מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת ראה · מצוה תלז
מ"ע קפ"ו
מ"ע לאבד ע"ז ומשמשיה שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות וכו' כי אם כה תעשו להם את מזבחותם תתוצון וכו'. ובכלל זה ע"ז ותשמושיה ותקרוביה והנה הרמב"ם בפ"ח מע"ז כ' דאיבד ע"ז הוי שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים והכ"מ הקשה למה פסק הרמב"ם כר' יוסי הלא יחיד הוא לגבי חכמים ותי' הכ"מ כיון דאנן קי"ל זה וזה גורם מותר וגם ר' יוסי הכי ס"ל וע"כ ס"ל כן. ולי קשה טובא על הכ"מ דהרי הרמב"ם פ"ה מהלכות נדרים פסק באומר קונם פירות וכו' יעיי"ש דהוי ספק והראב"ד השיג דהם ודאי ולא ספק והקשה הראב"ד על עצמו ג"כ מ"ש מאגוז של ערלה דמותר ותי' הכ"מ משום דנדרים הוי דבר שיל"מ והוי אסור אפי' במשהו וה"ה זה וזה גורם נמי אסור וא"כ כאן הלא מה"ת הוי אתי במשהו כמש"כ התוס' בע"ז שם ד"ה שוחק וזורה לרוח וא"כ האיך כ' הכ"מ דמשום זה מותר משום דזה וזה גורם מותר והאיך אפשר לומר כך וצע"ג ובאמת לדידי בלא"ה קשה מאי איסור יש אם נעשה זבל הלא המזבל אין צריך לחוש שמא הוא מע"ז כי מרובא דעלמא לא הוי הזבל מע"ז וא"כ אמרי' דאזלי' בתר רובא ואי אמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה לפי דעת ספר הכריתות המובא בפרמ"ג סי' ק"י ביו"ד דכתב להקשות דיהי' אסור לאדם לחרוש משום חשש נחל איתן וס"ל אפי' אינו ניכר לדידי' ולשום אדם וה"נ אפשר דאדם אחד יודע אבל לשאר השיטות דבעינן שיהי' דווקא ניכר וידוע האיסור וא"כ אמאי יהי' אסור לזבל בו דמאי דאמרי' גבי' אין מבטלי' איסור לכתחילה זה הוי דווקא גבי יבש ביבש אבל גבי זבל אפשר לומר דהוי דינו כלח בלח ממילא הדרא קושי' לדוכתי' אמאי יהי' אסור ואת"ל דבאמת רק מדרבנן הוא אסור הא בע"ז דף מ"ג הביא ר' יוסי ראי' מקרא מן ויזר על פני מים משמע דלרבנן הוי איסור דאורייתא מיהו בלא"ה קשה שם דהרי לר"ל דס"ל בע"ז מ"א דע"ז שנשתברה מעליה היא מותר ופריך מהא דשוחק ומשני גזירה שמא ישראל יגבה אותו ויקנה ואח"כ יבטלה וע"ז של ישראל אין לה ביטול וא"כ הוי אסור רק מדרבנן וא"כ האיך הביאו שם ראיות מקרא:
ואפשר לומר לפי הטו"ז שהבאתי כמה פעמים דדבר שהוא מפורש להיתר א"א לחכמים לאסור וא"כ אפי' הוי רק איסור דרבנן ואפ"ה פריך כיון דהוא מפורש בקרא א"א לחכמי' לאסור א"כ מיושב הרמב"ם הנ"ל דס"ל ג"כ דהוא רק איסור דרבנן משום מבטלין איסור לכתחילה וכיון דהוי ספיקא אם נעשה זבל הוי ספיקא דרבנן וספיקא דרבנן אמרי' להקל וא"ש:
והנה הרמב"ם הנ"ל דכ' או שורף ומטיל לים והקשה הכ"מ מנ"ל דשורף ממנ"פ אי ס"ל כרבה בפסחים א"כ בעי שחיקה ואי כר' יוסף שם פסחים דף כ"ח לא לבעי רק מטיל לים ולענ"ד גם הרמב"ם פוסק לחומרא דבעינן גם לים שחיקה דאין הים המלח ממיס ע"ז ולכך הרמב"ם בחכמתו ידע דאם נשרף אפי' מתכת הוא קל להמיס כמו שכתבו המפרשים ושרף אותו משה וממילא מועיל הים המלח לאחר שריפה להמיס אותה ולכך כתיב הרמב"ם שורף והה"ד דשוחק ומטיל לים מהני בפשיטות ולא צריך למיתני. והרמב"ם פ"ז מע"ז כתב השורף ע"ז הגחלה אסורה והשלהבת מותרת ועיי' בשיטה מקובצת בשמעתין שהקשה מהש"ס דפסחים כ"ו ע"ב דאמרי' בשלה ע"ג גחלי' ד"ה שרי' וכו' עיי"ש ודבריו תמוה מאוד דהתם בכלאי כרם וערלה דהם מהנשרפין וגחלן ועפרן שרי' אבל בע"ז תנן דאפי' אפרן אסור וצ"ע ועיי' בש"ך וטו"ז בי"ד סי' קמ"ב שהשיגו גם על הב"ח שם שרצה לומר דאיסור גחלת הוא לכתחילה ואפשר דהש"מ כיוון לדברי התוס' בפסחים כ"ז ע"ב ד"ה חוץ מעצי אשירה ומטעם ע"ז שנשתברה:
ובמ"ש השיטה מקובצת עוד לכך אין לברך על שלהבת של ע"ז במוצאי שבת מטעם דמאיס אע"ג דבגמרא אינו מבואר רק דהגחלת מאוס וליכא למיחש דיבוא ליהנות ממנה אבל שלהבת דהיינו בדלק נר אחר מן הגחלת איכ"ל דלא מאוס והרב בעל קרבן עדה בירושלמי תמה על הרא"ש דתיפוק לי' מטעם מאוס ולק"מ לענ"ד דשלהבת לא מצינו דמאוס אלא הש"מ הנ"ל סובר כן בלי ראי' מהגמרא ולדברי הש"מ מיושב קושי' הטו"ז באו"ח סי' רצ"ה סק"ו על הה"מ עי"ש ואדרבה מוכח בשמעתין כוותי':