אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת נשא › מצוה שסד

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת נשא · מצוה שסד

מצוה שסג

והוא ל"ת רכ"א

מל"ת שלא יבא טמא למקדש שנאמר ולא יטמאו את מחניהם:

שאסור לכל טמא לכנס למקדש למחנה שכינה ובבהמ"ק ולדורות הי' משער נקנור ולפנים מקום מחנה שכינה וכ' הרמב"ם שנכפלה האזהרה מקרא דאל המקדש לא תבא ובספרא ילפי' מלא תבא למעט בנגע מאחוריו ואם בא דרך גגין אמרי' בשבועות י"ז ע"ב ופסקו הרמב"ם בפ"ג מביאת מקדש דג"כ ממועט מלא תבא ופטור ותמהני לפי מה דהוכיחו התוס' בחולין י' ע"ב ד"ה כה"ג דביאה דרך אחוריו לא שמה ביאה הוי לי' למעט גם כאן ביאה דרך אחוריו ולמה ממעט דווקא נגיעה מאחוריו וצע"ג, ובאמת עוד תמהני גם בדרך גגין דנהי דלא מקרי ביאה מ"מ מלאו דלא יטמאו את מחניהם בוודאי גם ביאה דרך גגין בכלל ויהי' לכל הפחות בלאו דלא יטמאו ובאמת לפי חד גירסא המובא בכ"מ פ"ג מביאת מקדש דין י"ט להראב"ד חייב מלקות ולהרמב"ם קשה, מיהו לענ"ד פשוט דגם להרמב"ם חייב אלא דאם בא דרך ביאה חייב מיד מלקות וכרת אבל בדרך אחוריו או דרך גגין אינו חייב מיד אלא דינו כמו נטמא בפנים וצריך שהי' בכדי השתחווי' כדאיתא בפ"ב דשבועות דאז חייב ועיי' במל"מ שכ' כן:

והנה הרמב"ם פסק שם בדין ט' דלאו דלא יטמאו את מחניהם הוא לאו כולל לכל הג' מחנות ובמעיי"ח הקשה כיון דקאי על המצורע במחנה ישראל ובזב במחנה לוי ובטמא מת למחנה שכינה הוי לי' לאו שבכללות ואין לוקין עליו ולמה פסק הרמב"ם דלוקין עליו ונראה דלכן לא מקרי לאו שבכללות משום דהכל ענין אחד כמ"ש התוס' במכות י"ח ע"א ד"ה וללקי עיי"ש וכעין זה מבואר בחינוך מצוה זי"ן וברמב"ם שורש ט' למנין המצות:

והנה הרמב"ם פסק באכל נא ומבושל אינו לוקה אלא חדא דעל חד לאו א"א ללקות עליו ב' פעמים וא"כ קשה האיך פסק שם בדין ט' דאם נכנס המצורע להר הבית לוקה שמונים הא הוי חד לאו וצ"ל כיון דבבעל קרי כתיב בפ"ע ולא יבא לתוך המחנה נוכל למילף בק"ו מצורע וכדאי' בפסחים ס"ז. ואע"ג דאין עונשין מן הדין כבר כ' הה"מ בפ"ב ממ"א דהיכא דיש בלא זה איסור עשה שפיר לוקין מק"ו ולכן גם כאן לוקין אם נכנס מצורע להר הבית אחד משום ולא יטמאו את מחניהם דקאי גם על מחנה ישראל למצורע והב' מלאו דהר הבית לבעל קרי דילפינן למצורע בק"ו ובזה יש ליישב קו' הכ"מ למה לא פסק הרמב"ם כר"ח דמצורע בדד ישב בא לנתק הלאו דס"ל אלו לא הוי פי' הקרא בהדיא מחנה בפ"ע למצורע לא הי' לאו דלא יטמאו לאו מפורש אלאו שבכללות ור"ח אפשר שסובר לאו שבכללות לוקין עליו ועוד נראה לי הטעם דתלי' בב' גירסות בתמורה דף ד' למה לאו דתמורה לא נקרא לאו הניתק לעשה ולפי חד גירסא הואיל ואין העשה שוה ללאו כיון לענין אינו ניתק לעשה הה"ד ליחיד לא מקרי ניתק וה"נ איכ"ל כיון דלאו זה כולל בין טמא מת בין זב בין מצורע וכיון דלענין טומאת מת וזב לא ניתק לעשה ונאמר למלקות גם במצורע כן ור"ח סובר כאידך תי' משום דאית בי' ב' לאווין עיי"ש בתמורה וברמב"ם ה' תמורה ובשאגת ארי':

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה