אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת ראה › מצוה תסח

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת ראה · מצוה תסח

מצוה תסז

ל"ת רה"ע להרמב"ם

מל"ת שלא לגדוד ולשרוט בבשרו לע"ז ועל מתו שנאמר לא תתגודדו וקיי"ל שריטה וגדידה אחת היא ומי שמשרט בשרו על מתו חייב מלקות בין שרט ביד או בכלי ולע"ז בכלי חייב מלקות וביד פטור, שרט שריטה אחת על ה' מתים או ה' שריטות על מת אחד לוקה חמשה והוא שהתרו בו על כל אחת ואחת. והנה במכות דף כ"א למ"ד שריטה וגדידה אחת וגדידה בפרשה ההוא כתיב על מת וא"כ לא אצטרך בפ' קדושים ושרט לנפש לא תתנו ל"ל נפש אלא בא ללמד דחייב על כל נפש ונפש ובס' ערוך לנר באמת תמה דמנל"ן מכאן דחייב על ע"ז בכלי כיון דמפורש בקרא בהדי' למת ואע"ג דמת כתיב לאחר קרחה מ"מ מקרא נדרש לפניו ולפני פניו כדאי' בר"ה דף ט' ע"ב לרבנן דאמרו מקרא בדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו, ובס' ערוך לנר הקשה כיון דמפורש בקרא למת ואיך אמרי' בהתגודר לע"ז חייב מלקות והא ממת ממעטי' בטבעה ספינתו וכדומה, ותי' דע"ז נמי נקרא מת דכתיב זבחי מתים, וזה דוחק קצת ובפרט דקשה ללקות על דרש כמוהו דאין לוקין אלא על דברים המפורשים ולא מה שנדרש בדרך מליצה, מיהו רש"י שם בגמ' נראה דמיישב זה דבאמת לאו מקרא זה מוכח ע"ז אלא מקרא דמלכים ויתנודדו עד שישפך עליהם הדם מזה מוכח דדרך ע"ז הי' ע"י גדידה וא"כ אם דרך עבודה הוא כן אז חייב סקילה דכל דרך עבודה חייב ואם נימא דלא הוי דרך עבודה בכך אלא דרך כבוד וא"כ חייב משום לא תעבדם דדרשי' לאו על מחבק ומנשק לע"ז וא"כ לא תתגודדו לא צריכין לע"ז דבע"ז ילפי' מלאו לא תעבדם רק לכך כתיב למת דבמת נמי חייב בהתגודד אבל לע"ז ילפי' מלאו לא תעבדם לכך לא כתיב למת אצל לא תתגודדו ללמד דשייך לא תתגודדו אפי' בלא מת לפעמים כגון מה דכתיב קודם בלאו אחר לא תעבדם דדרשי' משם לחיבוק ונישוק וכדומה וא"כ שפיר יש לומר דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו, ע"כ כתיב למת בסיפא דקרא וא"כ שפיר מצי למימר כערוך לנר הנ"ל כיון דמלקינן מכח פסוק אחר אז איכ"ל דבדרך מליצה נמי לוקה, ולכך לא כתיב לנפש אלא למת למעט הנ"ל, ומטעם זה אינו חייב אלא בכלי כמו שהי' דרך עבודה להם שלא נמצא שיתגודדו הם רק בכלי:

ב) והנה בש"ס מסיק שריטה וגדידה אחת בין ביד בין בכלי, בכלי מקרי שריטה ובלא כלי מקרי גדידה ואפ"ה ביארו הפשטנים והובא בס' תורת כהנים בפירושו התורה והמצוה דשריטה מקרי שרט קטן וגדידה מקרי שרט גדול והתורה חייבו בין בשרט קטן בין בשרט גדול לכך כתיב בפסיק שתי פעמים אחת שרט ואחת גדידה לומר דזה הוא אחת וחייב על שניהם. ובזה מיושב מה שהקשה הלח"מ דלמה לא מנה הרמב"ם זה לב' לאווין ולהנ"ל א"ש כיון דצריכים השני פסוקים אחד לגדול ואחד לשרט קטן, ואם לא כתיב רק שרט לנפש הייתי אמר דוקא בשרט קטן אינו חייב רק על מת אבל בטבעה ספינתו אינו חייב אבל בשרט גדול הו"א דחייב אפי' בטבעה ספינתו בים לכך כתיב לא תתגודדו על מת דוקא על מת חייב וא"כ השני פסוקים הנ"ל הם אחד לכך לא מנה זה לב' לאווין וא"ש וגם אם הי' כתיב לא תתגודדו הייתי אומר דוקא בשרט גדול חייב למת אבל בשרט קטון אינו חייב אפי' על מת דהייתי אומר דקרא אחד בא לפרש חבירו לכך צריך שני פסוקים הנ"ל והם אחד לכך לא מנה זה לב' לאווין:

ג) והנה מל"ת הזה אנו לומדים ג"כ שלא יעשו אגודות אגודות שאין רשאים הישראל להיות חלוקים במעשיהם לפי מה שהביא במג"א סי' תצ"ג שבב"ד אחד אסור להיות זה עושה כך וזה עושה כך ולרמב"ם אפי' בב' בתי' דינין אסור לעשות כן ובס' סדר למשנה מסיק שזה רק אסמכתא בעלמא דאל"כ דנימא שהוא דרש גמור א"כ הוי לאו לא תתגודדו לאו שבכללות וא"כ אפי' בגדידה האיך לוקה אם מתרה אותו משום לא תתגודדו הא הוי לאו שבכללות א"ו הוא רק אסמכתא בעלמא ואפשר לומר ליישב קו' ההוא דלעולם הוי דרש גמור ואפ"ה לא מקרי לאו שבכללות דהרי החינוך במצוה זי"ן כתב היכא דיש טעם אחד להרבה לאווין אז לא הוי לאו שבכללות דחד טעמא הוא וה"נ כאן כיון שפתח הכתוב בנים אתם לד' אלקיכם ע"כ לא תתגודדו למת כי בנים אתם ואב אחד לכולנו והוא עשה זאת ומאתו לא תצא הרעות וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד ע"כ לא תתגודדו וגם טעם זה שלא תתגודדו שלא תעשו אגודות אגודות שגם זה צער גדול לאביכם וממילא יש טעם אחד לשניהם ע"כ לא הוי לאו שבכללות דחד טעם לשניהם שאנו אינו רשאים לעשות אגודות אגודות משום שאנו צריכים להעיד בהקב"ה שהוא אחד יחיד ומיוחד כמו שהביא תוס' חגיגה דף ג' ע"ב דג' מעידין זה על זה שבת וישראל והקב"ה ועל לאו שלא תעשו אגודות אגודות אינו יכולים ללקותו דהעבירה נעשה ע"י שניהם וא"א ללקות שניהם ועי' במצוה שאחר זה מש"כ לכאן:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה