מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ראה · מצוה תנח
ל"ת רס"ז
מל"ת שלא להסית שום אדם מישראל לעבוד ע"ז שנאמר כי יסיתך כו' לאמור נלך ונעבוד כו' וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה. והנה מסית כ' החינוך לעיל פ"ז דהוא דווקא מסית ליחיד והרמב"ם בפ"ה מע"ז כ' דהה"ד במסית ליחידים ולכאורה יש ראי' להחינוך מקדושין דף פ' ע"ב דרצה לילף מקרא דכי יסיתך איסור יחוד ועכ"ח מפרש לקרא דווקא ביחיד מיהו בסנהדרין ס"א ע"ב מביא ברייתא דאין חילוק בין יחיד לרבים וקשיא לחינוך ושם לא שייך תי' הלח"מ פ"ה מע"ז וכן קשה ע"ז ממה שאמרו בסנהדרין דף ס"ז ע"א הי' שנים הן הן עידיו ולהחינוך שנים לאו מסיתי קרי' לי' ובלח"מ שם דחק ליישב דמיירי בהסית לשנים בזה אחר זה עיי"ש וזה דוחק בלשון:
ולי נראה שהירושלמי שם בסנהדרין מיישב זה דשם אמר מה בין מסית למדיח מסית אומר בלשון גבו' ומדיח אומר בלשון נמוך ועוד מסית אומר בלה"ק ומדיח אומר בלשון הדיוט והוא סתום מאוד והמפרשי' לא ביארו ונראה דבר ידוע באומר אדם ליחיד זה תעשה פועל עלי' יותר מאלו אומר לרבים כה תעשו והוא נכלל עמהם דזה אינו מרגיש האדם כולי האי וכקדירה דבי שותפי וא"כ כוונת ירושלמי דמסית היינו באומר לשון גבו' לשון שיגביה את השומעים לעורר אותם אפי' אחרים לא יעשו ככה יגבה הוא מהם ובהתעוררת ההוא ענשו יותר גדול ורשעתו יותר אמיץ וזה הוא שקראו לו מסיתו ואמרו עוד רשעות המסית גדול ממדיח שהוא אומר בלשון הקודש דהיינו שאומר שזה מצוה לעשותו וכמו דאית' שם במשנה שאומר שכך חיוב עלינו עי"ש ועכ"פ המסית היינו המסית איש בסתר לעוררו שלא יבוש וירא מלילך לעבוד ע"ז ולפי"ז אם רבים הם כאן והוא פונה אל כל אחד ואחד מהם לאמור לו ביחוד לעשותו הוי מסיתו אפי' הם רבים שהרי הוא מסיתו לכל יחיד ויחיד ול"ק על החינוך הנ"ל:
ב) אמנם דעת הרמב"ם הנ"ל אינו כן אלא כל שהסית בין יחיד ובין רבים כל זמן שלא הסית רוב העיר מקרי מסית אבל כשהדיח רוב העיר אז מקרי מדיח וקשה לי על הרמב"ם מדברי הירושלמי הנ"ל שנראה מבואר שתלי' בענין הסתה ופיתוי' ובאיזה לשון ולהרמב"ם שלא הסיתו רוב העיר יהי' הסתה באיזה לשון שירצו מקרי הסתה ובין הסתה להדחה יש חילוק דבהסתה חייב על הפיתוי' והסתה אפי' לא קבל המוסת ולא עבד משא"כ במדיח אינו חייב עד שיקבלו ויעבודו המודחים וא"כ עכ"ח המסית עושה רעה טפי מהמד"ח ולהרמב"ם קשה להסביר סברת הלח"מ שם פ"ה לומר להרמב"ם ויש לדמות להא דהענישה תורה יותר לגנב וגזלן לענין ד' וה' עיי"ש ברש"י משפטים וכמו שביארתי לעיל בסי' פ"ז להרמב"ם כל שדורש לע"ז בפומבי' לכל העם הוא הנקרא מד"ת והדורש ומסיתו ברשאי ליחיד אי ליחידים מקרי מסיתו וסמך עצמו על הלשון עיי"ש ולענין הסתה אין חילוק בין הדיוט המסיתו לנביא המסיתו ולדעת הת"ח בסנהדרין ס"ו לפי תי' רב פפא דווקא בהדיוט מכמינין ומהרמב"ם נראה דאין חילוק ולעולם מכמינין לי' אמנם אדם המסיתו לעבוד אין המסיתו חייב עד שיעבדוהו ממש: