אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת ראה › מצוה תלח

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת ראה · מצוה תלח

מצוה תלז

ל"ת רנ"ב

מל"ת שלא לאבד שום דבר קדוש ולא למחוק שום שם משמות קדושים שנאמר לא תעשה כן לה' אלקיכם. אפי' שם שלא נקדש אלא כתבו סתמא יש בו איסור מחיקה אפי' נכתב שלא לשמה ג"כ הקשה המנחת חינוך דמנ"ל דרשאין למחוק ואפשר דכפל הלשון מה' אלקיכם משמע דקאי על השם שנכתב לשמה שהוא אלקינו ומהקרא זה ג"כ ילפי' דאסור לחוץ אבן המזבח ומכל דבר קודש והשורף עצי הקדש ג"כ עובר על לאו הזה דברישא דקרא כתיב ונתצתם את מזבחותם וע"ז נאמר לא תעשה כן וכו' אבל הגרמא אמרו בשבת דף ק"כ ע"ב דלא תעשו דווקא עשי' אסור אבל גרמא מה"ת שרי:

במוחק או נותץ ע"מ לתקן פליגי בזה הפוסקים. וכדי לבאר דין זה הב"י ביו"ד סי' רע"ו הביא בשם ר"י אסכנדרני ספק בזה אי רשאין למחוק השם לצורך תיקונו ורצה להביא ראי' מאבני מזבח שהקיצו אנשי יון שביה תרמונא נתצו וגנזו מוכח לצורך תיקון מותר לנתוץ ואדמ"ו הגאון זצ"ל בחתם סופר חיו"ד סי' רע"ז תמה עליו הא מסיק בע"ז דף נ"ב דבאו בה פריצים וחללוה ושם בסי' רס"ח דחה הרב הגאון השואל שם דכוונת ראיות הר"י אסכנדרני מסק"ד דש"ס ואדמ"ו שם דחה זה ולענ"ד קושי' אדמ"ו זצ"ל בנוים על אדני פז דהרי הר"י האסכנדרני דחה הראי' מהש"ס הנ"ל דמזבח שאני דאי אפשר בענין אחר וכבר תמה אדמ"ו זצ"ל שם וכי אי אפשר בענין אחר מאי הוי הא איסור נתיצה הוא איסור ולאו דאורייתא. ותי' שם משום דעשה דבנין המקדש דוחה לל"ת ולפי"ז לסק"ד בע"ז דף נ"ב דהאיסור של אבני מזבח הי' רק משום קנס ומאוס לגבו' ומבואר ומוכח שם ועיי' ברש"י ותוס' דאינו אלא איסור דרבנן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא שקנסו א"כ קשיא איך משום איסור דרבנן דחי לאו דאורייתא ועכ"ח ממסקנא הוי ראיות הר"י אסכנדרני וא"כ שפיר קשיא עליו ממנ"פ והא דבאמת לא מייתי ראי' מסק"ד ושם לא שייך דחיותו:

ונראה דהנה לר' ישמעאל שהביא רש"י בחומש פ' ראה על פסוק דלא תעשה כן לה' ובספרי הביא זה בשם ר"ג אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח בוודאי מוכח דס"ל דנתיצה לצורך תיקון שרי' וכמו שהוכיח האלי' רבה באו"ח סי' קנ"ב על פי פירוש הרא"ם בפ' ראה אמנם לת"ק דס"ל דקאי על הנתיצה וגם על מחיקה הוא דמספקא לן דלמא כמו שבמחיקה לצורך אסור ה"כ בנתיצה ובזה מיושב קושי' האלי' רבה הנ"ל על הטו"ז דאנן קיי"ל כת"ק דרי ישמעאל וכמ"ש הרא"ם ולדידי' שפיר איכ"ל דנתיצה אפי' לצורך תיקון אסור ולדידי' אוסר הטו"ז ומחלק דאפי' נתיצה לצורך בנין מותר דהאי לאו נתיצה מקרי אלא בנין אבל לצורך תיקון איכ"ל לת"ק אסור וא"ש דברי הטו"ז וממילא אין להביא ראי' מסק"ד דע"ז דדלמא בסק"ד הוי ס"ל כר' ישמעאל ור"ג דספרי הנ"ל:

ובזה מובן שממילא נדחה ג"כ הראי' שהובא במכתבי שימר ציון מכתב ר"ט ור"י מהרב מו"ה בער אפנהיימער אבדק"ק אייבענשיטץ מפ"ק דב"ב דף ד' דבבא בן בוטא נתן עצה להורדס לנתוץ בהמ"ק ולבנותי דממי נייתי ראי' מהורדס פשיטא שאין ראי' דאפי' ממלכות ישר' אמרו בירושלמי פ"ח דכלאים דאין מביאין ראי' מן המלכות ואי מבבא בן בוטא מאי ראי' דילמא בבא בן בוטא כר' ישמעאל ור"ג דספרי ס"ל דהלאו לא קאי כלל על נתיצת הדברי' קדושי' ומאי אולמא דבבא בן בוטא מר' ישמעאל ור"ג אבל לדידן דקיי"ל דהלאו קאי על נתיצה דלמא אפי' נתיצה לצורך תיקון נמי איסור ואין ראי' ברורה ע"ז מ"מ מבואר מדברי הרמב"ם בפ"ו מיסודי התורה ובפ"א מבית הבחירה דין י"ז דדוקא נתיצה דרך השחתה אסור וכ"כ הסמ"ג והחינוך בפ' ראה וכ"כ המרדכי בפ' בני העיר אלא דהמרדכי כ' להתיר דווקא נתיצה לצורך בנין דזה חשוב בנין וזה חשוב מנתיצה לצורך תיקון אחר וכמ"ש הטו"ז בסי' קנ"א הנ"ל וגם בזה יש לדחות הראי' מבבא בן בוטא פ"ק דב"ב דף ד' דשם הוי נתיצה לצורך בנין יפה ממנו אבל בנתיצה אבני מזבח לא הי' הנתיצה לצורך בנין יפה ממנו אלא נתיצה לצורך תיקון למאס ע"ז והרא"ם בס' יראים בעמוד היראה אות ט' ג"כ כתב דווקא נתיצה דרך השחתה אסור והראי' נראה נכון כמ"ש מרן הגאון זצ"ל בחתם סופר סי' רס"ד מדאיצטרך גבי מעיל לא יקרע עכ"ח לצורך תיקון אין איסור משום לא תעשון ואיצטרך לאו במעיל ובשומר ציון הנ"ל השיג על מרן זצ"ל בזה ואמר דאין איסור בבגדים וביריעות לקרוע ובמ"כ אישתמיט מני' דברי הרמב"ם בפ"ט מכלי מקדש דין ג' שכ' בכל בגדי כהונה אסור לקרוע דרך השחתה וכ' הכ"מ דנלמוד מהא דניתץ ממזבח ועכ"ח הפירש דלא תעשון כן לה' אלקיך כל דבר שקדוש ועומד לה' אלקיך אסור להשחית ולאבד וכ"כ הרא"ם בס' יראים הנ"ל ראי' מש"ס סוף מ"ק דס"ת שנשרף קורע ב' על הכתב ועל הגוויל מוכח דגם הגוויל אסור להשחית ולאבד וגם אין חילוק בין קריעה או שאר איבוד כל שהוא משחית ומאבד אסור אבל לצורך מותר מיהו מבואר דהאי צורך בעי' שיהי' דווקא לצורך תיקון אותו דבר קודש בעצמו או לתיקון שאר דבר קודש כמוהו אבל לצורך חול או אפי' לצורך שאר דבר מצוה שאינו קדוש כמוהו לא מקרי לצורך תיקון וכיון שהוא משחית דבר קודש לצורך חול מקרי משחית דבר קודש ועובר בלאו דלא תעשון כן דהרי בפסחים מ"ה ע"א אמרו בשורף עצי הקדש לצורך בישולו עובר משום לא תעשון כיון דלצורך עצמו עביד כן לימדתי מדברי הפרמ"ג באו"ח סי' קנ"א בטו"ז:

ומדברי הרמב"ם בפ"ט מכלי מקדש יש ג"כ השגה לדברי המהר"ם פאדווא שהובא במג"א סי' קנ"ב דרצה לומר דאין איסור נתיצה אלא במחובר ופרמ"ג שם תמה עליו הרי בפסחים מ"ח אמרו בשורף עצי הקדש עובר משום לא תעשון ולענ"ד הפי' במהר"ם פאדווא הוא דווקא בהשחתה גדולה כגון לתלוש ולנתוץ במחובר אבל נתיצה בתלש אין כאן הריסה גדולה כ"כ והריסה קטנה כזאת איכ"ל דאינו בכלל איסור משא"כ התם בשורף הוי הריסה והשחתה גדולה וא"כ אין סתירה לדבריו מפסחים הנ"ל אבל מ"מ דבריו הם נגד דברי הרמב"ם הנ"ל ולכאורה קשה לי לפי דברי הרמב"ם הנ"ל דקורע בגדי כהונה עובר משום לא תעשון וא"כ עכ"ח דלא תעשון כן לה' אלקיך הכוונה כל דבר המקודש ועומד לשם אסור להשחיתו א"כ ספרי קודש דהם מוקדשים לה' בקדושת גופם מסתבר שהם בפשיטות בכלל לה' אלקיך וא"כ יהי' אסור לאבד ספרי קודש מה"ת ולמה כתב בפ"ו מיסודי התורה דין ה' ושם דין ח' דאין איסור לאבדם אלא מדברי סופרים וראיתי במנין המצות להרמב"ם ל"ת ס"ה כ' דהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת ה' וספרי הנבואה עיי"ש וגם בס' החינוך מצוה תל"ז כתב בתחלה שלא נאבד הדברים ששם הקב"ה נקרא עליהם כגון בית המקדש וספרי הקודש ולבסוף כתב שמה שאמרנו שכל כתבי הקודש בכלל הזה הוא מדברי סופרים עיי"ש והדבר תמו' למה יגרע שם ספרי קודש משאר דברים קדושים המיוחדים לשמו כמעיל ובגדי כהונה ואין לומר מדאיצטרך לאו למחיקת השם מכלל דספרי קודש מותר זה אינו דאיכ"ל לאו למחיקת השם אפי' בנכתב שלא במקומו וכמ"ש בס' יראים הנ"ל וכ"ש לפי מה דמשמע דיש חילוק בין מחיקת השם לאיבוד שאר דברים קדושים לענין לצורך תיקון וצע"ג לענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה