אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת ראה › מצוה תסז

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת ראה · מצוה תסז

מצוה תסו

ל"ת רע"ד להרמב"ם

מל"ת שלא ליהנות מעיר הנדחת שנא' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ועי' ברמב"ם פ"ד מה' ע"ז כל דיני עיר הנדחת שאם שנים מאותו העיר הדיחו את רוב העיר המדיחים הם בסקילה והנדחים הם בסייף והורגים האנשים ונשים וטף, ובס' סדר למשנה הביא הפר"ח שהגיה שם על הא דפסק הרמב"ם דגם הטף נהרג, ובתוספתא יש בזה פלוגתא ר' אליעזר ור"ע ובסדר למשנה מקיים דברי הרמב"ם עיי"ש, וכן נלענ"ד דטעמא של הרמב"ם הוא משום דגם הממון כלה ונשרף שנאמר באש תשרף ולא תבנה עוד ובב"ק דף קי"ט ע"א קיי"ל כמ"ד דממון של מסור אסור לאבדו דלמא נפיק מיני' בנין דמעלי וא"כ הי' סק"ד דגם בעיר הנדחת נימא כן דלא יכלו הממון דליחוש דלמא נפיק מיני' בנין דמעלי אלא ודאי משמע כמ"ד דאף טף נהרג בעיר הנדחת והתורה דנו אותם כזרעו של עמלק שנאמר מחה תמחה את זכר עמלק זה יש לומר הטעם של הרמב"ם דפסק גם טף נהרג:

ב) והנה הרמב"ם פ"ד מע"ז פסק דקדשים שבעיר הנדחת ימותו כר' יוחנן שם לא שנאסרו מצד עיר הנדחת אלא מצד זבח רשעים תועבה עיי"ש משום שלל שמים לא נאסר ובהקדש קדשי בדק הבית פסק הרמב"ם דיפדו ואח"כ ישרופו, וזה לכאורה תמוה כמו שהשיג עליו הראב"ד דהא הוי שלל שמים. ולענ"ד ס"ל להרמב"ם כיון דהוא הקדש דמים ואין הקדש הגוף כיון דיש לו פדייה הוי רק כקנין פירות ולדידן דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף וא"כ לא הוי הגוף קדוש וחל עליו איסור עיר הנדחת על הגוף ושפיר לאחר פדייה שרפו, וא"כ א"ש הברייתא אפשר סובר כמ"ד קנין פירות כקנין הגוף וא"כ קנין הגוף כמאן דליתא וא"א למכרו וא"כ לא חל עליו עיר הנדחת. אבל לדידן דקיי"ל כמ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"כ שפיר פסק דיפדו וממילא אח"כ אם נפדה יכול לשרפו, ושפיר פסק הרמב"ם דישרפו:

ג) ומה שפסק הרמב"ם דבכור ומעשר קודם שנפל בהם מום נעשית עיר הנדחת דינן כמו קדשי מזבח ואם לאחר שנפלו בהם מים דינן כמו שלל עיר הנדחת, והכ"מ האריך בזה ואני לא הבנתי דבריו וצ"ע, ולענ"ד נראה דרמב"ם סובר כפי' הר"ן בחידושיו גם בכור ומעשר אע"ג כשיפול בהם מום יהי' של הבעלים מ"מ כ"ז שלא נפל ואין בידו להפיל דאסור להפיל מום הוי כקדשי שמים ולכך כתב שדינם כמו קדשי שמים, כן פי' בחי' הר"ן, ואני אמרתי עוד דאפשר דזה תלי' אי אדם קונה או מקדיש דבר שלא בא לעולם ובר"פ נערה שנתפתתה כתבו התוס' ישנים לר"ש סובר אדם מקנה דשלב"ל וא"כ ר"ש לשיטתי' לאחר שיהי' בו מום והי' לבעלים ואע"ג שלא בא לעולם מ"מ הוי כבא לעולם וה"נ כיון דלאחר שיפול בו מום יהי' לבעלים ויש לו קנין בו א"כ ג"כ עכשיו כמו כבר הי' לו קנין ולא חשיב כמו קדשי שמים לכך אצטרך קרא בפ"ע למעט משום דכתיב בהמתו, אבל לדינא פסקי' אין אדם מקנה וכאלו לא הי' בעולם והשתא הוא חפצי שמים ושפיר ממועט משללה לכך לא אצטרך קרא בפ"ע והיינו קודם שנפל בו מום אבל אם לאחר שנפל בו מום נעשה עיר הנדחת דינו כמו שלל עיר הנדחת וא"ש הרמב"ם כנלענ"ד ליישב פלפול הכ"מ:

ד) והנה במעשר שני פסק הרמב"ם דמע"ש מעיר הנדחת מקרי שללה ואסור ולח"מ תמה הא ר"ח אמר שם לא שנו אלא בירושלים אבל בגבולין וודאי הוא ממון גבוה וממעטי' משלל השמים ורמב"ם לא חילק בזה, ולפי הפשטות אמרתי בוודאי אי אמרי' הואיל ואי בעי הוי מעייל לה לירושלים א"ש דאם מעלה אותו לירושלים אז הוי ממון שלו וא"כ אסור מצד שללה וא"כ ר' חסדא לשיטתי' דס"ל דלא אמרי' הואיל וא"כ ממילא יש חילוק בין בגבולין בין בירושלים, דבירושלים הוי ממון שלו אבל בגבולין לא דלא ס"ל הואיל אבל לדידן דס"ל הואיל ואז הוא יכול להעלותו לירושלים וממילא אין חילוק לירושלים לגבולין וע"כ לא חילק הרמב"ם בזה. ובאמת אמרתי להסביר בדברינו הנ"ל דבבכור ומעשר אע"ג דעתיד להיות ממון בעלים מ"מ כ"ז שלא נפל בו מום הוי ממון גבוה והוא בדבר האיסור שאסור בידו לעשות, אבל בדבר שבידו לעשות אמרי' דהוי כאלו הי' מכבר ולא הוי נמי דשלב"ל דבר שהוא בידו וא"כ קשה מאי חילק ר"ח בין בגבולין לירושלים הא הוי בידו להעלותו ודבר שהוא בידו הוי כאלו עשה מכבר ונ"ל דאפשר ליישב לפי מש"כ המהרש"א קדושין ס"ג אע"ג דבידו לשחרר עבדו מ"מ לא הוי בידו דיהי' מועיל דזה הוי כמו פנים חדשות דמעיקרא הוי עם הדומה לחמור והשתא הוא ישראל גמור זה הוי דבר שלא בא לעולם ולא הוי בידו וא"כ ה"נ בגבולין הוי ממון גבוה ובהעלותו לירושלים הוא ממון הדיוט וא"כ הוי כמו פנים חדשות והוי כמו דבר שלא בא לעולם וע"כ שפיר חילק ר"ח בין לגבולין לירושלים. אמנם הרמב"ם לדינא פוסק דמע"ש אפי' בירושלים הוי ממון גבוה והוא פסק דמע"ש חייב בחלה והקשה שם הכ"מ בפ"ו מה' בכורים דאמאי יהי' חייב ותי' הר"י קורקיס דבסוכה דף ל"ה פליגי באתרוג אי בעי' לכם היתר אכילה והרמב"ם פ"ו מה' מצה פסק דתלי' בהיתר אכילה וא"כ אי תלי' בהיתר אכילה א"כ הוי לכם מצד האכילה ולכך מצה או עריסת מע"ש מקרי עריסותיכם וחייב בחלה וממילא פסק הרמב"ם שפיר דחייב בחלה, וא"כ מע"ש אי מעלה לירושלים לא הוי פנים חדשות דבין בגבולין או בירושלים הוי ממון גבוה רק אם מעלה לירושלים הוי בי' היתר אכילה וא"כ הוי שוב בידו וא"כ הוי כשלו ושפיר חייל עליו עיר הנדחת ע"כ לא חילק בין בגבולין לירושלים:

ה) ובגוף הסברא של ר"י קורקוס הנ"ל נראה דיליף זה מחלה עצמו דכתיב באכלכם מלחם הארץ תרימו חלה א"כ חזי' דהתורה תלי' באכילה וכן איתא במשנה פ"ב דחלה פלוגתא דר"א ור"ע עיי"ש ומחלה ילפי' גז"ש לחם לחם למצה לכך ג"כ במצה תלי' בהיתר אכילה כנלענ"ד להסביר סברת הר"י קורקוס:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה