אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת ראה › מצוה תלט

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת ראה · מצוה תלט

מצוה תלח

מ"ע קפ"ז

מ"ע להביא כל קרבנות חובה ונדבה לבית המקדש ברגל ראשון שפגע בו שנאמר ובאתם שמה והבאתם שמה עולותיכם וכו' ונדריכם ונדבותיכם. והרמב"ם במ"ע סי' פ"ג כתב שיביא ברגל ראשון כל זה שמחויב מחוקי ה' אפי' דמים וערכין ומל"מ בפי"ד מעעשה"ק כתב שלא ידע מנ"ל שהמ"ע היא גם על דברים שאינם קרבין עי"ש והמעיי"ח כתב ראי' מהש"ס פ"ק דר"ה כהרמב"ם. והספר מצות השם כתב דמצוה זה נוהג בזכרים ובנקיבות ובגליון מצות השם כתבתי ויש מקים לדון דהוי מ"ע שהזמ"ג וברמב"ם פי"ד אינו מבואר רק ב"ת איכא בנשים וכן בחינוך לא ביאר ואם הדין כן הי' מיושב קושית הח"צ סי' י"ב ברש"י ביצה י"ט ע"ב דמשכחת בנשים אמנם מסתבר כמחבר הואיל ובביאה תלי' כשם שמחוייבת בביאה מחוייבת בהבאה ומה שיש לפקפק ע"ז דאינו דומה לשאר מ"ע שהז"ג דהכא אין החיוב בא מכח הזמן שהרי הוא מחויב ועומד מכח נדרו ומשום הכי באמת לא כתבתי בלשון ברור אלא בדרך האפשר שכן יש לדייק מלשון הרמב"ם פי"ד ממע"ק דמשמע כן דכתב דאשה עובר בב"ת ולא כתב דגם העשה עוברת וכן בש"ס בר"ה דף וי"ו קמבעי' לי' רק לענין ב"ת ולא לענין עשה ומסברא הוי אמינא דהיא מ"ע שהז"ג דנהי דמצד הנדר הוא מחויב להביא ולקיים נדרו מ"מ אינו מחוייב לעשות מיד אלא יש לו רשות לעשות אימתי שירצה רק מצד זריזין מקדימין אבל מצד עצמו הוא רשות אם לא נאמר מ"ע דבאתה שמה ול"ת דבל תאחר וא"כ הזמן של הרגל היא המחייבת להביא קרבנו עתה וכיון דאמרי' דמ"ע שהז"ג נשים פטורות א"כ אין הזמן מחייבת אותם להביא דווקא עתה ברגל ונהי דהחיוב נשאר עליהם לקיים מוצא שפתיהם אבל אינו מחויבת לקיים עתה אלא בג' רגלים ומאי ענין ב' מצות אלו אהדדי דנימא הואיל ונתחייבה במצות מוצא שפתיך נתחייבה ג"כ במצות ובאתה שמה מה שהזמן מחייב ע"כ אמרתי וכך אני אומר עתה שאינו מוכרח אם אשה מחוייבת במ"ע זו:

ולכאורה יש להביא ראי' דכל כי האי גוונא לא מקרי זמן גרמא ממאי דקשיא לי אמאי אמרי' למ"ד טבילה בזמנה מצוה דנשים חייבות לטבול דווקא בזמנה כדאיתא בנדה למ"ד ע"א וביומא דף ח' ע"א בד"ה טבילה בזמנה וכו' יליף לה מקרא וחטאו ביום השביעי ותוס' בקדושין כ"ט ע"א ד"ה אותו וכו' כתב דמילה הואיל והיא בשמיני להוי מ"ע שהז"ג ואע"ג שתי' הואיל וגם אח"כ המצוה לא הוי ז"ג מיהו שם אינו מבואר רק דמצות מילה מקרי שאין הז"ג אבל מצוה למול בשמיני עדיין יש לומר זה גורם הזמן ונשים פטורות ממנה וא"כ טבילה בזמנה דדווקא בזמן החיוב לטבול אבל אח"כ אין חיוב כלל לטבול אם רוצה לעמוד בטומאה יעיי' בלשון הב"י ביו"ד סי' קצ"ז וא"כ יהי' הזמן מחייב הטבילה ויהי' נקרא זמן גרמא ויהי' נשים פטורות ומ"ע שהז"ג אפי' מדרבנן פטור כדאיתא בברכות דף כ"ף אלא משמע כיון דאין הזמן גורם עיקר הדבר והחיוב רק הקביעות הזמן ולחייב לעשות באותו זמן לא חשוב מ"ע שהז"ג מיהו יש לחלק בין הנך ובטבילה קשה טפי דלאחר זמנה הדבר רשות אם רוצית לעמוד בטומאה אין חיוב כלל לטבול ועכ"פ לא מצאתי דין זה מבורר. ולכך כתבתי שם בספק דיש לדון לכאן ולכאן. והנה גוף הל"ת של בית בנשים דפסק הרמב"ם דעוברת עיי' בלח"מ שם ויש ליישב דכבר הקשו התוס' בקדושין ל"ה ע"א ד"ה משום דלאביי עמדה הקושי' לר"י דסובר ב"כ מלמדין יליף ונראה דטעמי' דאביי דסובר דאשה בעלה משמחה קשה הא כתיב ושמחת אתה וביתך כפי' רש"י בחגיגה דף וי"ו ע"א, [מיהו עיי' בתוס' פסחים ק"ט ע"א]. ונראה דאביי סובר כיון דבכ"מ מ"ע שהז"ג פטור אמרי' טעמי' דקרא בשמחה אין החיוב מצדה אלא מצדו שלא יהי' שרוי' בלא אשה דהשרוי' בלא אשה שרוי' בלא שמחה ולכך מצד שמחתו היא מחוייבת לעלות וכ"ז למאן דדריש טעמי' דקרא אבל לר"י דלא דריש טעמי' דקרא בב"מ קט"ו לכך לדידי' גם אביי מודה דהקרא כפשטי' דאשה מחוייבת בשמחה ולכך גם הרמב"ם דפסק בפ"ג ממלוה ולוה כר"י ועיי' בלח"מ שם ולכך פוסק דאשה חייבת בשמחה ועוברת בב"ת וא"ש דברי הרמב"ם כנלע"ד:

ויש עוד לאו בפרשה זו לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה ולא מנו מוני המצות משום דאמרי' בפרק בתרא דזבחים דבא לאסור היתר הבמות שלא יקריבו חובות וזה אינו נוהג דירושלים אין אחרי' היתר. אמנם להרמב"ן בחומש הלאו שלא לאכול חוץ למחיצת ישראל עיי"ש ולדידי' כתב המעיי"ח הא דלא מנו משום דזה כבר נמנו בלאו דלא תוכל לאכול לקמן וכו' ומ"ש הרמב"ן דבמדבר נאמר חוץ למחנה ישראל כ' המעיי"ח היינו בשעת סילוק המסעות דהא בזבחים אמרי' במדבר אינו נאכל אלא במחנה:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה