מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת שופטים · מצוה תקג
ל"ת רצ"ז
מל"ת שלא לדור בארץ מצרים שנאמר לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד ועי' בס' יראים וכבר הקשו על הרמב"ם ושאר גדולי ישראל ומקצתם תירצו דווקא האומה ההיא אבל הרי אמרו בסיף ידים שהאומות נתבלבלו ואין זה האומה מצרים אשר הי' אז, ותירוץ אחר תירצו דווקא מארץ ישראל אסור לשוב למצרים. ואני מסתפק עוד לפ' מה שכ' לעיל דהלאוין לא ירבה לו סוסים ושאר לאוין שאסור דווקא אם הוא לצורך עצמו אבל לצורך כלל ישראל כשם שלאוין הנ"ל לא שייכו בנוגע לכלל ישראל ה"כ הלאו פן ישובו ובלא"ה אם הוא הולך שם לדבר מצוה לפדיון שבוים או גמילות חסד או לימוד תורה שאינו יכול ללמוד כאן בכה"ג אתי' עשה דמצוה ודחי ל"ת של לא ישוב העם כנלענ"ד. והחינוך כתב דלכך אין מלקות גבי ל"ת זו משום דבשעת הליכה לא עבר כשהולך לשם ולא עשה מעשה ולבסוף כשנשאר שם אז ג"כ לא עשה מעשה לכך אי אפשר ללקות עליו והמנחת חינוך העיר בזה על דברי משנה למלך פ"ד מביאת מקדש שפלפל שאם התחלה הי' ע"י מעשה אפשר דחייב גם על השהיי' ואני כבר הארכתי בזה במק"א ועיי' מ"ש בכללי מצות בלאו שאין בו מעשה שבררתי שם הדינים: