מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ראה · מצוה תנז
ל"ח רס"ו להרמב"ם
מל"ת שלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז שנאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא ורמב"ן בלית נ"ח פליג וכ' שהפירוש שלא נקבל ממנו וממילא הוא בכלל ע"ז והמעיי"ח העיר אפי' הפי' כן מ"מ שאינו בכלל ע"ז אומר לו בשם ע"ז שישא אשה פלונית וכיוצא והחינוך לא הביא בשם הרמב"ן שסילק זה מחשבונו אע"ג שבסוף השגות סילק מחשבונו כ' המעיי"ח שאפשר שהוא בטעות ששם יש הרבה טעותים דמוכח וטעמו דהרמב"ן כ' שבכלל לאו זה שלא לשמוע לנביא המתנבא בשם ד' לעבור על מעשה או ל"ת וא"כ גם לדבריו נוכל לחשבו. ולאו זה להתנבאות בשם ע"ז כבר כתבתי לעיל בסדר משפטים שלמדו הרמב"ם משם אלקי' אחרי' לא תזכירו עי' בל"ת כ"ו והסמ"ג לא מנה לאו זה ועי' בפ"ד מה שהעיר בזה:
ב) והרמב"ם ביאר הקרא הנ"ל דהכוונה שאנחנו לא נחקרהו ולא נשאלהו על דבר האות והמופת דמיד שאנו שומעין שמתנבא כן נזהירהו ואם הוא מחזיק בדבריו יעשה בו העונש והנה באמת קשה לי דברי הרמב"ם עצמו אהדדי שכ' בסיף פ"ט מיסודי תורה שאם אמר נביא שרק באותו יום ובאותו שעה יעבדוהו לא ישמעו לו וע"ז נאמר לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דיבר סרה עיי"ש משמע דמפרש הקרא כהרמב"ן דהכוונה שלא ישמעו לו אפי' באומר שיש בזה סייג וגדר וכיוצא דלולי כן גם בשאר עבירות אין שומעין לו וא"כ דברי הרמב"ם סותרין אהדדי ונראה דהרמב"ם סובר דאפי' אם נפרש הקרא דלא תשמע לדברי הנביא לשעה אפי' שאומר שיש בזה סייג וגדר או שאר צורך ראוי למנות הלאו הזה שזה אינו נשמע משאר לאווי דע"ז ולכך גם ברמב"ן עצמו צידד לומר דאפי' לפי פירושו צריך למנות הלאו הזה וגם הרמב"ם סובר כן אלא אפ"ה פשטא דקרא משמע לי' כן דהקרא מסיים כי מנסה ד' אלקיך וגו' ומאי ענין טעם זה למה שאין אנו רשאין לשמוע לו הלא בלא"ה אין אנו רשאין לשמוע לו כבר כ' הרמב"ם בפ"ז מיסודי תורה שאין אנו מאמינים בנבואת משה ע"י אותיות אלא מצד שראינו ושמענו ושום אות או מופת אינו יכיל להכחיש מה שראינו ושמענו בפרט ע"ז דשמענו מפי כבוד ד' כמדסיים הקרא אשר צוך ד' אלוקיך דלא יהי' מפי הגבורה שמענו ושם אמר על פני דהיינו בכל עת אפי' לשעה לכך מפרש הרמב"ם דעכ"ח כוונת הקרא דלא נענה לאותותיו לחקור אותם כי מנסה ד' ולא תפנה אליו: