אור ברסלב
מהרם שיק תריג מצות חלק ב פרשת נשא › מצוה שסג

מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק

פרשת נשא · מצוה שסג

פרשת נשא

והוא מ"ע קמ"ג

מ"ע לשלוח הטמאים חוץ למחנה שכינה שנאמר צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש והיינו ממחנה שכינה. וכ' החינוך שמ"ע זו כפולה לקמן בפ' כי תצא גבי בעל קרי דכתיב ויצא אל מחוץ למחנה דהיינו מחנה שכינה ונכפלה עוד במקום הזה דמסיים אל מחוץ למחנה תשלחום וכו' ובזה נראה לי ליישב קו' התוס' במכות דף ט"ו רע"א דאמרי' דכתיבא ותנינא דל"ת שקדמו עשה לוקין הא דוישלחו מן המחנה ותנן הבא למקדש טמא לוקה יע"ש והקשו התוס' הא קיי"ל דלא אתיא חד עשה ועקר תרי לאווי ולענין מקדש איכא תרי לאווין ולא יטמאו את מחניהם ואל המקדש לא תבא כן הגי' רי"פ. ולענ"ד דברי התוס' צ"ע דאנן אמרי' דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאווי אבל ב' עשה או ג' בוודאי אם הי' הדין דל"ת שקדמו עשה העשה עוקר הלאו היו ב' עשה או ג' עוקר גם תרי לאווי וכיון דאיכא במצות שילוח ממקדש ב' או ג' עשה שפיר הי' עוקר ועכ"ח ל"ת שקדמו לו עשה לוקין עליו וא"ש וצ"ע על התוס':

ובחידושי אמרתי לפי הנראה שבלשון הרמב"ן במלחמות נראה ליישב היטב קו' התוס' דהרמב"ן בחי' קדושין דף ל"ד דמנה שם מ"ע שאהז"ג כגון מעקה ושליח הקן הקשה שם התוס' תיפוק לי' דכתיב בי' לאו ול"ת שבתורה גם הנשים חייבין ותי' הרמב"ן בחי' כיון דכתיב עשה בקרא מעיקרא איכ"ל דהלאו הוא בא לחזק העשה ועיקר הוא העשה עיי"ש ולפי"ז נראה דמעיקרא כשחזר ר"י מרבב"ח כפי' הריטב"א הי' סובר כן דלאו שנתקו עשה עיקר הוא העשה והלאו בא רק לחזק ופשיטא דאין לוקין עליו כדמוכח לכאורה מברייתא דקדושין ל"ד הנ"ל ולכך חזר מדבריו הראשונים שאמר דלוקה ואם אמת שזה הי' טעם החזרה א"כ אין חילוק בין אם יש חד לאו או תרתי לאווין או אפילו עשרה לאווין לעולם אינו לוקה אבל אם נימא דלכך חזר משום דס"ל העשה בא לעקור הלאו ולאנתוקי אפילו בקדמו עשה א"כ שפיר איכ"ל דהיינו בחד לאו אבל בתרי לאווין לא אתי חד עשה ומנתק תרי לאווין א"כ א"ש מעיקרא סבר רבא דחזר מכח האי ברייתא דקדושין ל"ד דס"ל בלאו שנתקו עשה העשה עיקר וא"כ אין חילוק בין חד לאו או תרי ופריך רבא שפיר כתיבא ותנינא אבל כדמסיק ר"י חזר מכח ברייתא דאונס ולא מכח ברייתא דקדושין וגם הוא מודה דהלאו עיקר ולא ס"ל דהלאו עיקר אלא משום אונס חזר בו דמשם מוכח דלשנת"ע הוי כניתק לעשה וא"כ שפיר יש לחלק בין תרי לאווי לחד לאו ולכך באמת ל"ק לי' מבא אל המקדש ומיושב היטב קו' הריטב"א שהקשה דמאי קאמר הש"ס דחזר משום ברייתא דאונס הא אכתי נשאר לו הקושיא מבא אל המקדש ולהנ"ל א"ש דלפי סברא דהשתא דסובר דגם לשנת"ע הוא כניתק שפיר איכא לחלק בין חד לאו או תרי וא"ש גמ' אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר ולכאורה הו"א דהוכרח להביא גם בבא דכהן דאל"כ אין להביא ראי' דלשנת"ע דאינו לוקה לדידן הרי ריה"ג סובר ביומא ל"ו לתי' ר' ירמי' פליגי בלאו דנבילה וס"ל לריה"ג כיון דכתיב גבי עשה אין לוקין דל"ד ללאו דחסימה וא"כ אינו ראי' דברייתא אתיא כריה"ג ולדינא הלכה כר"ע ולוקין על לאו דנבילה אע"ג דכתיב בי' לגר אשר בשעריך תתננה ואע"ג דכתיבא לבסוף וכ"ש לאו שנתק"ע ולכך הוכרח להביא סיפא דברייתא בכהן דלוקה ואינו מחזיר א"כ לא אתי' כר"ע ושפיר פריך מהתם אמאי נימא בישראל אינו לוקה הא הוי לשנתק"ע ולא בא לנתוקי:

ועיין בנוב"י מה"ת סי' צ"א דלמה נקנו בברייתא אונס שגירש הו"ל למנקט מוציא שם רע דג"כ הדין כן דאיכ"ל דלרבותא נקנו דל"מ מוציא ש"ר דלא בעי כלל קרא דלו תהי' לאשה דכבר היא אשתו כדפריך לקמן עכ"ח הכוונה דלו תהי' לאשה איצטרך לגופא דיקחנה הוי שפיר ל"ת שקדמו עשה:

ב) לכאורה הו"א ליישב קו' התוס' הנ"ל דנהי דיש ב' לאווין לפעמים אינו אלא חד לאו דהיינו אם נטמא במקדש בפנים דלא שייך הלאו דאל המקדש לא תבא וכן אם בא על המקדש דרך גגין או עליות ואמרי' בפ"ב דשבועות דף י"ז דאינו עובר משום לא תבא אלא משום לא יטמאו את מחניהם דקאי גם על בבא דרך גגין דאינו אלא חד ל"ת ושפיר פריך וא"ש:

תוכן העניינים

מהרם שיק תריג מצות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה