מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת נשא · מצוה שסה
והוא מ"ע קמ"ד
מ"ע שהחוטא ישוב מחטאו ויתודה חטאיו לפני השי"ת שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו את חטאתם:
זה ווידוי דברים מעמקי הלב והעיקר החרטה על העבר ולקבל על עצמו שלא יעשה כזאת לעולם ויאמר זה בווידוי אנא השם חטאתי וכו' ויפרט החטא והרי נחמתי ובושתי ממעשי ולעולם אין אני חוזר לעשות דבר הזה כן כ' הרמב"ם ומשמע מזה שווידוי דברים בלי תשובה אמתיית עזיבה וקבלה אינה מועלת כלל אמנם החינוך כ' סתם שנצטווינו להתוודות בעת שנתנחם ובס' יד הקטנה ריש ה' תשובה האריך מאוד שגם ווידוי בפה שאפילו אינו מוסכם בלבו באמת ואינו מקבל לעשות רק טוב מועיל הווידוי שמראה שרצונו לעשות רצון בוראו ורע עליו שאינו עושה אלא שיצר הרע מעכב עיי"ש שהוא כעין אונס, בוודאי תשובה גמורה הוא דווקא כמ"ש הרמב"ם מ"מ גם ווידוי פה הוא דבר גדול ומכפר במקצת וכן נראה לי להביא ראי' מהא דכל המביא קרבן צריך להתוודות והכהנים מקריבי' ואוכלים ומברכין על אכילתו איך יכולין לסמוך על זה אולי לא שב בתשובה שלימה ונהי בקרבן שמביא על השוגג מסתמא על חזקתו אבל שהתוודה מנ"ל ששב באמת ועכ"ח אפילו בכה"ג לא מקרי זבח רשעים תועבה כיון שניחם על רעתו ונראה דלכך כתיב מצות ווידוי בשבועת הפקדון שהוא אחד מד' דברים שמביאין גם על המזיד להורות שגם בזה מועיל ווידוי ויכפר עליו הכהן באיל האשם ונראה דלכך צריך לפרט החטא דהאדם יחשוב עצמו אולי אין לבבו נאמן לד' לשוב אליו באמת לכך יפרט בפיו שיהי' לכה"פ ווידוי בפה:
וזה נראה כונת הירושלמי בנדרים פ' השותפין שתלה פלוגתא זו לפלוגתא דר"י ור"ל על הא דאמרינן בנדרי' ס"א דהמודר הנאה מחברו בפניו צריך להתירו בפניו דלר"י הטעם משום חשד ובסדר למשנה פ"ב מה' תשובה הקשה דברי הרמב"ם אהדדי ועל דרך הנ"ל יש ליישב ויותר נכון לפרש ג"כ חשד קטרוג של מקטרגי' לכך יפרט משום מעלה ומ"ד מפני הבושה אפשר שמשום בושה לא יפרט דהרי בכל עבירה מלבד גוף העבירה יש עוד עבירה שעובר על מצות יראת השם שראוי לאדם לירא ולהתבושש מהדר ה' וגאונו כנאמר למען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואמרו חז"ל זה בושה ואיך יפרט חטאיו הרי מפני הבושה נעשה מן החטא ההוא חטא כולל:
והנה מן המקרא הזה ילפינן דכתיב איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת האדם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה והרמב"ם בריש ה' תשובה למד מכאן דחייב האדם להתודות על כל עבירות וז"ל כל מצות שבתורה בין עשה ובין ל"ת אם עבר אדם על אחת מהם בין בזדון ובין בשגגה כשיעשה תשובה וכו' וא"כ כיון דמקרא זה כולל בין עשה ובין ל"ת בין שלוקין עלי' ובין שאין לוקין עלי' וא"כ ג"כ הא דילפינן מהמקרא הזה איש או אשה וכו' שהשוה הכתוב אשה לאיש הה"ד בין לענין עשה ובין לענין ל"ת ולכך הצריך בקידושין דף ל"ד לימוד דמ"ע שהז"ג נשים פטורות וכיון דאית לן קרא דמעשהז"ג נשים פטורות שוב ליכא למילף מהמקרא הזה שהשוה לענין מ"ע לחיובא הלכך איצטרך שוב קרא לחיובא במ"ע שאין הזמן גרמא והפנ"י עמד בזה דממ"נ אם הסברא החיצונה לפטור ל"ל קרא על מ"ע שהז"ג ואם הסברא פשוטה לחיוב ל"ל קרא על מ"ע שאין הזמן גרמא ולהנ"ל א"ש דלולי דיש לן מיעוט דמעשהז"ג פטורות בודאי הוי אמינא דהשווה הכתוב אשה לאיש לחיוב וכיון שגלי לן קרא לענין מ"ע שהז"ג דפטורות שוב לענין עשה לא השווה ולית לן לימוד לחיוב ע"כ איצטרך שוב קרא לחיובא במ"ע שאין הז"ג ומטעם זה נראה לי דההיקש דהשווה אשה לאיש דקאי לפי הרמב"ם הנ"ל בה' תשובה על כל החטאים בין שיש בו מעשה ובין שאין בו מעשה אע"ג דכתיב אשר יעשו מ"מ פסק הרמב"ם דהכל בכלל וא"כ גם לענין לאו הניתק לעשה השוה הכתוב וכן לענין לאו שאין בו מעשה שגם הנשים בכלל והפרמ"ג בפתיחה הכוללת מסתפק בזה ובמק"א כתבתי עוד מזה: