אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת פינחס › מצוה תיא

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת פינחס · מצוה תיא

מצוה תי

מ"ע קע"א

מ"ע להגלות לעיר מקלט את ההורג נפש בשגגה שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו והיא מצוה כוללת בין על הב"ד שישתדלו להושיב אותו שם להצילו מיד גואל הדם ואפי' לית בי' חשש סכנת גואל הדם מ"מ כדי שיהי' לו כפרה ע"י מצוה זו וכן קאי המ"ע על הרוצח בשגגה שישב שם אפי' אינו ירא מגואל הדם ודעת הרמב"ם בפ"ה מרוצח דין ב' דבשוגג נשתנה ממזיד דדוקא אם לא נתקרב מיתתו ע"י עצמו בפרכס או ע"י רוח אז חייב גלות משא"כ במזיד אפי' נתקרב מיתתו ע"י דבר חייב ולשון הרמב"ם שם בפ"ה מרוצח דין ב' שכ' או ששחטו יש שם ט"ס שהרי לדעת הרמב"ם אם נתקרב מיתתו בין ע"י פרכס ובין ע"י רוח פטור וכמ"ש התוס' בגיטין דף עי"ן ע"ב ד"ה בביתא וכ"כ המג"א בסי' קכ"ח סקנ"ב ועיי"ש במחצית השקל:

והנה הרמב"ם שם בפ"ה מרוצח דין י"ב כ' המזבח קולט שנאמר בהורג בזדון מעם מזבחי תקחנו מכלל שהורג בשוגג אינו נהרג במזבח וכו' אינו קולט אלא גג מזבח של בית עולמים אם הוא כהן ועבודה בידו וכו' בד"א במחויב גלות אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו וכו' וברח למזבח ונסמך לו ה"ז ניצול וכו' אלא א"כ נתחייב מיתת ב"ד בעדים והתראה וכו' מבואר מדבריו ג' חילוקי דינים (א) מי שנתחייב מיתת ב"ד ע"י עדים והתראה אפי' על המזבח ועבודה בידו נהרג (ב) למי שרוצין להרגו בדין המלכות והוראות שעה אפי' רק סמך עצמו למזבח ואפי' זר אינו נהרג ובמחוייב גלות הוא דין (ג) שעל המזבח עולמים וכהן ועבודה ניצול ונקלט, ויש ע"ז כמה קושי' חדא הקשה הלח"מ מיומא פ"ה דדרשי' מעם מזבחי ולא מעל מזבחי מבואר דאפי' רוצח במזיד אינו נהרג בגגו של מזבח ועובד והקושי' הב' על מ"ש הרמב"ם דבדין מלכות המזבח מציל אפי' רק נסמך הקשה הכ"מ א"כ איך אמרו במכות י"ב שיואב טעה ג' טעויות במה שאחז בקרנות המזבח הא שם לא נתחייב בב"ד בעדים ובהתראה ותוס' בסנהדרין מ"ח ע"ב שיואב נתחייב מצד מורד במלכות ואיכ"ל מורד במלכות אין מזבח קולט מיהו מלשון הקרא משמע בשביל שהרג נהרג כן הקשה הכ"מ והרשב"א בתשובה סי' תקכ"ד הקשה לו דיואב עוד טעה דהוי מזיד ותי' דרש"י סובר אפי' במזיד אינו נהרג מעל המזבח מיהו להרמב"ם קשה ותי' דיואב נידון בדיני מלכות ואפי' במזיד קולנו וצ"ע ממנ"פ אי נידון בדיני מלכות א"כ סמוך למזבח קולט כמ"ש הרמב"ם ואיך אמרו שטעה בזה וכמן שהקשה בכ"מ ובלא"ה קשה מנ"ל להרמב"ם חילוק זה בין דיני מלכות לנהרג בעדים והתראה:

והנלע"ד ליישב קושי' הראשונה של הלח"מ הנ"ל דלכאורה קשה על דרשת ר"ע ביומא פ"ה ממכילתא פ' משפטים הובא בילקוט מעם מזבחי תקחנו מגיד שמבטלין עבודה מידו ויוצא להרג עיי"ש ועיי' בזית רענן שתי' דמכילתא מיירי שעבודה בידו והוא עומד בצד המזבח ועיי"ש שתמה על הרמב"ם ולי נראה דזה ל"ק דמבואר עוד שם במכילתא דדרש מקרא דלמות ולא לידון ולא ללקות ולא לגלות וכו' ויתבאר לקמן מ"מ מבואר מזה דלידון ולגלות חד דינא הוא וכן מסתבר כיון דעדיין לא דנו אותו ולא קבלו עדים ואולי ימצאו ב"ד לו זכות או לפטור לגמרי או רק לגלות וא"כ אם עומד בגג המזבח ועובד דלענין גלות גומר עבודה הה"ד אם לא דנו אותו ורש"י ביומא פ"ה ובסנהדרין ל"ה פי' על הא דר"ע דמעם מזבחי ולא מעל מזבחי היינו דאין מוציאין אותו מעל גגו לדון אע"ג דאיכא מ"ע דבערת הרע להביא אותו לדון לב"ד כדאיתא בריש שלוח הקן לענין בהמה ועוף שרצח וא"כ מזיד לדון דינו לגמרי כמו גלות וגגו ועובדים עבודה קולט אלא דר"ע דמפרש קרא דמעם מזבחי תקחנו היינו לדון וקשיא איך מסיים קרא למות וע"ז דרש ר"ע דקאי על הדיוק מעם מזבחי ולא מעל מזבחי אינו מבטל משום מצות גלות או מצות לדון אין מבטלין עבודה בגגו אבל להחיות גברא לצורך פקוח נפש אפי' מגגו ועובד עבודה מבטלין כדי להחיות וכה"ג פירש"י בסנהדרין ל"ה ונראה דרש"י בא ליישב שם קושי' התוס' דמנ"ל דמיירי בקרא מעם מזבחי דיש ביטול עבודה וע"ז תי' דעם מזבחי דומי' דעל מזבחי דמיירי בעבודה בידו הה"ד עם מזבחי ומוכח דדוחה עבודה שבידו והיינו דיחוי בקום ועשה ומיושב שם קושי' התוס' דהוי שב ואל עשה אבל לעולם גם ר"ע מודה דאם כבר נתחייב ונגמר דינו בב"ד עפ"י עדים והתראה אפי' מעל המזבח לוקחין דגברא קטילא הוא ואין עבודתו רצוי' ובזה א"ש גם גמרא דמכות י"ב דהש"ס מפרש הא דאמר לי' בני' ליואב במלכים ב' צא היינו כדי לדון בסנהדרין על הריגת אבנר וכו' וכפי' הרד"ק ואברבנאל בחד פי' וע"ז אמרו שטעה יואב דלענין לדון בסנהדרין דינו כמו גלות ואינו קולט אלא גג בבית עולמים וכהן ועובד וא"ש:

אמנם מ"ד סובר שם בירושלמי דלא טעה אלא דרצה שלא יהי' בכלל הרוגי מלכות לכיוצא בזה אמרו ובסנהדרין מ"ח ע"ב וקשיא דאכתי מאי נפקא מיני' אם רוצה להרוג משום הרוגי מלכות גם אם יהרגנו שם יהי' מהרוגי מלכות ומזה הוכיח הרמב"ם דינו דהרוגי מלכות אפי' אצל המזבח קולט וא"כ אינו רשאי להורגו משום הרוגי מלכות ואי יהרגהו עכ"ח יהרגו אותו על הריגת אבנר ואע"ג דשוגג הי' בזה וכמ"ש התוס' הנ"ל מ"מ כיון דאינו קולט צד המזבח לענין גלות א"כ אם הרגו אותו אפי' מי שאינו גואל הדם אינו חייב עליו ולכך ציוה שלמה לפגוע בו וא"ש כל הענין. וממילא כיון דמוכח דין הנ"ל ס"ל להרמב"ם דמאן דפליג על ר"ע ולא יליף מהתם ה"נ וא"כ קשיא אי הפי' כר"ע למה לי למות וע"כ מפרש כפשטא דמכילתא דקרא מיירי בנתחייב בב"ד ונגמר דינו כדמשמע פשטא דקרא דכי יזיד להרגו בערמה שנודע זה והיינו ע"י דין ב"ד וע"ז קאמר קרא דמעם מזבחי יקחנו למות וכולל מעם מזבחי אפי' מעל מזבח דעם כולל הכל ומה דקשיא לי' לר"ע דיפרט הקרא בפירוש מעל מזבחי זה ל"ק למ"ד הנ"ל דהוכחנו דלענין הרוגי מלכות גם צד המזבח קולט כדמוכח ממעשה דבני' ויואב א"כ לכך דייקא קרא דכי יזיד בערמה דהיינו בהתראה כמו שדרשו חז"ל בזה מעם מזבחי מכל מקום אפי' גג ולא נקט מעל מזבח בפירוש כדי לדייק דמי שלא הי' מזיד כה"ג דעדים והתראה אלא שרוצין להורגו בדיני מלכות אפי' צד מזבח קולט וזה דעת המכילתא הנ"ל ולשון למות דייק המכילתא דווקא למות אבל לדון או ללקות או לגלות אין לוקחין מעם המזבח לגמרי וכיון דרק מדיוק אתא ממעטי' רק מה דמסתבר טפי ותפסת מועט תפסת והכוונה לענין למות לעולם לוקחין מעם מזבח הן מגגו הן מצד אבל לגלות אין לוקחין לעולם דהיינו מגגו וכדלעיל אין לוקחין וכדמוכח ממעשה דבני' ויואב וא"ש כל דברי הרמב"ם ודו"ק:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה