אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת שופטים › מצוה תקכד

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת שופטים · מצוה תקכד

מצוה תקכג

מ"ע רי"ג

מ"ע לעשות לעדים זוממין כאשר זמם לעשות לאחיו אם בחיוב ממון הוזמו משלמין בין שניהם מה שרצו לחייב ואם בחיוב מלקות הוזמו כל אחד לוקה ארבעים ואם בחיוב מיתה הוזמו כל אחד נהרג ואין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין והזמה היא דוקא שאמרו עדים אחרים לאותן העדים שהעידו עמנו הייתם ולדעת הרמב"ם אם הכחשה והזמה ביחד לא מקרי הזמה ומקשין עליו מכמה דוכתי בסנהדרין דף ט' דאמר רבא אם אמר פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרפין להרגו ומביאו המפורשים בשם מו"ה חיים יונה זצ"ל דהקשה משם על הרמב"ם דפסק בה' עדות פי"ח דאם יש הכחשה עם הזמה אין הזמה מועלת א"כ כאן הא הוי עדות שאתה אינו יכול להזימה דאם יזימו אותו עם אחר שהצטרף ויאמר עמנו הייתם א"כ ממילא הוי הכחשת הדבר ולהרמב"ם לא חשיב כה"ג הזמה ועיי' מ"ש בזה בקונטרס מיפך והזמה ועד זומם למפרע הוא נפסל וכעת נראה לי ליישב בפשיטות דנראה דטעמו של הרמב"ם משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דלענין הכחשה אינו מועיל עדותן ואמרי' מאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהני ולכך בטל כולה כמ"ש הנמק"י שם בסנהדרין בשם הראב"ד והנה הא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מבואר במכות דף וי"ו דהיינו אם כיוון לעדות כמו שאמרו למחזי אתיתו וכן כ' השיטה מקובצת בכתובות י"ט טעם דלכך בשמעתין לא אמרי' בטלה כולה דמסתמא לא כיוון להעיד על עצמו, ועוד כ' הרמב"ן בחי' במכות בפ"ק גבי אילעא וטובי' קריבי' דערבא הוי דהיכא דהדבר שבטל הוא טפל לא אמרי' דיבטל העיקר ולפי"ז מבואר אם טעמא דהרמב"ם משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה זה שייך אם שניהם הזמה והכחשה אבל אם הם רק הזימו אעפ"י שממילא מובן מתוכו הכחשה מ"מ כיון דעל זה לא כיוון לומר וגם הוא טפל לעיקר עדותו לא שייך לומר הואיל ובטל מקצתה בטול כולה וא"כ שפיר מועיל הזמה והוי עדות שאתה יכול להזימה גם להרמב"ם בנדון שלנו, ובזה מיושב ג"כ קו' הפלא"ה בסוגי' דשליח נעשה עד על הרמב"ם הנ"ל דהוי אינו יכול להזימה משום דממילא מוכחש ולהנ"ל אם לא כיוון לא שייך זה וא"כ שפיר משכחת לההזמה והוי יכול להזימה כנלענ"ד נכון. ואח"ז מצאתי שכעין זה כתב ג"כ בנתיבות המשפט סי' ל"ו:

ב) והנה אמרו חז"ל מקרא דאשר זמם ולא כאשר עשה ואם הרגו אינן נהרגין ובממון פליגי התוס' דבממון אפי' אם כבר נעשה מעשה אנו דנין אותן כזוממין ולריטב"א ונמק"י גם בממון אמרי' ולא כאשר עשה וב"ב דף נ"ו סע"א איתא שם במתני' הי' שנים מעידין אותו לענין חזקה וכו' והקשו התוס' ונמק"י הא אין העדים נעשים זוממין עד שיגמר הדין ושוב אמרו הרגו אין נהרגין משום דכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה וא"כ ממ"נ אם גמרו הדין כאן כבר מוחזק והוי כאשר עשה ותי' התוס' בב"ק דף ד' הובא בתיו"ט שם דגבי ממון עונשין מן הדין ולכך אפי' לאחר שעשו יש דין זוממין שהרי במכות דף וי"ו אמרו הטעם דלכך הרגו אין נהרגין משום דאין עונשין מן הדין וכיון דבממון עונשין מן הדין כמו שהוכיחו מכמה דוכתי שפיר אמרי' אפי' עשו עונשין מק"ו ולכאורה קשה לי כיון דבנפשות אין הורגין לאחר מעשה וא"כ שוב נתבטל הק"ו גם בממון דאיכ"ל נפשות יוכיח, ונראה הרמב"ם בפ"כ מעדות כ' דוקא בנפשות אמרו הרגו אין נהרגין וכ' הכ"מ דסובר דוקא במיתה משום דאלקים ניצב בעדת ד' ולולי שהי' זה מתחייב מיתה לא הי' השי"ת מניח לעשות תקלה זו ע"י הדיינים ולכך במלקות לא שייך זה עי"ש והתיו"ט הקשה עליו מנלי' לרמב"ם זה עיי"ש במכות פ"ק מ"ט ונראה דקו' חדא מתורצת באידך דאם נימא כטעם הכ"מ ליכא למימר נפשות יוכיח דמה לנפשות משום דאלקים ניצב שם ובוודאי הי' חייב וא"כ א"ש דלהרמב"ם הי' קשה קו' הנ"ל ממתני' דידן וניחא לי' כתי' התוס' דבממון עונשין וקשה לי' הא נפשות יוכיח וע"כ צ"ל נפשות שאני משום אלקים ניצב שם וא"כ שוב ליכא למעוטי גם מלקות מהאי שאמרו הרגו אין נהרגין וא"ש:

ג) מיהו בלא"ה עדיין דברי הכ"מ תמוהין דאכתי קשה במלקות מנ"ל לאחר שחלקו דנענשין דהרי בקרא כתיב כאשר זמם ואי מק"ו הא אין מלקין מן הדין ונראה בעזה"י דהפ"י שם במכות דף וי"ו הקשה מאי קאמר הטעם משים דאין עונשין מן הדין הא ס"ל לאביי בסנהדרין דף ע"ו ע"א דגילוי מילתא בעלמא עונשין עיי"ש בפרש"י להסביר מאי נקרא גילוי מילתא וה"נ העונש על הזמה הוא מכח שרצו לעשות מעשה ונראה שם במכות דף וי"ו יליף במתני' מדכתיב לאחיך והרי אחיך קיים והריטב"א תמה ע"ז דגם לאחר מיתה נקרא אחיך ובלא"ה הא הש"ס קאמר משום דאין עונשין מן הדין ונראה דלכאור' קשה לי על הכ"מ הנ"ל מה בכך דאלוקים נצב בעדת ה' ובודאי הי' זה חייב מיתה זה אתי שפיר אם הי' החיוב על המעשה אבל כאן שחייב' התור' על אשר זמם והרי המה לא רצו להורג' משום שחייב מיתה וכמו שהאריך הרמב"ן בחומש בפ' לך גבי גם הגוי אשר יעבודו דן אנוכי דאפי' הרג אדם שנגזר עליו מן השמים להורגו חייב וכנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם וכמו שביאר התי"ט בפ"ב דאבות מ"י מאמר הלל על דאטפת אטפוך וסוף מטיפייך יטופון וא"כ גם אם הטעם משום אלוקים נצב בדבר המשפט ובודאי הי' רשע למות מ"מ כונתו ומחשבתו וזממו הי' לרעה וכאן העונש על הזמתן ויותר קשי' לי מנ"ל לומר מדכתיב אשר זמם דמיירי בלא הרגו דלמא מיירי בהרגו ואפ"ה כיון דאלוקים נצב בעדת אף אם נהרג בודאי הי' חייב מיתה ולא ענש הכתב על המעשה אלא המחשבה וזה שאמר אשר זמם לעשות וכו' ונראה דהרי אמרו חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן מדכתיב ונקלה אחיך כיון שנלקה הרי הוא כאחיך עיין מגילה דף זי"ן ע"ב מבואר שאם הוא רשע לאותו דבר שאנו דנין עליו לא מיקרי אחיך וא"כ אי סק"ד דמיירי בחייב מיתה איך קראו הכתוב לאחיך ועכ"ח דלא מיירי ברשע וא"כ איך כתיב כאשר זמם ועכ"ח דמיירי בלא הרגו וא"כ א"ש דע"י דכתיב לאחיך דמיותר עכ"ח באינו מחויב מיתה מוכח דלא מיירי בהרגו אלא באחיו קיים מדכתיב כאשר זמם ולכא למימר כקושי' שלו ומיושב קושי' הריטב"א הנ"ל ולפי"ז כאן דהקרא איירי באינו חייב מיתה מנ"ל לחיובי בכאשר זמם היכא דזמם כן על רשע דלמא זה שזמם על צדיק גרע ונראה דק"ו הוא מן רוצח דעלמא דאינו חייב על זמם להרוג ועשה כל הצטדקאות להרוג חבירו אם נמלט אח"כ פטור ואפי"ה אם רצח אפי' נודע שהי' רשע חייב מיתה א"כ אנו רואין שזה שעשה בפועל אפי' לרשע המחויב גרע וא"כ שפיר ק"ו אמנם כיון דהוי רק ק"ו דאתא מעלמא אינו גילוי מילתא ושפיר קאמר דאין עונש מן הדין ומיושב קושי' הפ"י הנ"ל דלא הוי גילוי מילתא וכ"ז בהריגה שמצינו סברת הכ"מ הנ"ל בקרא כי נפול הנופל ממנו מי שראו ליפול ובקרא דאלוקים אינה לידו אבל במלקות דל"ש זה א"כ עשה גילוי מילתא מן כאשר זמם כקו' הפי' הנ"ל ולכך שפיר כ' הרמב"ם דלוקין ועונשין ממון על כאשר עשה וא"ש:

ד) והנה בב"ק דף ע"ב ע"ב פליגי אביי ורבא אביי סובר דלמפרע הוא נפסל ולרבא מכאן ולהבא הוא נפסל ויש בזה ב' טעמים או משום דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ועוד טעם משום פסידא דלקוחות ושם בתוס' ד"ה רבא כו' תימא כו', ולענ"ד יש ליישב דהנה הא דחייישי' לפסידא דלקוחות צריך ביאור מאי חזית דחיישי' להנך לקוחות ולא לפסידא דמוכרין כיון דלא מיירי דידעי' דהשטר אמת וכמ"ש התוס' ונראה להסביר עפי' מ"ש בקונטרס אחר בשמעתין דפלגי' דיבורא דהא דרשע פסול לעדות מצינו ב' טעמים התומים בסי' כ"ח באורים הביא בשם תשובת חו"י והכריע דפסול רשע הוא משום חשש משקר עיי"ש אבל בס' יריעות שלמה בבית יד הלכה א' הביא בשם תוס' בכורות ל"ו דרשע פסול רק משום גז"ה דמצד הסברא הוא נאמן דמומר לדבר אחד או חשוד לד"א אינו חשוד לכל התורה אלא שהרחיקתו התורה שלא ייחד כבודו בקהל ד' לבוא ולהעיד ויבדיל מקהל הגולה שלא ילמדו ממעשיו ונראה דגם הא דסובר רבא מכאן ולהבא הוא נפסל הוא מטעם זה דאי סק"ד דחשוד ומשקר איך אפשר לחלקו לחצאין וכמ"ש תוס' ד"ה אין כו' ולפי"ז א"ש דחששו לפסידא דלקוחות כיון דאינו נחשד אלא דפסול וא"כ אמרי' דאמת הוא ולכך חששו לפסידא. ולפי"ז כיון דטעמי' דרבא דס"ל דאמת הדברים זה שייך בשמעתין אבל שם גבי עדות אבהתא וחזקה שכנגדו צועק ששלו ויש לו עדים ע"ז אלא שאין אנו מאמינים לו הואיל ומכחישים זה את זה מ"מ אי אפשר לומר לחוש לפסידא דמאי חזית דחישי' לפסידא דהאי דלמא להאי חיישי':

ה) והנה הזמה דאין העדים מכחישים את גוף העדות אלא שאמרו עמנו הייתם וממילא אי אפשר שנעשה המעשה ההוא באותו יום לדבריהם ואמרי' אליבא דרבא מאי חזית דסמכית אהני, ואמרי' שם דאוקי תרי לגבי חד ולכך ללישנא קמא דחידוש הוא גם רבא מודה דלמפרע הוא נפסל ובתוס' שם דף ע"ג בד"ה דאיסהידו בו תרי בחד כו' ותימא כו' ולענ"ד ליישב וכבר כתבתי במקום אחר ליישב דברי הטור שכ' בח"מ סי' ל"ח דהזמה הוא מסברא הואיל והוא על גוף העדים והם כבעלי דברי' לענין זה ולכך אינם נאמני' על עצמם דתיקשי א"כ הזמה אינו חידוש וקשיא לרבא כן הקשה הלח"מ פכ"א מעדות ותי' דבזה פליגי אביי ורבא והטור קאי לדינא דאביי ולי נראה דגוף הסברא נהי שכ"כ ג"כ הרמב"ן בחומש פ' שופטי' יש לפקפק דאי חשבי' לי' שבאו רק על גוף העדי' לפסול, והוי כפסול גזלונתא הרי בפסול גזלנותא כ' הרמב"ן והובא בקיצור בר"ן בכתובות י"ט גבי שני' שחתמו על השטר ומתו שאפי' אם באו לפסול בגזלנותא אינם נאמני' כיון שכבר מתו ועכ"ז באו על מנה שבשטר וא"כ גבי הזמה התורה חשבה עדותם שבאו על מנה שבשטר דאל"כ למה חייבה התורה לנזמים לשלם על פיהם ולחייב דין הזמה שהרי אם נוכל לומר שבאו רק ליפסל העדי' א"כ איך אפשר לעשות במזימי' דין הזמה דהא יוכלו לומר דרק לפסול באנו וכמו דאמרי' בעדי נערה מאורסה שהוזמו שפטורין משום שיכולין לומר לאוסרה באנו כדאי' בסנהדרין מ"א ור' אשי סובר בסנהדרין ע"ח ע"א והכי קיי"ל דגם הזמה בעי' עדות שאתה יכול להזימה ועכ"ח דהתורה חשבה לשון עמנו הייתם שמכחישין גופו של עדות וא"כ שע"ז באו שוב הוי חידוש וא"ש שע"י התשלומין מוכח שבאו נגד השטר או העדות וא"כ שוב. הוי חידוש וא"ש דהטור כ' כן לדידן דאין דנין דין הזמה וא"כ עכ"ח רק לפסול באו ושוב אינו חידוש ולפי"ז הא קיי"ל פ"ק דמכות דאין העדי' נעשו זוממין לענין תשלומין עד שיזומו את כולם וא"כ אי אתו תרי בחד עכ"ח באו רק לפסול ושוב אינו חידוש וא"ש ומיושב קו' התוס' מיהו הה"ד דהו"מ למימר דנ"מ לבזה"ז מיהו עד אביי ורבא עדיין סמוכין הוי ורצה הש"ס לומר א"ב אפי' בא"י:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה