ליישב בעזהי"ת דהנה שם לקמן אמרי' ש"מ מדר"ח תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאורייתא ותוס' הקשה פשיטא דרוב מהני מה"ת ותי' דהש"ס קאי על רובא דליתא קמן ובשב שמעתתא ש"ד פ"א כ' דאינו מובן איך אפשר למקרי רוב דמים דמקור לרובא דליתא קמן עיי"ש והמהרש"א הקשה אם יש סברא לחלק בין רובא דליתא קמן לתוס' לעיל שהקשו מה אשמעי' ר"ח תיפוק לי' מברייתא דט' חניות דרוב עדיף מקורבא, הוי לי' לתוס' לתרץ דקמ"ל דאפי' רובא דליתא קמן קמ"ל ר"ח דעדיף מקרוב עיי"ש ולענ"ד יש ליישב דהנה בהא דט' חניות כ' הרא"ה בכתובות דף ט"ו והובא שם בשיטה מקובצת דהא דלא חיישי' שמא זה שלקח מן הקבוע ולא ידע מאיזה זה שנאבד היא ממנו ואמאי אמרי' בנמצא הלך אחר הרוב, הא בספק קבוע לא אזלי' בתר רוב, ועיי"ש שתי' דלא שכיח. ולענ"ד אפי' הי' חיישי' לזה אפ"ה שפיר הוי רוב כמו דאמרי' בקדושין דף ע"ג ע"א דד"ה שתוקי כשר משום דרוב כשרים אצלה וכי תימא דאזלה היא לגביי' והוי קבוע מ"מ איכא דאזלי' אינהו לגבי דידה ומבואר במהריט שם ועי"ז ממילא הוי כרוב דאפי אזלי היא לגביי' הוי פלגא ופלגא ואפשר דעם כשר שזינתה וכ"ש שיש אז לפעמים שאזלי' היא לגבייהו וע"י ב' הצדדים הוי כס"ס וכרוב והה"ד ה"כ אפי' נאבד מן זה שלקח מן הקבוע הוי פלגא דמכשר לקח וכי אתי' לזה גם הספק דרוב הלוקחין יודעין מאיזה לקח ממילא הוי לי' רובא ולכך שרי ועכ"פ נהי דרובא הוי אבל לא הוי רובא דאיתא קמן דהרי אפשר דמזה דלקח ואינו יודע מאיזה נפל, ונהי דמצרפין גם אידך צד או מצד סברת הרא"ה משום דלא שכיח מ"מ דאיתא קמן לא הוי וא"כ מט' חניות ג"כ מוכח דאפי' רובא דליתא קמן עדיף מקרוב ומאי קמ"ל ר"ח ולכך הוצרכו התוס' לתרץ קמ"ל אפי' נגד קורבא דמוכח איצטרך ר"ח לאשמעי' דאפ"ה רובא עדיף:
וכ"ז איצטרך לתרץ על קו' דמברייתא דט' חניות אבל על קו' מהר"ם שבתוס' שהקשה מאי קמ"ל ר' חנינא הא מברייתא דר' חייא מוכח כן ע"ז שפיר י"ל כקו' מהרש"א דר' חנינא קמ"ל אפי' רובא דליתא קמן דגבי חדר דם מקור הוי רובא דאיתא קמן וזה איכ"ל דע"ז כיוונו התוס' דקמ"ל רבא דרובא דאורייתא דהיינו אפי' ברובא דליתא קמן היינו דר' חנינא בא לאשמעי' זה דאפי' נגד קורבא דמוכח ורובא דליתא קמן עדיף דמט' חניות נהי דרובא ליתא קמן איתא אבל זה מוכח רק נגד קורבא דלא מוכח רובא עדיף אבל אכתי רובא דליתא קמן והקורבא הוא מוכח עדיין לא שמענו מט' חניות קמ"ל דר' חנינא וא"ש דאיכ"ל דע"ז כיוון דרובא לפירוש התוס' היינו אפי' ברובא דליתא קמן ובקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא דליתא קמן זה מוכח ע"י ברייתא דר"ח והכונה ע"י ר' חנינא ור' חיי' מוכח כן ואפשר לכוון דבר זה גם בכונת התוס' מיהו מלשון התוס' עצמם אינו משמע כן עיי"ש בלשונו מ"מ גוף הדבר נראה נכון. ולפי"ז יש ליישב עוד קושי' דפלמ"ש התוס' כמ"ש מהרש"א דיש סברא לחלק בין רובא דליתא קמן ורובא דעלמא הוי רק כרובא דליתא קמן ומנ"ל דר"ח גם בכה"ג סובר רובא עדיף ומאי פריך דליזל בתר רוב. אמנם להנ"ל א"ש דמכח ר' חייא מוכח דרב חנינא גם בליתא קמן מיירי ואתי שפיר:
ב) והנה בשב שמעתתא בשמעתתא ד' פ"א הקשה מאי דייק רבא דר"ח סובר דרובא עדיף דלמא התם שאני דהרי קיי"ל דמה"ת אין הדם מטמא עד שתרגיש מבשרה וא"כ ר"ח דמיירי לענין דאורייתא לענין חיוב על ביאת מקדש מיירי מה"ת ובעי' עד שתרגיש בבשרה ואז פירוש במקום הקביעות ולא ידעה והוי כמו לקח מן הקבועה ואיזה מהן לקח דהוי קבוע ופלגא ופלגא ואיך מוכיח מכאן דרוב עדיף מקרוב וקשה הא בכה"ג לא אזלי' כלל בתר רוב עיי"ש מה שתי' דרבא קאי על רוב דמצוי דנהי דרוב דמים באשה הוי רק כפלגא אבל רוב דמצוי בי' לא שייך קבוע עיי"ש ולי דבריו קשים דהרי הוכיח הפלתי בסי' ק"י וכן כ' הפרמ"ג בסי' ק"י דנראה דכשם דלא אזלי' בתר רובא בקבוע ה"נ לא אזלי' בתר קרוב עיי"ש, וא"כ ה"נ מאי הוכיח רבא דרוב ומצוי וקרוב אזלי' בתר רובא דמצוי דעדיף מקרוב דלמא לעולם לא עדיף אלא דלכך לא אפשר למיזל בתר קרוב משום דקרוב הזה הוא נגד קבוע וצ"ע. באמת גם הדין קשה לי איך אפשר לומר כפלתי הנ"ל הא קרוב יליף מעגלה ערופה וגם שם עיירות קביעות. וצ"ל דבתר שעת הריגה אזלי' ואז הי' הרוצח והנרצח פרושים דבלא"ה קשה הא אמרי' בכתובות ט"ו דאתתא הדרא לניחותא והוי קבוע ה"כ הרוצח הדרא לניחותא ועיי"ש בתוס' דדוקא באיסור אישות שייך הדרא לניחותא עיי"ש והה"ד הכא לכאורה החיוב ע"ע משום הרוצח וא"כ מאי פריך ואע"ג דנפישא הא הדרא לניחותא, ועכ"ח צ"ל דבתר שעת הרציחה תלי' מלתא דאז בא החיוב ע"ע ואז לא הוי קבועים ולכך אזלי' בתר קורבא והה"ד בתר רובא ופריך שפיר וא"כ א"ש דין דפלתי הנ"ל:
ג) ועמדה קושייתי על פי' הש"ש ולכך נראה לענ"ד דבלא"ה ל"ק קו' ש"ש עפ"י מ"ש השיטה מקובצת בשמעתין שם וביתר ביאר כ' כן הרמב"ם בפי' המשנה בנדה דף י"ח דדם העלי' אין דם כנוס אלא כדם להיוצא מן הנחריים ע"י דחוקה ושאר שינוי הגוף ה"כ דם זה הוא מובלע שם וא"כ לא שייך כאן קבוע דדם עלי' אינו קבוע ואינו בא אלא ע"י שסוע העורק כנלענ"ד נכון לפי דברי הש"ס והרמב"ם:
ד) אמנם לכאורה קשיא לפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דדם עלי' אינו בא אלא בשסוע העורק א"כ מאי הוכיח רבא מר"ח דרוב וקרוב הלך אמר הרוב הרי קיי"ל בבכורות דף כ' דרובא דתלי' במעשה לא אזלי' בתר רובא וכיון דלא אזלי' בתר רוב ה"נ בקורבא דתלי' במעשה לא אזלי' בתרי' אלא בתר זה שאינו קרוב שאינו תלי' במעשה דזיבת הדם מקור שדרכו בכך זה לא מקרי תלי' במעשה כמ"ש התוס' ביבמות דף קי"ט דדבר שדרכו כן לא מקרי תלי' במעשה וא"כ דם עלי' דתלי' במעשה לכך לא אזלי' בתר קורבא ולעולם בעלמא אזלי' בתר קרוב ומאי הוכיח רבא ונראה דזה ל"ק דהרי לפי המבואר בבכורות שם רבא לא ס"ל הא דרבינא דרובא דתלי' במעשה לא אזלי' בתרי' וממילא רבא לשיטתי' שפיר הוכיח מר' חייא ולפי"ז לדידן דקיי"ל כרבינא דבתלי' במעשה לא אזלי' בתר רוב, ועיין בראש יוסף בחולין דף ט' ע"א דלדידן מה"ת לא אזלי' בתר רובא דתלי' במעשה דלא כהרשב"א שם וא"כ אינו מוכרח מר"ח דאזלי' בתר רוב טפי מקרוב ולפי הנ"ל שוב לא קשיא על ר' חנינא מאי קמ"ל ואינו מוכרח לומר דר"ח מיירי אפי' ברובא דליתא קמן וממילא ל"ק קו' הש"ס שם דליזל בתר רובא דעלמא וזה לא עדיף מקרוב ולא צריך לתי' הש"ס. ולכך לא הביא הרמב"ם תי' הש"ס דס"ל דלדידן לא צריך כלל לתי' זה דיושבת בין ההרים ולא לשביל של כרמים דלענין רובא דליתא קמן לא מצינו דרוב עדיף מקרוב אלא אפשר דקרוב עדיף כנלענ"ד נכון ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל:
ה) והנה בשעה"מ בפ"ג מה' יו"ט הקשה בזה דברי התוס' שם אהדדי דסברת הפ"י בביצה דף י"א דתי' שם על קושי' שהקשה שם דמאי ראי' לר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב דלמא הוי רוב וקרוב שוה אלא דספק מוכן אסור עיי"ש ותי' דזה אי אפשר לומר דרוב וקרוב יהי' שקולים ושווין דממ"נ אי קרא דעיר הקרובה מיירי בדאיכא נפישא א"כ מוכח דקרוב עדיף ואי מיירי בדליכא א"כ נשאר סברא חצונה דרובא עדיף דאחרי רבים להטות עכ"ל, וסברת פ"י הנ"ל איתא נמי בתוס' שם בדף כ"ד ע"א ד"ה לימא כו' כ' כן דאי לא אמרי' כר"מ אין כאן ספק אלא אזל' ודאי בתר קרוב, ולעיל מזה בתוס' ד"ה דתני ר"ח וכו' כתבו דממתני' דנדה איכ"ל דהוי ספק עיי"ש שנדחק, ולענ"ד נראה לי ליישב דסברת קרוב אי נימא דהוי סברא היא כעין סברת מצוי ושכיחא יותר שיהי' אותו דבר ממקום קרוב ממה שיהי' ממקום רחוק וסברא עצמה היא כעין רוב אלא דהוי כעין רובא דליתא קמן ומסברא רובא דאיתא קמן עדיף מרובא דליתא קמן כמבואר בחולין י"א ולפי"ז יש לומר בודאי נגד רובא דאיתא קמן בודאי אי נימא דגז"ה הוא מקרא דעיר קרובה אפי' בנפישא מסברא ראוי' לן לומר רובא דאיתא קמן עדיף ולא שייך לומר שהם שקולין ושווין וכ"ז ברובא דאיתא קמן אבל ברובא דליתא קמן דגם קרוב הוי כעין מצוי' ורובא דליתא קמן שפיר איכ"ל מסברא דרובא דליתא קמן וקרוב הוי שוה בשוה וספיקא ולכך לענין פרוזדור שכ' התוס' בד"ה ש"מ רובא דרוב דחדר הוא רובא דליתא קמן ולכך שפיר כ' דממתני' הו"א דהוי ספק והם שקולין מצד הסברא הנ"ל אבל לקמן שם גבי פרדיסא דערלה דמיירי ברובא דליתא קמן דליכא למימר מסברא שקולים והוי ספיקא ועכ"ח או רובא דאיתא קמן עדיף או דגז"ה מעיר הקרובה אל החלל דאפי' בנפישא דאזלי' בתר קרוב ומוכח מגז"ה דקרוב עדיף מרובא דאיתא קמן אבל שקולי' מצד הסברא אי אפשר לומר וא"ש ואין כאן סתירה:
ו) והנה כבר ביארנו כ' מיני מצוי' אחד שבשל כנגדו אין הדבר עדיין בעולם ובזה הוא בעולם והב' דשכיח יותר לפרוד מזה ומזה מיהו יש עדיין מצוי' ג' דהיינו שבאותו מקום מצוי' יותר משל אחד מהם ואינו מצוי בשל אחר בכה"ג כ' התב"ש בסי' ס"ג להוכיח דאזלי' בתר רוב המצוי' באותו מקים ועדיף מרובא דעלמא וגם עדיף מרוב העיר או רוב השיק כיון דידעי' באותו מקום רוב ישראל מצוין ואע"ג דרוב העיר גוים מ"מ ידעי' דמרוב הגוים ההם לא הי' כאן אלא מיעוט עפ"י הדרך והמנהג שהוא כחזקה דמצוי' כזה הוא כחזקה דבנה כרוך אחריה סוף קדושין דהוי מצד הרגילות ה"נ מצד הרגילות כאן רוב ישראל אזלי' בתרי' ועיי"ש בתב"ש שאפי' בנמצא שלא במקום שמצויין שם רוב ישראל אלא סמוך למצוי' אע"ג שעכ"ח זה פירוש ממקום אחר לכאן מ"ע כיון דידעי' שממקום המצוי פירש לכאן שוב אזלי' בתר רוב המצוי' באותו שוק וסברא זו נראה דתלי' במצוי' הב' שכתבנו דהיינו דשכיח טפי להפרד מכאן וכיון דזה מחצה ע"מ אי הופרד מדרך הזה או מדרך אחר אזלי' בתר המצוי' דשכיח ואמרי' דנתפרש ממקום המצוי' וממילא אזלי' בתר רוב המצוי כן נראה לי להסביר דבריו ומביא ראי' מחצבא דרוב גנבי נכרים אבל הא דמסיק דבעינבי מצוי' בכה"ג בדרך גניבה נראה דלא חשיב מצוי' טפי שהוא מכאן מיהו בשיטה מקובצת בשם הר' יונה הביא בחד תי' דזה שכיחא טפי עי"ש ולפמ"ש שם בחי' לדידן דלא קיי"ל כר' יודא דמכשירין פ"ב נגד רוב לא מועיל מצוי דשכיח טפי לפרוש מזה מיהו ברמב"ן בחי' אתא עלה מכח חזקה דכאן נמצא וכאן הי' וזה נכון:
ז) ומיהו קשיא לי הרמב"ן מייתי ראי' מקדושין ל"ח בכרם הנמכר חוצה לו כו' עיי"ש ושם תנן דדוקא בארץ אסור ובח"ל מותר מוכח דאפי' במקומו מותר ובגמ' מסיק שם דערלה דינו בכלאי כרם וא"כ מוכח אפי' במקומו חשבי' לי' ספק רוב ונגד חזקה דכאן נמצא וא"כ אמאי פסקו כאן בעינבי דמצוי דאסור אפי' בח"ל באמת הרא"ש כ' דשרי אבל בטור וש"ע דאסרי משום כאן נמצא מדברי הרמב"ן צ"ע:
ה) והנה לפי דברי התב"ש הנ"ל מביא שם בשם הסמ"ע בסי' רנ"ט סק"ו דהא דאמרי' בעגלה ערופה דפריך דניזל בתר רובא דעלמא היינו משום דמיירי שבמקום ההרוג לא נתחזק מי שכיח כאן יותר ועתה בא לומר דבא מעיר הזאת ע"ז פריך דלמא מרובא דעלמא עיי"ש ובאמת זה קשה לענ"ד דפשטא דקרא נראה דהערים אשר סביבות החלל הם מצויין יותר באותו מקים או לכל הפחות בררכי' שהם אצל החלל ההוא וכבר כ' בחי' בשם התב"ש שגם בכה"ג אזלי' בתר המצוי' וכ"כ הרמב"ן בחומש שם בפ' שופטי' בשם הרמב"ם במורה דסביבות הערים מצויין שם וא"כ מאי פריך דליזל בתר רובא דעלמא ונראה כשם שביאר התב"ש שם פי' הרשב"א שכ' שם אם יש שם מעבר לרבי' לא אזלי' בתר המצוי' היינו שדרך הגנב בלילה ואז אינם מצויים עיי"ש ה"נ הרוצח לאור יקום בשעה שאין בני אדם מצוין ובקרא סתמא כתיב אפי' כשיש מעבר לרבים ולכך פריך דליזל בתר רובא דעלמא וא"ש. ועכ"פ אם הי' ידעי' דהרציחה ההיא נעשה ביום בשעה שבני אדם מצוין שם בסביבות החלל או שנמצא במקום שבני אדם מצויים לכ"ע אזלי' בתר הקרוב בכה"ג כמ"ש התב"ש ומיושב בזה קו' התוס' בד"ה יושבת בין ההרים דלמה לי קרא למעט ירושלי' תיפוק לי' דרבי' מצויין שם מיהו זה באמת תי' התוס' שם וזה ראי' גדולה לדבר של התב"ש הנ"ל. ובאמת גוף קו' תוס' הי' נ"ל ליישב כיון דשם אזלי' דירושלי' לא נתחלקה לשבטי' ולכל ישראל יש חלק והיא עיר של כל ישראל וא"כ אפי' אם הרגו אחד מישראל הדר באחד משאר ערי ישראל ועכשיו נזדמן פה בירושלי' הוא כאיש מירושלי' דהוא עיר של כל ישראל ושפיר הו"א דירושלי' צריכין להביא עגלה ערופה ולכך אצטרך למיעוטא לרשתך למעט ירושלי':
ט) ולדעת הרמב"ם הנ"ל שהקשו עליו דלא מביא תי' הש"ס ביושבת בין ההרים נלענ"ד ליישב כעין שכ' הכ"מ דודאי לפי קו' הש"ס דפריך ליזל בתר רובא דעלמא הכונה שאין שום עיר מחויב להביא ואם זה באמת קו' הש"ס אינו מובן דבאמת גזירת הכתוב הוא כיון דלכל הפחות גם העיר ההוא בכלל הספק ההיא הוא תבוא ועל ידי' יתכפר לכולם ונראה דקו' הש"ס על הא דאמר קורבה דאורייתא דהיינו דמה"ת יש סברא לתלות בקרוב וע"ז פריך בשלומא אי לא הי' שייך לחוש ברובא דעלמא אלא מהערים שסביבתו וא"כ הי' ראי' שהם יביאו עגלה בשותפת ומדחייבה התורה הקרובה עכ"ח שיש לתלות בה יותר ושפיר ילפי' דאזלי' בתר קרוב אבל אי יש לחוש לרובא דעלמא דגוים וא"כ אי אפשר להביא עגלה ערופה כלל ולכך גזירת הכתוב דעיר הקרובה תביא ואין כאן לימוד דאזלי' בתר קרוב וע"ז משני דמשכחת לה ביושבת בין ההרים ואז ליכא ספק על רובא דעלמא אלא על הסביבות החלל ואז אי לא אזלי' בתר קורבא אלא דגז"ה דעיר קרובה תביא ותפטור האחרי' דהא אפשר לקיים שניהם ויביאו בשותפת ועכ"ח דתלי' בעיר הקרובה וא"כ שפיר אמרי' דקירבה דאורייתא ולפי"ז א"ש דלא הביא הרמב"ם זה דגוף דין עגלה ערופה הוא לעולם מגז"ה וכן מיושב קי' התוס' מירושלי' דגם לתי' זה לעולם מביאין עגלה כנלענ"ד נכון: