מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקפד
ל"ת ש"נ
מל"ת שלא לקוץ סימני צרעת או לכוות המחיה כדי להטותה לטהרה שנאמר השמר בנגע צרעת. והנה בשבועות דף ד' דאפי' על נגעי' טהורי' נאמר לאו זה ותוס' שם כתבו דוקא ביש להם אחד מארבע מראות אלא שהם טהורי' ואפשר דזה לית בי' עשה דילפי' מקרא דכל אשר יורוך כהני' לטהרו ולטמאו והכא ממילא נשאר בטהרו. ובזה יש ליישב קו' התוס' שבת קל"ב דהקשו שם על הא דאמרי' עדל"ת דוקא היכא דהוי בעידנא והקשו הא מילה בצרעת הוי עדל"ת ולהנ"ל משכחת לה בנגעי' טהורי' ואז ליכא רק ל"ת לחודא ובחי' שם אמרתי ליישב עוד באופן אחר דהנה שם פריך ל"ל בשר אפי' בהרת יקוץ תיפוק לי' דהוי דבר שאינו מתכוין ותי' שם באומר לקוץ בהרת בנו קמכוין וליכא אחר דאי איכא אחר הא אפשר לקיי' שניהם ומקשה הרשב"א היכא הוי כאן דבר שאינו מתכוין הא כאן מתכוין לחתוך ובכה"ג אמרי' דהוי דבר שאינו מתכוין ותי' הרשב"א משום דכתיב לטהרו ולטמאו משמע דוקא היכא דקמכוין לטהרו אבל במתכוין למול הוי דבר שאינו מתכוין וע"ז צריך הגמ' לתרץ באומר לקוץ בהרת ולי נראה דהל"ת הוא עובר תמיד משום דכתיב סתמא השמר בנגע צרעת ולכך נמי לא כתיב לא תקוץ אבל העשה כתיב ככל אשר יורוך הכהני' וע"ז קאי לטהרו ולטמאו העשה אינו עובר אלא במכוון וא"ש הגמ' דמעיקרא פריך ל"ל בשר דרשאי למול תפ"ל עדל"ת ותי' משום דהוי עשה ול"ת וע"ז פריך הא הוי דבר שאינו מתכוין העשה אינו עובר אלא אם הוא מתכוין משא"כ סתמא אינו עובר על העשה ותי' באומר לקוץ בהרת בנו וליכא אחר ע"ז צריך הקרא לגלות דאפ"ה מותר למול ועפי"ז יישבתי קי' תוס' דמקשה אימר דאמרי' עדל"ת כגון מילה בצרעת ושם אין הטעם משום זה ולהנ"ל א"ש דבמילה נמי משכחת לה דאם אינו מכוין לקיץ בהרת או דאיכא אחר ואז ליכא עשה וא"כ לא נשאר רק ל"ת לחודא ושפיר קאמר אימר דאמרי' משום דאע"ג דיש כאן עשה מ"מ אינו נוהג השתא ולאפוקי שיטת ר"י המובא בתוס' קדושין דף ל"ד דהיכא דכתיב גבי' עשה לא דחי ל"ת אע"ג דהשתא לא נוהג: