מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקפו
ל"ת שנ"ב
מל"ת שלא למנוע משכון מבעליו בעת צרכו שנאמר לא תשכב בעבוטו. ואע"ג דלאו זה נאמר בכסות לילה מ"מ אין חילוק כיון דכבר גלה לן קרא לענין עשה דבין לענין כסית יום ובין לענין כסות לילה מצות השבה עליו כדכתיב בפ' משפטים דגם בכסות יום עד בא השמש תשיבנו לו א"כ גם לענין לאו לא מסתבר לחלק והוי שפיר גילוי מילתא וזה אפשר כונת הספרי שקאמר השב תשיב לו את העבוט לרבות בין כסות יום ובין כסות לילה וקשה לענין עשה בהדי' כתיב כסות יום אלא דבא ללמוד מעשה ללאו דכשם שהעשה בכל זמן ה"נ הל"ת דיליף מלשון השב תשיב או מכפל לשון או מלשון את העבוט לרבות כל העבוט אפי' כסות יום וללמד על הל"ת ובזה הסיפרי מבואר לשון הרמב"ם בפ"ג מה' מלוה דאין הלשון מדוקדק, ולענ"ד כונתו כהסיפרי והמ"ע מגלה על הל"ת ועיי"ש בלח"מ ומ"ש ראי' משכיר כונתו כפשוטו דהרמב"ם סובר ג"כ שם שכירות חד הוא ועובר שכיר יום גם על לא תבוא כשיעבור כ"ד שעות לאח"ז וכן שכיר לילה עובר משום לא תלין כשלא ישלם לאחר כ"ד שעות ולא אדע מדוע השיג על הלח"מ במעיי"ח ועכ"פ כונת הרמב"ם נראה כנ"ל ואין לוקין דהוי לאו שאין בו מעשה ועי' בכללים: