אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת שופטים › מצוה תקז

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת שופטים · מצוה תקז

מצוה תקו

מ"ע ר"ח

מ"ע להפריש תרומה גדולה וליתנה לכהן שנאמר ראשית דגנך תרושך ויצהריך תתן לו ולהרמב"ן הפרשה מ"ע והנתינה מ"ע בפ"ע. והנה אי בזה"ז בא"י תרומה אי הוא דאורייתא או דרבנן בודאי למ"ד קדושה שני' לא קידשה בוודאי הוא דרבנן אבל הרמב"ם ספ"א מה' תרומות כתב דאפי' קדושה שני' קידשה מ"מ הוא דרבנן משום דבעי' ביאת כולכם ועיי"ש בכ"מ שם דיליף מחלה ושם כתיב בבואכם ושם בעי' ביאת כולכם והנה מסוגי' דכתובות דף כ"ה קשיא טובא על דברי הרמב"ם בפ"א מה' תרומה דין כ"ו שכ' תרומה בזה"ז דרבנן דלאו כולהו סליק וכ' הכ"מ דיליף מחלה ושם בשמעתין מוכח דלכ"ע חלה שאני מתרומה ועוד צ"ע טובא מהא דאמרי' ביבמות פ"ב סע"א דר"י סובר דתרומה בזה"ז דאורייתא משום דסבר כר' יוסי דסובר דירושה ראשונה ושני' יש להם שלישית אין להם ולדעת הרמב"ם מאי ענין זה להדדי הא אפי' נימא קדושה שני' קדושה לעתיד לבא מ"מ תרומה מדרבנן דיליף מחלה ולענ"ד ליישב בעזה"י דהנה רש"י ותוס' פ"ק דע"ז דף כ"א פליגי וכן בכמה דוכתי בטעם דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש דרש"י פירוש דבעי' דוקא כיבוש כל ישראל ולצורך כל ישראל ומדעתם ותוס' ס"ל טעם אחר משום דאז לא כיבוש עדיין א"י כולה ועשה דהע"ה שלא כדין עיי"ש:

והנה הרמב"ם פ"א מתרומות דין ב' נראה דסובר כפרש"י דבעי' דוקא כיבוש רוב ישראל ולדעת רוב ישראל ולפי"ז לכאורה בלא"ה בבית שני דלאו כולהו סליק א"כ בלא"ה לא יהי' דינו כא"י שהרי כתב הרמב"ם שם דגם בא"י בעי' שלא יהי' כיבוש יחיד עיי"ש וצ"ל דישראל אחזקו בימי עזרא בא"י לצורך כל ישראל וכמו שפירסם כורש שמי שרוצה יעלה וזכין לאדם שלא בפניו ואדעתא דכולהו כבשו ולכך מקרי שפיר כיבוש רבים וכח כל ישראל בהם דשלוחו של אדם כמותו אמנם לפי"ז אם בא אחד מד' כנפות הארץ מאחינו בני ישראל לירושלים ולא"י לאחר זמן לבוא לדור שם וכ"ש רבים שבאו הי' להם חלק בארץ והי' החלוקה מן אז ואילך בטל כמשס"ל לרב בב"ב דף ק"ו ע"ב בבא אחר חלוקה להם אז סובר רב בטלה מחלוקת וא"כ הי' חלוקת א"י בימי עזרא רק חילוק לשעה ולא על עולם וכ"ש שקווינו אז ג"כ ימי המשיח וכמו שאמרו חז"ל ראוי' הי' ביאת עזרא להיות כבימי יהושע כו' וכבר כ' הר"ן בנדרים כ"ט דכל קנין שאינו עולמית אלא לזמן הוי רק קנין פירות וא"כ בתרומה ומעשרות דהי' רק נוהג לאחר כיבוש וחילוק דבעי' שיהי' כל אחד מכיר בשלו וכפרש"י בשמעתין דבעי' מיוחדת לך א"כ לכאורה בימי בית שני לא הי' כלל מיוחדת להם והוי קודם חילוק ואינו נוהג מה"ת שם תרומות ומעשרות בודאי לר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי א"כ מה דהי' מיוחדת להם מאותו עת שפיר מקרי מיוחדת אבל לדידן דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף א"כ ממ"נ אי לא כבשו ולא אחזקו בה אדעתא דכולם הוי רק שיבוש יחיד ולא קדשה ואי כבשו ואחזקו אדעתא דכולם א"כ החלוקה הוי רק קנין פירות ואינו כקנין הגוף וא"כ א"ש הטעם וסברת הרמב"ם, דהנה הא דבעי' כיבוש כל ישראל הוא משום דבעי' קרא כדכתיב כי תבואו כאשר הי' בימי יהושע והיינו דכ' הרמב"ם ספ"א דתרומה דרבנן הואיל ובעי' כי תבואו ביאת כולם והיינו כנ"ל וממילא עכ"ח אחזקא אדעתא דכולם וא"כ בביאת מקצתן לא הוי חלוקה וכל זה לדידן אבל שם ביבמות פ"ב דהקשה לר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקנין הגוף שפיר אמרי' דלדידי' מוכח מר' יוסי דתרומה בזה"ז דאורייתא:

ג) והיינו דפליגי בזה רבנן ורב הינא בדר"י דרבנן סברו דבית שני הוי כמו ביאת כולן אלא שלא הי' חלוקה כראוי ולכך איכ"ל חלה דאורייתא ותרומה דרבנן אבל רהברדר"י סובר מברייתא מוכח דגבי חלה אינו מועיל אפי' באו מקצתם אדעתא דכולא ישראל אע"ג שבעלמא שליח של אדם כמותו מ"מ כאן בחלה בעי' דוקא ביאת כולם ולכך נקט הברייתא ביאת מרגלים היינו שבאו על דעת רבים ואפ"ה אינו מועיל וא"כ אפי' למ"ד קנין פירות כקנין הגוף ותרומה דאורייתא בבית שני אפ"ה חלה דרבנן והה"ד לברייתא ראשונה הסוברת כיבוש יחיד שמי' כיבוש וא"כ בית שני אפשר כבשו אדעת מקצתן וא"כ תרומה דאורייתא וחלה דרבנן אבל אידך ברייתא דס"ל כיבוש יחיד לא שמי' כיבוש וא"כ אי תהי' חלה דאורייתא עכ"ח דכבשו אדעת כולם ואפ"ה תרומה דרבנן משום דבעי' כיבוש וחילוק וא"ש הסוגי':

ד) ועפ"י הנ"ל אמרתי להסביר גם דברי הרמב"ם בפ"ו מבית הבחירה דין י"ו שהאריך למה קדושה ראשונה נתבטל שהי' ע"י כיבוש רבים וכיון שנלקחה מהם בטל הכיבוש וכו' אבל בבית שני לא קדשו בכיבוש אלא בחזקה כו' ולפיכך עדיין הוא מקודש והסברא קשה להבין למה כיבוש בטל והחזקה אינו בטל ועי' מ"ש מרן הגאון בעח"ס זצ"ל בחתם סיפר חיו"ד סי' רל"ג בד"ה אמנם ליישב בזה, ולהנ"ל נלענ"ד לומר דהרי בפ"א מתרומות דין יו"ד קרא הרמב"ם גם למכירה וקנין לכיבוש. והנה אמרי' בגיטין דף ל"ח בגוי דקונה בכיבוש נראה דהיינו אם הי' הבעלים שם ועשו עמו מלחמה וכבש הבעלים אז קונה ע"י כיבוש גם נכסיהם אבל אם כבש הנכסים והבעלים לא כבש אז הוי רק כגזל וקרקע אינה נגזלת כיון שהבעלי' לא היו שם כנלענ"ד סברא נכונה, וא"כ כיון שבררנו שנראה שבימי עזרא החזיקו א"י עבור כל ישראל ולכל ישראל יש להם רשות לעלות לשם ונהי דבחרבן בית שני כבשו אותם ישראלים שהי' שם אבל שאר ישראל שהי' בארצות הגוים וגם להם הי' הארץ ואותם לא כבשו ואפי' אותם שהי' שם לא הי' חלקם ידוע בפ"ע ולכך לא קנו אותן בכיבוש בימי החרבן ועדיין קדושתה עלי' כנלענ"ד להסביר דברי הרמב"ם:

ה) והנה רש"י ותוס' בגיטין דף ל"א פליגי אי תרומה ניטלת במחשבה וכדיליף ר' אליעזר בן גמלא מונחשב לכם שניטלת במחשבה, ותוס' פליג שם דהפרשה בעי' רק דיבור לא בעי [וכעי' דפליגי ר' יוסי ור' יודא במעשר שני פרק ד' משנה ז' ור' יוסי דס"ל אפי' היכי דבעי' מעשר אפ"ה לא בעי' דיבור] ושעה"מ הקשה על דעת הרמב"ם פ"ד מה' תרומות דפסק דסגי במחשבה א"כ איך אמרי' בפרק מפנין דטבל הוא מוקצה הא יכול להפריש במחשבה ועוד הקשה כיוצא בזה, ואני כתבתי בחי' חולין זי"ן ליישב דאיכ"ל דוקא בחו"ל מהני נותן עיניו מצד ראוי' להרמה דהרי גם והרמותם כתיב ומצוה בהרמה וכמ"ש תוס' בנדה דף ס"ה ע"ב ואע"ג דהא דאי אפשר בהרמה הוא רק מדרבנן מ"מ מה לי אם אי אפשר לבילה מצד שהוא אנוס שאין לו כלי או שאי אפשר לו מצד תקנתא דרבנן וכיוצא בזה כ' הב"ח בח"מ סי' זי"ן והובא בש"ך שם סק"ה וא"כ לפי סק"ד דתוס' דאפי' להרים מותר שפיר ס"ל דגם בשבת מהני נותן עיניו בצד זה אבל לאחר שתי' התוס' דאסור להרים ממילא לא מהני נותן עיניו בצד זה כיון דאינו ראוי' לבילה בילה מעכבת והה"ד הכא כיון דאינו ראוי' להרמה הרמה מעכבת כן כתבתי שם. אבל השתא שמתי על לבי דבלא"ה לא קשה דהנה תוס' בגיטין ל"א הקשו רק על תרומה דלמה אין מגביהין תרומה ובבכורות נ"ח ובמנחות נ"ה הקשו ג"כ למה אין מגביהין תרומות ומעשרות. ונראה דלרבנן דאבא אליעזר בן גמלא דוקא גבי תרומה מהני מאומד ומחשבה וכן לאבא אליעזר לפמ"ש התוס' בגיטין דוקא בתרומת מעשר אבל במעשר ראשון וכל שכן בשני או בעני לא מהני אומד ונותן עיניו ולכך הקשו התוס' רק אתרומה אבל תוס' בבכורות קאי לריב"י דסובר גם מעשר ראשון מהני נותן עיניו ולתוס' מנחות דף נ"ד ע"ב ד"ה וניטלת אפי' לאבא אליעזר מהני גם במעשר ראשון ולכך הקשו תוס' שם אמעשרות, מיהו כ' התוס' במנחות שם ד"ה וניטלת בסופו דדוקא במעשר ראשון אבל במעשר שני ובמעשר עני לכ"ע לא אתקיש לתרומה ולא מהני מאומד ונותן עיניו ולפי"ז א"ש קו' הנ"ל כיון דכל טבל הוא טבול גם למעשר שני או מעשר עני מזה אי אפשר בשבת לתקנו וא"כ היא אסור דגם הטבל למעשר עני אסור ומחייב מיתה לפי הש"ס ביבמות פ"ו וא"כ הוא אסור וממילא הוא מוקצה ועפי"ז מיושב דאין דברי תוס' סותרין דבחולין דף וי"ו ע"ב ד"ה והתיר כ' התוס' להוכיח מהא דמהני גבי בית שאן נותן עיניו מוכח דמיירי בדמאי ובתוס' גיטין ל"א הנ"ל כ' דגם בודאי מהני נותן עיניו וא"כ מאי הוכחה. אמנם להנ"ל א"ש גבי בית שאן שהועיל נתן עיניו גם למעשר שני או עני מוכח עכ"ח דדמאי הוי וא"ש:

ו) והנה לדעת הרמב"ם הפרשת תרומה ונתינה הוא מצוה אחת וכל אחד הוא חלק מהמצוה, דהא דנותן עיניו בצד זה שעי"ז שנותן עיניו בצד זה זה לא הוי עדיין מצוה אלא תיקון וכמו שהקשה הטו"ז ביו"ד סי' א' על ברכת השחיטה וה"נ הפרשה והנתינה הוא המצוה ולכך יכול לברך להפריש התרומה. ולכאורה קשה הא הרמב"ם ס"ל דבמידי דרשות לא מברכין רק בעל ולהנ"ל א"ש דה"נ הוי המצוה אם עושה השניהם יחד הפרשה ונתינה, והפרשה לחודא אם לא נתנו לכהן אינו עושה שום מצוה דעיקר המצוה ס"ל לרמב"ם דהוי הנתינה, ותוס' רי"ד כתב בקדושין ס"פ האיש מקדש אע"ג שתרומה אין לו שיעור אפי' חטה אחת מקיים מ"מ הנתינה אינו מקיים אלא אם נותן בכדי נתינה. ולכך במשנה פרק קמא דפאה לא קחשיב תרומה ומקשה הירושלמי למה לא קחשבו ולהנ"ל א"ש דהפרשה בעצמו לא הוי מצוה לרמב"ם רק הנתינה ונתינה יש לו שיעור. ועיי' במ"ל:

אמנם הרמב"ן סובר דתרי מצות נינהו והפרשה ונתינה תרי מצות נינהו שהוא סובר דבהפרשה מקיים המצוה ואז הוא נעשה מתוקן וסובר דלאו הבא מכלל עשה מברכינן כמו זביחה וע"י שהוא מפריש כדי שלא יאכל טבל הוא מקיים מצות הבורא ואח"כ כשנותן לכהן הוא עושה מצוה בפ"ע ולכך סובר דהם שני מצות וראי' לשיטתו מירושלמי הנ"ל ובמק"א הארכתי בזה ועי' ברמב"ם פ"א ממעשר דין ג' שכתב שטבל אסור לכהן קודם הפרשה ולשון הפרשה בודאי לאו דוקא אלא קביעת מקום כדאי' פ"ג מתרומות משנה ה' וכדאי' בערובין דף ל"ז ע"ב דבעי' שיהי' שירי' ניכרין ולדעת הרמב"ם פ"ט ממעשר דין זי"ן ח' ט' דאם התנה מערב שבת מותר לקבוע מקום בשבת בין בדמאי בין בודאי אלא דבדמאי יכול להתנות אפי' אם עדיין אינו ברשותו משא"כ בודאי אבל להפריש בידים אפי' התנה מערב שבת אסור אבל תוס' ס"ל דוקא בדמאי מועיל תנאי אם התנה מערב שבת ויוכל אח"כ בשבת לקבוע מקום אבל בודאי אפי' התנה מערב שבת אסור לקבוע מקום בשבת והטעם של ב' השיטות הארכתי בתשובה סי' תפ"ח ואין כאן מקום להאריך:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה