מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת שופטים · מצוה תקו
מ"ע ר"ז
מ"ע שכל זובח בהמה טהורה יתן לכהן זרוע ולחיים וקיבה שנאמר ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. וכהנים פטורים ולוים נמי פטורין מספק שמא לא נקראו עם והמ"ל בה' בכורים השיב על הב"ח ופשוט שכוונתו לומר טעם דאין הלוים נוטלים הוא משום וזה יהי' משפט הכהנים ומ"ש בחינוך שאינו נוהג בזה"ז כ' המעיי"ח שכוונתו דהשתא נהיגי כר' אלעי. אבל בחיה לא צריך ליתן המתנות ובכוי פליגי בה בחולין דף ע"ט ע"ב ר' אליעזר ורבנן דלרבנן נוהג ולר"א בכוי פטור מן המתנות ובגמ' שם פריך מדרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא ועכ"ח לר"א פשיטא לי' ואמאי ס"ל לר"א דפטור מן המתנות דהרי הא דמחייבו רבנן בכוי עכ"ח היינו חצי מתנות מן מקצת שה ואמאי לר"א פטור והקשה תוס' שם בד"ה מדרבנן וכו' אפי' ספוקי מספקי' לר"א מ"מ קשה כיון דמיירי בצבי הבא על תייש ואיכא מקצת שה ויהי' חייב חצי מתנות ואני בחידושי אמרתי לתרץ דהנה לכאורה קשי' לי מאי קאמר אי בתייש הבא על הצביי' וכו' אידך פלגא לימא לי' אייתי ראי' הא אמרי' לקמן דף קל"ד בחולין דספק מתנות עניים וכהנים היכא דליכא חזקת פטור אמרי' להחמיר דעני ורש הצדיקו כתיב מיהו זה ליישב כיון דהאם צבי' וא"כ מצד האם וודאי פטור וא"כ מהני חזקת האם על הוולד לא מבעי' למאן דסובר דחזקת האם מהני לבנה עי' בתוס' קדושין ס"ו גבי ינאי המלך וספ"ק דכתובות דאמרי' מאן דמכשיר בה פוסל בבתה היינו מטעם מעשה עשו ביוחסין כמ"ש התוס' בכתובות כ"ז ע"ב ובלא"ה כאן אין ספק מוציא מידי וודאי כיון דחלק האם בוודאי בו וזרע האב ספק אמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי מיהו בצבי הבא על התיישה קשה למה אמרי' דחייב רק בחצי מתנות דלמא חייב בכולו מצד עני ורש הצדיקו דהרי שם אין חזקת פטור אדרבה יש לומר דהוי חזקת חיוב מצד האם וצריך לומר דהש"ס השתא לא נחית לזה ומלתא דפסיקא נקיט וא"כ מיושב קו' התוס' בודאי אי הוי מספקא לר"א הוי מצי ליישב דר"א ורבנן בהא פליגי דרבנן סוברים דחייב בכולו מתנות כמ"ד ספק לקט לקט ור"א פליג ופוטר מחצי מתנות אבל השתא דר"א סובר ודאי אין חוששין א"כ קשיא אדרבה לר"א לחייב בכולי מתנות:
ב) מיהא בחידושי פרק זרוע ולחיים נסתפקתי בזה אי גם בזרוע ולחיים נמי אמרי' דבספק כה"ג צריך ליתן מצד עני ורש הצדיקו דאפשר לומר דזה שייך דוקא אם הספק הוא רק על זה אם זה הוא חייב ליתן לכהנים או לעני כדלקמן דאין שום נ"מ אחרת רק לענין זה אמרי' עני ורש הצדיקו משא"כ אם הספק על הבהמה מצד עצמה בכמה דברים אם העובר הוא מקצת חי' אם בהמה לענין כיסוי וחלב וכיון דלענין כל הדברים דיני כספק ואתחזק כחי' ובהמה לכך גם במתנות פטור מספק כנלענ"ד:
ג) מ"מ אפי' נימא כן מ"מ זה אינו דבר מוכרח אלא שאפשר לחלק ממילא תי' הנ"ל מה שכ' על קושיות תוס' שאם הי' שניהם מסופקים הי' קשה דאפשר דת"ק סובר אפי' בכה"ג נמי אמרי' עני ורש הצדיקו ולפי הנראה סברא הנ"ל תלי' בפלוגתא שבירושלמי הטעם על מה ספק לקט לקט ומובא במס' פיאה סוף פ"ד דחד מ"ד יליף תעזוב אמרי' תעזוב משלך עיי' בר"ש פ"ד ממס' פיאה. והנה דברי הש"ך ביו"ד סי' ס"א סק"ג שכ' בספק טריפה פטור מטעם ממע"ה ג"כ קשים הא ליכא חזקת פטור וא"כ אמרי' צדק משלך ותן לו מיהו בזה יש ליישב כמ"ש לעיל בחולין דף קל"ב ע"א כיון דהספק בלא"ה על הבהמה לא אמרי' בי' עני ורש הצדיקו אמנם עדיין בספק טריפה יש לומר דהפרה בחזקת חיוב קיימא לפי מאי דקיי"ל ביו"ד סי' פ"א בגבינות כדעת הרשב"א דיש לבהמה חזקה מכח רוב שלא היתה טריפה מיהו עיי' בתב"ש בסי' נ"ו כיון שיש ריעותא לפנינו וחזינן שיצאה מכלל רוב ליכא לאוקמי אחזקה הבאה מכח רוב וא"כ א"ש מיהו עיי' בש"ך סי' נו"ן סק"ג דלא ס"ל כתב"ש וסובר בכל ספק יש להקל במקום הפסד מרובה א"כ יהי' חייב במתנות וצ"ע וצ"ל דקאי בספק חסרון ידיעה דלא מכשירי' אמנם התומים בקיצור תקפו כהן סעיף קטן קכ"ז נראה דפירש דהמה בחזקת חיוב ולכך אמרי' בי' עני ורש הצדיקו ר"ל דנהי דיש לקמה חזקת שלא הי' לקט מ"מ הי' בחזקת חיוב דהיינו כשיפול ממנו יהי' לקט ומסתמא יש כאן לקט ואתחזק כאן חלק של עני אלא שאנו מסופקים אם זה שבחרו הוא של עני ע"ז ציותה התורה לומר היכא דאתחזק כאן חלק של עני נגד חלק העשיר דנצטדק חלק העני משא"כ בהאי דהר"ן הנ"ל דלא אתחזק כלל דיש לעני חלק לא נאמר עני ורש הצדיקו:
ועי' בפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות שהקשה על הרמב"ם שכ' גבי חלה דחייב מצד שהוא ספק מיתה ואפ"ה פסק בפ"א מה' מחוסרי כפרה דחייבת קרבן אע"ג דהוי רק איסור לאו בפי"א מה' שגגות דין ב' כ' הרמב"ם הטעם דהואיל ואסורה באכילה עד שתביא לכך הקילו עליו להביא קרבן על ספק זה ל"ק למה באמת אסור באכילה וכניסה למקדש דלענין זה הוי כמו אתחזק איסורא דקודם שטבלה בודאי אסורה היתה דהוי איסור כרת לכך גם אח"כ נאסרת וא"ש וגם י"ל דגבי גיורת דהשני ספקתי' עלי' קשה דבמאי נסתפקה וצ"ל דיצא הולד וחזר וספק שמא יצא הראש או לא עי' לעיל ר"פ בהמה המקשה וא"כ יש לומר דאוקי אחזקה דמעוברת והשתא הוא דילדי' והוי חזקה נגד חזקה ולהחמיר אפי' באיסור לאו:
ד) והנה קי"ל המזיק מתנות כהונה או אוכלן אינו חייב לשלם או דהוי ממון שאין לו תובעים או משום דכתיב וזה יהי' לכהנים אם אכלו שוב ליכא כאן בעין וכתבו התוס' בחולין דף ק"ל ד"ה איבעית אימא כו' דאם רוצה לצאת ידי שמים צריך לשלם עי"ש. והר"ן השיג על התוס' שם וסובר דלצי"ש נמי פטור כיון דכל החיוב הוא רק ממצות עשה וכיון דהיכא דליתי' בעיני' אין כאן מ"ע לא יהי' חייב לצי"ש והנראה מדברי התוס' לקמן בד"ה תנא תני ישלם וכו' דהחיוב לצי"ש הוא לכפרה על שביטל מ"ע דנהי שע"י שהזיק או אוכלן לית כאן מ"ע מ"מ כיון שהוא ביטל מ"ע צריך הוא לכפרה וגדולה מזו אמרו בפ' התכלת דבעידן ריתחא מענשי' אפי' אעשה אם עושה טצדקי למפטר נפשי' כ"ש אם הוא מבטל לגמרי ולכך לכפרה צריך לשלם לצי"ש:
ועוד אפשר לומר דהנה התוס' בב"מ בסוגי' דתקפו כהן הקשה איך אפשר שיתקוף הכהן ותי' במכירי כהונה וא"כ משכחת לה תובעין דהיינו המכיר ומסתמא כל בעלי בית יש לו מכיר אמנם הג"א בגיטין למ"ד כ' דהא דמכיר כהונה חשוב כשלו הוא דחשיב כמו מתנה מועטת ויש בה משום חיסור אמנה וא"כ כיון דרק משום חסרון אמנה הוא אי אפשר להוציא בדיינים מ"מ לצי"ש חשוב כאלו כבר הי' בא ליד המכיר והבעלים אכלו או הפסידן ולכך צריך לשלם ויותר נראה דאפי' לפי תי' ראשון דיליף מזה וכ' התוס' דאי יליף מזה אפי' לצי"ש נמי פטור מ"מ נראה דהיינו דוקא אם אין לו מכיר אבל ביש לו מכירי כהונה הוי לי' כאלו כבר בא לאדם והוא הפסיד להם וחייב לשלם וגדולה מזו אמרי' בב"ב דף קכ"ג ע"ב דבכור נוטל פי שניים במכירי כהונה דהוי ימצא לו ולפי מה שהסביר רש"י בגיטין שם דכל הכהנים מסיחים דעת ומייאשים א"כ ממילא נשאר הוא למכיר וא"כ משמע דדינא הוא דהוא של המכיר א"כ מזה מאי פריך בסוגי' מריב"ב ואינך קושיות לוקי ביש לו מכיר ומיד כשהפריש הוא שלו והוי כאלו הפסידו בעלים לאחר שבא לידו ולכך חייבין ולה"ג הנ"ל משמע דגם במכיר הוי רק לצי"ש ואי אפשר להוציא בדיינים אמנם לדברי רש"י משמע דדינא הוא קשיא: