מהרם שיק תריג מצות חלק ב· רבי משה שיק
פרשת כי תצא · מצוה תקפ
ל"ת שמ"ז
מל"ת שלא יחזיר גרושתו משנשאת לאחר שנאמר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה, ובכלל זה ג"כ אם זנתה תחתיו אסורה לבעלה בלאו והרמב"ן מונה זה לב' לאוין ולב' ל"ת והרמב"ם לטעמי' דאינו מונה לאו שבכללות לב' מל"ת והנה בירושלמי סוף גיטין פריך על ב"ש דסברו דלא יגרש אלא אם מצא בה דבר ערוה א"כ ל"ל קרא דלא יוכל בעלה הראשון ליקח אותה תיפוק לי' אפי' מעיקרא לא הי' יכול לחזרה, ושמעתי מקשים בשם הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל על קו' הירושלמי דלמא אצטרך קרא דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וכו' כגון דהזעו עדים הראשונים, ומרן הגאון בעח"ס נ"ל תירץ דהרי באותו קרא כתיב ושנאה האיש האחרון או ימות ופי' שם רש"י הכתוב מבשרו זה הוציא רשעה מביתו וכו' וא"כ מיירי הקרא דזאת אמת וע"ז כתיב לא יוכל בעלה הראשון וא"כ א"ש קושיות הירושלמי ולכאורה יש לדון ע"ז לפי מאי שכ' במק"א דגם לב"ש אשה העוברת על דת והולכת ראשה פרועה מצוה לגרשה אלא משום הכי אין רשאי לגרשה בעכ"ח שאם היא מקבלת תשובה ע"ז ומקבלת עלי' מכאן ואילך שתלך בצניעות ולזה איצטרך דבר דוקא אז כשנאסרה עליו וא"כ שפיר קאמר דיוכל לגרשה בעכ"ח אפי' אם נאסרה בקינוי וסתירה עכ"פ אפי' הוזמו העדים תוכל להיות שחשודה עוד על עוברת דת וכדומה, אלא שדברי מרן ז"ל נכונים כיון שהכתוב מבשרך תוכל להיות ג"כ צנועה כיון שהוזמו העדים ואני אמרתי כיון דלב"ש קיימי' דלא יגרש אלא א"כ מצא ד"ע גם תוס' מודה דגט בטל מה"ת וא"כ הוי לי' רק כאלו זנתה באונס בנתיים ומותרת לבעלה, ואפשר שתהי' מותרת לו כדאמרי' בהאשה רבה דאם נשאת עפ"י שנים עדים מותרת לבעלה הראשון:
ב) והנה הרשב"א כתב שם על קושי' התוס' הנ"ל דמשכחת לה בדיעבד דאם עבר וגרשה מגורשת וא"כ אפשר דמיירי הקרא בדיעבד, וקאמר משום כל דאי לא כתיב קרא ומקשה הפ"י כל דאי להתירא לא אמרי' אבל כאן הוי לאיסורא ובכה"ג אמרי' כל דאי דהנה בתוס' ד"ה מה להלן כו' לעבור בב' לאוין היינו לרבנן דריב"כ אבל לריב"ב ביבמות י"א ע"ב דאי לאו במחזיר סוטתו צ"ל לעבור בלאו ועשה וכדאי' ברשב"א שם בשמעתן ולפי"ז א"ש קו' הנ"ל כיון דהרשב"א סובר אליבא דריב"כ ולדידי' אחרי' אשר הוטמאה בא לגלות לן התירה דלאיסורא לרבות איסורא דסוטה לא צריך קרא ועכ"ח אתא הקרא לרמז דליכא לאו אלא עשה וא"כ הוי דאי להתירא ובכה"ג לא אמרי' דאי:
ג) והנה מה שכתבתי לעיל דלהרמב"ם אינו נמנה לב' ל"ת משום דהוי לאו שבכללות מ"מ לענין מלקות ג"כ מבואר לעיל במצוה זי"ן דלהרמב"ם נהי דאם אכל נא ומבושל אינו לוקה ב' מ"מ אם אכל נא לחודא או מבושל לחודא לוקה אחד ולחד לישנא בפסחים ס"פ כל שעה על מבושל אפי' חדא לא לקי וא"כ ה"נ על בא על סוטה ודאי להאי לישנא לא לקי כלל אבל להרמב"ם לשיטתי' אם בא על סוטה לקי וזה לא כמ"ש הה"מ בפ"א מא"ב דין כ"ב ומדברי הרמב"ם בפי"ח מא"ב דין זי"ן נראה נמי דלוקין אלא מה שמסיים שם שהרי היא זונה קשה, וגוף דברי הרמב"ם בפ"א מא"ב דין כ"ב דלא נקט דלוקין משום טומאה אפשר דטעמי' משום דמשעה שקינא ונסתרה כבר נאסרה עליו בעשה דונטמאה א"כ שוב אי אפשר שיחול עליו איסור לאו דאחרי אשר הוטמאה דאין איסור לאו חל על איסור עשה כמ"ש התוס' בשבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה כו' ועי' בפרמ"ג ליו"ד בהקדמה להלכות שחיטה שהאריך בזה ומספקא לי' אי הרמב"ם סובר הכלל הזה אבל שם זונה חל כמו שאמרו בקדושין דשם זנות מקרי איסור מוסיף משום דאוסר בישראל ועכ"פ גלי קרא דשם זנות חל על איסור אחר וגם שהוא אוסר לכל הכהנים נהי דהשתא אסורה משום א"א מ"מ אי אסורה משום כהונה היא אסורה גם לאחר מותו ואפשר דכה"ג קרי לי' מוסיף וכונת הראב"ד להשיג עלי' עיי' בש"ש:
ד) ובאמת גם גוף האיסור של מחזיר גרושתו דהקשה הירושלמי סוף גיטין לב"ש ל"ל קרא תיפוק לי' משום סוטה ומתרץ לעבור עליו בלאו ועשה קשה איך אפשר ללאו לחול על איסור עשה לפמ"ש התוס' הנ"ל וצ"ל דב"ש באמת סובר דאיסור חמיר חל וכר' יהודא בחולין ק' ע"ב ולאו על עשה חמיר מקרי ולדידן דלא קיי"ל כר' יודא באמת לית לן כב"ש ולב"ש אין לתרץ דהכא גלי קרא דאכתי קשה ונילף מיני' אלא צריך לומר כתי' הנ"ל, ועל מה שהקשתי לעיל איך יחול איסור לאו על איסור טומאה דעשה אפשר דשם טומאה חד הוא ואיסורי' דידי' חייל טפי ולפי"ז הי' אפשר לפרש כונת הראב"ד בהיפך דאיסור זונה אי אפשר לו לחול משום אין אחע"א ועדיין צ"ע בכל זה: